אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן עד

סימן עג

להנ"ל.

א

במ"ש שם אות י"א לדעת התב"ש בה' סכין בידו ופתח ידו בכוונה שתפול ותשחוט לא חשיב כחו. ואמרתי גם לענין שבת כן. זולת בכוונה גמורה (ולא כוונה מחמת פסיק רישא) דבזה יש לומר מחשבתו משוי לי' מעשה לענין שבת דמלאכת מחשבת אסרה תורה]. ואמרת שדעת רש"י בודאי אינו כן. שהרי סוף פרק ב' דבבא קמא באבן מונחת לו בחיקו ועמד ונפל דקאמר לענין שבת פטור דמלאכת מחשבת אסרה תורה וקשה תיפוק לי' דלענין שבת פטור דלאו כחו הוא ואפי' בכוונה יפטור ובנזקין דחייב משום דאפילו גורם חייב כמו שכתב הרא"ה בבדק הבית]. אבל בשבת בלאו מעשיו פטור. וצריך לומר משום דאי כוון. מחשבתו משוי לי' מעשה. ולדעת רש"י סוף פרק כל גגות דשפיך ברשות היחיד והמים נמשכין והולכין לרשות הרבים פטור דגרמא הוא. וכתבתי במקום אחר דלא חייב משום מלאכת מחשבת. כמו זורה ורוח מסייעתו דחייב משום מחשבתו ואף דגרמא הוא. הטעם כחילוק הרא"ש דוקא בזורה שכך הי' במשכן ברוח מסייעתו. ואם כן יקשה למה לי מלאכת מחשבת אסרה תורה אפילו עמד בכוונה יפטור. ועל כרחך לרש"י לית לי' הא דתב"ש. אלא ודאי סילוק כחו חשיב מעשיו לענין שבת:

ב

באמת לזה אינו ראי' מדברי רש"י סוף כל גגות דאטו כל הגרמות שוות. וכשחייב בזורה אף דגרמא נחייב בכל הגרמות. ודבריי שם להוכיח דשפך כאן והלך הלאה פטור. ודחיתי הא דזורה משום הרא"ש. והוא הדין דיש לומר דאין לדמות כל הגרמות:

ג

ואם באנו להוכיח דרש"י לית לי' סילוק כחו לא חשיב מעשה. נוכל להוכיח בדרך זה. דהנה קשה הא דבשבת פטור משום מלאכת מחשבת. תיפוק לי' דסילוק כחו לא חשיב מעשיו. ואפי' תאמר דאי כיוון חשיב מעשיו דמחשבתו משוי לי' כוונה. מכל מקום השתא שלא כוון הא לא חשיב מעשיו. וזה קשה לדברי הרא"ה שכתב דחיוב בנזקין משום גרמי. ובשבת הא גורם פטור. וצריך לומר דחדא מתרי טעמי נקט. אבל לרש"י דסבירא לי' סוף המניח דהיכי דלאו מלאכת מחשבת פוטר מממון משום קים לי' בדרבה מיני'. ופשיטא דבנידון דידן דלא הוה מעשיו. אף שאם הי' מחשב מחשבתו משוי לי' מעשה. מכל מקום השתא שאינו מחשב אין כאן לא מעשה ולא מחשבה. וליכא קים לי' בדרבה מיני'. ואם כן הוה לי' למינקט הטעם דלאו מעשיו. דנפקא מינה לענין קים לי' בדרבה מיני'. אלא ודאי לרש"י לענין שבת חשיב מעשיו אף בלא מחשבתו, והוא הדין לענין שחיטה ודלא כתב"ש:

ד

ובעיקר דברי תב"ש סימן י"א סק"ב הנ"ל דהא דרשב"א אפילו פתח ידו. וראייתו שהרי הרשב"א רצה ללמוד מהא דסוף כיצד הרגל דכשר מדחייב בנזקין. דהוא הדין בשחיטה כשר. ומה ראי' התם עמד. אלא ודאי הכא נמי כהאי גוונא מיירי היינו שפתח ידו [ואפילו הכי מסקנת הרשב"א לפסול]. לפי עניות דעתי ליתא. שהרי הרשב"א בתורת הבית העתיק הגמרא ולא העתיק תיבת ועמד. שמע מינה שלא הי' בגירסתו. ואין לומר שהי' שגגת המעתיק או המדפיס. שהרי בחידושי הרשב"א בבא קמא שם העתיק גם כן הגמרא בלא תיבת ועמד. ואי אפשר שכולם בחד טעותא סריכי. שמע מינה שלא הי' בגירסתו וזה ברור ואין לנו לקיים הא דתב"ש מחמת הרשב"א רק מחמת טוהר שכלו של התב"ש והסברא בעצמה קילורין לעינים. מכל מקום בישב וסכין בחיקו ועמד לא מסתבר טעמו של תב"ש. ואין להקשות כלל על הא דמלאכת מחשבת אסרה תורה.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה