אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן פ

סימן עט

להרב ר' אליעזר. א) בס"ק י"ג אות י"ג כתבתי שהי' נראה להכריע [מעלתו כתב בשמי הכריע. ואני לא איש דברים אני להכריע בין הראשונים. בפרט בזה שבאות ט"ו הבאתי ראי' מירושלמי להיפוך] כדברי המאירי דאיסור מחמר משום לתא דבהמה. דאי משום לתא דידי'. מה משני הש"ס מניחו עלי' כשהיא מהלכת ועושה הוא העקירה. למה לא יצטרף המעשה שעושה על ידי הבהמה למעשה דידי' שיהי' איסור על כל פנים כאילו עשה הכל על ידי הבהמה. וכת"ר הביא דמיון משני כחות באדם אחד. בפרק קמא ה':

ב

הנה דברי הש"ס צריכין ביאור. הלא כל הוצאה כל פסיעה כח בפני עצמו. ואם תאמר כיון שהכל הילוך א' חשיב הכל בת אחת. אף אם נסבול דוחק זה. הלא אם עמד לכתף באמצע חייב אף שנתחלק ההילוך ובודאי שני כחות הוא. ובתוס' (דף ג':) דיבור המתחיל הי'. בטוען עצמו משחשיכה ועמד לפוש לא הי' משמע מידי, דאפילו אי עקירת גופו והנחת גופו לא הוה עקירה והנחה חייב משום עקירה ראשונה עכ"ל אף שיש הפסק בין עקירה ראשונה השעה שעמד לפוש ובודאי שני כחות הם. ושם בגמרא משחשיכה דאי שדי לי' אתי לידי חיוב חטאת. ואף שהחפץ נח בידו שהוא מקום פטור. כתבו תוס' עירובין כ' דמה שהכלי נח מאליו לא חשיב הנחה במקום פטור עיין שם היטב. ואף דשעה שנח בידו בלי שום תנועה הפסק בין עקירה והנחה ושני כחות הם:

ג

אך דברי הש"ס משום דמכח עקירה ראשונה הי' במקום אחר ממה שנח עכשיו על ידי שרץ וקיבלה. ע"כ הם מעשים מחולקים. ועל כן יש לומר דכשני בני אדם דחי. או דילמא דסוף סוף מכחו לבד נעשה המלאכה וחייב. ובנידון דידן לא שייך זה כלל:

ד

בס"ק כ"ב אות ד' תרצתי על פי דברי הרע"ב שחילק משום דבין המטות הוא מקום מועט לא חיישינן שמא ישוה גומות. והתפלא עלי למה לא הבאתי דברי רמב"ן דהיתר ר"ג משום דשא"מ. דברי רמב"ן הבאתי והבאתי. אך דברי הרע"ב הבאתי משום דעיקר קושייתי על תוס' סנהדרין דמדמי לי' לגודלת ופוקסת. ושם חכמים אוסרים משום שבות. והרי התוס' סבירי להו דמכבד לא דמי למרבץ ואסור אף למה דקיימא לן כר"ש. ובפסחים ביארו משום דמכבד הוי פסיק רישא על כן הבאתי דברי הרע"ב:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה