אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן עה
שלום לכבוד אהובי תלמידי חריף ובקי הותיק מו"ה צבי יהודה נ"י מקאליש:
א
בדבר מה שכתבתי במלאכת זורע סקכ"ב אות ו' לפרש דברי ריטב"א בקירוב עבודה דהחמירה תורה בעבודה. ופרשתי דהיינו מדכתיב פרשת תרומה ומזלגותיו ופרש"י שמהפכין בהם האברים למהר עכולן. ומשמע דצריך כלי שרת (כהא דמנחות נ"א. על מחבת תיעשה מלמד שטעונה כלי שרת] מדצריך כלי שרת מוכח דעבודה:
ב
ועל זה נפלאת הא שחיטה לאו עבודה ואף על פי כן דעת ריטב"א ריש חולין דצריך סכין כלי שרת. (וזה אינו קו' כלל דמפורש במנחות (דף ט"ז:) דבסכין מקדשא לי'. ועל כרחך סבירא לי' דצריך שיהי' הסכין כלי שרת כמו קידוש מנחה בכלי שרת. אף שהבעלים נותנין המנחה בכלי ולא בעי כהן. מכל מקום צריך כלי שרת לקדש] גם תרומת הדשן לריש לקיש יומא (דף כ"ג:) דלאו עבודה הוא. ומכל מקום כתיב באותו קרא עצמו סירותיו לדשנו ופרש"י לדשן, ומוכח דצריך כלי שרת עד כאן דבריך. ולא היית צריך לומר הראי' מר"ל דהא המגרפות לדשן היינו להוצאת הדשן דלכולי עלמא לאו עבודה ועוד מפורש במנחות ט' בבללה חוץ לחומת עזרה פסולה כיון דעשייתו בכלי בעי נמי פנים. הרי דאף דיציקה ובלילה כשרים בזר. מכל מקום בעי כלי פנים. הנה דלא תלי זה בזה]. ג) אך יותר הי' לך לתמוה דמה ענין כלי שרת להקטרה. הלא כל הקטרת אברים הכהן מעלהו ביד. וזה פשוט בכל מקום, ואיך יהי' היפוך אברים דנחשב נמי הקטרה. טעון כלי יותר מהקטרה עצמה. אך אפרש לך כוונתי:
ד
דע דחציצה פוסלת בקדשים. ואף בעבודת אברים צריך שלא יהי' חציצה בין כהן לאברים. וזה מפורש סוף פרק מקום שנהגו. גבי יששכר איש כפר ברקאי דכריך ידי' בשיראין ועביד עבודה. ופרש"י וחציצה פוסלת בקדשים. ובתוס' סוכה (דף ל"ז.) דלכבוד עצמו הי' עושה שלא יתלכלכו ידיו בדם האברים, ועל כן החציצה פוסלת. ולא חשיב לקיחה על ידי דבר אחר). אך משום שהוא דרך בזיון] עיין שם היטב. הנה דיששכר באברים הי' עושה. ואף על פי כן החציצה פוסלת. ומכל מקום פשוט שאם הקטיר בכלי שרת כשר. כיון שאינו חוצץ בין יד לכלי שרת. ולא יהי' חמור מדם וקומץ שזורק ומקטיר בכלי שרת. ועיין מנחות (דף כ"ו.):
ה
מעתה בנידון דידן בהיפוך אברים כיון דאי אפשר ביד הכהן שלא יכוה. ועל כרחין מהפך בדבר אחר והוי חציצה. ע"כ צריך להפך בכלי שרת שלא יפסול. וממילא מוכח דעבודה הוא ובעי כהונה. דאם לא הי' צריך כהונה לא הי' שייך פסול חציצה דנפקא מדכתיב ולקח שיהי' בעצמו של כהן. וזה שאינו טעון כהונה לא שייך בו פסול חציצה. וכלי שרת לא צריך בהקטרה כלל. אלא ודאי מוכח דעבודה הוא. וזכורני היטב שזה הי' כוונתי. מעתה הקושיא שהקשה מכלי הדשן אינו קושיא. דיש לומר דהוצאת הדשן טעון כלי שרת אף שאינה עבודה. וראי' רק ממזלגות להפך האברים שיתעכלו ונחשב כמו הקטרה והקטרה גופי' אין צריך כלי שרת:
ו
ועוד יש לומר בפשיטות דאינו דומה לשאר דברים שאינם צריכים כהונה וצריכין כלי שרת שכך מצוותם. אבל הכא בטעמא תליא מילתא דבלאו הכי מתעבדא. מה נפקא מינה אם קודם או אחר כך. ומהאי טעמא גם כלי שרת לא לבעי:
ז
וכעת נתיישבתי דיש לומר דמה שהי' צריך המזלגות כלי שרת. דיש לומר כלי חול אסור להעלותם על גבי המזבח כהא דיומא מ"ה. וכי סלקא דעתך שיהי' זר קרב לגבי המזבח. וזה נראה לי באמת טעם כלי הדשן שהוצרכו להיות כלי שרת. כי רחוק לומר הקטר אברים אין צריך כלי שרת והוצאת הדשן יהי' צריך כלי שרת. רק משום שאי אפשר ליקרב למזבח כלי חול ועוד מה שהוכחתי מדכתיב ומזלגות משמע שצריכין להיות כלי שרת כהא דעל מחבת [בשמן תיעשה] מלמד שטעונין כלי. עיין תוס' סוף כל המנחות באות מצה מה שחילקו בין מנחת מאפה תנור דלא אמר רחמנא עשה בתנור הכא נמי לא אמר רחמנא עשה במזלג:
ח
רק יש לומר כפשטא מדאמר רחמנא ומזלגותיו מכלל שצריך להיות מזלגות לקרב עכולם. וכיון שרצון השי"ת בזה ממילא הוי עבודה. דכל הטעם שלא יהי' עבודה. דמה נפקא מינה אם הם נתעכלו עכשיו או לאחר זמן. הא חזינן שהתורה הקפידה בכך:
ט
ומה שכתבת עוד דאפשר הי' המזלגות להפך האברים שבלא ההיפוך לא הי' מתעכלים כלל. הא ודאי כשמקטירם מניח באש שיתעכלו וכשמתרמי שלא מתעכלים בלא היפוך ודאי לא שכיח כלל. ומשום מידי דלא שכיח לא הצריכה תורה לעשות כלים, אך ההיפוך כדי שיתעכל מהר זה הוה תמיד ועיין רש"י שלהי סוכה דיבור המתחיל האי תנא לא מיירי בחלוקה כלל:
דברי הדו"ש וש"ת והצלחתך הק' אברהם. עוד לו במלאכת חורש סימן ע"ט ובמלאכת קוצר סימן פ"ב ושם בסימן פ"ה וסימן פ"ו וסימן צ"א ובמלאכת האופה סימן קכ"ט. עוד לו במלאכת קושר הובא לקמן סימן קפ"ד וסי' קפ"ה: