אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן יז
א) סנהדרין (דמ"ז:) איתמר האורג בגד למת אביי אמר אסור ורבא אמר מותר אביי אמר אסור הזמנה מילתא היא ורבא אמר מותר הזמנה לאו מילתא היא עד כאן. ובשיטה מקובצת סוף פ"ג דברכות הקשה בהא דבעי ר' פפא יש זימון לבית הכסא או אין זימון. דהא קיימא לן הזמנה לאו מילתא. ותירץ דזה דוקא כשנמלך לדבר אחר. אבל כל זמן שלא נמלך אסור וקשה דאם כן מה הקשה הש"ס מכפה שנתנתו לספר טהור מן המדרס. אף דליכא אלא הזמנה לבד נמי מהני. הא עדיין לא חזרה, ולכ"ע מהני וצ"ל על פי מה שכתבו התוס' שבת (דף נ"ח.) בהא דכפה. דכיון שנאסר בהנאה בנתינתו לספר חשיב שינוי מעשה. וכשיכול להמלך ולחזור להתירו לא חשיב שינוי כיון דחוזר לברייתו בחזרה ומוכח דאפילו אחר חזרה נמי מהני. דאם לא כן אפילו קודם חזרה לא נאסר דהוי שינוי החוזר,:
ב
והא דמוקי הש"ס כתנאי בעיבוד לשמה דלאביי דאמר הזמנה מילתא בעי עיבוד לשמה ולרבא דאמר לאו מילתא לא בעי לשמה. משום דאפילו יחשב בעיבוד לשמה. לאו מידי הוא. וקשה לסברת השיטה מקובצת הנ"ל כשאינו חוזר וחופה בו התפילין באמת שפיר הועיל הזמנתו. וצריך לומר דהנה בנדרים פרק קמא מפורש דאי יש זימון לבית הכסא מהני אף בדיבור לבד עיין שם באיבעיא דיש יד לבית הכסא. וקשה דבשמעתין מוכח דבדיבור לבד לא מהני. כמו שהוכיחו התוס' בשמעתין בד"ה נתנו לספר, וכן בחי' הר"ן. וצריך לומר דכי לא מהני דיבור לבד. היינו לענין שלא יוכל לחזור מהזמנתו לא מהני דיבור לבד. דאתי דיבור ומבטל דיבור. אבל כל זמן שלא חזר מהני דיבור. ועל כן בזימון לבית הכסא דמיירי בשלא חזר כדברי השטמ"ק הנ"ל. מהני דיבור לבד. ואם כן ניחא דלא בעי עיבוד לשמה. דהא דבעי עיבוד לשמה למאן דאמר הזמנה מילתא כתב בחי' הר"ן בשם רש"י כדי שיקדש העור קודם שחופה בו התפילין. והתינח למאן דאמר הזמנה מילתא דמתקדש לענין שלא יוכל לחזור. לזה צריך עיבוד לשמה דוקא. דביחדו לבד לתפילין לא יתקדש לגמרי שעדיין יוכל לימלך. אבל למאן דאמר הזמנה לאו מילתא דלא מהני עיבוד לשמה אלא כל זמן שלא נמלך. ולזה סגי היחד לתפילין לבד ולא בעי עיבוד לשמה:
ג
ובעיקר הדין אם דיבור חשיב הזמנה. משמע ברש"י בשמעתין בד"ה ע"ז בהזמנה לא מיתסרא. דחשיב הזמנה. וכן דעת השאלתות פ' קרח ופ' חקת. וכן מפורש ברש"י ע"ז (דף מ"ו.) בע"ז של ישראל דאסור מיד בדיבור שקראה ע"ז נאסרת. וכן פשט הסוגיא שם דבלא מעשה כלל נאסרה: