אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קכד

סימן קכג

לר' אברהם נ"י:

א

על מה שכתבתי בס"ק ס"ב אות ב' דביום הכיפורים אינו חייב אלא בשניהם יחד. היינו הנאת גרונו והנאת מעיו. הקשית מתוס' עירובין (דף כ'.) שהוכיחו דבשעת בליעה חשיב הנחה מיש אוכל אכילה אחת וחייב עלי' ד' חטאות. ר' מאיר אומר אף אם הי' שבת והוציאו חייב. ואיך חשיב הוצאה בהדי הנך. הא בעידנא דמחייב עלייהו דהיינו בשעת הנאת גרון. אכתי לא מחייב אהוצאה עד שיניחו במעיו. אלא אהוצאה נמי מחייב משעת בליעה דחשוב כמונח. ולפי מה שכתבתי איך חשיב יום הכיפורים בהדייהו הא הנך חייב בהנאת גרונו ויום הכיפורים עד שיגיעו למעיו. הקשית בחכמה ב) מכל מקום אינו קושיא דמכל מקום הא בלא הנאת גרונו לא מחייב והחיוב בא על הנאת גרונו גם כן שהוא בשעה שנתחייב על הנך, ותוס' בהוצאה שפיר מקשי דהחיוב הוא על העקירה וההנחה [ועל שעה שבא מרשות לרשות] ונמצא שעל שעת הנאת גרונו שאינו לא שעת עקירה ולא שעת הנחה לא נתחייב כלל משום שבת. ונמצא החיוב חלב ונותר וטמא במוקדשין וחיוב שבת אינם בזמן אחד:

ג

אשר כתבתי דברכת המזון תלוי רק בהנאת מעיו וכתבת בשם המנחת חינוך דתלוי גם בהנאת גרונו. אין מחלוקת בינינו. כי אני כתבתי לדעת רמב"ם שמחייב שהכל על שמן בעיני' משום הנאת מעיו ולשאר פוסקים אינו כן. וברש"י בהא דאזוקי מזיק לי' פרש"י ובברכה ואכלת כתיב. ואכילה היינו הנאת גרונו:

הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה