אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קכג

סימן קכב

ב"ה ג' ויצא עת"ר. שלום לכבוד האברך המופלג חריף ובקי השנון מו"ה אברהם נ"י בק"ק שצוצין:

א

אשר הקשית למה שכתבתי בס"ק ס"ב אות ב' דחיוב ברכת המזון רק על הנאת מעיו דהנאת גרונו כבר עברה. למה באכל כשהי' חול וקידש עליו היום שבת או ראש חודש ספק אם מזכיר מעין המאורע אי אזלינן בתר התחלת הסעודה. ומה ספק הלא הברכה על שהמאכל עכשיו בתוך מעיו ועכשיו קידש היום עד כאן דבריך. יש לומר כמו שכתב הרא"ש בהא דכתיב וזבחת בעינן מעשה דידי'. ואם נפל סכין מידו ושחטה פסולה. דלשון וזבחת כמו ועשית, הכא נמי ואכלת שיעשה ההנאה במעשיו ועכשיו מונח המאכל ממילא במעיו. ועוד דע שכן כתבתי רק לרמב"ם. אבל לשאר פוסקים יש לומר כיון דכתיב ואכלת אינו חייב אלא אם כן נהנה גרונו. וכן פרש"י אזוקי מזיק לי' ופרש"י דגבי ברכה ואכלת כתיב. ואף דהברכה על הנאת מעיו. מכל מקום אינו חייב בברכה אלא אם כן נהנה גרונו ולרמב"ם יש לומר כיון דהברכה על הנאת מעיו הא דכתיב ואכלת דיבר הכתוב בהוה ולעולם אפילו לא נהנה גרונו חייב:

ב

ואשר תרצת משום דחוי. ואפילו למאן דאמר אין דיחוי אצל מצוות בגברא יש דיחוי רק אם מעולם לא נתחייב כלל לא שייך דיחוי. והבאת דברי הטורי אבן ראש השנה במלואים. דע שטעות גדול בידך ובגברא לא שייך כלל דיחוי. לא שנא דיחוי מעיקרא לא שנא נראה ונדחה. וכמה ראיות לזה. א' מהא דעתים חלים ועתים שוטה שאכל מצה בשטותו לא יצא וצריך לחזור לאכול מצה בחלמותו. והא נפטר לגמרי דנראה ונדחה. הב' דכתב רמב"ם בחגיגה נטמא ביום ראשון מביא כשיטהר כיון שכבר נתחייב בתחילת היום. והרי נדחה כשנטמא ונראה ונדחה. הג' הא דפרק קמא דזבחים (דף י"ב:) הפריש קרבן והמיר או נשתטה וחזר ונשתפה הקרבן כשר דאין בעלי חיים נדחין, הא מכל מקום נדחה גברא מחיובו ובטח עוד כמה ראיות לזה. ודברי רא"ש פ' ואלו מגלחין משום דלא חזי בתחילה אין לו תשלומין כמו שפי' דבריו להדיא. וסוף דבריו להשיב על ראיית הר"מ מאין דיחוי אצל מצוות. והתימה בדבריך שחשבת טעם רא"ש משום דיחוי. ובעצמך כתבת דהיכי דבתחילה לא חל חיוב עליו לא שייך דיחוי:

ג

אשר כתבתי דלריש לקיש דסבירא לי' הנאת מעיו אפשר דבעי נמי הנאת גרונו שהרי מותר לאכול ערב יום הכיפורים עם חשיכה ונהנין מעיו ביום הכיפורים. אלא ודאי לא הוי אכילה בלא הנאה. וביום הכיפורים כתבתי דאינו חייב אלא בתרתי גרונו ומעיו כדי שיהי' עינוי שיש בה אבידת הנפש צריך הנאת מעיו וכדי שיהי' חייב כרת במקום אחר צריך הנאת גרונו. ונסתפקת אם אכל כזית ביום הכיפורים וכזית ערב יום הכיפורים עם חשיכה. דהשתא יש הנאת מעיו בשני זתים לפי מה שכתבתי דאכילת ערב יום הכיפורים על ידי זית מערב יום הכיפורים. והנאת גרונו כדי שיהי' כרת במקום אחר הא סגי בכזית ביום הכיפורים עד כאן דבריך. פשוט בעיני שפטור דכיון שכזית שמערב יום הכיפורים אינו חייב עליו כרת במקום אחר אינו מצטרף:

ג

אך אמינא בה טעמא גם כן דלכאורה הראי' שכתבתי לריש לקיש בעי נמי הנאת גרונו מת שמותר לאכול בערב יום הכיפורים עם חשיכה תמוה. דהא בגמרא אמרינן מה מלאכה שב ואל תעשה אף עינוי שב ואל תעשה. וכיון דבמלאכה שב ואל תעשה הוא בשבת. שהרי מותר לעשות מערב שבת שתגמר בשבת הכא נמי שב ואל תעשה דבר המבטל עינוי ביום הכיפורים וכיון שביום הכיפורים עצמו לא פעל הנאת מעיו רק באכילתו ערב יום הכיפורים עם חשיכה מותר:

ה

אך אבאר דבריי דהנה בכתובות (דף ל':) מבואר שאם תחב לו חבירו חלב בתוך בית הבליעה חייב אף שלא עשה מעשה. ולכאורה אם יהי' בשוגג יפטור מחטאת. דבחטאת הא בעינן מעשה כבריש כריתות. אך יוקשה על זה לפי דברי הרי"ף פ' ד' מיתות דמה דאפשר בלא מעשה אף אם עשה מעשה פטור מחטאת ועיין שם בחידושי הר"ן. ואם כן לעולם לא יתחייב האוכל חלב חטאת דאפשר בלא מעשה אם יתחוב לו חבירו. ומוכרח לומר כמו שכתבו התוס' בבא קמא (דף ל"ב) בהא דכתיב ונכרתו הנפשות דרחמנא אחשבה להנאה מעשה הכא נמי באכילה אף אם תחב לו חבירו חשובה ההנאה מעשה. ובכל מקום חלבים ועריות כי הדדי נינהו לענין הנאה במתעסק. וכן בקרא את הלחם אשר הוא אוכל. אכלה ומחתה את פי' ואמרה וגו'. ואם כן אם איתא דהנאת מעיו לבד חשוב אכילה. ואכילה חשוב מעשה. אם כן מה שמעיו נהנין יחשבו מעשה *). אלא ודאי הנאת מעיו לבד לא חשובים אכילה ולא הויין מעשה. ועל כן מותר לכתחילה:

ו

ומכל מקום לא החלטתי שיהי' זה ראי' דלריש לקיש בעי נמי הנאת גרונו. [וכתבתי בלשון אפשר] דיש לדחות ולומר הנאת מעיו לא נקרא אלא בשעה שהגיע למעיו שנעשה אז מרעב שבע. והוא הנאה מחודשת דומיא דהנאת גרונו. אבל כשכבר הוא במעיו אין כאן הנאה מחודשת. רק שאם הי' יוצא המאכל ממעיו הי' חוזר להיות רעב. זה אינו נקרא הנאת מעיו. [ועיין ריש במה טומנין דמחלק כהאי גוונא בין אולודי מוליד בין אוקומי מוקים]:

ז

אך מכל מקום חשיב עדיין הנאה ראשונה קיימת כיון שאם הי' יוצא ממעיו הי' חוזר להיות רעב, דומה לזה מצינו במקדש לאחר ל' ונתאכלו המעות בתוך שלשים דמשמע בר"ן דהקידושין במה שנותן לה תחילה מעות ולא חשיב פסקה הקנין. משום דאי לאו הקדושין היתה מחויבת להחזיר. ואף דבהא לא מקדשה דהוה מקדש במלוה. מכל מקום מועיל שלא יחשב פסק מעות ראשונים ומיקדשה שפיר במה שנותן לה תחילה המעות. ועיין באבני מילואים סימן מ' סק"א שביאר שכן שיטת ריטב"א. והכא נמי כיון דאי לאו המאכל הי' חוזר להיות רעב חשיב הנאתו ראשונה קיימת ומברך על הנאתו ראשונה:

ח

אבל ביום הכיפורים דהנאתו ראשונה הי' בערב יום הכיפורים אין כאן סרך איסור [ועיין שבת (דף פ'.) אך עיין זבחים (דף צ"ג.) דר' אליעזר סובר הזאה צריכה שיעור ומצטרפין להזאות ודו"ק היטב] אך אם נאמר דאוקומי מוקים ביום הכיפורים איסור אכילה לא איכפת לן. אם כן האוכל ביום הכיפורים בשעדיין אינו רעב כלל יפטור שעדיין לא הי' מעונה כלל רק שגורם שלא ירעב מהר ואוקומי מוקים שביעתו. והא אמרת דאוקומי מוקים לית לן בה. ואנן לא פטרינן אלא אכילה גסה שאינו נהנה כלל באכילתו כמו שביארו התוס' דאכילה גסה היינו שקץ במזונו:

ט

מיהו לפי פירוש הזוהר הקדוש ושאר מפרשים עינוי הכנעה שאכילה מחזק היצר הרע ומבטל הכנעה. ועל כן כתב מהרי"ו דביום הכיפורים אין יצר הרע משום שאין בו אכילה ושתי' ניחא. דכל זמן שנהנה באכילתו הוא מבטל הכנעה. והדבר צריך תלמוד:

י

והשתא להלכה דקיימא לן הנאת מעיו לא הוי אכילה אי אפשר לצרף כלל מה שאכל ערב יום הכיפורים עם חשיכה כיון שלא עשה מעשה ביום הכיפורים, וכמו שאינו מצרף העושה מקצת מלאכה בערב שבת שתעשה בשבת יא) אשר הקשית על מה שכתבתי דביום הכיפורים אינו חייב בהנאת גרונו לבד בלא הנאת מעיו. אם כן הא דאמר ר' מאיר גבי יש אוכל אכילה אחת וכו' ר' מאיר אומר אף אם הי' שבת והוציאו חייב ודייקו התוס' דחשוב הנחה משעת בליעה. דאי לא חשוב הנחה עד שיניחו במעיו אינם באים כאחד. הכא נמי אם באכילה דיום הכיפורים אינו חייב עד שיניח במעיו אינו בא כאחד עם יתר ג' החטאות. לא קשיא דמכל מקום הבליעה גם כן מסייע לחיוב. דאינו חייב על הנאת מעיו לבד. ובתוס' שפיר דייקו דאם איתא דלא הוה הנחה עד שיניח במעיו הבליעה אינו מסייע כלל לחיוב שבת כיון שאינו לא שעת עקירה ולא שעת הנחה. שהרי צמקה בין עקירה להנחה וחזרה ותפחה חייב אם אין דיחוי באיסורין. הנה דאין החיוב על האמצע:

דברי הדוש"ת הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה