אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן כה
א
קיימא לן סוכה (דף נ"ה) יום שיש בו ב' מוספין או ג' אומרים שיר אחד ותקיעות פעם אחת לכל המוספין. ומפיק לי' מקרא. לאביי מדכתיב ובראשי חדשיכם הוקשו כל החדשים זה לזה. ולר' אשי מדכתיב ובראשי איזה חודש שיש לו שני ראשים זה תשרי ואמר רחמנא חדשכם חד:
ב
ונסתפקתי בעצרת שמלבד המוסף מקריבין פר ושני אלים ושבעה כבשים ושני כבשים שלמים לחובת היום עם הלחם. אם צריכין תקיעות בפני עצמן. דמקרא לא מפיק אלא בזה וזה מוסף. אבל אלו שהם קרבנות משונים. אלו למוסף ואלו לחובת היום יש לומר שאין שייכים זה עם זה. ותוקעין ומשוררין לאלו בפני עצמם ולאלו בפני עצמן. והביאני לספק זה דהנה ביום שיש בו מוסף שהי' תוקעין למוסף בפני עצמו כדתנן סוכה (דף נ"ג:) ובמוספין הי' מוסיפין עוד תשע ואין ממתינים בניסוך של שחר עד אחר המוספין. פשוט משום שמוספין זמן הקרבתן בשש [עי' ר"פ תמיד נשחט] לאחר בוקר. כי בוקר עד ד' שעות וניסוך שעם הקרבן תמיד של שחר מחויב להיות בבוקר. אך ביום הכיפורים שתיכף לאחר תמיד וקטורת של שחר עשה המוספין בעודו לבוש הבגדים שלבש לתמיד של שחר. נראה ודאי שהי' בבוקר שהי' ממהרין מאד בעבודות קודם שיחלש הכהן גדול מתענית כמ"ש התוס' יומא (דף כ"א) סד"ה משום חולשה דכהן גדול. ואם כן הי' יכולין להמתין עם ניסוך היין של שחר עד אחר מוספין ויהי' תקיעות פעם אחת לשתיהם. ובפייט אתה כוננת שקודם המוספין ניסוך היין בכל כלי שיר:
ג
ועוד קשה לי לפי מה שכתבו בתוס' ישנים יומא (דף כ"ו:) דהא דמוספין בשש. היינו שלא יאחרם משש. אבל מקודם לכן מותר להקריבם לכתחילה מדמצלינן צלותא דמוספי בתלת שעי קמייתא *). ואם כן הי' יכולין לעשות המוספין בכל שבת גם כן בבוקר ויתקעו על תמיד של שחר ומוספין ביחד כמו שתוקעין על כל המוספין ביחד. אלא ודאי תמיד ומוסף שני מיני חיובי קרבן הם. ועל כן צריכין לתקוע לכל קרבן בפני עצמו. והוא הדין מוסף וחובת היום שני מיני חיובי קרבן הם. וצ"ע לדינא: