אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן פג

סימן פב

לר' מרדכי נ"י:

א

במ"ש במלאכת קוצר ס"ק כ"ב [וכן במלאכת גוזז סק"ז] בדברי רשב"ם בבא בתרא דמחובר שאינו מקבל טומאה משום שהוא בטל לגבי הקרקע וכתבת שגם ברש"י נדרים משמע כן שהטעם משום דמחובר לקרקע הרי הוא כקרקע:

ב

אינו כן. וענין כל המחובר לקרקע כו' לאו משום דבטל הוא אל הקרקע כמוהו. אלא דהוא עצמו דינו כקרקע. שהוא גוש אחד עם קרקע עולם. והוא עצמו נחשב קרקע עולם שהכל גוש אחד. מכל מקום משום זה לא הי' נחשב אין גידולו מן הארץ. דמה בכך דקרקע הוא. מכל מקום קרקע זו גידולו מן הארץ:

ב

ואני למדתי מרשב"ם שהוא משום ביטול הואיל ויונק מן הקרקע הקרקע עיקר והוא טפל ובטל אליו ודינו כמוהו. על כן חשוב אין גידולי מן הארץ כמוהו:

ד

ותדע לך דבית דינו כקרקע לענין אונאה ושבועה ועיין בש"ך חושן משפט סימן צ"ה. ואין קרקע הבית עיקר והוא טפל. אדרבה הבית עיקר. וכמה דינים בבית שאין בקרקע שתחתי'. מזוזה ומעקה ובתי ערי חומה ובתי חצרים. אלא שבית עצמו נחשב קרקע וגזירת הכתוב שאינו מטמא כהאי גוונא. ומים קודם שנתלשו גם כן אינם מקבלים טומאה. אבל מרשב"ם למדנו שהטעם משום שבטל אל הקרקע שמחובר בו. ואינו אוכל כמו הקרקע שאינו אוכל. וזה טעם צמקו או נתלש רובה. הואיל ואינו יונק ממנו. שוב אינו בטל אליו:

ה

וכעין ביטול זה דרשב"ם. ביטול זרע שנזרע אגב ארעא בבא מציעא (דף נ"ז.) בחטין שזרען ועדיין לא השרישו עבר עליהם העומר מהו למנקטנהי ומיכלינהו בעינייהו דשמא בטלינהו אגב ארעא ולא שרינהו עומר. והיינו דבטל אל הקרקע ולא חשוב עוד חטין. וגם לא השרישו שיחשב התחלת תבואה החדשה:

ו

אשר הקשית מזרועים ועומדים. אינו כלום שגם זרועים ועומדים אינם אוכל:

ז

אשר הקשית מירושלמי ערלה פרק ג' הלכה ו' דמבעי' לי' בדלעת אם תטבול למעשרות. ועוד מבעי' לי' לענין טומאה. ופשיט לי' מדשמואל תאנים שצמקו באיביהן כו' דמטמא טומאת אוכלין. והמפרש פי' באיבעיא אם תטבול. אם חשיב מחובר ואינו טובל או תלוש וטובל, ולפי דבריי צמקו לכל מילי חשוב כמחובר (לבד לענין טומאת אוכלין וסכך] כמו לענין שבת. היה לו לפשוט גם בעיא זו מדשמואל דאינו טובל:

ח

אני אין לי ירושלמי אלא עם פי' הפני משה. והגי' אינה צמקה רק שלקה באבי'. ופי' הפני משה דמבעי' לי' אם השליקה טובל. דאש קובע או דילמא הואיל ומחובר הוא אינו טובל. ופשיטא לי' דשליקה כצימוק דשוב אינו יונק. ועל כן לענין טומאת אוכלין פשוט דמטמא, אבל לענין טובל פשיטא לי' דהוה כמחובר. [והוא כדבריי] ומכל מקום מבעיא לי' דאפשר טובל. ונראה פירושו לפי פרש"י קידושין ס"ב: בטעם אין תורמין דאינו ראוי לדיגון עיין שם בריטב"א. וזו דאש קובע כמו מירוח והוי דיגון ממש יטבול. מכל מקום מדברי ירושלמי ההוא ראי' לדבריי.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה