אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן נא

סימן נ

ב"ה אור ליום ד' יתרו רס"ט. החוה"ש וכט"ס לכבוד תלמידי החריף הבקי כש"ת מו"ה רפאל זאב נ"י ריש מתיבתא בק"ק ווארשא א) מה שנסתפק ר' עקיבא איגר במקנה מערב שבת שיחול בשבת. והביא מעלתו ראי' מלגין עירובין (דף ל"ו). ראי' זו כבר נאמרה בשוקי בראי ועיין לקמן אות ד'. אך מה שנפלא בעיניו מאי שנא מכל המלאכות שמותר לפעול מבעוד יום שתיעשה המלאכה בשבת חילוק גדול יש. דבכל המלאכות המלאכות נעשית מאליהם בשבת ואין צריך עוד אל האדם. שאפילו מת האדם טרם נעשה המלאכה. תיעשה המלאכה. אבל בקנין הרי הקנין נעשה בשבת מחמת האדם. שאם מת או מכר לאחר. קנין הראשון בטל. וכיון שהקנין נעשה מכח האדם. בשבת. יש לומר דחשוב עושה הקנין בשבת. ואף שלא עשה בשבת. יש לומר כמו מימר חשיב מעשה הואיל בדיבורו אתעביד מעשה חשיב עושה מעשה, הכא נמי הואיל מחמתו נעשה מעשה הקנין חשיב עושה מעשה:

ב

ודוגמת זה מצינו בבא קמא (דף ל"א:) בנתקל אחר בגופו והוזק בגופו ובממונו חייב אפילו אממונו. אף דבור פטור בו את הכלים, זה חשיב אדם המזיק. אף שהוא לא עשה כלום שהאחר נתקל בו מכל מקום כיון שמחמת גופו נעשה מעשה היזק. חשיב גופו מזיק. הכא נמי כיון שמחמת האדם בשבת נעשה מעשה הקנין. חשיב הוא עושה הקנין:

ב

ויש להביא דמיון ממכילתין (דף ל"ח.) במסקנא לבית שמאי דאית להו שביתת כלים בין דעביד מעשה בין דלא עביד מעשה אסור ולבית הלל דלית להו שביתת כלים אפילו עביד מעשה שרי, ומשום דלית להו שביתת כלים. ומדבית שמאי נשמע לבית הלל בשביתת בהמה ואדם. דאפילו לא עבדי מעשה אסור. ועיין עוד בתשו' הרשב"א חלק ד' סימן ע"ד בדברי השואל ובתשובתו עיין שם היטב ותראה ראי' לדברינו:

ד

אך יש לפקפק שהרי הקנין נעשה מכח מעשיו שמערב שבת גם כן. שוב יחשב שנים שעשאו כמו שכתב רש"י שבת (דף ג':) דמקצת מלאכה מערב שבת ומקצת בשבת חשיב שנים שעשאו דפטור, הכי נמי בשכל המלאכה נעשית מחמת מעשיו שמערב שבת ושבשבת, ואף דשנים שעשאו פטור אבל אסור. הא כתב אבן העוזר סימן שמ"ט זה עוקר וזה מניח בכרמלית מותר לכתחילה. אך באמת מקח וממכר חמור משבות דאסור משום ממצוא חפצך כמו שכתב רש"י ביצה. והוא מדברי קבלה. ודעת ר"ת ופסק כן הטורי זהב דברי קבלה כדברי תורה דמי, ואם כן אפילו שנים שעשאו אסור. וממילא מיושב הא דלגין דהפרשת תרומה שהוא שבות גרידא מותר משום שנים שעשאו:

ה

ולכאורה יש לדון בזה, דיחשב זה אינו יכול וזה אינו יכול. שלולא שהי' חי בזמן הקנאה לא הי' הקנין חל, אך יש לומר לפרש"י טעם זה אינו יכול וזה אינו יכול דחייב משום דאורחי' לעשות בשנים. והיינו דכך אורחי' שלא יעשה כל המלאכה לבדו, על כן חייב אף על כחצי מלאכה. אבל תרומה שכך אורחי' לעשות לבדו אינו חייב על כחצי מלאכה. והוא אינו עושה בשבת רק כחצי מלאכה ודו"ק:

ו

ובתרומת הדשן (סימן רס"ט) בפדיון הבן שזמנו בשבת אי אפשר לפדות מערב שבת שיחול בשבת. דמה יעשה עם הברכות. בערב שבת אי אפשר לומר וצונו שעדיין לא נתחייב. ובשבת לא עביד מעשה ולא יכול אז לברך יעיין שם. וקשה לי טובא דבבבא מציעא (דף ק"ב:) מוכיח דשוכר שאמר פרעתי השכירות בתוך זמנו אינו נאמן ממתניתין דמת בתוך ל' בחזקת שלא נפדה. ומה ראי'. התם אי אפשר לפדות תוך שלשים, דאם כן יפסיד הברכות. ומה ראי' זו לשוכר:

ז

אך לפי האמור יש ליישב דחשיב מעשה בשעה שחל הפדיון הואיל ונפדה מחמתו. ואף דהוה שנים שעשאו. זה בשבת דגלי קרא לפטור. ולא במקום אחר. וכמו שכתבו תוס' שבת (דף צ"ג.) דיבור המתחיל ור' שמעון מטהר. ועל כן לענין ברכה שפיר חשיב מעשה בזמנו בשעה שחל הפדיון שיוכל לברך. אבל במעשה דתרומת הדשן שחל הפדיון בשבת תצטרך לומר דלענין שבת לא חשיב מעשה בשבת. שאם יחשב מעשיו הא עבר על שבות, ועל כרחך דלא חשיב מעשיו משום שנים שעשאו. ולענין ברכה תחשוב אותו מעשה, והוה תרתי דסתרי. ומיגו דחשיב מעשיו לענין ברכה חשיב נמי מעשיו לענין שבת ואסור. אבל בחל בחול יוכל לפדות בתוך שלשים ויברך בהגיע הזמן. ואפילו חל בשבת יוכל לפדות בחול שיחול הפדיון לאחר השבת ולברך אז. אבל בהא דתרומת הדשן ודאי טוב יותר לפדות לאחר זמנו ממש. דכל התועלת בפדיון תוך הזמן הוא כדי שיתקיים המצוה בזמנו. אבל אם יתנה שיחול אחר השבת הא לא נעשה המצוה בזמנו:

ח

ויש להביא ראי' דהעושה קנין שיחול אחר כך חשיב עושה בשעה שהקנין חל מירושלמי פרק מי שאחזו נתן לה גיטה ואמר לא יהא גט עד למחר ואחר כך נעשה קורדייקוס. פלוגתא דר"י וריש לקיש בעשה שליח לגרש ואחר כך נעשה קורדייקוס דלר"י דפוסל התם הכא נמי פוסל. ואם איתא דמקנה שיחול למחר חשיב עשי' רק בשעה שמקנה. לא בשעת חלות הקנין, מה זה דמיון לשליחות. דבשליח ודאי חשיב המשלח עושה בשעה שהשליח עושה. וראי' מדברי הגהות מיימוני פרק ו' מהלכות שבת אות ב' אסור ליתן מעות לנכרי בערב שבת שיקנה בשבת דיש שליחות לגוי לחומרא הרי דמשום שליחות חשיב כאילו הישראל המשלח עושה הקנין בשבת בשעה שהשליח קונה. ויותר מזה מוכח לפי מה שכתב הרב ז"ל מלאדי דכל שבות דאמירה לנכרי משום דיש שליחות לנכרי לחומרא. הנה דחשיב לחומרא כאילו עשה המשלח בשבת אף שצוהו בחול וכן משמע ברש"י שבת ריש פרק מי שהחשיך שפירש נותן כיסו לנכרי מבעוד יום, ובקושיות הגמרא מאי טעמא שרי לי' רבנן פרש"י והרי הוא שלוחו לישאנו בשבת. והרי נתן לו כיסו וצוהו מבעוד יום. מוכח דמשום שליחות חשיב המשלח עשה בעת עשיית השליח ובגוי אסור מדרבנן] וכיון דבשליחות נחשב מעשה המשלח בעת עשיית השליח ואז הוא קורדייקוס פוסל ר"י. אבל באומר שתתגרש לאחר זמן אם תאמר שנחשב כל המעשה גירושין בשעת האמירה ואז בריא הי'. אלא ודאי גם באומר שיחול לאחר זמן חשיב מעשיו גם בעת חלות. ואף דחשיב מעשיו גם בעת אמירתו. אין חילוק בין מקצת מעשיו בשטות לכל מעשיו בשטות:

דברי הדו"ש הק' אברהם.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה