אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קעב
מלאכת צובע. א) נסתפקתי בצמר שלא נצבע כל צורכו ובא אחר וצבעו לגמרי. או שאף אחר כך לא נצבע לגמרי רק שהוסיף על צבעו הראשון אם חייב חטאת. או פטור אבל אסור. או מותר לכתחילה. ולא דמי לכתב על גבי כתב דמכל מקום אסור. דשאני התם דהחיוב על האות. והרי הדיו שהוסיף ונעשה אות לא הי' מתחילה אות על כן אסור. מה שאין כן בצובע שהחיוב על תיקון הצמר. והרי הצמר ההוא כבר נצבע מתחילה. ויש לדמותו לתבשיל שנתבשל כמאכל בן דרוסאי שלדעת קצת פוסקים שוב אין בו איסור בישול אפילו לכתחילה:
ב
והנה המחבר בסימן שי"ח שכתב ואם נתבשל כל צורכו מותר אבל צמר ליורה אף על פי שקלט העין אסור. מבואר דקלט העין היינו כל צורכו ואם כן בית שמאי דאמרי אין נותנין צמר ליורה אלא אם כן קלט העין מבעוד יום. ומוכרח דקודם שנצבע כל צורכו בשבת חייב חטאת. וכדפירש רש"י (דף י"ח.) בדיבור המתחיל מאן תנא נתינת מים לדיו מכלל דבשבת חייב חטאת הוא. והוא מדברי הש"ס (דף י"ט.) בקורות בית הבד ועיגולי הגת הנך דאי עביד להו בשבת לא מחייב חטאת לא גזרו בהו רבנן. [ומדברי הר"ן פרק כירה בהא דמחזירין אפילו בשבת לא משמע הכי וכבר כתבנו בזה בספר אגלי טל במלאכת האופה סק"ב]:
ג
אלא שראיתי בירושלמי דמקשי אמתניתין דכדי שיקלוט העין מה מתהני. אמר ר' אבהו כגון אלין קורייאי דלא מקפידין. ופירש הקרבן עדה דמה מועיל שנקלט העין אם לא נצבע כל צורכו מבעוד יום. ומשני באלין דלא מקפידין אם נצבע כל צורכו אם לא ובפירוש קורייאי נראין דברי הפני משה בני כפרים]. והנה מבואר מזה שלא כדברי המחבר דקלט העין הוא צביעה רק לקצת בני אדם וכמו מאכל בן דרוסאי בבישול ומכל מקום להני דקפדי נראה דחייב חטאת מדמקשי מה מתהני לפרש"י הנ"ל. ואף להני דלא קפדי יש לומר דחייב חטאת. אלא דלא גזרינן דילמא אתי למיעבד משחשיכה בידים כיון דלא קפדי. וכדברי התוס' סוף פרק י"ד דשבת בשאר משקין לא גזרינן שמא יסחוט כיון דאינו חושש לסוחטו שאינו מתלבן יפה. והכי נמי בנידון דידן כיון שאין חוששין שיצבע יותר לא גזרינן בהו. ולפי זה יהי' מוכח גם מדברי ירושלמי דכל זמן שלא נצבע כל צורכו חייב חטאת. וכל זה אם נאמר דירושלמי סובר כרבה. אבל אם נאמר דסבר כר' יוסף דטעמא דבית שמאי משום שביתת כלים. ומבואר בתוס' בדיבור המתחיל ולימא מר משום שביתת כלים דאפילו באיסור דרבנן אסור משום שביתת כלים. יהי' מוכח דלהני דלא מקפידין אפילו איסור לכתחילה אין בו. ולהני דקפדין אין ראי' שחייב חטאת ויש לומר שאסור רק מדרבנן:
ד
והנה יש ליישב דעת המחבר שלא יקשה עליו מהירושלמי שהוא מפרש כפירוש הראשון. ואם כן לר' יוסף בבבלי על כורחין מפרש קלט העין נצבע כל צורכו. ואם כן מוכח דאף שכבר נצבע כשבא אחר להוסיף בצבעו עד שנגמר כל צורכו חייב חטאת:
ה
מיהו בנצבע כל צורכו ונתייבש ובא אחר והוסיף וקלט עוד אין ראי' לאסור. ועיין במגן אברהם סימן שכ"ח ס"ק נ"ב דפשיטא לי' דאסור. וצריך עיון מנין לו ומכתב על גבי כתב אין ראי' כנ"ל: