אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן טז
בדין הזמנה מילתא:
א
בסנהדרין (דף מ"ז:) אמר שמואל קרקע עולם אינה נאסרת דכתיב וישלך את עפרה על קבר בני העם. מקיש קבר בני העם לעכו"ם. מה עכו"ם במחובר לא מיתסרא כו' הכא נמי במחובר לא מיתסרא עד כאן. וקשה לי דהא בע"ז גופה אמרינן דאם חפר בה בורות שיחין ומערות אסרה. ונראה לי לפי מה שכתב הריטב"א שם דוקא בחפר לשם ע"ז. והתינח בע"ז דלגוף ע"ז הזמנה מילתא ע"כ מהני הא דחפר לשם ע"ז. אבל במת דהזמנה לאו מלתא עד שיקבור. וכיון דחפירה לבד לא מהני להחשיב קבר. הו"ל כאילו לא חפר לשם מת. דבכהאי גוונא דלא חפר לשם ע"ז נמי לא נאסר:
ב
אך קשה דבמסכת מנחות (דף מ"ב:) אמרינן דשמואל דאמר בעי טוי' לשמה סבירא לי' כרשב"ג. ובסוף שמעתין אמרינן דטעמא דרשב"ג משום דהזמנה מלתא. והכא מרי' דשמעתא שמואל ואפשר דקברי' דרב הי' נחפר הרוב מחיים. והא דפריך לשמואל מהחוצב קבר לאביו היינו משום שעדיין לא קברו והריטב"א כתב בע"ז דהא דחפר בורות כו' אסרה. היינו כשהשתחוה לה אחר כך דוקא עיין שם:
ג
מיהו לפי זה הוה מצי למימר דאסור משום כבוד אביו כיון שאם הי' נקבר בו אביו הי' אסור מדינא. ועיין בתוס' דה"מ איתיבי'. אך יש לומר דהכא כסוגיית הש"ס סוכה (דף ט':) דטעמא דשמואל משום דכתיב גדילים תעשה לך. ואין צריך לטעם הזמנה מילתא כדבעינן למימר לקמן