אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רנד
א
(דף י"ב ע"ב) במשנה הנושא כו' היא אומרת משארסתני נאנסתי ונסתחפה שדהו פירש"י לעיל (ב.) מזלך גרם עיי"ש, וקשה דלמה לי האי טעמא תיפוק לי' משום שברשותו נולד המום והרי הלוקח חפץ מחבירו ואח"כ הוזל דלאו מזלו גרם או לוקח בהמה ואח"כ בא דבר על בהמות דלאו מזל לוקח גרם אעפי"כ המקח קיים:
ב
ונ"ל דהנה בב"ב (צ"ח) ובחו"מ סי' ר"ל סעיף ט"ו במקבל חביות מחבירו להוליכה למקום פלוני למחצית שכר והוזל קודם שהגיע לשם ההפסד למוכר, והטעם מפורש שם כיון שלא הי' לו רשות למוכרה עד שיבא לשם וקודם לכן הוזל ההפסד למוכר, וה"נ כיון שנותנין לבתולה שנים עשר חודש ולא הי' לו רשות לכונסה בתוך הזמן ובתוך הזמן נולד בה מום, הי' ראוי שיהי' המקח בטל, ע"כ קאמר משום דמזלו גרם, ולא דמי להא דהמקבל דהוזל הוא דבר הנוגע לכל ולאו מזלו גרם:
ג
ואין להקשות דא"כ מי שקנה מחבירו להעמיד לו סחורה לזמן פלוני ובתוך הזמן הוזל יהי' ההפסד למוכר, וזה לא ניתן להאמר, ומפורש להיפוך בהאי דיהיב זוזא אנדוניא דבי חמוה, דלא קשיא דהתם לא אירע מום במקח רק בשוי', ודווקא בהא דהמקבל שאינו קונה גוף החפץ שגוף העיסקא הדרא למרה, ועי' ברי"ף פרק המקבל, רק לענין שכר והפסד יוקרא וזולא ע"כ כשהוזל הרי אירע מום בגוף המקח. שאף שגוף החפץ לא נשתנה הרי לא קנה גוף החפץ רק ריוח דמיו, והרי אירע מום בדמיו, וע"כ במתני' שאירע מום בגוף האשה שקנה והוא לא הי' לו רשות לכונסה עד אחר זה, דומה להא דהמקבל, והוצרך לטעמא דנסתחפה שדהו כלומר מזלו גרם: