אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קסב
א
כתב הטור סימן שי"ט דמותר ליתן מים במשמרת ומשום דמשמרת עשוי' לכך ואינו חושש לליבונה. והנה מבואר דעת הטור דכיון דעשוי' לכך אינו חושש לליבונה ואין בו משום ליבון. והנה בעל ספר יראים תירץ הא דמסננין יין בסודרין ולא גזרינן שמא יסחוט דמיירי בעשוי' לכך ולא קפיד על ליבונה דלא שייך גזירה דסחיטה. וכבריש במה טומנין. וחזר והקשה דנימא שרייתו זהו כיבוסו. [ועיין שם שתירץ דבשאר משקין לא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו דאין זה ליבון אלא טינוף]. הרי מבואר דאפילו בדבר שאינו חושש לליבונה אמרינן בי' שרייתו זהו כיבוסו:
ב
ונראה לפי עניות דעתי דדוקא במשמרת שאינה ראוי' אלא למלאכתה לסנן ולא איכפת לשום אדם בליבונה. אבל סודרין שראויין ללבישה. אלא שהוא ייחדם לסנן שפיר שייך בי' כיבוס. וכן משמע מדברי הפוסקים במסוכריא דנזייתא דאפילו הפוסקים שאומרים דלא מיתסר סחיטתו משום כיבוס. הוא משום דלא שייך כיבוס אלא במים או משום שאינו דרך ליבון אלא משום שהמסוכריא הוא חתיכת בגד שייחדה לסנן. ומכל מקום היא ראוי' לדבר אחר. אך ראיתי להרב בסימן ש"ב בקונטרס אחרון ובפנים סימן ש"ך שהשוה אותם יחד: