אור ברסלב

אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תנח

סימן תנז

א

שם בגמ' שאני נתינת מעות ליד אשה דכי מעשה דמי, ומבואר דמעשה ממש לא הוי דמהאי טעמא פליג ר' יוחנן, דבמעשה ממש מודה, והכי מפורש לקמן בתיובתא דר"ל לר' יוחנן דקאמר בשלמא מיד מעשה וכו' דלא אתי דיבור ומבטל מעשה, אך נחקור טעמו של דבר דלא הוי מעשה ממש, דאין לפרש דמעשה לא מקרי רק לאחר שחל הדבר אינו יכול לבטלו, משא"כ בתוך שלשים דעדיין לא חל, דא"כ לר"ל דמדמה כלים קודם שנטמאו לקידושין קודם שחלו, כמבואר בתוס', וביותר ברשב"א וריטב"א, אף אם נעשה כלי ע"י מעשה יחשב דיבור כיון שעדיין לא נטמא:

ב

ולכאורה יש לפרש דבנתינת מעות כיון דאין המעשה בעצמו מוכיח שלשם קידושין רק מחמת דיבורו, ע"כ חשיב רק דיבור, משא"כ בכלים שהחליקן שהמעשה בעצמו מוכיח שלשם כלי, ועיין בתוס' חולין (י"ב:) שכתבו כן בדין חשו"ק שיש להן מעשה ואין להם מחשבה דבמקום שאין המעשה מוכיח רק מחמת דיבורו חשוב רק מחשבה:

ג

ולפי זה יצא לנו דין חדש בקידש בשטר מאוחר או גירש בגט מאוחר דכתבו התוס' גיטין (י"ז) דאין הגירושין חלין עד הזמן וה"ה בקידושין, מ"מ אינו יכול לחזור בתוך הזמן כיון דמעשה בעצמו מוכיח (לשיטת הרמב"ם דא"צ מדאורייתא לומר כיון דכתוב בשטר], ומ"מ בכתוב בשטר סתם ואומר בע"פ לאחר שלשים ודאי יכול לחזור כיון שאינו מקדש לאלתר שוב אינו מוכח על איזה זמן רק מחמת דיבורו:

ד

ולפי זה יתיישב היטב דברי הש"ס נדרים (כ"ט:) במקדיש לאחר ל' אינו יכול לחזור דאמירתו לגבוה כמסירתו להדיוט, והקשה הר"ן דאף האומר משוך פרה ולא תקנה עד לאחר ל' דבעומדת בחצירו לאחר ל' קנה, ובודאי יכול לחזור תוך ל', וה"נ מ"ש, ולהנ"ל ניחא. דהכא דהאמירה בעצמו חשוב מסירה ומעשה לא אתי דיבור ומבטל מעשה, ולא דמי להמשיך שיקנה לאחר ל' דיכול לבטל הדיבור שיקנה לאחר ל' וממילא הנתינה לבד אינו מועיל, שוב ראיתי להרשב"א שם שכתב וז"ל דכיון דאלימא אמירה למיהוי כמסירה אלים נמי למיהוי כמעשה, ומ"מ אם הי' כוונת הרשב"א למ"ש היל"ל בלשון מרווח יותר, והר"ן דלא תירץ כן אלא דבהקדש דינו כמעכשיו ברור שלא פירש כן הא דנתינת מעות לאו כמעשה לר' יוחנן:

ה

ע"כ נראה דכמו לענין כלים שאין עולין מטומאתן אלא בשינוי מעשה מפורש בשבת (נ"ח:) בזוג של בהמה ועשאו לדלת אעפ"י שקבעו בדלת וחיברו במסמרים לא חשיב שינוי מעשה לטהר, אלא אם כן עביד מעשה בגופו, ה"נ נתינת מעות לשם קידושין כיון דעדיין לא חל הקידושין באשה הרי הנתינה מעשה שאינו בגוף האשה לא חשוב מעשה, ואם הי' חלים הקידושין ודאי הי' חשוב מעשה כמבואר בתוס' שם בסוף עמוד א' דכשנאסר בהנאה חשוב שינוי מעשה ועיי"ש, אבל שאין חלים עדיין לא חשוב מעשה, וע"כ הקשה הר"ן בהקדש דנהי דכמסירה מ"מ כיון שעדיין לא חל הקדש ולא נאסר לא הוי מעשה, וה"ה בשטר וגט מאוחר דיכול לחזור תוך הזמן:

ו

איברא דק"ל לפי זה בדברי הריטב"א בשלהי שמעתא בהא דמקשה הש"ס הלכתא אהלכתא דקי"ל כר' יוחנן דאמר חוזרת וקי"ל כר"נ דאמר חוזר ומגרש בו, והקשה ריטב"א דיקשה לר"נ ממתני' דיכול לבטל השליח אלמא דדיבור גרידא יכול לבטל, ותירץ הריטב"א דנצטרף אמירת הבעל לסופר עם כתיבת הסופר, ולר"ל דנתינת מעות ליד אשה הוי מעשה ה"נ חשוב מעשה ע"כ מקשה רק מדר"י, ולפמ"ש גם מדר' יוחנן לא קשיא דכתיבת הגט הוי מעשה בגופו של גט:

ז

ונראה ליישב דהנה ענין ביטול גט לאחר שנכתב הוא שלא יהי' עומד עוד לגירושין, וזה נלמד מדברי רש"י גיטין (פ"ח:) דכשנמלך הבעל שלא לגרש בו חשוב שביטלו עיי"ש ברש"י ותוס', והיינו שהרי אם הסופר כותב גט שלא מדעת הבעל לא חשיב לשמה דאשה לאו לגירושין קיימא. הרי דלשמה היינו שיהי' עומד לגרש בו, וע"כ כשנמלך הבעל שלא לגרש בו זהו ביטולו, וע"כ במה שחישב הבעל על האשה שתתגרש בזה הגט שפיר הוי דיבור שלא נעשה מעשה בגוף האשה ומהני ביטול לבטל מחשבה זו, וכיון דאשה אינה עומדת להתגרש ממילא לא הוי הגט לשמה וצ"ע:

תוכן העניינים

אבני נזר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה