אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן תכ
א
(שם ע"ב) בגמ' ואי אשמעינן בהא בהא קאמר ר' יוחנן דמלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא והקשה הרשב"א ז"ל הא למ"ד שעבודא לאו דאורייתא אפי' מלוה בשטר לא מהני ומאי מהני דהוה כמלוה בשטר, ותירץ דהוי כמו שעבדו בפירוש, דשעבדו בפירוש מהני אפי' שעבודא לאו דאורייתא עיי"ש ומ"מ אינו מיושב דמה שייך במלוה הכתובה בתורה שעבודא בפירוש, הא אי אמרה התורה דגובה מן הנכסים מה צריך לדמותו למלוה בשטר, ואי לא אמרה התורה דיגבה מן הנכסים אין זה שעבודא בפירוש:
ב
ונראה לתרץ דהנה משמע מש"ס ב"מ (ז'.) בסוגיא דשנים אדוקים בשטר חשוב מוחזק דאי שנים מוחזקין בשטר חולקין במעות, ואמאי הא זה מוחזק במעות, אלא ש"מ דשטר חשוב מוחזק, דמי שמוחזק בשטר כאלו מוחזק בהמעות, ופסק בש"ע חו"מ סי' ס"ו סעיף י"ד דשטר קנין נקנה בכתיבה ומסירה ולא שטר ראי', וע"כ י"ל דוקא שטר קנין דבמסירת השטר נקנה מה שכתוב בו, הרי דשטר נחשב כמו גוף מה שכתוב בו, ע"כ המוחזק בשטר כמוחזק במה שכתוב, משא"כ בשטר ראי' שאינו נקנה במסירת השטר כיון דהשטר לראי' בעלמא, וה"ה דלא חשוב מוחזק, ואלא בשט"ח מיקרי שטר קנין דקונה שיעבוד הנכסים ולכך חשוב מוחזק, והא פשיטא דמשכון משועבד מן התורה דכתיב והאיש אשר אתה נושה בו יוציא וגו' ואינו נעשה מטלטלין אצל בניו, והטעם כיון דתפס בי', וכיון דאמרינן דתפוס בשטר הוי נמי תפוס במעות כנ"ל, ולמה לא יהי' שעבודא דאורייתא כמו גבי משכון:
ג
אך זה אינו, דלמה חשוב השטר מוחזק הוא משום דנקנה השיעבוד, אך זה אי אמרינן דמן התורה משועבד, אבל אי אמרינן דשעבודא לאו דאורייתא ולכך לא חשוב מוחזק מה"ת וממילא לא תפיס ולכך אינם משועבדים הנכסים ולכך שעבודא לאו דאורייתא, אבל עכשיו דאמרו חכמים דגובה מן הנכסים שוב גובה מן הדין, דכיון דגובה ממילא מקרי שטר קנין וחשוב מוחזק ולכך מן הדין משועבד:
ד
ולפי זה מיושב ואתי שפיר לשון הש"ס מלוה הכתובה בתורה ככתובה בשטר דמיא והוה כמי שיש לו שטר וזה הוי שטר קנין, דאי לאו שכתבה התורה לא הי' מחוייב, וע"י שכתבה התורה נתחייב והוה שטר קנין וחשוב תפוס וממילא שיעבודא דאורייתא כמו גבי משכון:
ה
ובזה מיושב נמי מה דקשיא לי על מה שהקשו הראשונים ז"ל אי שיעבודא דאורייתא מה צריכים לאחריות ט"ס ומשמע אי שיעבודא לאו דאורייתא ניחא, ואמאי הא עכשיו תקנו רבנן שיגבה מהלקוחות משום נעילת דלת רק במלוה על פה משום דלית לי' קלא, וכאן כיון דאית לי' קול רק שאין כתוב בו אחריות ואינהו דאפסדי אנפשייהו למה לא יגבה מן הדין ולמה לי אחריות טעות סופר:
ו
ולהנ"ל מיושב דחכמים לא תקנו רק שיגבה וכיון שיגבה יהי' מן הדין כנ"ל דאז הוי שטר קנין וחשוב תפוס ושוב משעובד מה"ת כמו גבי משכון, ודמי למ"ש הר"ן בכתובות (פ"ו.) גבי האי מאן דאית לי' כתובת אשה ובע"ח לבע"ח יהבינן מטעם דיותר ממה שאיש רוצה לישא אשה רוצה להנשא, והקשה הר"ן וכי משום זה מפסידים מן האשה שלא כדין, ותירץ דאנן לא אמרינן רק שיגבה וכיון שיגבה הבע"ח מן הדין הוי שלו משום דבע"ח [שאינו] מאוחר שקדם וגבה מה שגבה גבה, עיי"ש וה"נ דחכמים לא אמרו רק שישתעבד וממילא מן הדין משועבד ע"י השטר כנ"ל, אך זה אי כתוב בשטר אחריות אבל אי אין כתוב בשטר אחריות בזה לא תקנו חכמים כיון דאפי' אי אמרינן שיגבה לא יהי' מן הדין, דלא שייך תפוס כיון דלא כתוב בשטר, ולכך לא הקשו אלא אי אמרינן שיעבודא דאורייתא כנ"ל וא"ש:
ז
ולכאורה קשה אמאי לא הוה הקדש כמו הרהינו דקי"ל גבי הקדש כל היכא דאיתי' בי גזא דרחמנא איתי' והוה כמו תפוס ואפי' שיעבודא לאו דאורייתא יהיו היורשים חייבים להביא אך י"ל דהטעם דבע"ח קונה משכון הוא משום מצוה ולכך גבי הקדש דלא שייך מצוה שוב לא קנה, ואין לומר דיהי' חל על כל פנים השיעבוד, די"ל כמ"ש הריטב"א דלמ"ד שיעבודא לאו דאורייתא אין שיעבוד לחצאין ודו"ק: