אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן ע

סימן סט

לחתן אחי ר' מענדיל נ"י.

א

אשר הקשה על מה שכתבתי ס"ק י"ב לפרש לדעת הריטב"א הקו' לרבה ממנכש בכלאים. דלרבה שדומה לחורש יותר מלזורע. ועל כרחך שאינו דומה לגמרי לזורע והוא רק תולדה. ועל תולדה לא מחייב רק בשבת דאיתרבי תולדות כדברי תוס' בכורות (דף כ"ה.) והקשה כבודו לפי מה שכתבתי ריש מלאכת קוצר מדמבריך ומרכיב אב. הוא הדין בוצר. דמרכיב היינו שתוחב היחור בעץ. ובוצר היינו שכורת הפרי מהעץ. ממילא מדסבירא לי' לריטב"א בוצר תולדה. הוא הדין מרכיב. ובמלאכת זורע סק"ה כתבתי דמאן דסבירא לי' מבריך ומרכיב תולדה. מוכח מהא דחייב על הרכבת אילן דחייב על תולדה בכלאים. מוכח דריטב"א כתוס' בכורות שכתב שאין חיוב בתולדה רק בשבת. זה תורף דבריו:

ב

והם דברי שגגה שאנכי לא כתבתי שמוכח מדחייב על הרכבת אילן בכלאים מוכח שיהי' מבריך ומרכיב אב. או שחייב על כלאים בתולדה. רק דמוכח שהנוטע אב או שחייב על כלאים בתולדה. אבל על מבריך ומרכיב אין ראי'. דשאני כלאים דמוכח מקרא דבהמתך. אך דמכל מקום אינו מוכח דקרא באילן. דיש לומר דקאי על הרכבת ירק בירק לאותו צד בחולין (דף ס'.) הרכיב ירק בירק חייב. ומנא לן דחייב באילן. מוכח דחייב על תולדה בכלאים. ולמאן דפוטר מוכח דנוטע אב. וכן כתב שם להדיא עיין שם. וכיון דנוטע אב ואין חילוק בין ירק לאילן. ודאי חייב בהרכבת אילן כמו בהרכבת ירק. דאטו ירק כתיב בקרא. וקאי על אילן כמו על ירק. אף דבשבת מרכיב תולדה. שאני כלאים דמוכח מקרא דבהמתך דבהרכבה איירי. ואם מרכיב באילן פטור משום שאינו תוחב היחור בקרקע אלא באילן הוא הדין מרכיב בירק ופטור שאינו משים הירק בקרקע אלא בירק. וכיון דגלי קרא דבהמתך דחייב על הרכבה. חייב בין בהרכבת ירק בין בהרכבת אילן:

ג

אך מה שהקשה דמדמקשה הש"ס לרבה ולר"י ניחא צריך לומר דלר"י מנכש אב ומנכש כמו זומר דמהאי טעמא כתבתי בסק"ד דזומר תולדה שדומה למנכש שמסלק הרעים. והכי נמי זומר מסלק היבשים. ומדמנכש אב הוא הדין או כל שכן לרמב"ם דפי' שכורת האילן האמצעי לחזקו] זומר. ואיך כתב ריטב"א דזומר לשבת תולדה. זו קושיא:

ד

אך לריטב"א הנ"ל דזומר בשבת תולדה. יש ליישב קושיות הש"ס לרבה ממנכש קצת באופן אחר דהנה בשיטה מקובצת בשם מהר"י כ"ץ הקשה אהא דנזקין תולדותיהם כיוצא בהם בלא קרא ובשבת צריך קרא לתולדות [מה שכתב דשבת צריך קרא משום דנסמכה שבת למלאכת המשכן. אבל בעלמא בלא קרא חייב על תולדה. וזה שלא כדברי תוס' בכורות הנ"ל ולשיטת תוס' הנ"ל] ונראה ליישב דתולדות דשבת ותולדות דנזקין חלוקין בעניניהם [והגמרא לא מייתי יתהון. רק לשתוף הלשון אבות מכלל דאיכא תולדות] שהרי בגמרא מקשה אלא תולדותיהן לאו כיוצא בהם דאמר רב פפא אהייא אי אהני מאי שנא קרן כו' מאי שנא רגל כו' הרי דהתולדות דומין ממש להאבות. ואין טעם לחלק ביניהם על כן לא צריך קרא, דמסברא הוא. אך תולדות דשבת כתב הרב המגיד דהיינו אותם שאינם רק קצת דמיון. ואותם שהם דמיון גמור חשובים אב [ודקדק כן מלשון הש"ס כולן אב א' הם] וכיון שאינם רק קצת דמיון איך אפשר לחייבם בלא קרא ותולדות דנזקין הם כאותם ששנינו בשבת בשם כולן אב א' ויותר מהם. והשיטה מקובצת בשם תוס' מהר"י כ"ץ שהקשה. צריך לומר דסבירא לי' כדעת הפוסקים שהובאו באגלי טל מלאכת זורע סק"ה דנוטע מבריך ומרכיב אף שנשנה בכולן מלאכה אחת הן חשובים רק תולדות. אבל להרב המגיד והוא דעת רוב פוסקים אין קו' כלל מנזקין ועיקר. ולריטב"א שבוצר תולדה ואף הדומה לגמרי תולדה הוא. צריך לומר דתרי גווני תולדות. שאינו דומה לגמרי דוקא בשבת דאתרבי תולדות. אבל כלאים כיון דליכא קרא והוא אינו דומה לו לגמרי איך נלמד. אבל תולדה שדומה לו לגמרי. בכל מקום חייב כמו בנזקין. והשתא קושיות הש"ס לרבה כיון דאינו דומה לגמרי לזורע איך יתחייב בכלאים דליכא קרא. אך לר"י יש לומר דסבירא לי' שדומה לגמרי לזורע וחייב בכלאים אף דתולדה הוא כמו בנזקין:

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה