אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן צט

סימן צח

כבוד הרב החריף ובקי מו"ה אברהם ניי מרוסישיץ:

א

דבר מה שהקשיתי בס"ק ט"ו על הרמב"ם דחובל משום מפרק מפ"ק דכתובות דם חבורי מיחבר או מפקד פקיד. ואי משום מפרק הלא מפרק תולדה דדש דודאי פקיד וחייב. ותרצתי דוקא אי מיחבר חשיב עושה מעשה בדם. וכתב כבוד תורתו שעשה סמוכין לזה מלשון רש"י כתובות (דף ה') וכוונת רש"י ז"ל לתרץ קושיא זו דשיטת רש"י ורמב"ם אחת בדין זה. עד כאן. ולא יכולתי להלום דברים אלו דאנה סבירא לי' לרש"י חובל משום מפרק. אדרבה רש"י כתב להדיא ריש פרק שמונה שרצים חובל משום נטילת נשמה:

ב

ואשר תרצתי ס"ק כ"ד אות יו"ד על פי מה שלמדתי מלשון ר"ח דאין חיוב דש אלא אם מכינו לברירה. על כן דוקא חולב שהחלב מפוזר בגומות. וכשחולב הוא מתברר מתוך הגומות. והוא כל שכן. אם מכינו לברירה חייב משום דש. כל שכן שבדישתו הוברר עכשיו. לכן חובל למאן דאמר מיחבר שהדם מפוזר בתוך הבשר. אבל למאן דאמר מפקד הדם פקיד במקום אחד ואין כאן ברירה או מכינו לברירה. אך הקשיתי על זה באות י"א מפוצע חלזון לר"י דחייב משום דש. אף שהוכחתי במלאכת בורר ס"ק י"א אות ב' דחלזון אחד קאי ואין כאן ברירה או מכינה לברירה ואף על פי כן חייב. ותרצתי דר"ח בזה לשיטתו דפסק כר' שמעון מלאכה שאינה צריכה לגופה פטור והטעם דבעינן כעין אותו צורך שהי' במשכן. וכיון שבמשכן הי' מכינו לברירה אינו חייב באופן אחר. אבל לר"י דמחייב במלאכה שאינה צריכה לגופה חייב אפילו אינו מכינו לברירה. והיינו טעמא דתנא קמא דפטר כיון דבחלזון אחד קאי ואין כאן ברירה ותנא קמא יש לומר כר' שמעון סבירא לי'. ואמרו לו חידשו דאין פציעה בכלל דישה כלל. דאין דישה אלא בגידולי קרקע ואפילו בחלזונות הרבה דמברר הדם מבין החלזונות שמפסיקין בין דם זה לדם זה פטור:

ג

ועל זה הקשה כבוד תורתו דכיון דלר"י דמלאכה שאינה צריכה לגופה חייב מחויב אפילו אינו מכינו לברירה הדר קושיא לדוכתא מכתובות. שהרי הרמב"ם פוסק מלאכה שאינה צריכה לגופה חייב ומחויב אפי' אינו מכינו לברירה. לא ידענא מה קושיא דאטו משום דרמב"ם פוסק כר"י אינו יכול להיות הסוגיא אליבא דר' שמעון. ואם כוונתו כיון דסוגיא אזלא כר"ש היה לו לפסוק כמותו דהיינו שיקול הדעת כמו שכתב הרי"ף פרק שבועת הדיינין. הלא גדולה מזה רבא דהוא בתרא ומרא דכולה תלמודא כר"ש סבירא לי'. ואף על פי כן דוחהו הרמב"ם ז"ל מהלכה. ואם יקשה דהרמב"ם פסק מותר לבעול לכתחילה בשבת. גם הא לא תברא. דיש לומר משום דסבירא לי' להנאת עצמו צריך ומותר משום דבר שאינו מתכוין [אך לפי זה יש לומר כדעת הגהת אשר"י דאין היתר אלא אם כן מתכוון לבעול בהטי'. ויש לעיין בזה. אך אף אם תאמר כן אינו קושיא על רמב"ם ז"ל דיש לומר רמב"ם נמי כהגהת אשר"י סבירא לי' והעתיק לשון הגמרא כדרכו]:

עוד לו במלאכת בורר לקמן סימן קי"א עוד לו במלאכת טוחן לקמן סימן קכ"ד:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה