אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן פא
להרב ר' שלמה דוד נ"י
א
מ"ש בס"ק כ"ז ראי' לדברי הריב"ש דלא גזרו רובו אטו מיעוטו. מריש פרק כל הצלמים דלא גזרינן בצלמים שמרוב המקומות אטו צלמים שממקום הנעבדין פעם אחת בשנה, וכן מהא דלא גזרינן בכל הימים טובים לעשות שני ימים אף בארץ ישראל אטו ראש השנה. כמו שגזרו לדידן בחג השבועות. והקשה כבודך מריש ביצה דגזר רבה ביו"ט דעלמא אטו יום טוב שחל להיות אחר השבת ובכל שבתות השנה אטו שבת אחר יום טוב עד כאן דבריך:
ב
דברי ריב"ש אינם אלא במכבד. שאף באינו מרוצף אינו אלא שבות לא גזרינן ברוב מרוצף משום חיזוק הגזירה דאינו מרוצף. ואפשר שאם לא הי' אפשר לגזור באינו מרוצף לבד לא היינו גוזרין כלל. שאין בדין לאסור המרובה בשביל המיעוט. וזה הטעם שאין גוזרין כל הימים טובים אטו ראש השנה. שאף ראש השנה יום טוב שני דידי' אינו מן התורה. דרוב השנים אין אלול מעובר. ועל זה סומכין ביום הכיפורים במקום שאין השלוחין מגיעין. וכן צלמים אף מקום שעובדין פעם אחת בשנה שמא עדיין לא נעבד שעדיין לא הגיע זמנה. ואף שע"ז של גוים נאסר מיד. היינו בשעיקר עבודתה לע"ז. אבל הצלמים עיקרם לנוי עשויות כמו בשאר מקומות. וכיון שספק הוא מדאורייתא מוקמינן לי' אחזקת היתר. וכיון שאינו אלא מדרבנן לא גזרינן בשאר מקומות אטו אותו מקום. אבל ביצה ביום טוב שאחר שבת או שאחר יום טוב דמן התורה. שוב אין חילוק בין מרובה למיעוט:
ג
וקצת ראי' משניות לעריות שהשניות יותר מגופי פריות. דערוה מן התורה אמו. שניות דידה אם אמו ואם אביו. וכן בשאר עריות. אך יש לדחות דהתם כל אחת מיעוט. ואם לא הי' גוזרין באם אביו מכל מקום הי' גוזרין באם אמו דיחידה היא. ושוב גוזרין גם באם אביו דיחידה היא. אך עיקר החילוק נכון: