אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן פד

סימן פג

להרב ר' אליעזר נ"י.

א

מה שכתב על מה שכתבתי בס"ק כ"ד בספק מחובר למאן דאמר ספק דאורייתא התורה לקולא מותר לתולשו אף מדרבנן. דאפילו ימצא מחובר באמת יחשב מן התורה מתעסק ויפטור ואין כאן איסור מן התורה רק מדרבנן. ובדרבנן תולין שתלוש הוא ומותר. ועל זה הקשה כבודו מפרדות שאי אפשר להכיר בהם איזו מין אבותם ואיזה אמותם אסור להרביע זה עם זה. שמא זה אמו ממין זה, וחשיב מין זה דאין חוששין לזרע אב והשני אמו ממין אחר, וקשה למאן דאמר ספק דאורייתא מן התורה לקולא יהא מותר מן התורה דשמא שוים. ואפילו באמת אין שוים מתעסק הוא ופטור. ובדרבנן נתלה לקולא ששוים ויהי' מותר לגמרי. עוד הקשה מרבי יהודה דאוסר בגרירה דבר שאינו מתכוין ואינו אלא מדרבנן דמן התורה פטור דלא הוי מלאכת מחשבת כמו שכתבו רש"י ותוס'. ואם כן הוי ספק דרבנן שמא לא יעשה חריץ עד כאן דבריו:

ב

ובאמת קו' כאלו אין צריכם תשובה. דאף דהכלל ספק אחד בדרבנן שנים בשל תורה מותר. מכל מקום מצינו לפעמים דברים יוצאים מן הכלל כמו שכתב המרדכי פרק החולץ והובא בפר"ח כללי ס"מ ס"ק י"ח. ואוסיף אחת טמטום אינו מוציא את מינו במגילה. ויהי' אלו שהביא כבודו כיוצא בהם ג) אך באמת מפרדות לא קשה מידי דבהרבעת כלאים ספק אסור מן התורה אפי' לרמב"ם. שהרי הסכמת אחרונים והחכם צבי מכללם [ואדמו"ר זצ"ל מגור אמר שהוא המאמר הנכבד מכל ספר חכם צבי] שכוונת הרמב"ם שכל מה שנכתב בתורה כוונתו ודאי ועל כן בקרבן שנכתב בתורה שיהי' תמים צריך שיהי' ודאי תמים. וע"כ הרבעת כלאים דנאסר מקרא דחקותי שחקקתי לך כבר דכתיב למנהו. ובתוס' חולין (דף ט'.) הוכיחו דמקרא דלמינהו נאסר כלאים. ובתוס' סנהדרין (דף ס') דאפילו למאן דאמר אין בן נח מוזהר על הרבעה והרכבה. מכל מקום לישראל נאסר מקרא דלמנהו. אם כן צריך שיהי' ודאי למנהו. ואף דכתיב בהמתך לא תרביע כלאים ודאי כלאים דוקא. היינו לחייב מלקות צריך ודאי דקרא דלמנהו הוא לאו הבא מכלל עשה. ואף דכתיב את חקותי תשמרו חקים שחקקתי לך השמר דעשה עשה:

ד

ואשר הקשה מרבי יהודה דגרירה, מי יימר שאינו קרוב לאיסור יותר מלהיתר. ואף בלא חידוש שלי דאף שאין לו מחשבה הי' ודאי אסור מן התורה כיון שע"י הספק נעשה דרבנן מחמת מתעסק חשיב ספק דרבנן. אך אף אם לא תאמר כן. הלא מפורש בגמרא ורש"י (דף מ"ו:) דגרירה הוי חופר כלאחר יד. ואם כן בפשטות הוי ספק דרבנן. ושבות כלאחר יד קיל משאר שבותים כנודע. ועל כרחך תאמר כמו שכתבתי או כדברי המרדכי או שקרוב לאיסור. ועיין בדין קרוב לפסיק רישא אם יחשב פסיק רישא באגלי טל מלאכת חורש סק"כ אות י"ב ס"ק כ"ב אות כ"ז ובתשו' ריב"ש סימן שצ"ד דאף שיזדמן להתיר באופן זר עדיין חשיב פסיק רישא. משמע משום רוב לאיסור לבד לא חשיב פ"ר. ויש לומר אף גרירה כיוצא בה שרוב פעמים עושה חריץ ולא הוי ספק דרבנן. ומכל מקום מותר לר"ש דלא חשיב משום זה פסיק רישא:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה