אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן נב

סימן נא

להרב הגאון וכו' מו"ה שניאור זלמן אבד"ק לובלין בשלהי המכתב:

א

אני עומד כעת בשבת פרק חביות חולב אדם עז לתוך הקדירה דמשקה הבא לאוכל אוכל. איתבי' זב שחלב את העז החלב טמא. ואי אמרת משקה הבא לאוכל אוכל במה אתכשר. הוא מותיב לה והוא מפרק לה בטפה המלוכלכת על פי הדד. פרש"י טפה ראשונה מלוכלכת בה פי הדד בדעת ונוחה ליחלב וההוא הוי משקה כסתם חלב דלאו לאוכל בעי לה עד כאן לשונו. ולפי זה נראה ברור בחולב עז [לתוך הקדירה] בשבת או ביום טוב צריך ליזהר שלא ילכלך הדד בטפה ראשונה. דאם כן חייב על הטיפה ההוא משום מפרק. דכיון דטיפה מספיק ללכלך הדד זה שיעורו כמו המצניע לזרע ולרפואה דחייב בכל שהו. ואפילו הי' רק חצי שיעור ליש פוסקים אסור מן התורה וליש פוסקים משום שבות ואפילו תימא שלא החמירו בשבות ביום טוב באשר הוא לצורך אוכל נפש. מכל מקום להפוסקים דמפרשים הא דחולב אדם עז לתוך הקדירה בשבת. צריך לומר שאינו מלכלך פי הדד, בפרט כי העיקר דחשיב שיעור שלם. ועל כרחך לפרש כשאינו מלכלך, ואם כן נוכל ליישב בפשיטות שיטת רבינו תם שהביאו התוס' (דף ע"ג ע"ב) שהקשה על רש"י דכתב מפרק תולדה דדש. והקשה רבינו תם דחולב משום מפרק הא אין דישה אלא בגידולי קרקע. ופירש רבינו תם דחולב חייב משום מפרק דהוא ממחק, דכשחולב ממחק את הדד ומחליקו. ואינו נראה לר"י דאם כן למה חולב עז לתוך הקדירה. ולמה שכתבתי ניחא דודאי מה שכתב רבינו תם דכשחולב ממחק וכו' אתיא לי' מהא דטיפה מלוכלכת על פי הדד. דהיינו שבטיפה ההיא מלכלך פי הדד ומחליקו. והא דחולב עז דמיירי שאינו מלכלך גם לשיטת רש"י כנ"ל וכשאינו מלכלך אסור רק משום דש דמדרבנן יש דישה שלא בגידולי קרקע כמו שכתבו התוס' בעצמם בדיבור זה. וכמו שכתב הטור ושלחן ערוך גבי עימור שלא בגידולי קרקע דמדרבנן אסור. ולתוך הקדירה מותר:

ב

אך תימה גדולה אצלי שלא ראיתי אחד מן הפוסקים בחולב עז ביום טוב שיזהיר שלא ילכלך פי הדד. ולעניות דעתי ראוי להזהיר המון העם בזה, ולכאורה יש לומר דאזלי בשיטת הרי"ף בתשובה שהביא הרמב"ן דחליבת עז מלאכה. אך שמותר ביום טוב משום אוכל נפש. וזה שחולב לתוך הקדירה דאוכל היא. אבל לתוך הקערה מלאכת משקין לא הותרה ביום טוב. ועל כן כשחולב לקדירה הותרה גם חליבת טיפה ראשונה משום מכשירי אוכל נפש שאי אפשר מאתמול. דמכשירי אוכל נפש ממש הא קיימא לן כר' יהודה:

ב

אך דברי רי"ף צריך ביאור דאטו אסור לבשל משקין ביום טוב, הלא שתי' בכלל אכילה. ומשנה שלימה שנינו בית שמאי אומרים לא יחם אדם חמין לרגליו אלא אם כן ראויין לשתי'. וצריך לפרש דברי רי"ף דכשנעשה משקה חשיב עושה דבר חדש דאסור כמו שכתב רמב"ן בקצירה וצידה דאסור ביום טוב מן התורה. דהוי מלאכת עבודה. ולא התירה תורה אלא להכשיר אוכלין שיש לו מכבר [והיינו דהגדל במחובר בטל לגבי קרקע ועדיין אין שם אוכל עליו כמבואר מהרשב"ם ב"ב (דף ס"ו ע"א) גבי כוורת. דדבש שבו אינו מקבל טומאה לר' אליעזר מהיקש דיערת הדבש מה יער אינו מקבל טומאה ופי' רשב"ם דבטל לגבי כוורת. ואף דהוקש ליער. צריך לומר טעם יער גם כן מטעם זה] והכא נמי עדיין לא הי' כלל משקה וחשיב מלאכת עבודה. ואם כן כל שכן שאסור מכשירין בכהאי גוונא שעושה דבר חדש. וכן כתב הר"ן לפי שיטתו בסכין שעמדה דאסור לחדדה ביום טוב דהוי כעושה כלי חדש ולא עדיפי מכשירין מאוכל נפש עצמו:

ד

גם יש לי תימה גדולה על הר"ן שהרכיב שיטת הרי"ף עם שיטת רבינו תם דאיסור חליבת עז בשבת משום דהבהמה חשיבה פסולת. והרי מפורש בתשו' הרי"ף הנ"ל שביום טוב לא הותר רק משום אוכל נפש. אלמא דמלאכה הוא. רק שהותר משום אוכל נפש. ותיפוק לי' דביום טוב אין הבהמה חשובה פסולת ולאו מלאכה הוא כלל ה) אחר שכתבתי עלה בדעתי ליישב היתר חליבת טיפה ראשונה לפי שיטת הרי"ף הנ"ל על פי דברי התוס' שבת (דף ק"ו.) בדיבור המתחיל מה לי מתקן פתילה דמוציא מרא לחפור בו לקבור בו את המת פטור דאזלינן בתר סוף מחשבתו עיין שם. והכא נמי כיון דסוף מחשבתו בהוצאת הטיפה להחליק הדד. הוא בשביל הוצאת שאר החלב שהוא אוכל שאינו דבר חדש. גם הוצאת טיפה לא חשיב מלאכת עבודה. שסוף מחשבתו אינו להוציא דבר חדש. ואכתי צ"ע:

ו

אך כל זה לשיטת הרי"ף דהיתר חליבה ביום טוב לתוך אוכל בשביל אוכל נפש, אך לרבינו תם וסייעתו דההיתר משום דלא חשיב מפרק ובשבת דאסור משום דהבהמה הוי פסולת. מוכרח לומר דחולב ביום טוב אינו מלכלך פי הדד, ואם כן לא קשה מה שהקשו התוס' עליו. ואם יאבה כת"ר להשיב מה ממילא רווחא שמעתתא דברי ידידו הדוש"ת באה"ר ובלונ"ח הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה