אבני נזר אבן העזר· רבי אברהם בורנשטיין מסוכטשוב
סימן רנג
א
שם ברש"י ד"ה כתובתה מנה דבחזקת בעולה קיימא משנכנסה לחופה, קשה לי דלקמן (מ"ח:) מסר האב לשלוחי הבעל ונתאלמנה כתובתה אח"כ מנה אף שלא ראתה פני הבעל כלל ואי אפשר שנבעלה:
ב
ונראה דרש"י יישב זה שם במה שכתב דלא תקנו לו חכמים אלא מנה, ונראה דהא מילתא תליא אם כתובה דאורייתא אי דרבנן דהתם משום דכתובה דרבנן בכה"ג לא תיקנו חכמים כתובה מאתים, משא"כ סתם מתני' ר"מ דס"ל (בדף נ"ו:) כתובה דאורייתא, ע"כ כשאינה בחזקת בעולה כתובתה מאתים אף שכבר נשאת:
ג
ובתוד"ה ושמואל משמע דגדול הבא על הגדולה אף שלא השיר בתולי' כתובתה מנה, וה"ה בבא עלי' שלא כדרכה [ועי' בתוס' חגיגה (י"ד:) דנבעלה ע"י הטי' כדשמואל כשירה לכה"ג אף דנבעלה שלא כדרכה פסולה לכה"ג, הרי דנבעלה כדרכה בלא השרת בתולים היא עוד בעולה פחותה מביאה שלא כדרכה, ואף שהתוס' כתובות (ואו:) בד"ה רוב, דנבעלה בלא השרת בתולים פסולה, עכ"פ לא עדיפא משלא כדרכה, דאין סברא שיחלקו על התוס' חגיגה בסברות הפוכות] ולקמן (ל"ט:) כתבו בא עלי' שלא כדרכה בתולה גמורה ויש לה כתובה מה"ת, צ"ל ג"כ דהכא אליבא דשמואל לטעמי' דס"ל לעיל (יוד) חכמים תקנו כו' דכתובה דרבנן, ע"כ כשאינה בתולה גמורה לא תקנו, ולקמן הא כתבו דיש לה כתובה מה"ת, ע"כ דינה כמו לענין קנס דאמרינן פ"ק דקידושין באו עלי' עשרה אנשים ועדיין בתולה לענין קנס כולהו משלמי: