אור ברסלב

אבני מילואים· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן כו

סימן כה

שאלה בחור אחד נפלה לפניו שומרת יבם ולא רצה לחלוץ ואח"כ השתדך הבחור ושלח הרב האב"ד מרא דאתרי' והזהיר הבחור שלא ישא עד שיחלוץ. ולא שמע לקול מוריו ועבר ונשא מה דינו של זה.

תשובה כבר מבואר ברמ"א אה"ע סימן קנ"ט דעכשיו בזמן הזה דאיכא חדר"ג שלא לישא ב' נשים אם נפלה לא' שומרת יבם אסור לישא אחרת עד שיחלוץ ליבמתו אבל אם היתה משודכת לו כבר מותר לכונסה ע"כ. והנה בגוף השידוכין שעשה הבחור אין איסור בדבר דאפי' מעוברת ומנקת חבירו מותר לשדך כמבואר באה"ע סימן י"ג ע"ש. אמנם הנשואין ודאי באיסור נעשו כיון שהרמ"א אוסר הכניסה. וא"ל דהוי דיעבד והרמ"א לא אסר אלא לכתחלה אבל בדיעבד אפשר אם כנס אינו מוציא דאינו אלא משום זיקה. דליתי' דאיסור חדר"ג אפי' בדיעבד מוציא ועוד כיון שכבר התרה בו הרב המורה שלא לכנוס תו לא מיקרי דיעבד כמבואר בטור סימן קמ"א ובש"ע סימן י"א סע"ח דכל היכא דהתרו בו לא מקרי דיעבד ע"ש. דמפקינן לה מיני' ואפי' אם אחרים התירו לו לא מהני דלא ה"ל לעבור ואם עבר וכנס צריך להוציא וכמ"ש הרא"ש בתשו' כלל ל"ב סימן ג' הביאו ד"מ סימן יו"ד דאם חכם הגדול שבעירו ציוה לו שלא יכנוס ואחרים התירו לו לא היה לו לעבור פי חכם שבעירו. ובפרט כי גם הרב הגאון מרא דאתר' של המשודך ג"כ התרה בו שלא יכנוס. ומה שהתירו לו שידוכין זה לא מקרי התרה דבשידוכין ליכא איסורא כלל וכמ"ש. גם בעיקר דעת המתירין פליאה דעת ממני מאין יצא להם למרות פי רבי' הרמ"א ז"ל אשר כל בית ישראל נשען עליו. וביותר על המסדר קידושין כפי הנראה אינו יודע בטיב קידושין ומה לו להתעסק בהן. אמנם אחרי אשר אי אפשר לכופו להוציא את אשתו עכ"פ מהראוי לכופו שיחלוץ דהרי אי אפשר לו לייבם כיון דיש לו אחרת. אלא דבפ' בית שמאי גבי הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה משמע דאין כופין לחלוץ אפילו יש לו אחרת וכבר נחלקן בזה אבות העולם גאוני קמאי אם חליצה קודמת במקום שא"א לו ליבם משום חדר"ג והוא במוהרי"ק שרש ק"ב ע"ש שהביא בשם סמ"ק וכן השיב רבינו אביגדור כהן בשם רבינו שמחה ור' שמרי' דבז"הז כופין אותו לחלוץ כשיש לו אשה וראייתו מדתנן בפ' ב"ש הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו שיחלוץ לה אע"פ שהיא גרמה הואיל ולא נתכונה לכך כ"ש הכא שלא גרמה היא כלל אלא גזירת הגאון המבדלת ביניהם עכ"ל. וזה אפילו לדעת רב אלפס ור"י דס"ל מצות יבום קודמת הכא שאני דאי אפשר לייבם מפני חרגמ"ה. וכן הביא מהרי"ק עוד שם שמצא במרדכי בשם ר"י מפאריז שהשיב לו רבינו נתנאל בשם ר"י בר' טודרס שהעיד שראה לר"ת שציוה לכופו לחלוץ למי שהיה נשוי אשה ע"ש. וכן העיד ר"י בשם ר"ת ע"ש. הרי כל אלה חבל הנביאים מתנבאים בסגנון לכוף לחלוץ למי שיש לו אשה שאינו יכול לייבם מפני חרגמ"ה. אלא שהביא שם עוד מהרי"ק בשם רבינו ברוך בס' התרומה דאפילו יש לו אשה אין כופין לחלוץ דשמא כיון דממילא נפלה קמי' לא מקרי נושא ב' נשים דהשני' אשה הקנו לו מן השמים ע"ש. ואמנם מהרי"ק העלה שם דמאחר שרבו הפוסקים דכופין בנשוי אשה. וגם ר"ב לא פשיטא לי' כל כך כמו שכתב דשמא כיון דממילא נפלה ליה אינו קרוי נושא שתי נשים כו' משמע דמספקא לי' ואין ספק מוציא ודאי וע"ש שהעלה שראוי לכוף בכל מיני כפיות למי שנשוי אשה לחלוץ. אלא שראיתי בתשו' מהר"י מינץ שהביא בשם הר"י הלבן דגם בנשוי אשה כיון ששנינו ביבמות פ' ב"ש הנודרת הנאה מיבמה בחיי בעלה כופין אותו עד שיחלוץ אע"פ דכמו מקצת פשיעותא היא כו' ה"נ הואיל ואנוס בתקנתא דרבנן שאינו יכול לייבם אין לו להפסיד מה שירש מאחיו עכ"ל. ור"ל מאותה ראי' שהביאו דכופין לחלוץ כיון שאינו יכול לייבם. כך הביא ר"י הלבן מזה ראיה שאין להפסידו ירושת אחיו כיון דאנוס הוא בתקנתא דרבנן שהוא חרגמ"ה ע"ש אלא דהכא לאו אנוס הוא כיון דהוא עצמו נשא אשה אחר שכבר נפל' לו יבמתו ולא שייך אונס בתקנתא דרגמ"ה אלא אם כבר היה לו אשה דאז שפיר יכול לומר איני מפסיד חלק ירושת אחי כיון דאנוס אני מתקנת רגמ"ה אבל זה בפשיעה נשא אשה ודומה לאשה שנדרה הנאה מיבמה אחר מיתת בעלה דלאו אונס הוא. וה"נ כיון שכבר נפלה לו יבמתו והוא נשא אשה ראוי לכוף לחליצה. אלא כיון שהאחרונים חששו לדעת רבינו ברוך לומר דגבי יבמה לא גזר רגמ"ה ומש"ה דעת מהר"י לבית לוי דגם בנשא אשה שלא לכוף לחלוץ משום דאכתי איכא למימר מצות יבום קודמת כיון די"ל דלא גזר רגמ"ה ביבמה דממילא נפלה קמי' וכדעת ר"ב. אמנם כבר כתב הריב"ש סימן תק"ט שבמקום שהנושא אשה על אשתו מחייב ראשו למלך אא"כ נטל רשות ואי אפשר לו לייבם עד שיטול רשות המלך הדבר ברור שאין ממתינין לו עד שיטול רשות ע"ש. וכבר הובאו דברי ריב"ש הללו בדרכי משה סימן קס"ה וז"ל בשם הריב"ש אי קי"ל מצות יבום קודם אין כופין לחלוץ אע"פ שיש לו אשה אחרת מיהו במקום שאין רשאין לישא שתי נשים מפני אימת המלכות עד שיטול ממנו רשות אין ממתינין לו ע"ש ובמדינתנו בשום אופן אי אפשר לישא שתי נשים א"כ ודאי כופין לחלוץ וכדינא בכל מילי דכפיי' מיהו עכ"ז לאהבת השלום ולהשקיט הריב אומר אני אם היבמה בעלת ממון ראוי לעשות פשר ביניהם שיתרצה בחליצה וכמבואר ברמ"א סימן קס"ה. ואם אינה בעלת ממון אלא שהחלוץ בעקשותו בועט במצוה יראו לכוף אותו לחלוץ והדבר הזה מוטל על ראשי עם קדש המחזיקים בתורת ה' וחרדים אל דברו לכוף אותו בכל מיני כפיות לחליצה ובפרט שכבר נכוה בגחלי אש חרגמ"ה במה שנשא אשה על זקוקתו ולא שמע לקול מורים ויראו לכוף אותו לתקן אשר עיות ושומר מצוה לא ידע דבר רע ובזה יזרזו אותו למצות חליצה. והי' זה שלום על דייני ישראל. הק' ארי' ליב הכהן בע"המ קצות החשן:

תוכן העניינים

אבני מילואים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה