אור ברסלב

אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב

סימן רצב

סימן רצא

א

שם בתוד"ה אבל ארישא, וי"ל דהתם פשע בה כו' ונשתעבדו נכסיו עיי"ש, וכן פסקו הפוסקים, ויש לעיין אם הוא חיוב ברור או הוא או דמיו, או שחייב בשעת פשיעה רק על אונסין שיבואו אח"כ, ולכאורה יש להכריע כהצד השני דאם בשעת פשיעה נתחייב חיוב ברור יתחייב אף באונס הבא שלא מחמת הפשיעה דמ"מ אינו מחזיר החפץ:

ב

אך ז"א דאם נאנס שלא מחמת הפשיעה הוי פטור כמו מתה מחמת מלאכה בשואל ואונסין בשומר חנם כחזרה, ומדברי הנמק"י פרק הגוזל בתרא בשוכר פרה לרכוב ונתנה לשלוחו לרכוב עלי' וספק אם פשע שלוחו או מתה מחמת מלאכה חייב, דמה שנתנה לשלוחו הוי פשיעה והוי איני יודע אם פרעתיך, משמע דהוי חיוב ברור בשעת פשיעה דאל"כ אלא דלא נתחייב רק אם יאבד מחמת הפשיעה, וכיון שזה ספק הוי ספק בעיקר החיוב, אלא ודאי דהוי חיוב ברור, וכשנאנס שלא מחמת הפשיעה הוי כחזרה ובספק הוי איני יודע אם החזרתי:

ג

ובזה נלפע"ד ליישב דברי הרמב"ם ז"ל פ"א מהלכות שאלה ופקדון הלכה ה' וז"ל הניח להם אביהם פרה שאולה ומתה אין חייבין באונסה חשבו שהוא של אביהם טבחוה ואכלוה משלמין את דמי' מנכסיו עכ"ל, וכתב הה"מ השיגוהו הרמב"ן והרשב"א במ"ש הניח להם נכסים ומתה משלמין דמי' מנכסיו דהיינו כמאן דמתני לה ארישא, ואנן קי"ל כלישנא בתרא דהיינו דרב פפא דמשעת אונסין נתחייב, ועוד הקשה הה"מ שסותר דברי עצמו שבהלכות גניבה פסק בעצמו כרב פפא דמשעת אונסין נתחייב שואל באונסין:

ד

ולפמ"ש י"ל דחשבו שהוא של אביהם ומתה אפי' ללישנא בתרא חייבין כיון שפשע במה שלא הודיעם נתחייב אז, ואף שלבסוף מתה מאלי' ובא האונס שלא מחמת הפשיעה, הרי שואל חייב באונסין ואין האונס כחזרה, אלא שאין יכולים לחייב על אונס שאח"כ למ"ד משעת אונסין נתחייב דאז פקע זכותי' מנכסיו והנכסים של יורשים, ועיין בנמק"י פרק הגוזל בתרא, אבל מ"מ אין האונס פוטרו, ושוב נשאר החיוב שחל תחילה בשעת פשיעה, ובגמ' קאמר שפיר דמאן דמתני ארישא פליגא דרב פפא דרישא שלא חשבו של אביהם ולא פשע ואעפי"כ בהניח אחריות נכסים חייבין ע"כ דמשעת גזילה נתחייב, אבל הרמב"ם ז"ל דבחשבו שהוא של אביהם קאי, שהרי סיים או שטבחוה משלמין מנכסיו, ואי בלא חשבו שהיא של אביהם גם מנכסים שלהם משלמין רק שחשבו שהיא של אביהם ע"כ גם במתה חייבין כנ"ל דמתחילה בשעת פשיעה נתחייב או הן או דמיהן וכשנאנס אח"כ לא הוי כחזרה בשואל, וע"כ נשאר החיוב לשלם דמיהן שחל בשעת פשיעה:

ה

וכדי להבין דעת הרמב"ן והרשב"א ז"ל שהשיגו על הרמב"ם וס"ל דאפילו חשבו שהיא של אביהם ומתה מאלי' אפי' הניח נכסים פטורין, נראה, דהנה חיוב פשיעה בשואל לא אשכחן, רק דבש"ס פרק השואל יליף גניבה ואבידה בשואל בקו"ח משומר שכר וכ"ש פשיעה עיי"ש (צ"ה.), וכיון דחיוב פשיעה בשומר חנם אינו רק אם לא נאנס לבסוף שלא מחמת הפשיעה, גם בשואל אין חיוב יותר על הפשיעה, וע"כ אם נאנס לבסוף אף דחייב בשואל מ"מ שפיר הוי חזרה לחיוב פשיעה שחל תחילה, ועל האונס שאח"כ אין לחייב שחל רשות יורשין, ועיין בתוס' שבועות (ל"א:) בד"ה מההיא דבקו"ח לא אמרינן דון מינה ואוקי באתרה להוסיף על המלמד דאמרינן דיו, וה"נ אין לומר דיו משומר חנם ואוקי באתרה שאונס לא יהי' כחזרה דדיו לבא מן הדין כו' ואין לחייב רק כמו בשומר חנם דהיינו אם לא נאנס:

ו

האומנם כי י"ל כי לחייב בפשיעה א"צ לקו"ח דשואל נמי שומר הוא רק לחייב בגניבה ואבידה צריך קו"ח, דאין לומר שואל נמי שומר שכר שנהנה מתשמיש שהרי במעות מותרין הוי שומר שכר משום היתר תשמיש, לא קשיא דצריך קו"ח למ"ד שוכר כשומר חנם ולדידי' לא חשוב שומר שכר בנוטל שכר על השמירה לא מה שנהנה ממילא ודו"ק:

ז

מ"מ אף לפי זה י"ל דשואל שני חיובים יש בו חיוב שואל וחיוב שומר חנם ופשיעה שהוא מדין שומר חנם האונס שאח"כ פוטרתו כיון דחיוב פשיעה אינו מדין שואל כנ"ל לשיטתם, מ"מ לדעת הרמב"ם י"ל כמ"ש, ועיין בתוספתא דכלים שהביא הר"ש פרק ה' משנה י"א ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני נזר אבן העזר

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה