אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן קג
להנ"ל. א) אשר כתבתי בס"ק י"ז אות נ"ה נ"ו נ"ז דאי אפשר לשחוט בהיתר מן התורה על ידי שנים ואמרתי למה דקיימא לן זה אינו יכול וזה אינו יכול חייב אין פטור זה יכול וזה יכול אלא משום דלאו אורחי' בהכי. ולדברי אחרונים דפטור כל אחר יד משום דלא הוי מלאכת מחשבת. ולמה שכתב בתרומת הדשן שדעת תוס' לפסוק מקלקל בחבורה חייב ולא בעי מלאכת מחשבת כבש"ס כריתות. ואף כלאחר יד חייב. והוא הדין זה יכול וזה יכול וישבתי כן לדעת רבינו תם בעל התוס' והקשה מעלתו לפי מה שכתבתי במלאכת זורה לדעת התוס' בשנים שנעלו ואחד אינו יכול לנעול חיובו רק משום מלאכת מחשבת. ומשום מחשבתו חשיב כעשה מעשה בניצוד. והכא בחובל שלא עשה מעשה בדם אפילו הי' זה אינו יכול וזה אינו יכול כיון דלא בעי מלאכת מחשבת ולא אזלינן בתר מחשבתו פטור. כל שכן זה יכול וזה יכול עד כאן דבריו:
ב
אלה דברי שגגה. ואטו אנן בחובל קיימינן שחיובו משום הדם. אנן בשוחט קיימינן ואפילו לא יצא דם מששחט רוב סימנים חייב כיון דחשיב נפיק חיותו [כמו השולה דג משיבש בין סנפיריו חייב משום נטילת נשמה] והרי עביד מעשה בגופו. ומה שאמרתי דבשוחט לא בעי מלאכת מחשבת למאן דאמר מקלקל בחבורה חייב. היינו משום דשוחט הוי אב, נטילת נשמה. וחובל תולדה. ואם הי' צריך בשוחט מלאכת מחשבת. כל שכן שהי' צריך בחובל תולדה מלאכת מחשבת. שלא והי' טפל חמור מן העיקר. וכיון דגלי קרא במילה דלא בעי בחובל מלאכת מחשבת. כל שכן שלא בעי בשוחט מלאכת מחשבת. אבל אין חיובו משום דם כלל:
ג
ואשר סיימתי דלרמב"ם מקלקל בחבורה פטור יכול לשחוט על ידי שנים. באמת לרמב"ם אף אם הי' פוסק מקלקל בחבורה חייב. בשוחט הי' פטור כיון דלדידי' חובל משום מפרק לא משום נטילת נשמה. ולא ילפינן מיני' לשוחט אלא למפרק ולדש כמ"ש שם אות ל"ד ושם בהגה"ה. רק כתבתי משום דפוסק פטור שהוראה זו מוסכמת. וחיוב חובל משום מפרק דעת יחידית: