אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קסא

סימן קס

א

בתוספות סוף פרק י"ד דשבת ועל תינוק שלכלך בגדי אמו במי רגלים אין לזרוק עליו מים דשרייתו זהו כיבוסו. ושמע ר"י מפי הנשים שהתיר רבינו תם ליטול ידי' ולקנח ידי' בבגד כיון שהוא דרך לכלוך כדי שתוכל להתפלל ולברך. ואין נראה לר"י שהרי היא מתכוונת לטהר הלכלוך. ודרך רחיצה וליבון הוי זה הקינוח עד כאן לשונם. וברא"ש פרק ח' דיומא כתב דברי רבינו תם בלי חולק. וכן פסק הרמ"א סימן ש"ב וזה לשון הרא"ש ועל תינוק כו' במי רגלים כו' שאין זה דרך ליבון אלא לכלוך הוא ואינה מתכוונת אלא לבטל המי רגלים כדי שתוכל להתפלל:

ב

ובהגהת מרדכי פרק אלו דברים התיר אפילו בצואה. אולם דברי המרדכי ההם לא נתבררו דבריו יעוין שם. ובמגן אברהם שם ס"ק כ"ד פסק דבצואה אסור. ובספר חיי אדם ראיתי שהניח דברי המגן אברהם בצריך עיון. ובאמת דוחק לחלק ולומר דמי רגלים לא חשיב לכלוך. ועוד דלזה הטעם משום דדרך לכלוך. אין לחלק כלל בין הי' לכלוך על הבגד אם לא. ויש לומר משום דמי רגלים אפילו אין מעבירם נתבטלו במים. וזה לא חשיב כיבוס. מה שאין כן בצואה:

ג

ועוד יש לומר דהנה כבר כתבנו סימן קנ"ז אות ד' בשם הלבוש דאין כיבוס אלא במוציא לכלוך שבתוך הבגד. והנה במי רגלים קיימא לן דאין איסור בנבלע בקרקע אלא בטופח מבחוץ. ויש אומרים דאין איסור אלא בטופח על מנת להטפיח. ונראה דהוא הדין בנבלע בבגד. וכן כתב הריב"א להדיא הובא בבית יוסף וזה לשונו שאם נפלו מים על בגדיו בטופח על מנת להטפיח כו' הרי דאין איסור להתפלל במי רגלים הנבלעים בתוך הבגד. והרמ"א בסימן פ"ב כתב דיש לסמוך על זה. אבל בצואה הדבר ברור דאסור אפילו בבלוע בתוך הבגד. וכן בדין שהרי כן הדין לענין טומאה בטומאה דאורייתא הבלוע שבתוך הכלי מטמא כשמקפיד עליו ובטומאה דרבנן אינו מטמא. ועיין בנדה (דף ס"ב:) וברמב"ם פרק מהלכות כלים הלכה וא"ו ובהשגת הראב"ד. ובכסף משנה. [ועל כן במי רגלים דרבנן [דמן התורה אין איסור אלא כנגד העמוד] אין איסור בבלוע. מה שאין כן בצואה:

ד

ואף דבסימן פ"ז מבואר דאפילו בגרף של רעי אף שנבלע בו אין איסור אלא במיוחד לכך. היינו משום דהבלוע מכוסה בדופני הכלי. וצואה בכסוי תלא רחמנא דכתיב וכסית כבש"ס ברכות (דף כ"ה:) בצואה בעששית. אבל הבלוע שבתוך הבגד שרשומו ניכר לא חשיב מכוסה. וראי' לזה דהא השוחט ביום טוב ונבלע בקרקע לערב כשרשומו ניכר חייב לכסות. הרי דכשרשומו ניכר חשיב מגולה ודו"ק:

ה

אך עדיין יש לדון בזה ולומר. דהנה דברי רבינו תם צריכין ביאור כמו שהקשה עליו ר"י. הובא לעיל אות א'. ואין לומר דכיון שאינה מתכוונת אלא להתיר האיסור לא חשיב מתכוון ללבן. ליתא דהא כתב רבינו תם ריש חבית. דבשבת אסור לחלוב עז לתוך אוכל. דבשבת חשיב העז פסולת משום איסור שחיטה. והכא נמי יחשב אינו מלובן משום האיסור. וכן משמע קצת מהא דאמר רב אשי מה לי לתקן מילה מה לי לתקן כלי. אולם להנ"ל אתי שפיר שהרי מתכוונת רק להסיר המי רגלים שמבחוץ דבלוע שבתוך הבגד אין איסור ועל כן שוב מותר אף שנטהר גם המי רגלים שבתוך הבגד כיון שדרך לכלוך הוא ואין לחושבו דרך ליבון משום כוונתה. שהרי כוונתה אינה לליבון כנ"ל. ודמי למערמת וטובלת בבגדי' דחשיב דרך לכלוך לגבי הבגדים. ואף שכוונתה לשרות הבגדים להעלותם מטומאתם כיון שאין כוונתה ללבן הבגדים. שוב המעשה בעצמותה דרך לכלוך. והכי נמי בנידון דידן. אבל בצואה דכוונתה להוציא הבלוע שפיר הוי דרך ליבון:

ו

ומבר מקום יש מקום להתיר גם בצואה. כיון שהאיסור להתפלל אינו תלוי במה שהבגד מלוכלך. שהרי אם הוא על הבגד ומכוסה מותר לקרות כנגדה. ואין איסור רק משום שהוא מגולה בתוך ד' אמות וכשהוא בד' אמותיו אסור אפילו אם אין נוגע בבגדו. נמצא שאין כוונתו לליבון הבגד ודו"ק. אך אינו מוכרח דמכל מקום אינו יכול ללובשו מחמת שלא יוכל להתפלל כשהצואה בלוע בו. ושפיר חשיב כוונתו לליבון הבגד ודוקא במי רגלים מותר כיון דמה שאינו יכול ללובשו הוא רק מחמת שמלוכלך מבחוץ. וזה לא חשיב ליבון וכנ"ל:

ז

ויש ראי' ברורה מדברי ריב"א שהובא באור זרוע ובבית יוסף סימן ש"ב שתירץ בההוא דנדה מערמת וטובלת בבגדי' דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו אלא כשמתכוין לצחצחו. ומכאן התיר לשפוך מים על בגד שלכלך תינוק במי רגלים כיון שאינו מתכוין אלא לטהרה וסיים אבל בצואה אסור דמתכוון לצחצח כדי להעביר הלכלוך. ונשמע לדידן דבצואה חשיב מתכוין לצחצח. ממילא אסור אף לקנח ידיו שהוא דרך לכלוך שהרי כתב הרא"ש ביומא פרק ח' סי' ד' בהיתר דרבינו תם במי רגלים על הבגד זה לשונו ואינה מתכוונת אלא לבטל מי רגלים. הרי דלדידן דהטעם משום דרך לכלוך אין היתר אלא באינו מתכוון לצחצח. ואם כן בצואה דמפורש בריב"א דחשיב מתכוון פשיטא שאסור. ותמהני על בעל חיי אדם שכתב שלא מצינו חילוק בין מי רגלים לצואה בכל הפוסקים. ועל כן הניח דברי המגן אברהם בצריך עיון. שהרי החילוק מפורש בריב"א וכמו שכתבתי. ודברי המגן אברהם הם הלכה ברורה לכל הפוסקים. והמקנח ידיו טופחים בבגד שנתלכלך בצואה חייב חטאת שמינה:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה