אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קיט
להרב ר' אליעזר נ"י. א) אשר יישב הפליאה שנפלאתי בס"ק ל"ח אות ל"א במפיס מורסא להוציא ליחה מותר משום צערא. מש"ס ע"ז דלא שרינן שבות משום צער גדול. על פי דברי הרב המגיד בשיטת רמב"ם דפסק מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב. ומכל מקום פסק דמפיס מורסא פטור ומותר. ונפלאת בעיניו שאנכי תרצתי כעין זה ולא הבאתי דברי הרב המגיד:
ב
הנה אנכי הקשיתי להפוסקים כולם חוץ מרמב"ם דמפיס מורסא הוי מלאכה שאינה צריכה לגופה. ומי לא ידע דלהרמב"ם מעיקרא לא קשיא. ותירוצי שאף שלמאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב הכא נמי חייב. מכל מקום למאן דאמר פטור קיל שבות דידי' כמו שהבאתי שם דברי מהרל"ח דפסיק רישי' אף דלמאן דאמר מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב הכא נמי חייב. מכל מקום לדידן דפטרינן קיל פסיק רישי' לענין דחוי':
ג
ודע דמה שכתבתי ליישב דמפיס מורסא חשיב רק פסיק רישא. שוב ראיתי כי בתוס' יומא (דף ל"ד:) במה שכתבו דסלקא אדעתא ר"י כו' אלא במפיס מורסא שמכון אבל פסיק רישי' לא מחייב עיין שם. מבואר דמפיס מורסא עדיף מפסיק רישי' וחשיב מלאכה שאינה צריכה לגופה. והוא שלא כדבריי: