אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן קכ

סימן קיט

לר' שלמה דוד נ"י. א) על מה שכתבתי בסק"מ בטעם שמותר לטלטל מוקצה להאכיל הקטן משום דבטלטול מוקצה לא שייך מיגו דאיתקצאי. כיון דלאו מוהכינו ילפינן רק משום לתא דהוצאה. רק כיון שנאסר באכילה שוב הוי כאבנים שאסורין בטלטול. אבל בצריך לקטן שאין לו מה לאכול שמותר להאכילו שוב גם הטלטול לצורכו מותר דחזי' לקטן. על זה הקשה מעלתו דאם כן נבילה שנתנבלה בשבת וביום טוב למה יאסור לטלטלו להאכילו לבהמה כיון דבהמה יכולה לאכול מוקצה כדאיתא סוף פרק כל כתבי ולא הי' כאבנים כמו כל מאכל בהמה ויהי' מותר בטלטול עד כאן דבריו:

ב

והי' יכול להקשות מהא דכל כתבי מיני' ובי' למה אסור להעמיד על המוקצה גזירה שמא יאכיל בידיו כיון שמותרת לאכול שוב גם הטלטול יהא מותר. אך בלא זה צריך להבין למה גזרו אטו שמא יטלטל כיון דלא נאסר טלטול רק משום גזירה שמא יוציא הוי גזירה לגזירה. ואין לומר כיון דבטלטול גופי' אתי לידי הוצאה גוזרין ב' גזירות. [כמו שכתב התוס' רי"ד ריש פרק במה מדליקין דגזרו בחלב מהותך אטו אינו מהותך אף דאינו מהותך אינו אסור רק משום שמא יטה. ותי' משום דאתי באינו מהותך גופי' לידי איסור דאורייתא שיטה]. ליתא דבטלטול שלא על מנת להוציא לא אתי בי' לידי הוצאה דאורייתא כיון שלא עקר על מנת להוציא. רק שגוזרין שמא פעם אחת יטלטל על מנת להוציא ולא אתי בגופו של טלטול זה לידי איסור דאורייתא:

ג

אשר על כן נראה דמשליך לפני בהמתו המוקצה ומאכילה חשיב משתמש במוקצה דאסור מקרא דוהכינו כמפורש בפסחים דלבשל בעצי מוקצה אסור מוהכינו. כי קרא דוהכינו היינו צורך היום כמו שפרש"י שם דוהכינו היינו שיזמין צורכי היום. ואין לומר דזו אינו צורכי היום. רק כמו הנאת ממון שמבריא בהמתו והנאת ממון לא חשיב צורך היום. שהרי אסרו לשחוט המסוכנת אם אין שהות לאכול ממנו מבעוד יום אלמא שלא יפסיד ממונו לא חשיב צורך היום. דאם הי' חשיב צורך היום לשתרי משום מתוך. יש לומר כיון דחובה על האדם להאכיל לבהמתו ואפילו לאכול אסור קודם שיאכיל לבהמתו. וכל דבר שמחויב האדם לעשות ביום טוב חשיב צורך היום:

ד

ואף שאסור לבשל לבהמות ולא שרינן מטעם מתוך היינו מקרא דולכם ולא לכלבים. וכהאי גוונא בלצורך גבוה דאסור מקרא דולכם ולא לגבוה אף דחשיב צורך היום שלא יהא שלחנך מלא ושלחן רבך ריקם כמו שכתבו התוס' אסור מקרא דולכם. הכא נמי בלצורך בהמה דאסור מקרא דולכם:. ה) והא דמותר להניח בהמתו אוכלת מן המוקצה. משום דאינו עושה בידים. והנאה דממילא מותר במוקצה. כמבואר במגן אברהם סימן תקנ"א ס"ק י"ב. ועיין רשב"א שבת (דף כ"ט) ובשלחן ערוך הרב מלאדי בקונטרס אחרון סימן תק"ט. ומה שבהמה אוכלת הוא לדידי' הנאה דממילא. ואפילו מעמידה הי' מותר אי לאו גזירה דשמא יוציא דלא חשיב נהנה בידים כמבואר בתוס' בבא קמא (דף נ"ו:) דמעמיד בהמה על גבי קמת חבירו אין חיובו רק משום שן וברשות הרבים פטור [ואפילו לדעת רמב"ם שחייב משום מזיק שאני ניזקין דאפילו גרמי חייב] וזה בשאינו מטלטל המוקצה בידו. אבל אם לקחת המוקצה בידיו ומשליך לפני בהמתו חשיב מאכיל בידים כדמוכח מהא דבכורות דוהאכילה ר' טרפון לכלבים דמוקי ליה בנשא ונתן ביד. ואף דמסתמא לא הלך ר' טרפון לבית בעל הבהמה להאכיל שיתחייב משום שן. ולשיטת הרמב"ם שמעמיד חייב משום מזיק ופרשנו משום גרמי בדיין גרמי פטור כמו שכתב הרמב"ם דבעינן נשא ונתן ביד אף על פי שגרם להזיק לא נתכוין להזיק. ועל כרחך משליך לכלבים חשיב בידים:

ו

וכן ברש"י פסחים (דף ה':) דבמאכיל לכלבים מקיים עשה דתשביתו ואף שאין נותנו בפי הכלב ממש רק שמשליך לפניו. וכן בפסחים (דף ל"ב.) דאוכל תרומת חמץ לר' יוסי הגלילי דמותר בהנאה חשיב מפסיד לכהן שאם רוצה הכהן מריצה לפני כלבו ועל כרחך דמקיים בזה עשה דתשביתו [דאם לא כן איך מותר לבטל עשה דתשביתו] דחשוב בידים. הכא נמי כשמשליך בידים לפני בהמתו הוי מאכיל בידים ומשתמש במוקצה בידים אף דאכילת בהמתו הוי לדידי' הנאת ממון. לבד ממון מה שמקיים בזה החיוב להאכיל לבהמתו חשוב צורך היום ואסור במוקצה מקרא דוהכינו:

ז

האומנם כי יש לפקפק בזה כי המאכיל לבהמתו אינו מתכוין לקיים החיוב רק להנאת ממון לבד והוי דבר שאינו מתכוין. אך לא קשה מידי דפסיק רישי' שודאי מקיים חיובו. אך בחזי לקטן שאין לו מה יאכל שדינו כחולה שפיר אמרתי דמשום טלטול אין לאסור. דלגבי איסור טלטול בעצם שהוא משום גזירה שמא יוציא לא שייך מיגו דאיתקצאי. ואי דחשיב הוא גופי' משתמש במוקצה מה שיוציא ידי חובתו להאכיל הקטן דבאושא התקינו שיהא זן בניו עד שיהא בן שש. הא ודאי לא מתכוין לכך רק לטובת הקטן. ואי דפסיק רישי' הוא הא שבות דפסיק רישי' מותר במקום צערא כמו שהעליתי ס"ק ל"ח אות ל"ד עיין שם היטב. כל שכן במקום חולי:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה