אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קס
דין טלית שאחז בו האור שמותר לתת עליו משקים מצד האחר:
א
הרשב"ם אוסר במים משום דשרייתו זהו כיבוסו. ויש מתירין דלא אמרינן שרייתו זהו כיבוסו אלא בהי' עליו לכלוך. והמחבר כתב שסברא ראשונה נראית. ובסימן ש"ב כתב הרב בשלחן ערוך שהוא ספק של תורה והולכין להחמיר. ונראה לי לפי זה להקל בטלית לדעת הטורי זהב [סימן שי"ט בצידת דבורים] דספק פסיק רישי' לא חשיב פסיק רישי' [וכן דעת רמב"ן במלחמות פרק כירה גבי צריף] והכא נמי כיון שאינו מתכוין רק שלא תביא אליו הדליקה לא ללבן הבגד. ופסיק רישי' לא הוה. דספק הוא לו שמא כאומרים בדבר שאין בו לכלוך שרייתו לא זהו כיבוסו ואינו מתלבן בשרי'. ומותר משום דבר שאינו מתכוין. וכל שכן המון עם שאינן יודעין כלל שרייתו זהו כיבוסו ואינו עולה זאת על דעתם. דמסברא בדבר שאין בו לכלוך אין הבגד מתלבן במה שנותנין עליו מים. ואדרבה לאחר שמתגנב נשאר רושם שקורין "פלעק" במקום נתינת המים. ואין עולה על דעתם שיהי' זה ליבון. ודומה להי' מחט אצלו ושכחה והוציאה דלא חשיב מלאכת מחשבת כמבואר סוף פרק ב' דבבא קמא והובא בתוס' מכלתין (דף י"א.) והוא הדין דחשיב דבר שאינו מתכוין. ומה שכתבו דאפילו שכח ליכא איסורא דאורייתא. ואי חשיב דבר שאין מתכוין אף איסור דרבנן אין בו. היינו דאף אם תאמר מתניתין כר' יהודה אין מתכוון אסור. מכל מקום ליכא איסור תורה. וכן כתב במקור חיים סימן תל"א באינו יודע שיש לו חמץ בביתו חשיב אינו מתכוון להשהות (רק משום דבדבר שאין בו מעשה גם אינו מתכוון אסור] ועל כן אין איסור משום שרייתו זהו כיבוסו:
ב
וראיתי להרב בשלחן ערוך סימן של"ד שכתב לאסור משום גזירה דסחיטה. ולפי עניות דעתי גם משום זה אין לאסור. דהנה בתוס' מכלתין (דף קי"א:) הקשו מהא דנדה מערמת וטובלת בבגדי' נגזור משום סחיטה. וכן בהא דהולך להקביל פני רבו ביום הכיפורים עובר עד צוארו במים נגזור משום סחיטה. ותירצו מצוה שאני. ובתוס' ישנים יומא (דף ע"ז:) עובר עד צוארו במים כו' ולא חיישינן לסחיטה כהא דשבת (דף קי"ג:) קמתווסן מאני' ואתי לידי סחיטה. דמשום מצוה או לנטורי פירי שרו רבנן. והתם מיירי לדבר הרשות. וקשה קצת דאין לך דבר רשות יותר מלנטורי פירי. וכי משום הפסד יש לך להתיר. ועוד קשה לי במה שמבואר בדבריהם דשרינן משום מצוה יותר ממשום הפסד. והא איפכא שמעינן כתובות (דף ס'.) צינור שעלו בו קשקשים ממעכו ברגלו. יפדינן מלאכה כלאחר יד משום הפסד עיין שם. ובראש השנה (דף ל"ג.) שופר אין חותכין אותו בדבר שהוא משום שבות במגלא פרש"י דהוי מלאכה כלאחר יד. והנה דלא שרינן מלאכה כלאחר יד משום מצוות שופר. וכן ריש אלו דברים לא שרינן חתיכת יבלתו דפסח אפילו ביד ובשיניו דהוי כלאחר יד. הנה דשרינן משום פסידא יותר ממשום מצוה. וצריך לומר דשאני הא שההפסד לפנינו שהגשמים מקלקלים דופני הבית. מה שאין כן לנמורי פירי שהוא חשש בעלמא שמא יבואו גנבים. מכל מקום נשמע דמשום הפסד מוכן לפנינו לא נגזור משום סחיטה קל וחומר מלדבר מצוה. ואם כן בטלית שאחז בו האור שהפסד מוכן, לא נגזור משום סחיטה:
ג
בהא דנדה מערמת וטובלת בבגדי' שהקשו בתוס' נגזור דילמא אתי למיסחט. ותירצו מצוה שאני. קשה לי דאם כן כשאין הבגדים טמאים דליכא מצוה לטבול בהם אסורה לטבול בהם משום גזירה. ואם כן ניכר שהבגדים טמאים ומתכוון לטהרם. דאם לא כן הי' אסור לטבול בהם. ושוב אסור. כמו כל טבילת כלים דנראה כמתקן. דכל ההיתר דמערמת שאינו ניכר כוונתה לטבול הבגדים. ולדברי תוס' הנ"ל, הרי ניכר שלטבול הבגדים היא צריכה:
ד
ונראה ליישב על פי המבואר ביבמות (דף ז':) דהיכא דהותר איסור קל לצורך אחד ואחר כך ניתוסף איסור חמור באותו דבר אמרינן הואיל ואשתרי אשתרי. והכא נמי כיון דכל זמן שלא הותר האיסור גזירת סחיטה אין כאן האיסור דנראה כמתקן כלי. דכל האיסור משום שניכר שלטבול הבגדים מתכוון דאם לא כן הא אסור משום גזירת סחיטה. אלא ודאי לטבול בא ומותר משום מצוה. והתינח לאחר שהותר לצורך מצוה. אבל קודם שהותר גם לצורך מצוה אסור וכיון שעשה איסור. שוב יוכל להיות שאין כוונתו לטבילת הבגדים. ולא חל האיסור דנראה כמתקן רק לאחר שהותר איסור גזירת סחיטה. ושוב אמרינן הואיל ואשתרי איסור גזירת סחיטה לצורך מצוה. אשתרי נמי איסור דנראה כמתקן:
ה
ולכאורה קשה על זה. שהרי ביבמות שם מקשה הש"ס אהא דמשני שם דאצטריך קרא דעלי' דלא נימא הואיל ואשתרי איסור אשת אח אשתרי נמי איסור אחות אשה. תינח היכי דנשא מת ומת ואחר כך נשא חי שהותר איסור אשת אח קודם שחל איסור אחות אשה. אבל נשא חי קודם לא שייך הואיל ואשתרי אשתרי. ואפילו נשא מת קודם. תינח היכי דנשא מת ומת ואחר כך נשא חי. אלא נשא מת ולא מת ואחר כך נשא חי לא אחזיא לי' [קודם שחל איסור אחות אשה] כלל. ואף דבפרק ד' אחין איתא דנשא מת ואחר כך נשא חי אינו חייב אלא משום אשת אח בלבד. ומקשה הש"ס וכיון דאיסור אחות אשה לא חייל תתייבם יבומי אמר רב אשי איסור אחות אשה מתלא תלי וקאי. אי פקע איסור אשת אח חייל איסור אחות אשה. הלכך לא פקע. ואם כן בנשא מת קודם לא חל איסור אחות אשה רק לאחר שנפקע איסור אשת אח ונימא הואיל ואשתרי אשתרי [אף למאן דאית לי' כולל משכחת שאין קרובות אחרות לדעת הרמב"ם פרק ד' מהלכות שגגות הלכה ג' דלא מקרי מוסיף אלא אם כן האנשים אחרים לפנינו. והוא הדין דלא מקרי כולל אלא אם כן יש קרובות אחרות לפנינו] ועל כרחך צריך אתה לומר משום דאיסור אחות אשה תלוי לכשיפקע איסור אשת אח. ואם כן שוב לא שייך הואיל ואשתרי. שהרי באמת לא אשתרי כלל. והכי נמי בנידון דידן. דלכשיותר איסור גזירת סחיטה יחול איסור נראה כמתקן. על כן לא אשתרי איסור גזירת סחיטה כלל:
ו
ויש לדחות דאף אם יחול איסור נראה כמתקן מכל מקום איסור גזירת סחיטה הותר. ודוקא באשת אח שאם יחול איסור אחות אשה לא יחול קנין יבום כלל. על כן לא הותר איסור אשת אח. אבל הכא אף אם יחול איסור נראה כמתקן. מכל מקום כיון שבדיעבד טבילתה טבילה הותר איסור גזירת סחיטה. ודומה למה שכתב הריב"א חולין (דף קמ"א) בהא דאין עשה דוחה לא תעשה ועשה. מכל מקום הלא תעשה נדחה. הרי דאף שעדיין יאסר משום העשה. מכל מקום נדחה הלא תעשה. הכא נמי אף אם לא נאמר הואיל ויאסר משום נראה כמתקן. מכל מקום איסור גזירת סחיטה הותר. וכיון שבין כך ובין כך הותר איסור גזירת סחיטה. אשתרי נמי איסור דמתקן כלי שחל אחר כך כנ"ל. ואפילו להחולקים על הריב"א. היינו משום דהעשה מאלים כח הלא תעשה כמו שכתבו תוס' קידושין (דף ל"ד.) אבל אי אפשר לומר שאיסור נראה כמתקן מאלים איסור גזירת סחיטה. שאין האיסורים ביחד. שאין איסור נראה כמתקן אלא בשאין איסור גזירת סחיטה כנ"ל:
ז
האומנם כי לדעת התוס' ביבמות שם לא אמרינן הואיל בשני סוגי איסורים כמו אשת אח ואחות אשה לא אמרינן הואיל. והכא נמי גזירת סחיטה משום לתא דמלבן. ונראה כמתקן משום לתא דמכה בפטיש או בונה. ושני סוגי איסורים הם ולא אמרינן. אך לפי מה שפירשו רש"י ורמב"ם הא דנדה מערמת וכו' ביום טוב. והא קיימא לן אין חילוק מלאכות ביום טוב. וקשה מה שפירשו ביום טוב דוקא. ולהנ"ל מיושב דבשבת דיש חילוק מלאכות וליכא הואיל כנ"ל. אסור משום דניכר שלטבול הבגדים בא. דאם לא כן הא אסור משום גזירת סחיטה כנ"ל: