אבני נזר אורח חיים· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן ג
ב"ה יום ב' תרומה תרס"ד לפ"ק. שוכ"ט לכבוד אהובי הרב הגדול חריף ובקי איש חמודות כש"ת מו"ה שמואל נ"י האבד"ק וועננראב יע"א:
א
יקרתו הגיעני. דבר אותיות וידבר שאחורי הבי"ת הוא העקב שלמטה נכנס לחלל הדל"ת. ובתיבת ירבו נכנס העקב לחלל הרי"ש. ובתיבת יֵרָאֶה נכנס העקום שבאלף למטה לחלל הרי"ש. ורואה אני שכבודו פשוט בעיניו שתפילין אלו פסולין. אף שבפוסקים לא נמצא רק בשני שיטין. מכל מקום כתב כבודו בשם ראנ"ח דבשיטה אחת יותר פסול. ומחמת זה דעתו דאף לדעת הגט פשוט בלמ"ד שנכנס לחלל הרי"ש אינו פוסל משום שנראה כה"א. שהרי הה"א יש לה זויות רק שנראה כקו"ף. ובשיטה אחת אינו נראה כקו"ף. מכל מקום לפי סברת ראנ"ח מפסיל:
ב
ואין נראה לי. שחילוק ראנ"ח בנידון שלו שכתב נו"ן יו"ד או נו"ן וא"ו וכתב היו"ד או הוא"ו בתוך הנו"ן. בזה חילק מאחר שאין חלק מהיו"ד או הוא"ו חוץ לנו"ן. מה שאין כן בלמ"ד שראשו נכנס לשיטה שלמעלה בתוך האות שגוף הלמ"ד הוא למטה ואינו בתוך האות שלמעלה בשיטה עליונה. ואם כן בנידון דידן שחלק מהבי"ת או האל"ף נכנסים לאות אחרת ורובו חוץ לאות מה לי חוץ לשיטה או חוץ לאות. ולדעת הג"פ כשר:
ג
והנה כ"ת האריך להביא פוסקים שפסלו גם בנכנס לחלל החי"ת או הה"א. והוא ללא צורך כי אנן בתר המג"א גרירין שפשט דברי המחבר (או"ח סימן ל"ב סעיף כ"ח) כוותי'. שכתב רק אזהרה לכתחילה. והרב מלאדי ז"ל ביאר טעמו ונימוקו כי יסוד הפסול הוא מאחרים שבר"ן גיטין (דף כ':) וז"ל ומכאן דקדקו בתוס' שאין צריך שיהיו כל אותיות מוקפות גויל מד' רוחות אף על גב דאמרינן הכי בס"ת במסכת מנחות (דף ל"ד) דהא אמרינן הכי דמעורה כשר. ור"י ז"ל אומר שאין זו ראי'. דאפשר דכי אמרינן דמעורה היינו שראשה של למ"ד שבשיטה תחתונה נכנס לתוך חללה של ה"א או חי"ת של שיטה עליונה וכיוצא בזה. ואחרים אומרים שזה יותר קרוב לפסול הגט מפני שמבטל צורת האות עכ"ל. והוא הרמב"ן בחי'. והרי הב"י כתב (סי' קכ"ה) באהע"ז שהתוס' והרא"ש והרשב"א ומרדכי וספר התרומה מכשירים והם רובא דמינכר נגד הרמב"ן וריב"ש הפוסלים. ולא כמהרי"ט חיו"ד (סימן ל"ב) שאף התוס' אינם חולקים בזה. ומ"ש שאם נכנס לחללה היינו שנוגע בחללה. באמת לשון לתוך אינו משמעותו נוגע לבד. ודברי ב"י ברורים:
ד
ונידון וא"ו או יו"ד שבתוך הנו"ן או צ' שפסל הראנ"ח מבואר בב"י (סימן ל"ו) שעושין כן לכתחילה. וכן פסק הרב בש"ע שם. אך בנכנס לחלל חי"ת או ה"א ונשתנה צורת האות. היינו שאם יכסה שיטה התחתונה לא יקראנה כהלכתו. שבזה הח"מ והב"ש באה"ע (סימן קכ"ה סעיף י"ח) פוסלים. וכ"כ הרב מליסא בסידור. והפרמ"ג כתב שהמג"א הנ"ל מכשיר בזה. וכבודו הקשה דהמג"א כתב לשון רמ"א שבאה"ע ממש. וכשם שכתב ח"מ וב"ש על הרמ"א כן יש לכתוב על המג"א יפה הקשה. ובודאי כוונתו של הפרמ"ג מדלא הביא. המג"א דברי הח"מ שהי' בזמן אביו של הש"ך כמפורש באהע"ז (סימן י"ז) שהחליף תשו' עמו קרוב לודאי שראה ספרו. ולא כתב דבריו. מכלל דלא ס"ל כוותי':
ה
[ומ"ש כבודו ראי' מדכתב המג"א. וכך כתב מהרי"ט משמע שהשוה דעתו לדעתו ופוסל בנשתנה. אין ראי'. שהרי מהרי"ט (סימן ל"ב) פוסל אפילו לא נשתנה צורת האות ולא מצא מקום להכשיר לר"י אלא בנוגע ואינו נכנס ובזה הרי מכשיר המג"א להדיא. אך באמת לא כתב המג"א דברי מהרי"ט על מה שהכשיר. רק על מה שפוסל בנכנס לחלל דל"ח] והרב שכתב הפסול בנכנס לחלל דל"ת. ולא כתב הפסול בנשתנה צורת האות. משמע דעתו להכשיר. ונחזי אנן:
ו
והנה דברי הח"מ קשיין. שפוסל בנשתנה צורת האותיות מחמת דברי [רמב"ן] אחרים שבר"ן. והא הב"י כתב שכל הפוסקים הנ"ל מכשירים. ומה חזית לדחות כל הני מחמת הרמב"ן. ויותר תמוה שהרי הריב"ש כתב בשם רמב"ן שזה יותר קרוב לפסול מנוגעין. ואם נוגעין פסול. כ"ש שזה פסול. אך לפי אמת שנוגעין כשר בגט גם זה כשר. רק בספר תורה פסול עכת"ד. והאיך פוסל הח"מ בגט מחמת הרמב"ן. ובאמת ברמב"ן שלפנינו ובר"ן בשם אחרים לא נזכר מדברי הריב"ש:
ז
ונראה דריב"ש דייק מלשון 'יותר' קרוב לפסול וכו' היינו שהוא חמור מנוגעין. ואם נוגעין יפסול. כ"ש נכנס לחללה. ולפי האמת שניהם כשרים. ויש לפרש מעורה כפשטו בנוגעין. ובזה מדוקדק לשון יותר קרוב לפסול. ולכאורה קורבה מהו. ואם ס"ל פסול הוה לי' למימר פסול. אך לריב"ש הנ"ל דרמב"ן ס"ל באמת דכשר אך שחמור מנוגעין. אי אפשר לומר יותר פסול. דהי' משמע דגם נוגעין פסול וזה יותר ובאמת ס"ל לרמב"ן שכשר. ע"כ אמר בלשון "יותר קרוב". היינו שבנכנס יותר סברא לפסול. ובנוגעין סברא מועטת מנכנס לחללה. מכל מקום להלכה שניהם כשרים:
ח
והנה ח"מ לא דייק לשון יותר ומפרש כפשטו דבנכנס לחללה פסול. וקשה לי' לשון קרוב. ע"כ פי' שפסול דוקא בנתבטל צורת האות. שאין קורין אותו כתקנו. ע"כ אמר בלשון קרוב לפסול שצריך לעיין בו לראות אם נשתנה צורת האות. היינו שאם יכסה שורה התחתונה לא יראה צורת האות העליונה פסול. וע"כ אין סתירה מדברי פוסקים שחולקים על רמב"ן. די"ל דאינהו לא איירי בנתבטל צורת האות. אך לריב"ש בספר תורה לעולם פסול. כי רמב"ן לא מיירי כלל מנתבטל:
ט
עוד יש לומר דבנשתנה צורת אות דבנוגעין פסול שפיר יש ללמוד מזה קל וחומר לנכנס לחללה. ומ"ש ריב"ש שרמב"ן מכשיר בגט היינו בלא נשתנה. אך הלא בסק"ו מספקא להח"מ בנוגעות. ועוד דעדיין למה דחה כל הפוסקים מחמת הרמב"ן. ועוד דאם כן שפסק כרמב"ן נגד כל הפוסקים יומשך מזה לפסול בספר תורה אפילו לא נשתנה ופשט המחבר באו"ח אינו כן. ועוד דלריב"ש נשתנה צורת האות שכתב רמב"ן. אין הפי' שאין יודעין לקרותו דכהאי גוונא גם בנוגעין בגט פסול. רק הפי' דזה עצמו מה שנכנס לחלל חשיב שינוי צורת האות [ובזה הא בגט כשר] ואיך ילמוד מזה הח"מ לאין יכולין לקרותו לפסול בגט. דמזה לא מיירי רמב"ן הוא אחרים שבר"ן כלל. ולשון הח"מ מבואר דמנשתנה צורת האות שהזכיר רמב"ן למד דבריו. ומחוורתא כמ"ש תחילה:
י
והנה פי' ריב"ש בלשון רמב"ן נראה יותר ופסול לרמב"ן בספר תורה אפילו לא נתבטל. אך שאר פוסקים חולקים וס"ל אף דבגט נוגעין פסול נכנס לחללה כשר. וה"ה בס"ת דכשר נכנס לחללה דנוגעין פסול דהא אינהו מכשרי נכנס לחללה אף אם תמצא לומר נוגעין בגט פסול:
יא
והנה לריב"ש אין ראי' כלל לפסול בנשתנה צורת אות אפילו אין קורין אותו כתיקונו בספר תורה לדידן ובגט אפילו לרמב"ן:
יב
אך לכאורה נשתנה צורת האות ואין קורין אותו כתקנו שוב דומה לנכנס לחלל דל"ת ודומה לה"א. ה"ה נשתנה צורת האות שאין קורין אותו כתקנו אך יש לחלק דהנה גוף הדין צ"ע דלמה יפסול אף בנכנס לתוך דל"ת משום שנראה ה"א. הלא ניכר שראש למ"ד הוא שהראש מחובר בגוף הלמ"ד. ואף שאם יכסו גוף למ"ד שבשורה תחתונה יראה הלמ"ד שבשורה ראשונה ה"א מכל מקום השתא שמגולה ניכר שדל"ת הוא. ולא דמי לשאר דברים שסומכין על תינוק שצריך לכסות שלפניו דמה שניכר מחמת אות שלפניו לא מהני כיון שאין היכר בגוף האות. אבל בנידון דידן שכל הפסול מחמת ראש הלמ"ד שמתוכה נראה ה"א ובראש הלמ"ד גופה יש היכר מה שמחובר לגוף הלמ"ד. וכבר נתעורר כעין זה בראנ"ח לדעת רמב"ן שפוסל בספר תורה אפילו יכולים לקרותו לא קשיא הלא ניכר כו' דמה בכך שניכר דלרמב"ן אפילו ניכר פסול. דמכל מקום מה שנכנס אות אחר תוך חללה חשיב בלבול ושינוי צורת האות. אך לדידן דאין פסול רק בנכנס בתוך דל"ת ונראית ה"א קשה הלא ניכר שאינו ה"א מחמת חיבור ראש הלמ"ד בגוף הלמ"ד יג) אך ברורן של דברים דוא"ו שבראש הלמ"ד הסופרים כותבין אותו מלמעלה למטה. וכי כתב הסופר ראש הלמ"ד שבתוך הדל"ת נפסל הדל"ת שאז נראית ה"א שאין עדיין ראש הלמ"ד מחובר לגוף הלמ"ד ושוב אינו חוזר להכשרו במה שהמשיך עד הכ' שבלמ"ד כיון שלא עשה מעשה בדל"ת. ואין זה כתיבה. וגרוע מחק תוכות שפסול משום שלא עשה מעשה בגוף האות רק סביבות האות. כ"ש זה שלא עשה מעשה באות דל"ת כלל:
יד
אך יש לפקפק בזה ולומר כיון דתחילה הי' דל"ת ומחמת ראש הלמ"ד נעשה ה"א כשנתחבר לגוף הלמ"ד ונסתלק ראש הלמ"ד מהדל"ת חזר דל"ת לקדמותו. מאחר שעכשיו לא ה"א רק דל"ת. ואם תאמר דבעצמותו נקראת ה"א לולא הכ"ף שבלמ"ד שלמטה ולא משגחינן בכ"ף שבלמ"ד רק בוא"ו שבלמ"ד,. שנכנס לחללו. ליתא שהרי באותיות הדבקים ואין תינוק קורא כהלכתו פסול. [כמ"ש הה"מ פ"ו מהלכות גירושין הביאו הב"ש] והח"מ אף שבסק"ו כתב בלשון אפשר שפסול. חזר בו תוך כדי דיבור בסק"ט וכתב שאם אינו נקרא לתינוק ודאי פסול. ונאמר גם כן דלא משגחינן באות שבצדו. ואם תאמר משום שדבוקים ה"נ דבוק ראש הלמ"ד בכ"ף שבלמ"ד לקדמותו. ודוקא בנפלה טיפת דיו בתוך אות אינו מועיל לגרור הדיו שהרי בטל האות לגמרי. וכבר הביא הט"ז באהע"ז (סימן קכ"ה סק"ט) לדמיון מהא דב"ק בור שטממה וחזר ולקח העפר חשיב בור חדש. אך הכא שגוף הדל"ת לא נתקלקלה כלל. רק ראש הלמ"ד ביטלה מתורת דל"ת. כשנסתלק ראש הלמ"ד חזר דל"ת לקדמותו דומיא דבור מגולה שכיסהו וחזר וגילהו דלא אסתלק מעשה ראשון:
טו
אך יש לומר כיון שלבשה צורת ה"א כשחזר ונעשה דל"ת פנים חדשות באו לכאן. ואינו דל"ת ראשון. אבל בלמ"ד הנכנס באות חי"ת אף שתינוק אין יכול לקרותו ונתבטל מהיות חי"ת. כשחיבר ראש הלמ"ד לגוף הלמ"ד ונסתלק ראש הלמ"ד חוזר חי"ת לקדמותו וכה"ג בפ"ג דטהרות משנה א' ברוטב וגריסין כו' בזמן שהם משקה טופח הרי אלו תחילה. קרשו הרי אלו שניים חזרו ונימותו כביצה מכוונת טהור ואינו חוזר לטומאה ישנה. אבל שמן שבזמן שקרוש אינו לא אוכל ולא משקה כשחזר ונימוח חזר לטומאתו ישנה. כיון שלא נשתנה בינתיים ממשקה לאוכל עיין שם בר"ש מ"ב. הכא נמי בנדון דידן בראש למ"ד שנכנס בדל"ת כשנתבטל דל"ת בתחילת כתיבת ראש הלמ"ד ונעשה ה"א. כיון שנשתנה מדל"ת לה"א כשחזר ונעשה דל"ת לא חשיב דל"ת ראשון. [כשם שלא חשיב משקה ראשונה שישוב לטומאתו ישנה כיון שנעשה אוכל בינתיים. ה"נ נעשה ה"א בינתיים] אבל נכנס בראש חי"ת כיון שלא נשתנה לאות אחר. רק שביטל החי"ת חוזר לחי"ת ראשון. כשם ששמן אף שבשעה שקרש נתבטל מהיות משקה כיון שמכל מקום לא נעשה אוכל חוזר למשקה ראשונה. מכל מקום אין לחילוק הזה ראי' ברורה. ודבריי בזה להלכה ולא למעשה:
טז
והנה כ"ז בלמ"ד שעליונו נכנסת לחלל הה"א או חי"ת שבשיטה העליונה. אבל בנידון שלו בעקב ב' הנכנס בדל"ת. כיון שבשעה שכותב עקב הב' כבר מחובר עקב הב' בעליונו של ב' וניכר היטב שאינו שייך לדל"ת. לא נעשה ה"א מעולם וכשר. ואל"כ הי' להם להפוסקים להזהיר בזה שירחיק קצת הבי"ת מהדל"ת. דלפי מה שמבואר בש"ע להרחיק אות מאות כחוט השערה ממילא נכנס קצת עקב הבי"ת בהדל"ת. רק שאפשר שלא יכנס כשיעור אות קטנה שיעור רגל שמאלי של ה' ועכ"פ הי' להם להזהיר שלא יהי' בו כמלא אות קטנה. וגם מה שרגל שמאלי צריך שיהי' כמלא אות קטנה אינו דבר ברור ועיין (סימן ל"ב סעיף ט"ו). אלא ודאי כדכתיבנא:
יז
ברם דא צריך להודיעו. שאם יכסו רק תחתונו של בי"ת ולא ישיירו רק העקב הנכנס לתוך חללה של דל"ת יקראנה התינוק ה"א פסול כי תחתונו של בי"ת עושים הסופרים אחר העקב. אך דבר זה א"א כי איך יקרא התינוק ה"א ובעקב זה מחובר עליונו וצדו של בי"ת. אך אולי אף דל"ת לא יקרא. אך בזה כתבנו שעיקר להכשיר בזה כי כשגמר הבי"ת חוזר לקדמותו ועל כל פנים אין צריך לחקור אחר זה. וכיון שעכשיו נקרא דל"ת כשאין מכסין כלל כשר:
דברי הדוש"ת הק' אברהם.