אור ברסלב

אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן תנז

סימן תנו

א

(דף נ"ט ע"א) בגמ' לא בא אחר וקידשה רב ושמואל דאמרי תרווייהו מקודשת אעפ"י שנתעכלו המעות, כתב הר"ן וז"ל אע"ג דעכשיו ליתנייהו להנהו זוזי מעיקרא מקניא נפשה בהנהו זוזי דיהיב לה אע"ג שאם תחזור תהא חייבת להחזיר המעות דמ"מ הדבר ברשותה, ומיהו משמע שאם הוא חוזר אינה חייבת להחזיר דא"כ במאי מקדשה הרי אינם קנויים לה עד סוף ל' והרי נתעכלו בנתיים, והבינו הפוסקים בדעת הר"ן דלגמרי א"צ להחזיר לא גוף הכסף ולא אחרים תחתיהם, ובאבני מלואים הביא ראי' לדעת הר"ן מהא דאמרינן פרק יש בכור (מ"ט.) מת הבן בתוך ל' אעפ"י שנתן לכהן יחזיר, ומשמע דכל שהוא חי תו ליתא בחזרה:

ב

ולדידי אין זה דיוק דמת הבן אפי' לא חזר עד לאחר ל' יחזור ולעולם אם חזר תוך ל' מחזיר, ותדע דהכי הוא אליבא דשמואל דס"ל התם נתעכלו תוך ל' אינו פדוי, וכתבו התוס' פרק מרובה (ע') דלשמואל המעות פקדון ביד הכהן עד ל' [וכ"כ הרמב"ן והריטב"א והר"ן פרק שבועת העדות] ופשיטא דאם חזר תוך ל' יחזיר ולמה תני מת, אלא ודאי אין זה דיוק:

ג

ולפענ"ד גם הר"ן מודה דצריכה לשלם המעות כשחזר בו אלא דאותם מעות עצמם א"צ להחזיר, וכן מפורש בר"ן שכתב דאל"כ במאי מקדשה הרי אינם קנויים לה עד סוף ל' וכו', ומבואר שראייתו שגוף המעות א"צ להחזיר [שאם לא תאמר כן הרי אין המעות קנויים לה עד סוף ל'. אבל כשהדין שהמעות עצמם א"צ להחזיר אי אפשר שלא תהי' מקודשת משום שאם יחזיר תהי' צריכה להחזיר אחרים, שהרי בסוף ל' כשחלים הקידושין לא תהי' צריכה שוב להחזיר אחרים, וכל קושיית הר"ן שלא הי' המעות בעין שלה, וכל זה אם נאמר שגוף המעות צריכה להחזיר. אבל כיון שהמעות שלה לחלוטין רק שעדיין אינו ברור שלא תהי' צריכה להחזיר, וזה מתברר בשעת חלות הקידושין, בשלמא לענין גוף המעות לא מהני מה שמתברר בשעת חלות קידושין שהרי אז אין המעות בעין ודו"ק]:

ד

וא"ת שכמו שא"צ להחזיר גוף המעות כמו כן א"צ לפרוע אחרים תחתיהן, שאם תאמר שצריכה לפרוע כמו אם המעות בעין צריכה להחזירם בעצמם ליתא שהרי מבואר בתוס' פרק מרובה וראשונים הנ"ל שלרב דאמר פרק יש בכור (מ"ט) דאם נתעכלו המעות בנו פדוי אם מת הבן תוך ל' דתנן אם נתן לכהן יחזיר המעות שביד כהן מלוה אפי' איתנייהו בעין, הרי דאינו תלוי זה בזה שהמעות בעצמם שלו כיון שניתנו להוצאה וכיון שלא נפדה (בעין) חייב לשלם אחרים, וה"נ שיש לומר כן בחזר בו הוא ועוד דמת כחזר בו הוא דמי דהכהן יכול לומר תן בנך ויפדה אצלי] וכיון שהר"ן לא הביא ראי' רק שהמעות בעצמם א"צ להחזיר, וכבר נתבאר שמזה אינו מתחייב שאינה מחוייבת לשלם חזר הדין שמחוייבת לשלם דו"ק:

ה

ונראה לי הוכחה עוד לפירוש זה מהא דכתב בחי' הר"ן פרק הזהב בהא דכתב הרי"ף בנתן מעות על המקח וחזר המוכר וא"ל תא שקול זוזך ואתניסו חייב המוכר באונסין דאדעתא שיוציאם יהבי' נהלי' והוי המעות הלואה גבי' וכי אמר לי' תא שקול זוזך מדינא לית לי' ללוקח לקבל המעות עד דמקבל האיך מי שפרע ע"כ חייב באונסין עד דמקבל עלי' מי שפרע נעשה פקדון וכי אמר, אח"כ תא שקול זוזך פטור, אבל בתוס' כתבו דלא מחייב באונסין דכיון דמעות אינם קונות זוזי פקדון נינהו ביד המוכר, וראי' דלא מחייב באונסין מדפרכינן לעיל גבי נתנה לספר מעל והא בעי מימשך תספורת, ואי ס"ד דמחייב באונסין מה קושיא הא כל היכא דמצי לאשתמושי בהו ומחייב באונסין מעל כדאמרינן בהמפקיד (מ"ג) המפקיד דינר לשולחני לדידך דאמרת אפי' נאנסו מאי אריא הוציא אפי' לא הוציא נמי, אלמא כל היכי דחייב באונסין אעפ"י שלא הוציא מעל, והרמב"ן כתב ליישב דברי הרי"ף כתירוץ הב' שבתוס' פרק המפקיד דלר"י לא הפקיעו חכמים קנין מעות ומותר להשתמש בהם וחייב באונסין:

ו

והנה בשטמ"ק כתב בשם הרמב"ן שני תירוצים תירוץ הב' כמ"ש הר"ן בשמו ותירוץ ראשון דאף דמותר להשתמש בו מ"מ כשחוזר לוקח קודם שהוציאן מחוייב להחזיר אותם מעות עצמם וע"כ לא מעל כבפרק השואל (צ"ט.) במשאיל קורדום דלמ"ד לא ביקע בו יכול לחזור בשל הקדש לא מעל כיון שבידו לחזור חוזר ואינו מועל וה"נ בזה:

ז

והנה הר"ן השמיט תירוץ זה של הרמב"ן לגמרי, ונראה דס"ל דאם יכול הלוקח. לחזור שיצטרך להחזיר אותם מעות למה חשוב לוה עליהו להתחייב באונסין הלא אינו קנוי לו, ואזיל לטעמי' בשמעתין דאם הי' הדין שאם הבעל חוזר צריכה להחזיר המעות לא הי' חשוב שלה, ודווקא כשברשותה הדבר תלוי אם תרצה לא תחזור ויהי' שלה אז מקודשת דחשוב שלה כיון שברשותה תלוי, וכ"כ בספ"ק דע"ז בטעם לוקח כלי מן האומן על מנת לבקרו דחייב באונסין משום שהברירה ביד הלוקח ע"כ חשוב שלו מעתה וחייב באונסין, וע"כ אם הי' הדין שאם הלוקח חוזר מחוייב להחזיר המעות עצמם לא הי' המוכר חייב באונסין, אלא ודאי אם הלוקח חוזר אינו מחוייב לו אותם המעות ודווקא אם המוכר חוזר ומקבל מי שפרע נעשו המעות עצמם פקדון:

ח

והנה מבואר בזה הדין דאף שאם הלוקח חוזר מחוייב ג"כ לשלם דקי"ל כרבנן דאף הלוקח יכול לחזור מ"מ המעות עצמם אינו מחוייב להחזיר רק אם המוכר חוזר והוא ממש כמ"ש בנ"ד לשיטת הר"ן שאם היא חוזרת מחוייבת להחזיר המעות עצמם והוא דינא דהרי"ף כשהמוכר חוזר ומקבל מי שפרע נעשו המעות פקדון, וכשהבעל חוזר מחוייבת לשלם אך לא אותם מעות עצמם, והוא כמ"ש לשיטת הר"ן וכשהלוקח חוזר אף שמחוייב לשלם מ"מ אותם מעות עצמם א"צ להחזיר ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני נזר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה