אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ד
שנית להרה"ג הנ"ל בענין הנ"ל. ב"ה יום ד' במדבר מ"א למב"י תרס"ד. מכתבו הגיעני יום אחד טרם נסעי לווארשא להד"ר בבואי לביתי נחליתי יותר על חולי מעיים ר"ל והייתי מוטל במטה ר"ל. וכמה תשובות נחוצים הוצרכתי להשיב על ידי אחרים בלי שום טעם רק בקיצור לדינא ע"כ לא יפלא בעיניו על איחור תשובתי. וגם עתה לא הי' לי פנאי לעיין בתשובה הקודמת ולא ראיתי עוד ולא אשיב רק על מה שהשיב על תשובתי. ומה שנוגע לעיקר הלכה:
א
מ"ש ליישב דברי ח"מ שהקשיתי איך למד מרמב"ן לפסול בגט ובריב"ש מבואר דלא פסול רק בספר תורה מקל וחומר דנוגעין ובגט דנוגעין כשר ליכא קל וחומר. וכתב כבודו ליישב כיון דנשתנה צורת אות בכהאי גוונא. גם בנוגעין פסול ושפיר איכא קל וחומר הנה כבר הרגשתי בזה וכמ"ש לעיל (אות ט') בד"ה עוד יש לומר:
ב
והנה יראה כ"ת שכל מה שהאריך תחילה להשוות דברי ח"מ עם ריב"ש הוא ללא תועלת. שמאחר שמבואר בח"מ דנשתנה צורת האות שהזכיר רמב"ן היינו שאין תינוק קורא אותו כתקנו. וריב"ש פסל בנשתנה רק בספר תורה. מבואר דכה"ג בגט כשר ואיך למד הח"מ לפסול. והדבר ברור כמ"ש בתשובה הקודמת:
ג
גם מ"ש שריב"ש פי' דברי רמב"ן שסיים בסוף בין נוגעות בין אין נוגעות. כוונת אין נוגעות היינו נכנסות. וכתב על זה שהוא פשוט. ובאמת פשוט להיפוך. ומה ענין אין נוגעות לנכנסות. ואם כך כוונת רמב"ן היה לו למימר בין נוגעות בין נכנסות. והמעיין יראה שאין מקום לנטות ממ"ש בפי' הריב"ש וח"מ. והנה כ"ת כתב שבספר גט מקושר השיג גם כן על הח"מ מריב"ש ואין הספר תחת ידי לעיין בו. אך תימה למה לא הזכיר דברי הגט מקושר בתשובתו ראשונה. ד) והנה מ"ש לפסול בלא נשתנה צורת אות מחמת רמב"ן ול"ח וט"ז וב"ח. הוא ללא תועלת כי כבר ביאר הרב ז"ל מלאדי בש"ע שלו דמחבר פסק דלא כרמב"ן משום דרוב פוסקים חולקים כמ"ש בב"י אהע"ז. ומ"ש בשם ספר ל"ח שגם הש"ע פוסל בדיעבד. תמיהני על מעלתו שקיבל סברא רעועה כזו. כי לשון יש ליזהר יהי' מורה על פסול דיעבד. ואם כן היה לו לומר ליזהר מאוד. או על כל פנים צריך ליזהר הי' מקום לספק בדבריו. אך על לשון יש ליזהר. לומר פסול דיעבד. חלילה ליחס זה לרבינו בעל תויו"ט שכל דבריו קודש. בפרט בדקדוק הלשון הי' אחד ואין שני לו. והרי הב"ח והט"ז הבינו בפשיטות שהוא רק לכתחילה. ובודאי הי' להתויו"ט נוסחא מוטעת בש"ע או שכח לשונו בעת כתבו דברים אלה:
ה
והנה על קושיית הט"ז שברמב"ן מבואר דפסול דיעבד. כבר תי' הרב בש"ע שלו כנ"ל. וגם בב"ח הבין כן [וחידוש בעיני על הט"ז שהקשה. והרי התי' מבואר בב"ח] אלא דהב"ח חידש דאף להמכשירים בגט ולא חשבו זה לשינוי צורת אות אפשר מודים בספר תורה לפסול והכי נקטינן לפסול עכ"ל. ותמיהני שאם לא חשיב שינוי בצורת אות למה יפסול בספר תורה. ועוד שהרי ר"י דחה ראיית ריב"ם דאין צריך בגט הקפת גויל והכא בנכנסת. והרי ענין הקפת גויל הוא בגמ' בספר תורה שנכתב על הגויל [וה"ה תפילין וכ"ש מזוזה דבה כתיב וכתבתם] ואיך נלמוד מזה לגט. וע"כ שרצה לדמות גט לספר תורה. אם כן מה דחה בנכנסות. הא מכל מקום ניליף שאין דין גט כדין ספר תורה. ואם תאמר מכל מקום מסברא רצה לפסול בגט. אם כן למה הוצרך להשמיענו בספר תורה כיון דמסברא אפילו בגט פסול:
ו
ולפנינו (אות כ"א) יתבאר קצת ישוב על דברי הב"ח אך שם יתבאר שבנדון שלפנינו אפשר יודה הב"ח:
ז
ומ"ש מתשו' ר' עקיבא איגר מהד"ת הוא ראי' לסתור. שהרי דעת ר' עקיבא שם דוקא ה"א וחי"ת חשיב יש להם חלל. מה שאין כן כ"ף פשוטה וה"ה רי"ש ודל"ת חשיב אין להם חלל הואיל ואין מוקפות מג' צדדים:
ח
ומ"ש דבנשתנה צורת אות מפורש בפר"ח ודבר שמואל דפסול. אין ראי' משם רק אם נשתנה צורת האות אף אם לא יכסו שיטה שלמטה לא ידעו לקרות כעובדא דמהרי"ט שהבעל הקורא הזקן מחמת האותיות שנכנסו לחלל לא ידע לקרות. אך אם עכשיו יכולין לקרותו אין זכר בדבריהם. רק בח"מ וב"ש ובהרב זצ"ל מליסא. ובזה כתבתי טעם להכשיר. ואף שלמ"ד הנכנס לחלל ד' שכתבו סתם שפסול משום שנקרא ה"א אף שמצד הסברא עכשיו לא יקראו ה"א. כתבתי בזה טעם משום דגרע מחק תוכות. ט) ומ"ש שתימה בעיניו שדמיתי לר"ש פ"ג דטהרות במים שנקרשו ונעשו שלג וחזרו ונימוחו חזרו לטומאתן הישנה. אם כן נפלה טיפת דיו לתוך האות נמי יועיל תיקון. ומה שדמיתי לבור שטיממה וחזר וגילהו. וה"נ כיון שהפסול בגופו. התם נמי הוי שינוי בגוף המים שקרשו וביטלו מהיות משקה. לק"מ דהתם הטעם משום שחוזרים ונימוחים מאליהם ע"כ לא ביטלו מתורת משקה לגמרי. ועיין באהלות פ"ח מ"ה השלג והגליד אינם אוהל לא לטמא ולא להפסיק הואיל ואין להם קיום כלל שחוזרים ונימוחים. ע"כ כשחוזרים ונימוחים חוזרים למשקה הראשון:
י
ומ"ש על מה שכתבתי דנידון דידן דמי לבור שכיסה וחזר וגילהו. הלא במג"א (סימן ל"ב) ובג"פ (סימן קכ"ה) בנפל טיפה לתוך אות אף שלא נגע באות. מ"מ כשנשתנה צורת האות לא מהני תיקון. הכא נמי בנידון דידן כשהתחיל לכתוב בחלל הדל"ת ונשתנה צורת הדל"ת לא יועיל מה שמושך למטה. בזה צריך אני להאריך קצת:
יא
והנה באמת צ"ע בדבריהם מ"ש מבור שכיסה וחזר וגילה. כיון דבעצם הבור לא נעשה שינוי תחילה וסילוק הבור הי' מצד אחר שכיסה. הכא נמי בזה שבעצם האות לא הי' שינוי רק בחלל. אך המעיין במנחות (דף כ"ט:) בהא דהעולם הזה נברא בה"א שהרוצה לצאת מעולמו יצא. ופתח למעלה שאם ישוב בתשובה ישוב דרך הפתח. מבואר דתוך חלל הה"א נחשב מגוף אות הה"א. וחלל הה"א ודפנות הה"א דומה לחלל הבית וכותליו. והא דחק תוכות לא מהני ומשמע משום שלא עשה מעשה בגוף האות. והרי אמרנו דתוך האות נחשב מגוף האות. לא קשיא שהרי וכתב כתיב ובעי' מעשה במקום הכתיבה. ובזה ניחא לפי גי' ספר התרומה וכן העתיק תשב"ץ ספר א' ס"ה. וכתב ולא וחקק [גי' ספרינו וכן בירושלמי ולא חקק בלא וי"ו] ומשמע דאקרא קאי שאם הי' כתיב וחקק הי' מועיל חק תוכות. ולמה הא בעי מעשה בגוף האות ולא להכשיר רק תק יריכות. אך לפי מה שכתבתי דחלל מגוף האות. שפיר הי' מועיל חק תוכות. שגם חק תוכות נחשב מעשה בגוף. רק מעשה במקום הכתיבה לא הוה:
יב
נשוב לנידון דידן שע"כ כשנטף לתוך האות עד שנשתנה צורתו נחשב חסרון בגוף ולא נחשב חסרון מצד אחר כמו בור מצד הכיסוי. שהרי החלל מגוף האות ונעשה קלקול בגוף האות. אך זה כשנטף תוך חלל ה"א או חי"ת שיש לה ג' מחיצות והוא דומה לבית או סוכה. שבזה למדנו מהא דמנחות שהחלל נחשב מגוף האות. אבל נידון דידן דל"ת או רי"ש אין להם רק שני מחיצות. אין לנו ראי' מהא דמנחות שיחשב מגוף האות. אך אף לפי מה שכתב הרב מלאדי להדיא גם בנטף לחלל דל"ת אף שאינו נוגע בדל"ת לא מהני תיקון. ומשום דס"ל דגם חלל דל"ת נחשב מגוף האות כנראה מלשון מהרי"ט. ואם כן הכא נמי כשהתחיל למשוך הלמ"ד בחלל הדל"ת נחשב קלקול בגוף הדל"ת. מ"מ חילוק יש. דנהי דבקלקול שוים. בתיקון אינם שוים דבנטף דיו לתוך האות וסילקה. הרי התיקון בגוף האות שלוקח הדיו מהחלל שנחשב מגוף האות. נמצא שתחילה הי' מחוסר מעשה בגוף האות. ע"כ נאמר פנים חדשות באו לכאן כשסילק הדיו. ולא נחשב אות הראשון. אבל דל"ת זה אין תיקון בגוף הדל"ת. רק במה שממשיך ראש הלמ"ד לחברה לכ"ף שבלמ"ד. ודל"ת כדקאי קאי. איך נאמר בזה פ"ח באו לכאן. ודל"ת בעצמה אין בה שום שינוי ממה שהיתה בתחילה. זה סברתי:
יג
אך עוד יש בזה כפלים לתושי'. שהרי מבואר מדברי רא"ש פ"ג דטהרות במים שהגלידו וחזרו ונימוחו שחוזרים לקדמותם אף שהמשקה בטלה בעצמותה. כתבנו הטעם משום דנימוחים מאליהם ואין לה קיום. ואם כן מה שנעשה ה"א על ידי לבלר בקלמוסו שהתחיל להמשיך ראש הלמ"ד. ובהמשכה זו עצמה כרגע חוזר להיות דל"ת. ודאי אין לה"א הזאת שום קיום וחוזר לקדמותו. לולא הטעם שכתבנו משום שלבשה צורת ה"א. כמו ברוטב שקרש. משום שלבשה צורת אוכל:
יד
ואף אם תמצי לומר שיש לפקפק בטעמים אלו הרי בחי' רמב"ן בשם האומרים דמעורה היינו נכנסות חשב גם למ"ד הנכנס באוירה של דל"ת כמו שהביא כת"ר בעצמו דברי רמב"ן. והיינו משום דהשתא נקרא דל"ת ולא ה"א. וקשה הלא בתחילת כתיבת ראש הלמ"ד נעשה ה"א. וגוף המשכה לא עדיף מחק תוכות. וע"כ לומר דבזה חוזר לקדמותו יהי' מאיזה טעם שיהי'. ואף דלדידן לא קיימא לן כן מכל מקום איך נלמוד מזה. ללא נעשה אות אחר רק שנשתנה צורתו. שלא נאמר חוזר לקדמותו מאחר שיש טעם ברור לחלק ביניהם כדברי רא"ש פ"ג דטהרות. ומהיכי תיתי לחלוק גם בזה על פוסקים הנ"ל כיון שבלמ"ד הנכנס לראש דל"ת שרמ"א חולק עלי' יש טעם נכון שלא שייך בנשתנה צורתו לבד:
טו
ומ"ש עוד על מה שכתבתי דלא פסול אלא בלמ"ד הנכנס באוירה של דל"ת משום דתחילה נעשה ה"א ואחר כך כשגמר גרוע מחק תוכות וכתב דהא ליתא דבהדיא כתב רמ"א ויזהר שלא ימשיך ראש אות שלמטה בתוך חללה של אות שלמעלה. וכן להיפוך. והיינו שאות שלמעלה יכנס לשלמטה וחד דינא לתרווייהו. למה יכתוב דברים בטלים מאליהם. כי זה כתב רמ"א לענין לכתחילה בלא נעשה אות אחרת ובזה ודאי חד דינא לתרווייהו. אבל לענין דיעבד ודאי לא כוון רמ"א רק בנכנס בשיטה שלמעלה ולא להיפוך דלהיפוך לא משכחת רק באות טי"ת שמפורש בתוס' להכשיר. והרי הרמ"א פוסק כתוס' דלרמב"ן בכל ענין פסול. רק שפוסק כתוס' [וא"ל דרמ"א כרמב"ן אך דס"ל כריב"ש. דרמב"ן לא פליג על התוס' בנכנס לחללה לפי האמת בגיטין. ורמב"ן לא אמר רק אם תמצי לומר דיבוק פוסל בגט. אבל לפי האמת אינו חולק על התוס' בגיטין. דאם כן אין לנו סמך מרמב"ן לסתור דינו של התוס' בנכנס לראש טי"ת] כדעת הב"י והב"ח (סימן ל"ב). וכל שכן רמ"א שפוסק תמיד כחכמי אשכנז. ולא כתב לענין דיעבד רק למ"ד הנכנס לראש דל"ת:
טז
ומ"ש שהלבוש כתב להדיא בנכנס לחלל ראש טי"ת. אמת שכ"כ הלבוש. אבל מלבד שמפורש בתוס' היפוך דבריו. עיקר הסברא שכתב הלבוש כי קו וא"ו או נו"ן פשוטה לחלל טי"ת נראה כשי"ן. אומר אני באימה כי במחכ"ת הרמה אין לו הבנה. שהרי שי"ן בראשו יש יודין. והרי בקו הנכנס תוך טי"ת אין לו יו"ד בראשו [ושנאמר שיצרף הכל הטי"ת וכל הוי"ו עם ראש הוי"ו לחשוב הכל שי"ן. זה ודאי אין לו שחר וחלילה ליחס דעת זרה כזו לבעל הלבושים דרב גוברי' טובא]. ובגט פשוט אחר שכתב ולפי זה אפשר דע"כ לא מכשרי ר"י וריב"ם כו' אבל ראש למ"ד לחלל רי"ש דנראה כמין קו"ף פסלי. כתב שזה דלא כמור"ם דדוקא הנכנס לראש דל"ת פסול רמ"א ע"כ. הנה דס"ל בפשיטות דרמ"א דוקא קאמר למ"ד בראש דל"ת. ולא לדוגמא בעלמא קאמר. ובסדר גיטין (סימן צ"ה) חשב כל הדברים שמנה הרמ"א לענין לכתחילה. ובתוכם מנה הנכנס לראש טי"ת. ואם הי' הנכנס לראש טי"ת פסול דיעבד ואף על פי כן מנה אותם בין הני דלכתחילה ולא חש להבדיל ביניהם למה לא מנה גם כן למ"ד הנכנס לראש דל"ת. אלא ודאי חלילה לערבם יחד ליתן מכשול לפני המעיינים לחשוב שגם הנכנס לראש דל"ת אין פסול אלא לכתחילה. ומדכתב הנכנס לראש טי"ת מוכח שאין בו פסול אלא לכתחילה. גם כנה"ג בסדר הגט ח"ב (סימן י"ט) כתב כמו בסדר גיטין. וכן בסידור הרב ז"ל מליסא כתב דברי רמ"א למ"ד הנכנס לראש דל"ת. והוסיף גם הנכנס בחלל רי"ש. ואלו דברי הלבוש בנכנס לחלל טי"ת לא העתיק, שמע מינה דלא חש להא דלבוש. והנה הלבוש ז"ל לפי פירושו ברמ"א דפסול דיעבד קאי גם על וכן להיפוך. על כרחך הוה דחיק ומוקי אנפשי' בטעם הדבר. אך לדידן דע"כ פי' הרמ"א רק על שלמעלה. ובזה יש לנו טעם חק תוכות. למה נפסול במה שאין שייך פסול דחק תוכות. ע"כ הדבר ברור שכשר בזה:
יז
ועתה נבאר דין למ"ד שנכנס לחלל ה"א או חי"ת ונשתנה צורת האות אף אם לא יכסו כ"ף שבלמ"ד [וכן עקב בי"ת שנכנס בדל"ת ואין הדל"ת נקראת כהלכתו אף אם לא יכסו כלל מהבי"ת] שלכאורה הדבר פשוט שפסול. אך בק"נ פ"ב דגיטין (סימן י"ט). א'. כתב להכשיר אפילו נשתנה. ומשמעות דבריו אפילו לא יכסו שיטה תחתונה. והוא פלאי. והאומנם שאין דרכי לטרוח ליישב דברי אחרונים. אך ס' ק"נ חביב עלי מאוד כי שמעתי ממו"ח זצלה"ה מקאצק הפלגה גדולה על ספר הזה. ועיינתי בדבריו ומצאתי להם מקום. והוא על פי המבואר במחבר (סימן ל"ב סעיף כ"ה) בצד"י שאין קוצו של יו"ד נוגע בגוף הצד"י ונראית נו"ן יו"ד. אין מועיל תיקין בתפילין. וכתב המג"א (ס"ק ל"ו) דאפילו תינוק קורא אותו צד"י פסול משום שנעשה יו"ד נו"ן. ואינו מובן שהרי אות שאין תינוק קורא אותו כתקנו אינו אות ואיך יחשב יו"ד נו"ן. וצ"ל כיון שהיו"ד מוקף גויל מכל רוחותיו ובעצמותה נקראת כתקנה אינה נפסלת על ידי הנו"ן שאינה דבוקה בה. וכן הנו"ן אינה נפסלת על ידי היו"ד שאינה דבוקה בה. והכא נמי יש לומר בנכנס לחלל חי"ת אף שאין החי"ת נקראת כהלכתה על ידי הלמ"ד שנכנס בחללה. כיון שהלמ"ד אינה דבוקה בה. אינה נפסלת החי"ת על ידה. ודוקא למ"ד הנכנס לחלל ד' כיון שנעשית ה"א נפסל. ואין לומר שאין הדל"ת נפסל על ידי הלמ"ד שאינה דבוקה בה. שהרי ה"א כך מצוותה שלא יהי' דבוקה הרגל לגג:
יח
וליישב דעת הח"מ והב"ש נראה דהנה הא דהמג"א הנ"ל קשיין. שהרי באהע"ז (סימן קכ"ה) ברמ"א. צד"י שאין היו"ד נוגע בגוף הצד"י יש מכשירין במקום עיגון. ואיך יוכשר כיון שבטל לגמרי מתורת צד"י עד שאינו מועיל תיקון בתפילין. [שוב מצאתי בתו"ג שתמה על רמ"א בזה] ונראה ליישב דוקא תפילין ומזוזות שחיובם להיות גולם אחד מדכתיב וכתבתם כתיבה תמה. ע"כ אין היו"ד שהוא גולם אחד נפסל על ידי הנו"ן שהוא גולם בפני עצמו. וכן הנו"ן על ידי היו"ד. אבל בגיטין דכשר אפילו אינו גולם אחד. הוא הדין שהנו"ן פוסלה אף שאינה גולם אחד עמה ונתבטלה מהיות יו"ד ונו"ן. והוא צד"י כשרה לגיטין והכא נמי הלמ"ד פוסל לחי"ת אף שאינה דבוקה בה לגיטין. ולפי זה אפשר דלסת"ם הח"מ והב"ש מודים דאין הלמ"ד פוסל לחי"ת אף אם משתנה צורת האות כשלא יכסו השורה התחתונה:
יט
אך לפי שהמצאתי ממשמעות הש"ס דמנחות דחלל האותיות נחשבות מכלל האותיות. אינו דומה כלל להא דמג"א (סימן ל"ב). שהרי הם בתוך חללה שהיא מכלל אות החי"ת. והנה הוא נכנס לתוך אות חי"ת. ושפיר פוסלה אפילו בסת"ם. אך עקב בי"ת הנכנס בתוך ד' כיון דדל"ת אין לה כ"א שני מחיצות. ואין ראי' מהא דמנחות שיחשב מגוף האות. שוב לא יפסל בסת"ם אפילו לדעת ח"מ וב"ש. מכל מקום אין להכשיר בזה למעשה. שמשמעות הרב ז"ל מלאדי במ"ש דיו שנטף בחלל דל"ת ואין הדל"ת נקראת כתקנו לא מהני תיקון משמע שגם חלל הדל"ת מגוף האות:
כ
נשוב לנידון דידן שמה שמנה כת"ר ט"ו פוסקים ראשונים ואחרונים פוסלין בנידון דידן היינו אם יפסיד צורת אות כשיכסו גוף הבי"ת. במח"כ אין גם פוסק אחד שיאמר עליו כי הוא זה שפוסל. כי הרמב"ן וריב"ש המחמירים אפילו לא נשתנה צורת אות. והב"ח פוסק כמותם בתפילין ומזוזות ולומר שגם רוב פוסקים החולקים מודים בזה. הלא רעק"א הכשיר בנכנס לחלל כ"ף הואיל ואינו מוקף מג' רוחותיו. והנה הכשיר אף שהסכים עם הב"ח. ואי משום שנשתנה צורת האות ופר"ח פוסל. הלא אינו מפורש בדבריו דהיינו אף אם עכשיו נקראת כהלכתו. ומסברא אחר כך חוזר להכשרו. ואין צריך לכסות כלל. ודוקא בנעשה ה"א אינו חוזר להכשרו. ורק הח"מ שכתב וכ"ש אם תינוק אינו יודע לקרות האות. מכלל דתחילה פוסל אפי' תינוק יודע לקרות עכשיו. וכן הרב מליסא זצ"ל שכתב שאף בנשתנה צורת האות אם יכסו פסול. מכל מקום לא כתב אלא בנכנס לחלל טי"ת דמשמעות הש"ס מנחות דהחלל מכלל האות והי' שינוי בגוף האות. וס"ל שדומה לבור שטממה. וגם בזה אינני מסכים עמו. כי המקור שצריך לכסות שורה שלמטה הוא במהרי"ט. והוא לא כתב רק בנשתנה לאות אחרת. מכל מקום בזה דעת הרב מליסא שצריך לכסות. אך בנכנס לחלל דל"ת שאין ראי' מהא דמנחות. יודה שכשר. ע"כ אין לחוש לתפילין אלו שום חשש כלל ועיקר. וע"כ לא הזהירו הפוסקים בתיבת וידבר שלא יכנס עקב הבי"ת בחלל הדל"ת. כי בפשוט בסדר הכתיבה יכנס בחלל. אף שלכתחילה חוששין לסברת הרמב"ן. והיו צריכין להזהיר לכתחילה. אך משום דבזה אפשר גם רמב"ן מודה כדברי רעק"א כנ"ל. ע"כ לא הזהירו אף לכתחילה. ורק אם בלי שום כיסוי לא יקרא תינוק כהלכתו אז אין להכשיר אף שגם בזה כתבנו הכשרים:
כא
יעדתי לפרש דברי הב"ח. ונראה עפ"י דברי תה"ד בקוץ שמאלי שביו"ד לשיטת ר"ת שחסרונו פוסל בסת"ם. מכל מקום בגיטין אין חסרונו פוסל כיון שנקרא יו"ד. כמו כן ס"ל להב"ח בחלל חי"ת וה"א דמשמעות הש"ס דחלל נחשב מכלל האות. וזה בסת"ם. אבל לענין גיטין דרק בקריאה תליא מלתא לא נחשב אות רק הכתב לא החלל. ועל כרחך לענין גיטין לא נחשב בזה נשתנה צורת האות. דלענין גיטין אין החלל נחשב לכלום. ורק בסת"ם חשיב נשתנה צורת האות. מכל מקום אין בזה הכרח לחלוק על הש"ע. ומכל מקום זה בנכנס לחלל חי"ת וה"א. אבל נכנס לדל"ת שאין בו רק שתי מחיצות ואין ראי' מש"ס מנחות דנחשב כגוף האות אפשר שיודה הב"ח שכשר:
כב
ובעיקר דברי רמ"א בלמ"ד שנכנס לחלל דל"ת שפסול. גם כן יש לדון מאחר שנראה בעליל שלא ראה דברי חי' רמב"ן שלדעת התוס' כשר גם בזה. וספר זה לא הי' בדפוס גם בזמן מג"א. ובחו"מ (סימן כ"ה) כל מקום שאחרונים חולקים על הראשונים אם לא ידעו דברי הראשונים פוסקים כראשונים. אך אין לומר כן ברמ"א שקבלנו לפסוק כמותו ונתפשטה הוראה בישראל בפרט שכתב מהגהת סמ"ק [אף שבסמ"ק שלפנינו ליתא] אך הבו דלא לוסיף עלה בלא נדמה לאות אחרת רק שנשתנה צורת אות בודאי חוזר לקדמותו כנ"ל:
הק' אברהם.