אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רצג
א
(דף ל"ה ע"א) בגמ' אלא כי אתא רבין אמר כו' היכן ריבתה תורה אמר אביי אתיא רשע רשע רבא אמר אתיא מכה מכה כו' לכאורה נראה דאביי ורבא דמפרשי טעמא דר"ל ס"ל כוותי' וכמדומה לי ששמעתי שכן כתב ביש"ש, אך לכאורה לא משמע כן במגילה (ז':) דתנן התם אין בין שבת ליוהכ"פ אלא שזה זדונו בידי אדם וזה זדונו בהיכרת, ובגמ' הא לענין תשלומין זו"ז שוין מני מתני' ר' נחוניא בן הקנה הוא דתניא ר"נ בן הקנה הי' עושה יוהכ"פ כשבת לתשלומין, תנן התם כל חייבי כריתות שלקו נפטרו מידי כריתתן כו' דברי ר' חנני' בן גמליאל א"ר יוחנן חלוקין עליו חביריו על רחב"ג אמר רבא אמרי בי רב חנינא אין בין כו' אלא שזה זדונו בידי אדם ואם איתא אידי ואידי בידי אדם אמר ר"נ הא מני ר' יצחק הוא דאמר מלקות בחייבי כריתות ליכא דתניא רי"א חייבי כריתות בכלל היו ולמה יצאת כרת באחותו לדונה בכרת ולא במלקות, עד כאן:
ב
וקשה הא מתני' ר' נחוניא בן הקנה דמקיש כרת למיתות ב"ד וכשם שמיתת ב"ד פוטר ממלקות, ה"נ כרת, וא"כ ליכא מלקות בחייבי כריתות דכרת פוטר ממלקות ולא משכחת שלקה, וצ"ל דאדרבא כיון שנפטר מכרת שוב אין כרת פוטרתו וקשה הא מ"מ תחילה נתחייב כרת ונפטר ממלקות, ואף אם לבסוף ילקה ונפטר מכרת הא תחילה מיהת נתחייב, ודמי לבא במחתרת ושבר כלים פטור משום שבמחתרת הי' רשות לבעה"ב להורגו, ואף שלאחר שיצא ממחתרת נפטר ממיתה מ"מ כיון שבתחילה הי' מחוייב קלב"מ ה"נ דכוותה:
ג
אך באמת רש"י פירש גבי מחתרת דהוי כחייבי מיתות שוגגין דפוטר מממון, וכל זה לענין ממון דנפקא מתנא דבי חזקי', אבל לענין מלקות דקי"ל בחולין (פ"א:) כר' יוחנן דחייבי מיתות שוגגין אינו פוטר ממלקות לא יפטרנו חייבי כריתות שוגגין, אך אם נאמר דרבא כריש לקיש דחייבי מלקות שוגגין פוטר מתשלומין, ה"ה חייבי מיתות ממלקות דהא בהא תליא, כדאיתא בחולין שם, א"כ לר' נחוניא לא משכחת חייבי כריתות שילקו, ומה ראי' הביא רבא ממתני' דמגילה דחולקין חביריו על רחב"ג:
ד
ונראה דהנה צריך להבין סוגיא דחולין הנ"ל איך תלוי חייבי מיתות שוגגין למלקות בחייבי מלקות שוגגין לממון, ונראה משום דתרווייהו מכדי רשעתו נפקא כמ"ש התוס' (ל"ז) בד"ה במיתה ומלקות, ע"כ לריש לקיש דמלקות שוגגין פוטר מממון דיליף רשע רשע או מכה מכה יליף מזה מיתות שוגגין למלקות בהיקש כיון דתרווייהו מחד קרא, ולר' יוחנן דגם מלקות שוגגין אינו פוטר אין כאן לימוד על מיתת שוגגין למלקות, וכל זה למה דקי"ל אינו לוקה ומשלם, אבל לר"נ בן הקנה אליבא דר"ל] ע"כ אית לי' לוקה ומשלם כמו שפירש"י לקמן עמוד ב' בד"ה ואי ר' נחוניא, וכדי רשעתו למיתה ומלקות לחוד אתי, אין כאן לימוד על מיתה למלקות שיפטור בשוגג, וע"כ כיון שנפטר מכרת שוב אין הכרת פוטרתו ממלקות, ושפיר חייבי כריתות לוקין דאין כאן שני רשעיות כשילקה דנפטר מכרת וחייבי כריתות שוגגין אינו פוטר ממלקות לר' נחוניא כיון דס"ל כר' מאיר ודו"ק:
ה
ובהכי ניחא ליישב הא דלא הביא ראי' דחלוקין עליו חביריו על רחב"ג מדרע"ק ריש פ"ג דמכות (י"ג:) חייבי כריתות ישנן בכלל מלקות ארבעים שאם עשה תשובה ב"ד שלמעלה פוטרין אותו חייבי מיתות ב"ד אין בכלל מלקות שאם עשה תשובה אין ב"ד של מטה פוטרין אותו, ופירש בגמ' דטעמא דרע"ק בחייבי מיתות ב"ד משום כדי רשעתו משום רשעה אחת אתה מחייבו, וחייבי כריתות כיון שאם עשה תשובה ב"ד של מעלה מוחלין לא פסיקא מילתא דכרת או משום דכתיב כדי רשעתו ברשעה המסורה לב"ד עיי"ש הרי דרע"ק לית לי' דר' נחוניא] ואם איתא דחייבי כריתות שלקו נפטרו מכריתתן למה לי' לרע"ק האי טעמא תיפוק לי' דכשילקה לא יתחייב עוד כרת:
ו
ותדע דהא אפי' לר' נחוניא קאמר הגמ' במס' מגילה דאפשר דאית לי' דכשלקה נפטר, הרי דס"ל דחייבי כריתות בכלל מלקות, ואף דלית לי' דרע"ק דסבירא לי' בכל מקום כרת פוטר מממון ולא אמרינן כיון שבידו לעשות תשובה אינו פוטר, או משום דאינו רשעה המסורה לב"ד אינו פוטר, מ"מ בני מלקות הם, ע"כ משום דכשלקה נפטר, וא"כ אי אית לי' דרע"ק דכשלקה נפטר למה לי' האי טעמא:
ז
אך לפמ"ש ניחא, דווקא לר"נ בן הקנה דס"ל לוקה ומשלם וחייבי כריתות שוגגין אינו פוטר ממלקות כיון שנפטר דומה לשוגגין אבל רע"ק לית לי' לוקה ומשלם, *) וחייבי מיתות שוגגין פוטר ממלקות דגמר ממלקות שוגגין שפוטר בממון, ע"כ אף שילקה דומה לחייבי כריתות שוגגין, ע"כ צריך רע"ק טעמא דשאם עשה תשובה:
**(הגהה ומזה ראי' לשיטת ריצבא שבתוס' (ל"ב.) בד"ה דאין דאף רע"ק דאית לי' עדים זוממין קנסא אית לי' אינו לוקה ומשלם וכן שיטת הרמב"ם דפסק עדים זוממין קנסא ופסק אינו לוקה ומשלם:(**
ח
ובהכי ניחא דר' יוחנן אמר חלוקין עליו חביריו על רחב"ג בלי שום ראי', ולכאורה מנ"ל, אך להנ"ל ניחא דר' יוחנן לשיטתו חייבי כריתות שוגגין אינו פוטר ממלקות, א"כ מוכח מדרע"ק דלית לי' דר' חנניא בן גמליאל, דאל"כ למה לי' טעמא דשאם עשה תשובה תיפוק לי' דכשילקה יפטור מכרת והו"ל חייבי כריתות שוגגין שאינו פוטר ממלקות ודו"ק:
ט
אך רבא לשיטתי' דפירש טעמא דר"ל, ע"כ הביא ראי' אחרת ממתני' דמגילה, וברש"י לקמן עמוד ב' ד"ה ואי כר' נחוניא שפירש דע"כ ר"נ אית לי' כר"מ דאמר לוקה ומשלם מדאמר יוהכ"פ כשבת, יוהכ"פ הוא דפטר מתשלומין ומשום כרת דבי' מגז"ש דאסון, אבל משום לאו ומלקות דאית בי' לא פטר (ולכאורה צריך להבין הא משכחת לה דלא התרו בו ע"כ פטר רק משום כרת, אך לק"מ דהא הסוגיא לריש לקיש דלר' יוחנן לא קשה לרבה דקאמר הניחא אי סבר כר"י אלא לר"ל מאי איכא למימר, ולריש לקיש מוכח לר' נחוניא דלוקה ומשלם] ובתוס' כתבו דר' נחוניא ע"כ ס"ל או כר"מ או כר' יצחק דחייבי כריתות אינו בכלל מלקות ארבעים, וקשה לרש"י דר' נחוניא ע"כ כר"מ:
י
ונראה ליישב פירש"י דהא ר' יצחק מקרא יליף דלמה יצאת כרת באחותו הלא בכלל שאר חייבי כריתות הוא לדונו בכרת ולא במלקות ורבנן כרת באחותו למה לי לחלק, [כן הוא במכות (כ"ג:)] ולר' נחוניא ע"כ ס"ל כרבנן דאחותו לחלק דאי לכדר' יצחק כיון דס"ל חייבי כריתות כחייבי מיתות ב"ד בלאו הכי פטור ממלקות דכרת פוטרו, ואין לומר כיון שאם ילקה יפטור מכרת אין כאן שתי רשעיות, ליתא דמ"מ דינו כחייבי מיתות שוגגין ואנן אליבא דריש לקיש קיימינן דחייבי מיתות שוגגין פוטר ממלקות, ואף דבמגילה מוקי מתני' דאין בין כר' יצחק אף דמתני' דאין בין כר' נחוניא, לא קשה, דאליבא דאמת דר' נחוניא כר"מ דלוקה ומשלם וכדי רשעתו למיתה ומלקות לחוד ואין לימוד על חייבי מיתות שוגגין שיפטור ממלקות ע"כ שפיר אצטריך אחותו לדונו בכרת ולא במלקות, דאל"כ הוה אמינא שילקה ושוב אין הכרת פוטרו כיון שנפטר מזה והוי כחייבי מיתות שוגגין כמ"ש רש"י במחתרת וחייבי מיתות שוגגין לא פטר ממלקות, וכל זה אליבא דאמת דר' נחוניא כר"מ איכא למימר דס"ל נמי כר' יצחק אבל אם לא ס"ל דר"מ ע"כ לית לי' דר' יצחק וקשה למה לי משום כרת תיפוק לי' דמלקות פוטרו, ומוכח דאית לי' דר"מ ומיושב פירש"י: