אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קסה

סימן קסד

תולדות מלבן. א) כתב הרמב"ם פרק ט' מהלכות שבת המכבס בגדים הרי זה תולדת מלבן. צריך להבין למה לא יחשב מלבן עצמו. דמה לי מלבן הצמר או הבגדים. ונראה דמשום שקדמו לה מלאכות הראויות להתאחר אחר מלאכת המלבן. ויש לדמותו לגוזז צמר שנטוה על גבי בהמה דפטור על כן לא הוי אב. והטעם שהכא על כל פנים תולדה והתם פטור. משום דהכא אורחי' בהכי לכבסם אחר כך. שהרי חוזרים ומתטנפים לאחר אריגה וצריך לכבסם ופשוט:

ב

אבל הסמ"ג וספר יראים כתבו תולדה דאורייתא למלבן הא דאמרינן פרק דם חטאת זרק סודר למים חייב. נראה מדבריו דמלבן סודר הוי אב מלאכה וכן דעת רש"י בפרק דם חטאת (דף צ"א.) דמכבס הבגד אב מלאכה [ויותר מזה דאפילו נותן עליו מים לבד אך יש אומרים דלפי המסקנא כל כיבוס דלית לי' כסכוס לאו שמי' כיבוס הוי שריית בגדים רק תולדה]:

ג

ויש עוד לפרש דשריית בגד הוא רק תולדה משום שכבר הקשינו לעיל סימן קנ"ט אות ו' שדברי הש"ס זבחים לכאורה מוקשים דמתחילה אמר כל כיבוס דלית לי' כסכוס לאו שמי' כיבוס ולבסוף אמר בגד שרייתו זהו כיבוסו. ולשיטה זו ניחא דבאמת בדם חטאת לא הוי כיבוס כלל בשרי' לבד דשם לא אתרבי תולדות. אך בשבת זהו כיבוסו תולדה דמלבן. דבשבת אתרבי תולדות מקרא דמאחת מהנה ועיין בתוס' בכורות (דף כ"ה.) בדיבור המתחיל דאמר בתולש לאו היינו גוזז וכן קיטוף לאו קצירה מכל מקום בשבת הוי תולדה עיין שם היטב:

ד

בירושלמי פרק במה מדליקין מנה תולדות למלבן יעוין שם. ובתוכם חשב הדא איתתא דשרקא אפה. ובש"ס דילן דהוי צובעת. ובאמת צריך עיון גדול איך שייך מלבן באדם. והמלך והכלה ירחצו פניהם להתנאות והמלוכלך בטיט רוחץ ידיו וצריך עיון:

ה

ונראה לי ליישב דדמיא מילתא לבורר אוכל מתוך פסולת לאכול לאלתר מותר דהוי דרך אכילה ולא דרך מלאכה. ומכל מקום דוקא ביד. אבל בכלי חשיב דרך מלאכה ואסור. והכא נמי רחיצת פניו הוי דרך הנאה ומותר. אך כשעושה על ידי פעולה העברת שרק סבירא לי' להירושלמי דהוי דרך מלאכה ואסור:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה