אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רצד
א
(שם ע"ב) בגמ' ואי כר' נחוניא קשיא אחותו, הקשה הרשב"א והרא"ש בתוספותיו דבשמעתא דהאוכל תרומת חמץ משמע דחייבי כריתות שוגגין אינו פוטר התוס' ס"ל להיפוך והתם הטעם משום דתשלומי תרומה כפרה, ובתוספות הרא"ש גופי' ביבמות (צ"ט) כתב כן, וחזרה יש בדברי הרא"ש] ולוקי מתני' ששגג בכרת:
ב
ולפענ"ד י"ל לפמ"ש התוס' ר"פ האשה' רבה שאין העדים יכולין לידע בירור הדברים שהי' שוגג א"כ מנא ידעינן שנחייבו קנס מספק, ואם עפ"י עצמו הוי מודה בקנס, ועיין תשו' הרשב"א ח"ג סי' ק"י בגנב שהחזיר הגניבה קודם שהעידו עליו בב"ד פטור דאשר ירשיעון אלקים כתיב, ומ"מ אם אינו טוען שהחזיר לא חשוב מודה בקנס במה שהי' יכול לפטור עצמו, כיון שא"צ להודאתו ובשתיקתו אנו מחייבין אותו עפ"י העדים, והיינו דבסתמא כל שלא טען אין חוששין שהחזיר הגניבה, אבל אם היינו חוששין שהחזיר וצריכין להודאתו שלא החזיר אף שהחיוב שנתחייב עליו קנס ידוע עפ"י עדים רק שצריכין להודאתו שלא נפטר מ"מ חשוב מודה בקנס, ה"נ אף שא"צ להודאתו רק שלא יפטור משום קלב"מ חשוב מודה בקנס ודוק היטב, אך בדברי התוס' ר"פ האשה רבה יש מקום עיון גדול ואכ"מ: