אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קסד
א
שבת (דף קמ"ז.) המנער טליתו מן הטל שעליו [לפר"ח ולרש"י מן העפר] חייב חטאת. ולהרמב"ם משום מכה בפטיש. ולרש"י ותוס' וכל הפוסקים הוא משום מלבן. ודוקא חדשה ושחורה. וחדשה מקרי שלא נשתמשה בה עדיין כל כך. וכתב בית יוסף בשם הרמב"ם דכל זה כשמקפיד עליהם שלא ללובשם בלא ניעור. וכשאינו מקפיד לא חשיב כיבוס ומותר אפילו לכתחילה. ועיין בהרב המגיד כיוצא בזה פרק י"ב מהלכות שבת הלכה ב':
ב
אבל הרשב"א כתב והביאו הרב המגיד דלמאן דקפיד הוי פסיק רישי'. ולמאן דלא קפיד הוי דבר שאינו מתכוין דלאו כיבוס גמור הוא עיין שם. ואם כן אפילו אינו מקפיד ללובשו רק שרוצה לייפות אסור. דמכל מקום מתכוין הוא. ובכלבו כתב דבגדים חדשים השרויים במים אפילו אינם שחורים אסור לנערם דסתמא מקפיד עליהם שלא יתקצרו במים. וצריך עיון קצת דאין מקפיד מחמת הליבון ועיין בהרב שלחן ערוך:
ג
והנראה דהכא דאסור משום סחיטה אסור אפילו אינו מקפיד. אלא דבשאינם חדשים הוי דבר שאין מתכוין לענין סחיטה. אבל בחדשים דמתכוין לסחוט. שוב סחיטה אסור אפילו אינו מתכוון ללבן. ודע שחדשים דשרויים במים היינו שלא נתכבסו מעולם. הא נתכבסו דינו כמו בטל, דווקא אוכמי והוא שמקפיד כן כתב הפרי מגדים באשל אברהם: