אור ברסלב

אבני מילואים· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן כה

סימן כד

ב"ה יום ג' ב' אדר תקס"ח פה ק"ק סטריא. שלום לכבוד אהובי רחימי וידידי ה"ה הרב הגאון המפורסם נ"י ע"ה פ"ה כק"ש מהו' יעקב יצ"ו. אחד"ש מהודענא שקבלתי השו"ת מאת הדרת מכ"ת הרמה והפס"ד שיצא מאת מכ"ת ובצדו כתוב דברי שכנגדו חלוק עליו:

וזה דבר השאלה:

אחד קנה בית ישן על מנת לסותרו ולבנות במקומו חדש וקודם יד שקיבלו בקנין סודר הלך הלוקח על פי ידיעת המוכר לסתור ולבנות הבית. ואחר שסתר שני כתלים של בית החורף הגדול פינה מקומם והסיר העפרוריות כדי להניח במקומם חדשים גם הביא סמוכין [סטעמפלין] להעמיד ולסמוך תקרת הבית והגג שלא יפלו מחמת סתירת הכתלים. וקודם הסתיר' היה הבית ראוי לדור בו כמה שנים ועתה רוצה הלוקח לחזור בו. והמוכר טוען שהלוקח קנאו בחזקה בסתירת הכתלים ובפנוי מקומם כמו בהסרת גבשושית שכתב רמ"א בח"מ סימן קצ"ב סעיף י"א וגם בהעמדת הסמוכין להעמיד הגג שלא יפול. עכ"ל השאלה:

ומכ"ת הרמה העלה דלא הוי חזקה דל"מ להרא"ש דס"ל דחפירת היסודות לא קנה כו' ומשום דחופר היסוד כדי לבנות הבית ועדיין לא נגמר למה שהוא רוצה לדור בו כו' כ"ש הכא דלא הוי חזקה בנטילת העפר וסתירת הכתלים אף שתיקנו לבנין. ולהך דיעה נטילת גבשושית לא קנה רק בשד' העומד לזריעה א"נ בבית באופן שכבר נגמר עם דלתות וראוי לדירה או שהוא חצר וראוי להשתמש בתוכו והשביח בזה אבל כל זמן שאין בבנין דלתות לא נחשב בנין כלל ולבני בעלמא הוא דאפיק ואפי' להך דיעה דס"ל דחפירת היסודות הוי חזקה מ"מ הכא לא קנה דעיקר הטעם כתב הרה"מ כיון שעשה מעשה בגוף הקרקע משא"כ הבנין שהוא ע"ג הקרקע ע"ש א"כ כמו שהקנין שע"ג הקרקע לא מקרי מעשה בגוף הקרקע כמו כן סתירת הכתלים לא מקרי מעשה בגוף הקרקע כו' דאלת"ה רק תיכף כשנעשה מקצת הבנין נחשב גוף אחד עם הקרקע א"כ כשחקק החורין שהדלת תסוב על צירה יקנה דחקיקה בבנין חשיב כחפירה בקרקע ליסודות וכנטילת גבשושית והרי משביח הקרקע למה שרוצה לעשות בה דהיינו בנין כו' ובכל בנין ודאי חוקק כמה פעמים לחבר העצים וה"נ יקנה בהנחת עצים ליסודות שחיבר לקרקע שיהיה ראוי לבנין היינו להעמיד גג ודלתות כו' א"ו כמ"ש דכל זמן שלא נגמר הבנין ליבני בעלמא הוא דמקרי. וכי יעלה על הדעת דבונה פלטרין בלא דלתות לא קנה ואם סתר דבר אחד מהפלטרין כדי ליתן בו טוב ממנו יקנה אף בלא דלתות. והאריך שם מכ"ת בטוב טעם ודעת דסתירת הכתלים לא מקרי מעשה בגוף הקרקע. ובנקיון העפר העלה ג"כ כ"ת דלא הוי חזקה דהא דזכי זכיי בב"ב שפירוש רשב"ם דהיינו שניקה השדה מקסמים היינו דוקא מקסמים ועשבי' המחוברי' לגוף הקרקע ונדבקו בקרקע באופן שהי' בשבת חייב על נקיון כיוצא בזה משום חורש לכך הוי כעושה מעשה בגוף הקרקע וקונה בחזקה זו. תדע דהא המרדכי לומד נטילת גבשושית משבת לחזקה אלמא דאינו קונה בחזקה רק בדבר שחייב בשבת דאלת"ה הל"ל סתם דנטילת גבשושית לא גרע מהא דזכי זכיי'. אבל ודאי דמפנה מטלטלין לצורך חרישה מן השדה לא נקרא מעשה בגוף הקרקע וכיון דעפר ודעתו לפנותו לא בטל לגבי הקרקע כו' גם פינוי העפר הוא מקלקל שעשה בעצמו ועליו לתקן. גם הסמיכות שעשה שלא יפול דמי למבריח ארי גם לא עדיף מבנין הבית שלא נגמר. גם הסתירה נעשית ע"י עכו"ם והוי כמו משך והמשיך ע"י עכו"ם וכן עודר בנכסי הגר ע"י עכו"ם לא קנה כו' ומכל מ"ש נראה דאין בזה דין חזקה. ע"כ תורף דברי כ"ת:

ודעת החולק דהוי חזקה ומשום דיש ב' מיני חזקה להקנאה א' ע"י תיקון שבח קרקע וא' ע"י שבח בנין. והחזקה צריכה שתוגמר למה שהוא רוצה לעשות בה דהיינו בקנין חזקה של שבח קרקע צריך שיעשה השבח להקרקע ולזה בשד' העומד לחרישה מהני רפק בה פורתא שהרי ראויה לחרישה והוא גמר תיקונו אע"ג דעדיין לא זרע ולא צמח וכן הדין בנוטל גבשושית מן השדה העומדת לבנין שמתחלה לא היתה הקרקע ראויה לבנין וע"י נטילת גבשושית עשאה ראויה לבנין אע"ג שעדיין לא בנה אבל בבונה פלטרין שאינו תיקון הקרקע אלא שבח בנין צריך לגמור הדבר שהוא רוצה לעשות דהיינו שבח הבנין וצריך להעמיד הבנין עם הדלתות שיהיה בית דירה בפועל ולא תיקון מקום בבנין שיהיה ראוי להעמיד דלת כיון שאינו תיקון קרקע וחפירת יסודות להר"י [מיג"ש הוי תיקון קרקע ולכך קנה אף שאינו ראוי לדירה עדיין ע"כ, ומכ"ת השיג עליו כי כשחוקק בכתלים מה שלא היה אפשר לבנות זולת החקיקה הרי יש שבח קרקע שראוי לבנות וכן כשמניח ומחבר קצת בנין לקרקע שיהיה ראוי לעמוד גג ודלתות הרי יש שבח קרקע לבנין:

עוד שם דברי החולק דהרא"ש וסייעתו דס"ל דחפירת יסודות לא הוי קנין כיון שהיא קרקע חלקה וראויה לבנין גם בלא חפירה רק אם הוא רוצה לבנות בית חומה בנין כבד אז צריך לחפירת יסודות הוי האי חפירה אתחלתא דבנין ואינה שבח קרקע רק שבח בנין ולכך צריך לגמור שתהיה ראויה לדירה וצריך העמדת דלתות אבל בנוטל גבשושית מהקרקע דבלא נטילתה לא היתה ראויה לבנין ואהני לקרקע דה"ל שבח קרקע קנה לכ"ע והן הן דברי הרמ"א בהג"ה סימן קצ"ב ע"ש ומכ"ת כתב על זה שאין צריך סתירה. עוד כתב החולק דע"כ צריך להודות דלענין קנין חזקת קרקע והבנין שעליו המה נחשבין כגוף אחד ממש כו' ובודאי קנה הקרקע אף שלא עשה מעשה אלא בבנין וא"כ ה"ה פינוי הכתלים מהקרקע הוי נמי כגוף אחד ע"כ. ומכ"ת כתב שכבר ביאר דבר זה שהבנין עם הדלתות הוי כגוף הקרקע ובלא דלתות ליבני בעלמא מקרי. עוד כתב החילק מדיני שבת דכל דבעי מרא וחצינא אע"ג דדעתו לפנותו חייבין עליו בשבת וידוע דנטילת כותלים ובפרט כותלי בתי חומר אי אפשר בלא מרא וחצינא וחייב על נטילתו בשבת כמו על נטילת גבשושית ע"כ ומכ"ת השיג עליו דכשדעתו לפנותו ומניחו בקרן זוית ואין מבטלו שם לא הוי כמוסיף על הבנין ואינו חייב משום בונה. עוד כתב החולק דלא הוי מבריח ארי אלא היכא דההיזק בא מעצמו כמבואר בסימן קצ"ב אבל אם הוא בעצמו הביא מים ונתן צרור לסותמו ודאי קנה דמוכחא מילתא דלהחזיק בא כאדם העושה בשלו ולא למצות השבת אבידה נתכוין דא"כ לא ה"ל למיעבד היזקא דמי ביקש זאת מידו ומש"ה ה"נ אם לא היה סותר הכתלים לא היה צריך לעשות סמוכין וכל שעושה הסתירה והתיקון ברגע אחד לא הוי מבריח ארי ועדיף טפי מנעילת דלת דהוי חזקה גם הא דמבריח ארי דלא קנה י"ל דאינו אלא ספק ע"כ דברי החולק וכ"ת השיב דבנעילה דקנה משום שאינו מניח כל אדם לכנוס רק הוא בעצמו נכנס ומוכח דהוא כאדם העושה בשלו משא"כ במבריח ארי דיש לומר שהוא מבריח בשביל מי שהקרקע שלו או בשביל מי שירצה לזכות בו ובשעת הקלקול לא החזיק ובשעת התיקון מחויב לתקן מה שקלקל ע"כ תורף דברי כ"ת נגד דברי החולק:

ואנא בענ"ד במה דסיימו אפתח והוא במ"ש החולק דלא אמרו מבריח ארי לא קנה אלא היכא דההיזק בא מאליו אבל היכא דהוא בעצמו עושה ההיזק ומתקנו כגון שהביא מים ונתן צרור וסתם בפניו לא הוי כמבריח ארי אלא כאדם העושה בשלו נראה דאין לחלק בכך וראיה מדברי הרא"ש פ' חזקת גבי נעל כל שהוא שכתב וז"ל פי' רשב"ם דנעל דמתני' היינו תקון המנעל אבל סגר דלת בנכסי הגר לא הוי חזקה דהוי כמבריח ארי וליתי' דהא אמרי' פ' הזורק גבי גט שכ"מ וליקני לה דוכתא דמנח ביה גיטא ותיזול איהי ותיחוד ותפתח אלמא בנעילת דלת לחודיה קנה דא"א לתקן מנעול בשבת ע"ש. ובגיטין כתב הרא"ש דהא דקאמר דתיחוד ותפתח מפני שהדלת היה סגור והוצרכו לפתחו ואח"כ לסגרו ולנעלו והל"ל ותפתח ותיחוד אלא אורחא דגמ' לאשתעויי הכי כמו מטפס ועולה מטפס ויורד ע"ש. ואס"ד דהיכא דהוא עצמו עושה ההיזק והתיקון לא מקרי מבריח ארי ק' מאי ראיה מייתי הרא"ש נגד הרשב"ם מהא דגיטין שבעצמה פתחה ונעלה אע"כ דאין לחלק ואפי' בכה"ג מקרי מבריח ארי. אמנם גם דברי כ"ת אינם מדוקדקים היטב במ"ש דבשעת הקלקול לא החזיק ובשעת התיקון כבר מחויב לתקן מה שקלקל דמדברי הרא"ש לא משמע כן דהא החדר היה נעול והיא פתחה ונעלה ובשעת פתיחה לא קנתה וא"כ גם בנעילה אמאי קנתה אח"כ הא כבר מיחייבא לנעול ולתקן מה שקלקלה ואע"ג דס"ל להרא"ש דנועל כיון דמונע כל אדם מלכנוס מוכחא מלתא דלאחזוקי קאתי היינו בדלת פתוח אבל בדלת סגור והוא פותחו דמחויב הוא לנעול וכדאי' פ' הכונס דפורץ גדר חייב לצי"ש ע"ש וזה יותר חיוב ממבריח ארי שאינו אלא משום השבת אבידה ולא מיחייב במניעתו כלום והכא מיחייב לנעול מאחר שהיה נעול והוא פתחו אלא טעמא דמלתא הכין הוא דכיון דכונתו היא להחזיק אין הקלקול נחשב לו לחיוב כיון דעיקר הפתיחה היה לנעול והרי הוא כאלו היה פתוח מקודם וה"ל כנועל לחוד ולכך קנה דכיון דהוא בעצמו נתן לו רשות לזה תו לית ביה משום חיוב לסלק היזקו ואינו אלא נועל דהוי חזקה לדעת הרא"ש משום שמונע כל אדם מלכנוס. אמנם בנ"ד דהעמדת סמוכין ודאי הוי מבריח ארי אין לחלק בזה מחמת שהוא בעצמו קלקל וסתר מפני שאינו חייב על היזקו כיון דברשות עביד ואין כאן אלא התיקון בלבד וזה הוי מבריח ארי ולא קנה. ולכאורה י"ל דהעמדת הסמוכין בלא"ה לא הוי חזקה דהא בונה פלטרין בלא דלתות לא הוי חזקה. אלא דבתוס' פרק חזקת שם דף ל"ג ד"ה ליבני בעלמא כתבו ז"ל וא"ת והא יש בה גג וראוי לכנוס בה בחמה מפני החמה ובגשמים מפני הגשמים וי"ל דמ"מ לא חזיא לדירת קבע כ"ז שאין בה דלתות אדרבה, קילקלה דמעיקרא חזיא לזריעה והשתא לא חזיא לזריעה עכ"ל. ומשמע דהיכא הוי חזיא לזריעה מעיקרא שפיר חשוב תיקון במה שראוי לכנוס בה בחמה מפני החמה ובגשמים כו' ובנ"ד שהי' שם גג מעיקרא ולא היה ראוי לזריעה שפיר חשיב תיקון לכנוס בו מפני החמה ומפני הגשמים. גם י"ל דהוי תיקון להעמיד שם בהמות מאחר שעדיין יש שני כותלים ישנים איברא כבר מבואר דהעמדת סמוכין הוי מבריח ארי כמ"ש כת"ר. וכבר כתבנו דאפי' כשהוא עצמו המקלקל והמתקן חשיב מבריח ארי.

ומ"ש החולק דמבריח ארי דלא הוי חזקה אינו אלא משום ספק דשמא נתכוין להבריח והכא דהמוכר מוחזק בדמים אין מוציאין מידו מספק דשמא נתכוין להחזיק. הנה לפמ"ש הרא"ש פ"ק דמציעא גבי משוך פרה וקני כלים שעליה דהוא בעיא דלא אפשיטא וז"ל הלכך אם א"ל משוך בהמה זו וקני כלים שעליה לא קנה הכלים במשיכת הבהמה כו' כיון דאיבעיא ולא אפשרוט אוקי ממונא בחזקת מרא קמא. אבל במציאה והפקר אם אמר אני מושך בהמה זו לקנותה ואת הכלים שעליה קני כיון דמספקא לן הרי הוא מוחזק מספק. ואם תפס אחר מוקמינן לה בחזקת מארי' קמא שהוא מוחזק בה מספק ותפיסת ספק מקרי תפיסה כנגד אחר שאין לו בה שום טענה ע"ש. והשתא אי נימא דמבריח ארי הוי ספק ליקני בנכסי הגר ובפ' חזקת הבתים דף נ"ג דפריך מאי נתן ומאי נטל אילימא נתן צרור וסכר מיניה מיא כו' האי מבריח ארי הוא לישני דמיירי בנכסי הגר כמו הך מימרא דבסמוך דרב אסי א"ר יוחנן שתי שדות כו' שפירשו התוס' ד"ה אותה קנה דמיירי בנכסי גר ע"ש. אמנם כבר נתקשו גדולי האחרונים בדברי הרא"ש הנ"ל מהא דכתב הרא"ש גבי איבעיא בנכסי הגר בהחזיק באחת לקנות אותה ואת המיצר כו' וז"ל וכיון דמספקא לן אי קנה קמא אי לא נשאר הקרקע כמו שהיה ולא מחזקינן ליה ברשות קמא מספק ע"ש. ובס' תקפו כהן סימן י"ט כתב ליישב דגבי שדות הגר שאני שהרי הראשון לא היה מוחזק מעולם רק שהחזיק באחת מהן לקנות את חברתה וכיון דמספקא לן אם חזקה של זו מועיל לגבי חברתה לא מחזקינן ליה ברשות קמא מספק ע"ש. וא"כ י"ל דה"נ כיון דמספקא לן אי חזקה זו הוי חזקה דשמא עשה להבריח ארי לא מחזקינין ליה ברשות קמא מספק. אלא דבלא"ה סברת הכרס היא לומר דמבריח ארי משום ספק הוא דלא הוי חזקה.

והנה מבואר בזה דהעמדת הסמוכין שלא יפול הגג לא הוי חזקה משום דה"ל מבריח ארי וכמ"ש מכ"ת. אמנם בפינוי העפר והצרורות דה"ל כהסרת גבשושי' בזה צרי' לימוד אי הוי חזק' דמ"ש כת"ר דצרי' שתהיה חזקה באופן שיתחייב עליה בשבת והאי דזכי זכיי' היינו דוקא בקסמין המחוברים בקרקע שמתחייב עליו בשבת. והביא ראיה מדברי המרדכי פ' חזקת שלמד הא דגבשושית משבת דחייב עלה משום בונה. ובזה הנדון שהיה דעתו לפנותו הו"ל כמפנה מטלטלין לצורך חרישה דאינו חייב משום חורש ובונה וכל שאינו חייב בשבת לא הוי חזקה. לענ"ד אין צורך בחזקה שתהיה ע"י אחת מל"ט מלאכות שמוזהרין עליהן בשבת אלא כל שהוא תיקון לקרקע ה"ל חזקה. תדע דהא נועל הוי חזקה וכן מציע מצעות בנכסי הגר פי' הר"י ן' מג"ש דמייפה הקרקע ע"י המצעות ואפי' לא שכב עליה קנה כמ"ש הרה"מ פ"ב מזכי' בשמו ע"ש. ובהני ליכא משום חיוב שבת. והמרדכי גבי הסרת גבשושית שלא הביא ראיה מהך דזכי זכיי' משום דהתם מיירי בשדה העומד לחרישה והמרדכי מיירי בבית שצריך תיקון לבנין לכך מביא ראיה משבת דה"ל בונה. ואין ה"נ אם מסיר קסמין ועצים ומיפה הקרקע לצורך בנין דהוי נמי חזקה כמו הסרת גבשושית שאין אנו צריכין כאן למלאכה גמורה אלא לתיקון המועיל וכיון שיש ראיה משבת דהסרת גבשושית הוי תיקון המועיל לבית ה"ל חזקה וכמו כן בשדה העומד לחרישה ומסקל עצים ואבנים אפי' אינן מחוברין בקרקע ה"ל חזקה כיון שעושה תיקון המועיל לשדה שיהיה ראוי לחרישה וכן בשביעית אסור לסקל עצים ואבנים מתוך השדה ודוקא בנוטל הגס הגס התירו דמנכר דלעצים הוא צריך הא כל שמסקל לצורך השדה ה"ל מתקן השדה.

ולכן לדעתי הקלושה נקוי עפר וחומר של כותלי בתי חומר ה"ל חזקה כמו הסרת גבשושית ואע"ג דהוא בעצמו סתרו ועל ידו בא ההיזק והתיקון ה"ל חזקה כה"ג כיון דנתן לו רשות לסתרו והוי כי הך דפותח ונועל וכדלעיל. ומ"ש כת"ר דהא דהסרת גבשושית היינו בבית בנוי עם דלתות אבל היכא דליכא בנין גמור לא מהני הסרת גבשושית כיון דלדעת הרא"ש חפירת יסודות לא מהני דבעי' שיגמור תיקון קרקע למה שהוא רוצה כו' כ"ש דלא הוי חזקה בנטילת העפר. ומתוך זה העלה כת"ר דהאי דינא של רמ"א סימן קצ"ב בהסרת גבשושית מיירי בבית בנוי עם דלתות. הנה במרדכי פ' חזקת היה המעשה בא' שקנה בית מנכרי הצריך חזקה וכתב דהסרת גבשושית הוי בונה וכן בד"מ סימן קצ"ב העתיק ג"כ דברי המרדכי בלשונו. אמנם מה נעשה לדברי מוהרמ"א בפסקי הגהותיו בש"ע סימן קצ"ב שכתב ז"ל היה גבשושית בשדה ונטלה או גומא וסתמה הוי חזקה ונראה לי דוקא אם מהני לקרקע אבל אם חפר מעט לא קנה אלא בשדה העומד לחרישה עכ"ל. מבואר בהדיא דגם בשדה העומד לבנין מהני הסרת גבשושית מדכתב דחפירה לא מהני אלא בשדה העומד לחרישה מכלל דרישא עומד לבנין ובהדיא קאמר הרב היה גבשושית בשדה. והא דחפירת יסודות לא מהני להרא"ש מבואר בחידושי הרמב"ן דס"ל ג"כ דלא מהני חפירת היסודות וז"ל שם ואפי' דעתו לקנות בחפירת האושין לא קנה שאין חפירת הקרקע קונה אלא בשדה העומד לחרישה והוא שבחה אבל בבנין אין השבח בחפיר' אלא בבנין ולא דמי להא דתנן עשה מקום לזבלו עמוק שלש דאתמר עלה דבנכסי הגר קנה דהתם חפירה גופה בנין הוא שהחפירה עומדת לעולם כן והזבל משתמר בתוכו ומתאסף שם אבל חפירת אושין אין בה הנאה בעצמה אלא עשוי למלאות הוא וליהנות בבנין עכ"ל. וא"כ היינו דוקא חפירת יסודות לא הוי חזקה דאין בה הנאה בעצמה אלא עשוי למלאות וליהנות בבנין ואינו אלא עוסק בבנין ומשום הכי צריך לגמור הבנין עם דלתות אבל הסרת גבשושית הוי שבח הקרקע וזה השבח יעמוד כך עם הקרקע ודומה לעושה מקום לזבלו שכיון שכך יעמוד ואינו עשוי למלאות הוי חזקה ועולה יפה פסק רמ"א סימן קצ"ב דבשדה העומד לבנין הוי הסרת גבשושית חזקה מעליא אפילו לדעת תוס' והרא"ש דס"ל דחפירת יסודות לא הוי חזקה וכנ"ל. וכ"ש לדעת הר"י ן' מג"ש דמבואר בדברי הרה"מ דס"ל דכמו בתיקון שדה לחרישה אע"ג דעדיין לא חרש ולא זרע ה"ל תיקון השדה. ה"ה תיקן השדה לבנין ע"י חפירת האושין ה"ל חזקה. וע"כ צ"ל בהא דבונה פלטרין בנכסי הגר דלא קנה אע"ג דע"י הפלטרין ראוי להעמדת דלתות זה לא הוי תיקון להבית כיון דאינו עושה בגוף הקרקע לבנין וכעין שחילק שכנגדו חלוק עליו. ואף שכ"ת השיג על שכנגדו בזה. הנה דבריו מוכרחין לשיטת הר"י ן' מג"ש. אלא דאנן נגררין בתר פסקי תוס' והרמב"ן והרא"ש דחפירת אושין לא הוי חזקה. וכבר ביארנו דאפילו לדעתם מהני הסרת גבשושית בקרקע העומד לבנין וא"צ בנין גמור עם דלתות. זה הנראה לענ"ד:

ומ"ש כת"ר דלא הוי חזקה מטעם דהוי כמו משך והמשיך ע"י עכו"ם וכן עודר בנכסי הגר ע"י עכו"ם לא קנה. הנה לענ"ד נראה דאע"ג דהגבהה ומשיכה ורוב שאר הקנינים לא מהני ע"י עכו"ם אבל תיקון הקרקע מהני ע"י עכו"ם ובלבד שיתכוין ישראל לזכות ע"י תיקון וחזקת העכו"ם. דדוקא משיכה והגבהה דהוי משום זכי' וקנין וצריך שליחות ועכו"ם לאו בר שליחות הוא משא"כ חזקת קרקע דלא בעי' אלא שיתקן הקרקע ואפי' ע"י בהמתו או ע"י עכו"ם מהני. וראי' לזה נראה מהא דכתב הרא"ש פ' חזקת בהא דבונה פלטרין וז"ל הבונה פלטרין בנכסי הגר ומשל הגר ובא א' והעמיד דלתות האחרון קונה והני מילי שלא בנה בעצמו אלא ע"י פועלים. והביאו הטור סימן רע"ה וכתב והפועלים לא כיונו לקנות ע"ש וכן הוא בש"ע סימן רע"כ ע"ז. וע"ש בסמ"ע שכתב שאין דעת הפועלים לקנות לו כלום ונמצא שנשאר הפקר עד שיעמיד השני דלתות. וכיון דלא כינו הפועלים לקנות לו כלום א"כ קשה אמאי נקט ובא אחר והעמיד דלתות משמע דאם הוא בעצמו העמיד דלתות קנה הראשון ואמאי הא ע"י פועלים העמיד הכל והפועלים לא כוונו לקנות לו כלום וליכא שליחות כלל והיאך זוכה הראשון אפילו בהעמדת דלתות. אע"כ דלענין חזקת קרקע שהוא תיקן בקרקע לא בעי' דין שליחות אלא כיון שנעשה על ידו תיקון בקרקע והוא כיון בעצמו לקנות ע"י כן זוכה בתיקון זה ולא בעי' שליחות דוקא. וכעין זה כתבו תוס' במס' מעילה דף כ"א ד"ה נתנו ע"ג הקוף וז"ל דכיון דשליח דמעילה בהוצאה ושינוי רשות הוא דהוי והכא הוי שינוי רשות ע"י שליח בר דעת לכך מסתבר לי' לדמויי להנך דמייתי דאין קפידא בבר דעת ומ"מ אצטריך למילף שליחות מתרומה דלא תימא אשלד"ע ע"ש ומבואר דכיון דאינו אלא הוצאה וש"ר לא בעי שליח בר דעת ואפילו ע"י עכו"ם מהני. ה"ה בחזקת תיקון קרקע דרפק בי' פורתא או הסרת גבשושית כיון שנעשה התיקון על פיו והוא מתכוין לקנות עי"ז סגי בהכי וכן נראה עוד מהא דכתב בש"ע סימן הנ"ל הפותח מים לארץ אם לתקן הארץ קנה. והוא מהש"ס ע"ש. ומשמע דאפילו המים רחוקים הרבה מן הקרקע נמי הו"ל חזקה ואע"ג דכה"ג לאו כחו הוא ועיין בסנהדרין פ' נגמר הדין דקאמר ר"פ וה"מ בכח ראשון ופירש"י שקשרו סמוך לשפת המים וכיון שנקב נקב בשפת המים מיד באו המים עליו אבל בכח שני שקשרו ברחוק ע"ש והכא אפילו נטל צרור משדה הסמוכה ברחוק מקום בכדי שיבאו המים אל השדה שרוצה לקנות דאין זה כחו אפ"ה קנה כיון שהתיקון נעשה על ידו והוא נתכוין לקנות בזה:

ונראה לי עוד ראי' ממה ששנינו במסכת פאה פרק ב' שדה שקצרוה כותים כו' פטורה וכתבו הרמב"ם והר"ש בשם ירושלמי דדוקא שקצרוה לעצמן אבל אם קצרוה פועלי' עכו"ם בשביל ישראל הוי כאלו קצרוה ישראל ע"ש. ה"ה בחזקה כל שתיקן הקרקע ע"י כותים ה"ל כאלו תיקן בעצמו. ובקשתי מאת כת"ר לעיין בדברים הללו. והי' זה שלום מאד"ה ומנאי אוהבו הדוש"ת. הק' ארי' ליב הכהן:

אח"ז מצאתי בס' מחנה אפרים שהביא בשם תשו' מהרשד"ם דחזקה נעל גדר ופרץ מהני על ידי עכו"ם ע"ש ונהניתי שכיונתי לדעת גאון ת"ל:

תוכן העניינים

אבני מילואים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה