אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רנו
א
(דף י"ג ע"א) במתני' היא אומרת מוכת עץ אני, כתב הרע"ב דנאמן לאוסרה עליו אם כהן הוא דשויא אנפשי' חתיכה דאיסורא, והקשה התוי"ט הא ספק ספיקא הוא שמא מוכת עץ ואת"ל דרוסת איש שמא אינו תחתיו עיי"ש, ובלא זה קשה למ"ש הרא"ש בשם הרבינו יונה דנאמנת בברי להתיר עצמה לבעלה, ובתוי"ט תירץ דס"ל כפירוש ר"ת דמוכת עץ פתחה סתום ואפשר לו לידע שהיא דרוסת איש עיי"ש, ותמוה מאד דמפורש ריש פרק האשה שנתארמלה דלא אמר ר"ג אלא בברי ושמא אבל לא בברי וברי, והעירני לזה בני ר"ש נ"י:
ב
והנ"ל בזה דהרע"ב ס"ל כשיטת הרמב"ן דאמרינן מיגו להוציא ונאמנת במיגו דאי בעיא אמרה מוכת עץ אני תחתיך דבזה אי אפשר לו להכחישה ותהי' נאמנת שתחתיו נשברו בתולי', אבל לר"י דלא מהני ברי ושמא אין לו מיגו, ומה שהכריח להרע"ב לפרש בטוען ברי דק"ל דאם טוען שמא תהי' נאמנת גם לר"י דבמיגו גמורה מודה כדאיתא בריש האשה שנתארמלה, והכא אית לה מיגו גמורה דמוכת עץ אני תחתיך ויהי' ספק ספיקא ספק מוכת עץ ואת"ל דרוסת איש שמא תחתיו, אלא ודאי בטוען ברי ונאמן על זה משום חזקה אין אדם טורח בסעודה ומפסידה ונשאר חד ספיקא:
ג
אך יש ליישב קושיא דספק ספיקא דספק תחתיו אינו ספק גמור דשמא ברצון, ואין לומר כיון דכבר נתחייב לה כתובה מאירוסין הו"ל ספק ברצון כמו איני יודע אם פרעתיך, די"ל דלר' יהושע דלא מהני ברי ושמא עם חזקה דגופא, ה"ה דלא מהני ברי ושמא עם חזקת חיוב:
ד
אך קשה לפי זה דבמתני' דמשארסתני כו' טוען הבעל עד שלא ארסתיך ולר' יוחנן לא מפסדה אלא מנה, טפי הי' לו לטעון ברצון ותהי' מפסדת לגמרי, וספק ספיקא ליכא, כיון דמודית דמשנתארסה הי', ואפשר לומר דלעולם ר' יהושע מודה דאיני יודע אם פרעתיך חייב, אלא דמ"מ ספק דרצון מגרע כח הספק ספיקא ודוחק קצת, ויותר נראה דלענין מנה אית לה מיגו דמוכת עץ אני קודם, דאז יגיע לה מנה מספק ספיקא, ומיגו לחצי טענה לא הוי, דלפי טענתה יגיע לה אז מאתים:
ה
ועל דרך פלפול נראה ליישב, דמשום ספק ספיקא לא יהי' לה אלא מנה, דעל מאתים ליכא רק ספיקא דתחתיו לבד, דמוכת עץ אין לה אלא מנה, ואם תחתיו הרי יש לה מאתים, וכיון דלא יהיב לה אלא מנה הוה לי' בעילתו זנות דלא, עדיף מאם לא כתב לה כתובה דאסורה לו משום דלא סמכא דעתא, וה"נ כיון דלא סמכא דעתא על מאתים ומן הדין יש לה מאתים הו"ל פוחת לבתולה ממאתים והו"ל בעילת זנות, וא"כ אסורה לו אם לא יכתוב לה כתובה מאתים. ושוב אם מוכת עץ היא קודם הוי מקח טעות דאסורה לו אם לא יתן יותר מדינא, ושוב ליכא אלא חד ספק שמא תחתיו, דאת"ל אינה תחתיו אפי' מוכת עץ הוי מקח טעות כיון שלא הגידה האמת שהיא מוכת עץ קודם והיתה מותרת לו, אבל עכשיו שכיחשה אסורה לו מספק תחתיו כנ"ל, ועל כן ליכא ספק ספיקא במ"ע אני תחתיך:
ו
אלא דאכתי לר' יוחנן אינו מיושב דאיהו ס"ל במאתים ומנה כר"מ דמ"ע כתובתה מאתים, וא"כ הוי ספק ספיקא על מאתים, וא"כ גם כשאומרת מ"ע אני קודם תהי' נאמנת במיגו דמ"ע תחתיך דיהי' ס"ס על מאתים:
ז
ונראה ליישב דהנה לקמן (מ"ג:) דאף דארוסה יש לה כתובה בשכתב לה לכ"ע ולאיכא מ"ד אף בשלא כתב לה, מ"מ כשנשאת אינה גובה אלא מן הנשואין ופירש"י דאחלא לשיעבודא קמא ולפמש"כ באבני מלואים סק"ז דהיכי דאינה מוחלת גוף החוב רק שיעבוד נכסי לא מהני בלא קנין אלא אם כן מחזרת השטר, וא"כ בכתובה דאינה גובה אלא מן הנשואין אפי' לא החזירה כתובת אירוסין (דבהחזירו לא הוי פליגו אינך אמוראי שם] ע"כ גם גוף החיוב שמשעת אירוסין נמחל:
ח
והנה כשנאנסה באירוסין כתב בשלטי גבורים, הובא בב"ש, דאין לה תוספת שכתב בשעת, החופה כיון שנאנסה קודם החופה, ולפי זה גם עיקר כתובה שכתב לה בשעת החופה בטלה אלא כתובה דמן אירוסין היא גובה, דהיא לא מחלה כתובה דמן אירוסין רק משום הכתובה דמן הנשואין, נמצא כשהיא טוענת מ"ע אני תחתיך, לר"י דאמר מ"ע כתובתה מאתים אפי' לא הכיר בה, הרי לפי דברי' כתובה שבשעת חופה קיימת, שגם בשעת חופה בתולה היתה דמוכת עץ חשובה בתולה ומחלה כתובת אירוסין, ושוב אין כאן אלא חד ספק מוכת עץ, דאת"ל דרוסת איש אף אם היא תחתיו אין לה כתובה שמשעת חופה וכתובה דמן אירוסין הודית בעצמה שמחלה, והוי כטענו חטין והודה לו בשעורין דפטור אף מדמי שעורים דשעורין הודה שאין לו וחטין כופר, ה"נ כתובת אירוסין הודית בעצמה שמחלה, וכתובת חופה חד ספק שמא מוכת עץ ולא יותר כנ"ל: