אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קלד
א
שם דיבור המתחיל והנראה דעשה דאורייתא דחי עשה ולא תעשה דרבנן מקל וחומר דדוחה עשה ולא תעשה שאינו שוה בכל. ודרבנן השוה בכל הא קל מדאורייתא שאינו שוה בכל. והקשו עלי דהא בעשה דשופר קיימינן דהוא גם כן אינו שוה בכל. ואיך ידחה עשה ולא תעשה משום שאינו שוה בכל כיון דעשה המדחה גם כן אינו שוה בכל עד כאן דבריהם:
ב
ובאמת גם בלא קל וחומר עשה דאורייתא שאינו שוה בכל דוחה עשה ולא תעשה דרבנן השוים בכל. שהרי בתוס' יבמות (דף ה') בהא דקאמר הש"ס מה לנזיר שכן ישנו בשאלה הקשו ונילף במה הצד מכהן ונזיר. ותירוצם אינו מובן כל כך. ואמנם בפשוט נראה לומר דהא דדוחה עשה ולא תעשה דכהן ודוחה לא תעשה ועשה דנזיר חד טעמא לתרווייהו דשניהם קלים. זה מפני שאינו שוה בכל. וזה מפני שישנו בשאלה והחמור דוחה את הקל. ואינו דומה לכל מה הצד. דחומרא של זה וחומרא של זה או קולא של זה וקולא של זה אינם טעמים רק משום שדבר זה ישנו בה גם זה ישנו. על זה אמרינן כיון שדבר זה אינו בחבירו ודבר שבחבירו אינו בו ילפינן מבינייהו. אבל הכא לא ילפינן מבינייהו רק דחמור דוחה הקל. ואם כן הכא נמי יש לומר כיון דהדאורייתא שאינו שוה בכל חמור מהדרבנן ששוה בכל כמו שהבאנו ראי' מבזיון קטן. ועוד בסוכה (דף ט"ז:) דאיכא מאן דאמר סוכה דאורייתא חמור מעירובי חצרות דרבנן ואיכא מאן דאמר עירובי חצרות חמור משום שהוא שבות דאיסור סקילה אבל לא קאמר משום דשבת עשה ולא תעשה מוכח דהא לכולי עלמא הדאורייתא חמור וכיון שהעשה חמור והעשה ולא תעשה דרבנן קלים. שפיר נילף מבייניהו שדוחה:
ג
אך גם לתוס' יבמות שתירצו באופן אחר נראה לי דהקל וחומר שכתבתי טוב. דהנה במתני' דנדרים קונם סוכה לולב תפילין הנדר חל. והקשה בחינוך שידחה עשה הלא תעשה. ותירץ משום דקונם עשה ולא תעשה. והקשה בפרשת דרכים דנילף מנזיר שידחה עשה ולא תעשה דאיתא בשאלה. והנה זו שאילת הראשונים בתשו' רשב"א חלק ג' סימן שמ"ג יעוין שם מה שתירץ והשאלה שם בתשו' הי' על ישיבת סוכה עלי, ולכאורה יפלא אהני אריוותא מה קשה להו. כיון דכל הני סוכה לולב תפילין אין נשים חייבות בהם והעשה והלא תעשה דנדר שוים בכל. ומה אולמא קולא דישנו בשאלה מקולא דאינו שוה בכל. הלא גם עשה ולא תעשה שאינו שוה בכל נדחים מפני עשה כמו עשה ולא תעשה דאיתא בשאלה. ועוד בפשטות איך תוכל ללמוד מעשה דמצורע דדוחה לא תעשה ועשה דנזיר. הא איכא למיפרך מה לעשה דמצורע שכן שוה בכל. תאמר בהני דליתנייהו בכל:
ד
אשר על כן נראה לפי מה שפסק רבינו תם נשים סומכות רשות. ואף סמיכה דוחה או מתיר איסור עבודה בקדשים משום דמכל מקום מצוה עביד. ומהאי טעמא אף מצוה שאינו בנשים שפיר מדחה העשה ולא תעשה שישנו בשאלה. מה אמרת הא העשה המדחה אינו שוה בכל דליתי' בנשים. ליתא דאף הנשים אם יעשו המצוה ידחה איסור. כל שכן שאינו מגרע כח האנשים במצוה שלא ידחה. ודוקא בעשה ולא תעשה הנדחה לענין העבירה. בזה אמרינן שהעבירה קלה שאינה בנשים. אם שהנשים יעברו על העשה ולא תעשה שאינה נוהגת בהם לא יעשו עבירה ולא יענשו כלל. אבל עשה המדחה לענין המצוה בזה אמרינן שאף הנשים במצוה שהרי אם יקיימו יקבלו שכר. וקיום זה דוחה ומתיר איסור דנשים סומכות רשות. ודוקא בעשה ולא תעשה הנדחין. העבירה אינה בנשים. ויותר מזה כתב מהר"ל בספר תפארת פ"כ ובספר גור אריה פרשת ויגש שהנשים אם יקיימו מצוות לא תעשה לא יהי' להם שכר בזה. ועל כן חשיב הלא תעשה אינו שוה בכל. ונדחה עם העשה:
ה
ואם תאמר דמכל מקום העשה הנדחת אם תקיים יהי' לה שכר על העשה. ואם כן עשה הנדחית לענין קיום חשיב שוה בכל. ומה אולמא האי עשה המדחה מהאי עשה הנדחה. לא קשיא דבגמ' לא מצינו הא דמה אולמא אלא במצוות הקרבת המצורע קרבנן נגד מצוות שילוח הקן דשניהם מצוות במעשה. אבל שופר נגד מצוה דשבתון שפיר שופר אלים יותר מעשה דשבתון ששופר מקיים במעשה. ושבתון מתקיים מאליו. רק בעשה ולא תעשה אין נדחין. והכא שהלא תעשה לגמרי אינה בנשים וגם העשה כן לענין העבירה שפיר נדחין מפני שופר:
ו
ואמנם שהלחם משנה תירץ כן לדעת רמב"ם ורמב"ם לא פסק הא דנשים סומכות רשות. אך לדעת רמב"ם נוכל לומר כתירוץ הראשון. דבלא קל וחומר עשה דאורייתא אף שאינו שוה בכל חמור מדרבנן השוה בכל. והחמור. דהיינו העשה. דוחה עשה ולא תעשה הקל. רק שלתוס' אינו כן. ולתוס' נוכל לומר כתירוץ הזה כיון שהתוס' פסקו נשים סומכות רשות: