אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ק
לר' מרדכי נ"י. א) במ"ש בס"ק י"ז אות י"ז לרמב"ם דחובל משום מפרק. למאן דאמר מקלקל בחבורה חייב. גם בדש מקלקל חייב שלא יהי' מפרק תולדה דדש חמור מדש עצמו. וכתב מעלתו שכן הוא בירושלמי פרק במה מדליקין דמקשה על ב"ק דמחייב בחובל אפילו שלא לצורך ומקשה דשחיטה אב אינו חייב אלא לצורך וחבורה תולדה חייב אפילו שלא לצורך. ומבואר דאי אפשר להיות תולדה חמור מאב שלה. אמת אמר שבירושלמי מבואר כדבריי ופשוט הוא. ב) ומה שהוקשה לו הירושלמי מנא לי' ששוחט אינו חייב אלא לצורך. ובגמרא דידן פרק אלו דברים מבואר למאן דאמר מקלקל בחבורה חייב גם שוחט כן. היינו דנפקא לי' לירושלמי מדקאמר חוץ מחובל. ולא אמר חוץ משוחט שהוא העיקר. שמע מינה שוחט פטור. ולגמרא דידן לא קשיא. כיון דטעם דחובל מקלקל חייב מדאיצטריך למשרי מילה. וכיון שהלימוד בחובל. על כן נקט חובל שהוא העיקר לחייב מקלקל ומיני' נפיק שוחט. ובירושלמי דלא מצינו טעם זה. אפשר דס"ל גמרא גמירי לה. ומדלא גמירי בשוחט שהוא העיקר שמע מינה שבאמת בשוחט פטור וקשיא לי'. ועוד יש לומר על פי מה שכתבתי במקום אחר באריכות גדול ואין כאן מקומו:
דברי המברכו בבריאות השלימות שיוכל ללמוד כחפצו וחפץ הדו"ש הק' אברהם: