אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן פב
מלאכת קוצר להרב ר' צבי יהודה נ"י:
א
מ"ש בס"ק כ"ב אות ח' בטעם פסול מחובר בסוכה דפרש"י מקרא דכתיב באספך מגרנך. ופרשתי הטעם דוקא תלוש הראוי לאסיפה ואזיל רש"י לטעמי' בקידושין ס"ב: בטעם אין תורמין במחובר ואם תרם אין תרומתו תרומה ופרש"י משום דכתיב דגנך מידי דמידגן, והקשו תוס' דהא קודם מירוח תרומתו תרומה. ופי' ריטב"א משום דבתלוש ראוי לדיגון הכי נמי בזה. וכתבת שאף התוס' יודו בסוכה לדרוש מה שאתה מאסף. רק בתרומה קודש בעי שינה הכתוב לעכב:
ב
הנה לחלק בין סוכה לתרומה בפשטות יש לומר דגנך דתרומה רק שיתחייב בתרומה ויעשה טבל. רק הוכחתי כיון דתוס' לית להו החילוק בין ראוי לאינו ראוי. אם כן בסוכה נמי דבעי מאוסף ממש. והא הדלה עלי' הגפן וקצצן כשרה. אף שהגפן תחתיתו מונח בשדה ואינו מאוסף כשר. אם כן מחובר נמי יוכשר, רק לרש"י ניחא דמחלק בתלוש משום דראוי לדיגון. הכי נמי תלוש ראוי לאסיפה. אך לתוס' אי אפשר לומר כטעמו של רש"י. שכתבו (דף ט') משום שאינו דומה לפסולת גורן ויקב. פשטן של דברים דבמחובר עדיין לא הופרש הפסולת שאין דרך דישה במחובר. מכל מקום דוחק הוא. והריטב"א ביקש לו טעם אחר: