אור ברסלב

אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן יט

סימן יח

הלכות קריאת שמע ב"ה יום ד' בהר ז"ך למב"י האמת והצדק לפ"ק שלום לכבוד הרב החריף ובקי וכו' מו"ה ראובן ישעי' נ"י:

א

בדבר מחיצה של זכוכית המפסיק בינו לבין הצואה ורואה אותה דרך הזכוכית. הדבר ברור דמותר לקרות קריאת שמע כנגדה ודומה לצואה בעששית. ואף שהרשב"א מחלק בין צואה מלאחריו שרק הוא אינו רואה. בין צואה בעששית שמכוסה מכל אדם. היינו דבמכוסה מכל אדם קרינא בי' והי' מחניך קדוש. מה שאין כן במכוסה רק ממנו והוא בתוך ד' אמות אין מחנהו קדוש. מה שאין כן במחיצה של זכוכית מפסקת דפשוט שאם אינו רואה בודאי מותר דחשיב מחנה קדוש כיון שמחיצה מפסקת. רק משום ראי' באת לאסור. שפיר ילפינן מצואה בעששית דראי' דרך עששית לאו שמה ראי' דאם לא כן הי' אסור משום לא יראה. דלדעת רשב"א קאי גם על צואה. אלא ודאי מדכתיב וכסית ילפינן דבצואה ראי' דרך הכיסוי לא איכפת לן. ודברי רשב"א שכתב וכל שהוא חוץ למחנהו כל שאינה נראית לו ממש מגולה אין אסור. אינם סובלים פי' אחר:

ב

ויפה הביא הפרמ"ג מרמב"ם (פ"ג הלכה י'). הי' בינו ובין הצואה מחיצה של זכוכית ואף על פי שהוא רואה אותה מאחרי הזכוכית מותר לקרות בצדה. ומ"ש מעלתו מדכתב הרמב"ם בצדה משמע דלפניו אסור נתחלף למעלתו בין בצדו לבצדה. דבהלכה ח' מחלק בין בצדו ללפניו דלפני האדם אסור ובצדו מותר. אבל כאן כתב קורא בצדה אף אם היא לפני האדם כמ"ש להדיא שהוא רואה אותה. וכן מוכח בהלכה ט"ז וזה לשונו לא יקרא כנגד ערותו אפילו מחיצה של זכוכית מפסקת הואיל והוא רואה אותה אסור לקרות עד שיחזיר פניו. והיינו דין ערוה בעששית. וגוף הדין דערוה בעששית לא הביא הרמב"ם. ומשום דזה נלמד ממחיצה של זכוכית. ואם איתא דמחיצה של זכוכית אפילו בצואה אסור איך השמיט הרמב"ם המימרא דערוה בעששית. אלא ודאי דהיא היא. והדין פשוט יותר מביעתא בכותחא דמותר כהאי גוונא לכל הפוסקים ג) אבל אם החלונות מגולים והוא רואה דרך החלונות בזה כתבו האחרונים שטוב להחמיר כרשב"א ויעצים עיניו דבזה פסק המג"א והרב בש"ע מביאו להלכה דמותר כהאי גוונא. אף דמרשב"א עצמו נראה דאסור בזה. ועיין פרי מגדים. והני מילי שאינו מגיע לו ריח רע. שאם מגיע. הדיעה העיקרית בש"ע כרמב"ם דאין הפסק מחיצה מועיל לריח. ולדעתי טוב לעשות שיהי' החלונות שלמטה סתומים. גם בימות החמה. ויהי' אויבערליפטען להכניס אויר כנהוג בזמן הזה בין הנגידים ובזה לא יראה דרך הפתוח וגם ריח רע לא יגיע ד) ובעיקר הדין דאין הפסק מועיל לריח. אני מסופק אם גם לדברי תורה כן או לקריאת שמע לבד. ומה שהביאני לספק זה כי לכאורה למה אין צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח. ואף שהרמב"ם כתב והוא שלא יגיע לו ריח רע משמע דאין צריך להרחיק הרמב"ם לטעמי' שגם בצואה אין צריך להרחיק ד' אמות ממקום שיכלה הריח. אבל לדידן דלא קיימא לן כרמב"ם בזה. אם כן גם בזה למה אין צריך להרחיק. ועל כרחך שמדמים אותה לריח רע שאין לו עיקר כיון שהמחיצה הפסיקה בין העיקר. ואם כן אין איסור רק לקריאת שמע ותפילה לבד ולא לדברי תורה. אך גם בריח רע שאין לו עיקר כתב הרמב"ם שאינו מפסיק לדברי תורה ומשום דהותר בציפי דבי רב. וזה אינו טעם רק שלא להתחיל ומבואר דלהתחיל בתחילה אסור. ותמיהני שלא הובא זה בב"י וצ"ע. ולמעשה כבר כתבתי לעשות אויבערליפטען. נאום הק' אברהם חופ"ק סאכטשאב.

תוכן העניינים

אבני נזר אורח חיים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה