אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן צח
להרב ר' אליעזר נ"י. א) הקשה על מה שכתב הרמ"א [הובא בסקי"א] שאם קלף אגוזים שני הקליפות ביחד הואיל והפנימית לבד מותר לקלוף מותר. לקלוף גם החיצונה עמה, והקשה יהי' מותר לקלוף החיצונה לבד הואיל ואפשר לפרוק עם הפנימית וכסברת הלבוש בקסמין, ליתא. דהאגוזים מצניעין לאוצר וצריך הקליפה הפנימית לשומר. וכל דישה באגוזים קליפה חיצונה לבד הוא משום דעכשיו חזי לאוצר דלאכילה אכתי לא חזי עד שיקלוף גם הפנימית וכן דישה בחטין אף שעדיין קליפתו שהם פסולת עליהם. רק משום שבדישה לבד חזי לאוצר ועיין מלאכת דש ס"ק כ"ח אות ט' י'. ועוד דאף שיקח גם הפנימית אין היתר רק לאלתר כבסוף סימן שכ"א. ואין היתר רק משום מלאכת מחשבת. ודומה לבורר אוכל מתוך פסולת לאחר זמן דחייב אף שאפשר לברור לאלתר:
ב
ומה שרצה לומר דבאמת אף אם פירק החיצונה והקליפת עץ שתחתי' ביחד גם כן אסור. ודומה לזה רבוי בשיעור גבי חולה שיש בו סכנה. דלהר"ן חייב חטאת ולאינך פוסקים על כל פנים שבות. והרמ"א שכתב מאחר שיכול לאוכלו בלא פירוק. הכוונה שהי' קיל איסורו שאפשר אינו אלא שבות עכ"ד. למה יאמר דברים כאלה שרמ"א יתן מכשול. והוא אומר מפני שיכול וכבודו אומר שאסור ואפשר אפילו חיוב חטאת. והדמיון לרבוי בשיעור בחולה. לא דמי אפילו כי אוכלא לדנא. ואם תמצא לומר שנחשב כאן תוספת מלאכה לא הי' היתר להמתירין רבוי בשיעורא גבי חולה. דהתם מוסיף על המלאכה וס"ל דשוב אין נפקא מינה אם מגדיל שיעור המלאכה. אבל נידון דידן הא בפנימית אין מלאכה. והוא מוסיף החיצונה שהיא מלאכה. ודומה לחותך תלוש ומחובר יחד דחייב על המחובר. אך באמת אין כאן תוספות. ואין נפקא מינה בדש בשיעור הפסולת המקיפו. רק בשיעור אוכל שבתוכו. ועל כרחך כיון שמותר לשבור אגוז משום דזה דרך אכילתו להוציא הפרי מפסולת בשעת אכילה. על כן אף אם יש עוד פסולת המקיפו מותר גם כן. משום דזה דרך אכילתו להוציא האוכל מן הפסולת. מה נפקא מינה כמה פסולת יש דאין תוספות רק בשיעור האוכל:
ג
אשר כתבתי שם בקליפת אגוזים הדקה הדבוקה בו לאחר ששיבר העץ פשוט להתיר לקולפו דאם לא כן כל שכן ששבירת העץ יאסור. אלא כיון שדרך לשברו בשעת אכילה מותר. ותמה כבודו מה זו ראי' לפי מה שכתבתי דשייר קליפה אחת לא הוי דש על כן מותר לשבר החיצונה משום שיש תחתי' קליפה הדקה עד כאן דבריו. הנה אגוזים יבשים אוכלין גם הקליפה הדקה וחשיבה גם הקליפה הדקה אוכל גמור ואי אפשר לפטור המשבר החיצונה משום ששייר הדקה. וכן מפורש סק"י אות ז'. ודין אם מותר לקלוף הקליפה הדקה הוא ודאי באגוז לחה בתחילת גמר גדולו שבהם קולפין. ובזה חשיב הקליפה פסולת אם רוב עניים קולפין וכמדומה שהוא כן] ועיין שם אות ח'. ועל כן הבאתי ראי' משבירת האגוז היבש דעל כרחך ההיתר משום שדרך תמיד לקלוף בשעת אכילה כל שכן שקליפה הדקה אפילו בלחה מותר:
ד
אשר כתבתי בס"ק ו' לפטור במלילה. משום ששייר קליפת החטה ולא פירק כל הקליפות. ועל זה השיב מעלתו לפי מה שכתבתי במלאכת בורר דלאכול חטין חיים דרך לאוכלן אפילו עם קליפה. אם כן במולל לאכול לאלתר תיכף חיים לא נשאר עליו פסולת דיכול לאוכלן עם הקליפה. עד כאן דבריו:
ה
בזה תואנה הוא מבקש שלא כתב באיזה מקום במלאכת בורר כתבתי כן. ושם ס"ק י"ב כתבתי בזה הלשון אך אם תמצא לומר שהאוכלין חטה בעינה אינם קולפין כו' הנה שכתבתי כמסופק. ומסברא האוכלין חטין יבשים אינם קולפין וכשהם לחים קולפין. כהא דר' ור' חייא דמקלפי להו כסי כסי. ומלילות שרכין הם כפרש"י פרק קמא דביצה אין דרך לאכול הקליפה אך אף אם האוכלין בעינם אוכלין גם הקליפה והוא מולל כדי לאכול בעינם. לא בטל מקליפה שם פסולת. כיון דאכילת חטה בעינה הוא שלא כדרכה והדרך לטחון ולרקד. ובטלה דעתו שחישב לאכול בעינה אצל כל אדם. רק לזה מהני דעתו שלא להכניס החטין לאוצר. בזה דרך כל אדם גם כן לפעמים שלא להכניס לאוצר רק לטחון ולרקד תיכף והוא אוכל תיכף בעינה. ועל כן מה שמחשב לאכול תיכף לא בטלה: