אור ברסלב

אבני מילואים· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן י

סימן ט

שאלה טבילת כלים ביו"ט ושבת אם מותר על ידי הערמה דהיינו בכלים שראוי לדלות בהם מים. גם אם מברך עליהם בשעת טבילה שעל ידי הערמה:

תשובה. דבר זה נפתח בגדולים וכבר עמדו עליו הראשונים והאחרוני'. ואענה אף אנכי חלקי אשר זיכני הש"י לפענ"ד תמן תנינן חל להיות אחר השבת ב"ש אומרי' מטבילין את הכל מלפני השבת וב"ה אומרים כלים מלפני השבת ואדם בשבת. ביצה י"ז ושם בגמ'. דכ"ע טבילת כלים בשבת לא מ"ט אמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר כו' תינח שבת יו"ט מא"ל. גזירה יו"ט אטו שבת כו'. איתבי' מדלין בדלי טמא והוא טהור. ואם איתא נגזור דלמא אתי למיטבל בעיני' שאני התם מתוך שלא הותרה לו אלא ע"י דליו זכור הוא איתבי' כלי שנטמא מעי"ט אין מטבילין אותו בי"ט. ביו"ט מטבילין אותו ביו"ט. ואם איתא נגזור דיו"ט אטו עי"ט. טומאה ביו"ט מלתא דלא שכיחא הוא ולא גזרו בה רבנן. איתבי' כלי שנטמא באב הטומאה אין מטבילין אותו ביו"ט בולד הטומא' מטבילין אותו ביו"ט. ואם איתא נגזור הא אטו הא. ולד הטומאה היכא משכחת לה גבי כהנים. כהנים זריזין הם כו'. רב יוסף אמר גזירה שמא סחיטה כו' רב ביבי אמר גזירה שמא ישהה. תניא כותיה דרב ביבי כו' רבא אמר מפני שנראה כמתקן כו':

וכתב הרא"ש ז"ל. והביא רב אלפס טעמא דרב יוסף משום סחיטה וטעמא דרב ביבי גזירה שמא ישהה ושביק טעמא דרבה דאמר גזירה שמא יעבירנו ד' אמות ברה"ר וטעמא דרבא משום דנראה כמתקן. ותמהני למה האריך לפרש משנה זו מאי שייך טבילת כלים האידנא ועוד לפי הטעמים שכתב מותר להטביל כלים חדשים ביו"ט הלכך נראה טעמי' דרבה עיקר דהלכתא כותי' לגבי רב יוסף וכן מצינו זה הטעם גבי שופר לולב ומגילה וכן רבא בתראה הוא. ומאילו השני הטעמים אסור להטביל כלים חדשים ביו"ט עכ"ל:

והגאון בעל שאגת ארי' בספרו סימן נ"ו כתב על דברי הרא"ש שכתב דטעמא דרבה עיקר כו' וכן מצינו טעם זה גבי שופר מגילה ולולב וז"ל ואני תמה עליו וכי מאן פליג אהך גזירה דרבה דגזרינן שמא יעבירנו כו' וע"כ הני אמוראי דיהבי טעמא אחרינא לטבילת כלים בשבת מודו דאיכא למיגזר משום הך דרבה ולאסופי אטעמא דידי' קאתו. עוד אני אומר אע"ג דבלולב ושופר אית להו גזירה דרבה שאני התם שהם דברי' של מצוה וחובה עליו לעשות והילכך איכא למיגזר טפי שמא ילך אצל בקי כו' מתוך שהוא בהול לצאת י"ח כדאמר רפ"ד דר"ה הכל חייבין בתקיעת שופר כו' והיינו טעמא דשופר והיינו טעמא דמגילה וע"ש באורך שהעלה בפלפולו העצום דרבה הוא דס"ל דגזרינן שמא יעבירנו ד"א אפי' שלא במקום מצוה אבל אינך אמוראי ס"ל דוקא במקום מצוה הוא דבהול דגזרינן שמא יעבירנו אבל שלא במקום מצוה לא. ולפיכך יהבי טעם אחר לטבילת כלים וע"ש:

אמנם בשיטה מקובצת מבואר בטעמא דרבה דאמר שמא יעבירנו ז"ל דכיון שהוא בהול לקיים המצוה דטביל' כלים ברגל מצוה היא איכא למיחש וע"ש. וכן מבואר בפי' המשניות להר"ע ברטנורא שכתב ז"ל חל להיות אחר השבת משום דחייבין ברגל לטהר אדם וכלים ע"ש. הרי דטהרת כלים ברגל חייב כמו אדם עצמו וע"ש. וכן נראה הדבר מוכרח מעצמו דגם רבה לא ס"ל דגזרינן שמא יעבירנו אלא היכא דבהול לדבר מצוה דאי כסברת השאגת ארי' דרבה ס"ל אפי' שלא לצורך מצוה גזרינן טלטול ברה"י שמא יעבירנו ד"א ברה"ר א"כ תקשי מ"ש טבילת כלים דגזר בכל מטלטלין ליגזר לאסור כל החפצים בטלטול משום גזירה דשמא יעבירנו כו' אלא ודאי דהך גזירה אליבא דכ"ע לא שייכא אלא היכא דהוא בהול לדבר מצוה שהוא חובה עליו:

ועיין עוד שם בשטה שכתב בהא דפריך הש"ס נגזר השקה אטו הטבלה וז"ל וא"ת ובהשקה גופה לימא נגזור השקה שמא יעבירנו ד"א ברה"ר. ויש מפרשים דלא גזרינן גזירה אלא בדבר מצוה מתוך שהוא בהול עליה איכא למיחש והיינו בהטבלת כלים שצריך כל יום ויום לרגל ומצוה עליו לטהרן אבל במים טמאין אין מצוה בטהרתן אלא שישפשפם ויטול מים אחרים וכן בולד הטומאה לא גזרינן משום דלא חמירא לי' כל כך ואינו בהול עליה וזכור הוא:

עכ"ל:

והנה מ"ש בשטה דבולד הטומאה לא שייך למגזר שמא יעבירנו משום דלא חמירא ליה ואינו בהול משמע מדבריו דדוקא במצוה דאורייתא בהול הוא אבל בדרבנן אינו בהול וזכור הוא. וקשה לי דהא מגילה דרבנן הוא ואמר רבה במגילה דף כ"ט טעמא דאינו קורא בשבת משום שמא יעבירנו. וא"כ תו ליכא למימר טעמא דבולד הטומאה לא גזרינן שמא יעבירנו דאינו בהול כיון דאפילו בדרבנן בהול הוא לרבה:

ובמגילה שם אמר רב יוסף טעמא דמגילה אינה נקראת בשבת משום שעיניה' של עניים נשואות למקרא מגילה ולכאורה תקשי הא גבי שופר ולולב ליכא טעמא אחרינא וע"כ אנו צריכין לטעמא דרבה וא"כ למה לי' לרב יוסף במגילה טעם אחר. וע"ש בתוס' שהרגישו בזה. ולפמ"ש אפשר לומר דרב יוסף ס"ל דבדרבנן אינו בהול וליכא למיחש שמא יעבירנו ודוקא בשופר ולולב דהוי מדאורייתא עכ"פ ביום ראשון מש"ה אסור גם ביו"ט שני. משא"כ מגילה דליכא דאורייתא כלל. לכך קאמר רב יוסף טעמא אחרינא למקרא מגילה. אבל רבה ע"כ ס"ל דאפילו בדרבנן נמי בהול הוא ולכך גם במקרא מגילה שייך האי טעמא. ולפ"ז הדרא קושית הש"מ לדוכתה אמאי לא פריך הש"ס בולד הטומאה נגזור שמא יעבירנו ד"א ברה"ר. ולפנינו יתיישב בעז"הי וע"ש עוד בשטה שהקשה בהא דפריך נטמא ביו"ט מטבילין אותו ביו"ט ואם איתא נגזור יו"ט אטו עריו"ט. תיפוק לי' ביו"ט גופי' נגזור שמא יעבירנו ע"ש. ונראה לענ"ד לפמ"ש הר"ן פ' לולב וערבה הא דמילה דוחה שבת ולא דחינן מצותו משום גזירה דרבה שמא יעביר הסכין ד' אמות בר"הר או התינוק וכתב שם משום דשופר לולב ומגילה הכל חייבין בה והכל טרודין ולא מדכר חד לחברי'. אבל מילה דאצל יחיד הוא מדכר לי' חברי'. והזאה נמי נהי דאין הכל טרודין בהזאה טרודין מיהת בערב פסח במצות פסח ע"ש. וא"כ הא דאמר רבה טעמא דטבילת כלים משום שמא יעבירנו היינו משום דבטבילת כלים נמי הכל חייבין והכל טרודין לטהר עצמן וכליהן ולא מדכר חד לחברי' ומש"ה בחל להיות אחר השבת מטבילין הכל לפני השבת ואפשר לכוין בזה מאמר הגמ' דקאמר דכ"ע מיהת טבילת כלים בשבת לא מ"ט אמר רבה גזירה שמא יעבירנו ד' אמות בר"הר ר"ל דכל העולם אין להם להטביל כלים בשבת משום דכיון דכ"ע טרודין בה לא מדכר חד לחברי' ואתי להעביר ד"א בר"הר ולפ"ז בכלי שנטמא ביו"ט ליכא לאקשויי שמא יעבירנו כיון שכל הכלי' שנטמאו מעריו"ט אין מטבילין ביו"ט וכ"ע מטהרין עצמן וכליהן קודם יו"ט. ואם אירע טומאה לכלים ביו"ט דאינו אלא ליחיד שפיר מטבילין ביו"ט ולא גזרינן שמא יעבירנו ד"א דחברי' מדכר לי' כיון שאין הרבים טרודין היום בטבילת כלים ודמיא למילה ומש"ה פריך נגזור יו"ט אטו עריו"ט. ובעיו"ט אם יטבילו יהיו הכל טרודין ואיכא גזירה. ודו"ק:

עוד הקשה בשטה שמה בהא דפריך גבי מדלין בדלי טמא והוא טהור ואם אית' נגזור דלמא אתי לאטבולי בעיני'. ואמאי לא פריך בדליי' גופה נגזור דלמא אתי להעביר ד"א ע"ש. ונראה לפענ"ד ליישב דהב"י בש"ע או"ח סימן שכ"ג פסק בכלים שראוי לדלות בהם מים רשאי לשאוב בהם מים והוא טהור. וכתב מגן אברהם בשם תשב"ץ בקלף דאין לו לברך על הטבילה דנראה כמתקן ע"ש. ולכאורה דין זה תמוה דהיכי שרינן ליה לכתחלה להטביל בלא ברכה הא תנן שומע ואינו מדבר לא יתרום וכן ערום משום דאין יכול לברך אלמא דלכתחלה אסור לעשות כל שאינו יכול לברך. וליכא למימר דשבת כיון דלאו זמן טבילה לאו בכלל וצונו על הטבילה הוא. דהא פשיטא דאסור לו להשתמש בלא טבילה אפי' בשבת. ועיקר ברכת וצונו על הטבילה היינו במה שאסור לנו להשתמש בלא טבילה וכמו ברכת השחיטה דהכונה שאסור לאכול בלא שחיטה. והנה בתשו' מיימוני להל' אישות סימן י"ח גבי ברכת חתנים דבעי עשרה ודעתו דאם לא אפשר בעשרה לא מעכב וע"ש שכתב ז"ל ובשום מקום לא מצינו ברכות מעכבות את המצות וכי ס"ד אם אין במדינה עשרה לא תנשא משו' דברכת חתנים בעשרה. ע"ש. וכן כתב מוהרא"י סימן ק"מ והב"י בא"הע סימן ס"ה כתב עלה דאין דבריו נראין דמה טענה היא זו דאין ה"נ כו'. ואין זה אלא כמכריח הדבר בעצמו ע"ש. וכיון דחזינן דמצו' פרו ורבו דהיא מצוה רבה כמ"ש תוס' ב"ב דף י"ו ע"ש ואפ"ה הברכות מעכבות אותה וכשאין עשרה במדינה לברך ברכ' חתנים היא נדחית. כ"ש טבילת כלים בשבת דכיון דאי אפשר לברך ודאי דאינו רשאי לטבול. ואפי' לדעת תשו' מיימוני ומהרא"י דהיכא דלא אפשר אין הברכו' מעכבות המצוה היינו דוקא בנשואין וכמ"ש הב"ח שם דאטו הברכות שהן מדרבנן יבטלו מצות פרו ורבו דמדאורייתא ע"ש. אבל הכא בטבילת כלים מודו דאינו רשאי לעשות מצות טבילה בלא ברכה ואסור להשתמש בכלים בלא טבילה:

ולכן נראה לענ"ד דהך דינא דכלים שראוין לדלות בהם מים הוא מדברי הרשב"א בספרו עבודת הקודש. ויליף לה מהא דמדלין בדלי טמא ע"ש. והך דמדלין בדלי טמא והוא טהור נראה דהכונה היא רק לדלות מים וממילא הוא טהור בעלייתו מן המים משום דטבילה אין צריך כונה אלא דס"ד כיון שהכלי נטהר ע"י זה לא יורידנו לתוך המים קמ"ל דמדלין בדלי טמא כדרכו והוא טהור ממילא. אבל הוא אינו מכוין כלל למצות טבילה רק לדלות בהם מים וה"ה שאר כלים הראוים לשאוב בהם מים רשאי לשאוב בהן מים כדרכן ואע"פ שנטהר ממילא. ומש"ה א"צ לברך כיון דעיקר כונתו לשאוב מים ואינו מכוין לטבילה אלא דממילא מיטהר דטבילה א"צ כונה ואין הברכה מעכב אבל לשום מצות טבילה אסור לכוין דאסור לטבול בשבת, רק כוונתו לשאיבת מים בעלמא וממילא טהור הכלי דלחולין לא בעי כונה בטבילה. וכיון דלא איכוין לטבילה גם הברכה אינה מעכבת. משא"כ בתורם ערום דמכוין למצות תרומה צריך לברך לפני' וכשאינו יכול לברך אינו רשאי לעשות המצוה בלא ברכה. אבל הכא בדלי טמא בלאו הכי אין לו לכוין לטבילה דאסור לטבול בשבת וע"כ אינו מכוין אלא לשאיבה בעלמא אין כאן ברכה ומ"מ ממילא טהור הכלי דא"צ כונה לטבילה לחולין. וזה נכון ודו"ק והשתא שפיר ניחא דמקשה ואם אי' דלמא אתי לאטבולי בעיני' ולא מקש' דלמא אתי להעבירו כמ"ש טה"ק בש"מ משום דכיון דאין רשאי לכוין לשום טבילה אלא לשאיבה בעלמא א"כ תו ליכא למגזר שמא יעבירנו דדוקא היכא דבהול לדבר מצוה גזרינן הך גזירה משא"כ דלא מכוין למצוה אינו בהול וליכא גזירה ולכך פריך דלמא אתי לטבולי בעיני' ר"ל שיתכוין לטבילת מצוה ואז איכא גזירה. ודו"ק:

איברא בעיקרא דדינא שכתב מג"א שאין לו לברך על טבילת כלים משום דכל שמברך נראה כמתקן כלי. קשה לי טובא בהא דקי"ל אשה נדה טובלת בשבת. ואמרינן בש"ס בטעמא דאדם נראה כמיקר ולא כמתקן גברא וא"כ היאך תברך אשה נדה הטובלת בשבת כיון דבש"ס אמרינן דאדם נמי הוי מתקן אלא משום דנראה כמיקר שרי ואם תברך הרי נראה כמתקן. ואפי' למ"ד טבילה בזמנה מצוה אסור לטבול בשבת כשהוא מתקן וכמ"ש תוס' שבת דף קי"א ד"ה לא ס"ד ז"ל וס"ל משום דטבילה בזמנה מצוה לא הוי שרינן איסור תיקוני מנא ע"ש וא"כ אפילו בטבילה בזמנה צ"ל דנראה כמיקר וא"כ היאך מברכת על הטביל' דכשמברכת נראה כמתקן כמ"ש מג"א. וצ"ע.

א') ולקמן יתיישב בעזה"י. הדרן למילתן במאי דקשי לן כיון דאפי' בדרבנן נמי ס"ל לרבה דבהול וגזור שמא יעבירנו א"כ מאי פריך בולד הטומאה נגזור אטו אב הטומאה ולא פריך בולד הטומאה גופי' נגזור שמא יעבירנה. ונראה ליישב לפמ"ש תוס' פ' חומר בקודש דף כ"א ד"ה האונן ומחוסר כפורי' דכל שהוא מדרבנן מותר מיד בלא הערב שמש ז"ל ומהאי דפרישית תירץ הר' שמואל מראוס הא דתניא פ"ב דביצה דכלים שנטמאו בולד הטומאה מטבילין אותן ביו"ט ואמאי הא בעי הערב שמש ותי' כיון דולד הטומאה דרבנן לא בעי הערב שמש. ועיין עוד שם בתוספו' בסוף הדבור וז"ל ובהאי דביצה דאמרינן כלי שנטמא בולד הטומאה מטבילין אותו ביו"ט ואקשינן הא בעי הערב שמש. ותירץ הר"ר אלחנן דביו"ט שחל להיות ע"ש עסקינן דיו"ט מכין לשבת הלכך מטבילין אפילו ליומא אחרינא. עכ"ל:

והרמב"ם כתב פ"י מהלכות אבות הטומאה ז"ל אחד טבול יום מטומאה חמורה כגון שטבל מזיבות מטומאת מת וצרעת ואחד טבול יום מטומאת שרץ וכיוצא בו כל הטעון הערב שמש בין אדם בין כלים בין מדברי תורה בין מדברי סופרים הרי הוא כשני לטומאה עד שיעריב שמשו עכ"ל. ומשמע דאפילו בדברי סופרים צריך הערב שמש וע"ש בכ"מ וא"כ צ"ל הא דולד הטומאה מטבילין אותו היינו כשחל י"ט בע"ש די"ט מכין לשבת וכדברי הר' אלחנן. ולפ"ז ניחא דלא קשיא בולד הטומאה גופי' נגזור שמא יעבירנו כיון דבי"ט גופי' ליכא גזירה דשמא יעבירנו דהא בי"ט מותר להוציא מרה"י לרה"ר ולא אסרו טבילה בי"ט אלא אטו שבת וכדאמרינן בסוגיין ואע"ג דבהוצאה גופה לא גזרו י"ט אטו שבת היינו משום דמידע ידיע דהוצאה בי"ט מותר ובשבת אסור משא"כ טבילה כיון שאין ההוצאה ניכרת בה אלא משום גזירה הוא דאיכא אי שרינן בי"ט אתי למשרי בשבת נמי ובשבת איכא גזירה דהוצאה. וכן מבואר בשטה מקובצת ע"ש. וכיון דולד הטומאה אינו אלא לתרומה ותרומה בעי הערב שמש א"כ תו ליכא למיגזר אטו שבת כי היכי דלא גזרינן אטו יו"ט שחל באמצע השבת דג"כ אין מטבילין לדעת ה"ר אלחנן כיון שאין בו צורך יו"ט. וכיון שהוא שלא לצורך לא מטביל לי' בלא"ה ולא גזרינן. ה"ה משום שבת נמי לא גזרינן כיון דאין בו צורך היום דהא בעי הערב שמש ואפילו שבת עיו"ט אין שבת מכין ליו"ט ואפילו הדחת כלים כל שאינו לצורך שבת אסור. ובלא"ה לא מטביל ליה ומש"ה דוקא באב הטומאה דלחולין צריך טבילה ולא בעי הערב שמש והוי צורך היום גזרינן יו"ט אטו שבת ושמא יעבירנו. אבל ולד הטומאה דאין בו צורך היום ולא משכחת טבילתו אלא ביו"ט שחל בע"ש ויו"ט מכין לשבת. אבל שבת אפי' בעיו"ט אין בו צורך כלל דאין שבת מכין ליו"ט ואסור לטבול בלא"ה א"כ לא משכחת טבילת ולד הטומאה בשבת ותו ליכא למיגזר יו"ט אטו שבת ומש"ה לא פריך אלא נגזור ולד הטומאה אטו אב הטומאה. ודו"ק היטב:

ובתוס' בסוגיין ד"ה ושוין שמשיקין המים בכלי אבן לטהרן אבל לא בכלי עץ. לפי שהוא מקבל טומאה מן המשקין ונמצא שהוא מטביל כלי. וא"ת ואמאי אין מטבילין אותו הא איכא תרתי לטיבותא חדא דנטמא ביו"ט ועוד דלא נטמא כי אם בולד הטומאה וכ"ע מודו דמטבילין לכל הפירושים דלעיל ולמאן דמוקי מתני' בשבת וכרבנן ניחא. אבל למאן דמוקי בי"ט קשיא. ותירצו דמ"מ אסור לכתחלה לטמאו כדי לטהרו ע"ש:

ונראה דלקושיא ראשונה שהקשו חדא דנטמא ביו"ט שפיר עולה תירוצם דלכתחלה אסור לטמאו כדי להטבילן דטעמא דנטמא בי"ט מטבילין אותו כתב בש"מ דה"ל מכשירין שאי אפשר לעשותו מעי"ט דמותר ע"ש. וא"כ בדיעבד כשנטמא ביו"ט ה"ל כמו שפוד שנרצם בי"ט דרשאי לתקנו ביו"ט. אבל שפוד שלם לרצצו בי"ט ע"מ לתקנו בי"ט ודאי אסור דהשתא ומה כשאפשר לתקנו מעיו"ט אסור כ"ש היכא דאפשר שלא לשברו דפשיטא דאסור לתקנו ומש"ה אסור לכתחלה לטמאו כדי לטבלו כיון דאפשר שלא לטמאו. וכל זה לטעמיה דרבא דאמר משום מתקן. וכן לטעמא דשמא יעבירנו כתב בחי' מהרש"א הא דמותר כשנטמא ביו"ט משום דכל שאי אפשר לטהרו מעי"ט לא גזרו בו משום שמא יעבירנו. וכן משום מתקן לא גזרו כשאי אפשר לעשותו מעי"ט ע"ש. וכיון דאינו אלא משום דיעבד ומשום דאי אפשר מבע"י לכך לכתחלה אסור לטמאו כיון דאפשר שלא לטמאו אכן לקושיא שני' שהקשו בתוס' דהא ולד הטומאה מותר להטביל ביו"ט. דהתם אינו משום דיעבד ואי אפשר דהא אפי' אפשר להטבילו מעיו"ט מטבילין אותו ביו"ט לכתחלה. א"כ עדיין קשה אמאי אין מטמאין אותו לכתחלה כדי לטהרו:

אמנם לפמ"ש יתיישב שפיר דהא בש"ס דפריך ואי איתא נגזור ולד הטומאה אטו אב הטומאה ומשני כהנים זריזין הן ופירש"י דכהנים זריזין ולא אתו למשרי אב הטומאה. ואכתי תקשי בולד הטומאה גופי' נגזור שמא יעבירנו ועל זה לא מהני טעמא דכהנים זריזין הן. אך לפי מה שביארנו בולד הטומאה לא שייך למגזר שמא יעבירנו כיון דהוצאה ביו"ט שרי ואינו אלא גזרה משום שבת. ובשבת אי אפשר טבילת ולד הטומאה דלתרומה כיון דאין בו צורך היום כלל. ואפי' בשבת שחל עיו"ט אין שבת מכין ליו"ט וכמ"ש. אלא דכל זה לא שייך אלא כשמטביל הכלי בעיני' ליכא למיגזר משום שבת דבשבת הוי שלא לצורך כלל. אבל כשמבטיל ע"ג מימיו דכיון דבמים ה"ל צורך היום ה"ל בכלל גזירה דשמא יעבירנו וגזור יו"ט אטו שבת ואע"ג דבהשקה מזהר זהיר מ"מ טבילת הכלי היא בכלל הגזירה דשמא יעבירנו וגזרינן יו"ט אטו שבת. וכל היכא דבולד הטומאה איתי' לגזירה דשמא יעבירנו לא עדיפי כהנים בהכי דלא אמרינן כהנים זריזין הן אלא דלא אתי למשרי אב הטומאה וכמו שפירש"י אבל לא לענין גזירה דשמא יעבירנו והכא גבי השקה אי שרי לי' למיטבל כלי אגבי מים ה"ל טבילה לצורך המים ושייך למיגזר שמא יעביר הכלי וי"ט אטו שבת. משא"כ כשמטביל הכלי בעיני' לא שייך גזירה בולד הטומאה משום דאינו אלא לתרומה ובעי הערב שמש ואין בו צורך היום כלל וכמ"ש. ודו"ק ובחידושי מהרש"א ראיתי שכתב להקשות על דברי היש מפרשים דולד הטומא' מיירי כשנטמא בי"ט ואפ"ה באב הטומאה אסור להטביל משום דבעי הערב שמש וה"ל שלא לצורך א"כ מאי פריך נגזר ולד הטומאה אטו אב הטומאה הא טומאה בי"ט לא שכיח וכדמשני הש"ס. ומתרץ דהיינו דוקא לעיל דעי"ט גופי' אינו אסור אלא משום גזירה דשמא יעבירנו לכך לא גזרינן יו"ט אטו עי"ט. אבל ולד הטומאה שפיר נגזור אטו אב הטומאה דאסור מדין דשלא לצורך ע"ש:

ולענ"ד כל כה"ג דהאיסור ניכר וידוע ודאי לא שייך למיגזר לצורך אטו שלא לצורך וכי גזרינן שלא יעשה מלאכה לצורך י"ט אטו שלא לצורך י"ט ודוקא בטבילה גזרינן י"ט אטו שבת משום דאינו ניכר דאיסור טבילה הוא משום הוצאה וכמ"ש בשטה מקובצת וכנז':

ובחידושי פני יושיע ראיתי שכתב ליישב קושית התוס' גבי ושוין שמשיקין בכלי אבן משמע אבל לא בכ"ע ואמאי הא ה"ל ולד הטומאה. ע"פ מ"ש התו' בהא דאמרי' כהנים זריזין הן דהא ראוי גם לישראל ולמשקין דכל הפוסל את התרומה מטמא את המשקין להיות תחלה ותירצו דמיירי בכלי מנוקב שאינו ראוי למשקין ע"ש. והכא בהשקה ע"כ אין הכלי מנוקב כיון שראוי' להשקה א"כ אפי' בולד הטומאה אסור כיון דראוי לישראל ג"כ וגזור ולד הטומאה אטו אב. ע"ש. אמנם בשטה מקובצת כתב ז"ל וא"ת בחולין נמי משכחת לה שמקבלים טומאה משום דכל הפוסל את התרומה כו'. ותירצו בתוספות דמיירי בכלי חרס וכיוצא שאין משתמשין בהם משקין והלכך ליכא למיחש שמא יתן בהם משקין וישתמש בהם בשתיית משקין עכ"ל. מבואר בדבריו דמשכחת לה בכלים שלמים שראוים להכיל מים ואפ"ה אינו משתמש בהם למשקין מחמת מיאוס וא"כ אפי' משיק בהם מים לפי שעה שפיר דמי כיון דלא חזי לשתיה וא"כ עדיין קשה קושית תוס' אמאי נקט כלי אבן דוקא הא משכחת לה בכלי עץ נמי ובכלי מאוס וכמ"ש בשטה:

ומיהו מ"ש בשטה כגון כלי חרס קשה דהא כלי חרס אין לו טהרה במקוה והיכא שייך ביה מטבילין בי"ט. וצריך לומר דלאו דוקא נקט כ"ח אלא לדוגמא בעלמא וכונתו לכלי עץ המאוס. ולכך כתב כגון כלי חרס וכיוצא ר"ל דוגמת כלי חרס וכדומה לו דמאוס. וגם בתוס' שלנו שכתבו בכלי מנוקב נמי לדוגמא נקטי וה"ה כלים שלמים שאין דרכן לשתות בהם משקין:

איברא ראוי להתבונן בעיקר דברי הר' אלחנן שכתב בפשיטות דמיירי בי"ט שחל להיות ע"ש די"ט מכין לשבת. ובש"ס משמע דאין י"ט מכין לשבת עיין במסכ' ביצה דף ט"ז י"ט שחל להיות ע"ש אין מערבין לא עירובי תחומין ולא עירובי חצרות ואמרו בגמרא במסכת עירובין דף ל"ח מי"ט לשבת מ"ט לא משום הכנה ע"ש ומבואר דאין י"ט מכין לשבת. והא דאמרו שם ביצה דף י"ז טעמא משום דמיקנא שביתה בשבתא לא. כבר כתבו שם בתוס' ד"ה מ"ט למיקנא שביתה. דהכי קאמר אסור למיקני שביתה בשבתא משום דהיינו הכנה ואין י"ט מכין לשבת ע"ש. ועיין תוס' פ' המביא כדי יין דף ל' ד"ה עד מוצאי י"ט האחרון דמבואר ג"כ דאין י"ט מכין לשבת ע"ש. ובריש ביצה אמר רבה כו' חול מכין לשבת וחול מכין לי"ט ואין י"ט מכין לשבת ואין שבת מכינה לי"ט. ע"ש. ואפשר דה"ר אלחנן סובר כדעת הגהת אשר"י פ"ב דביצה דאע"ג דאין י"ט מכין לשבת ה"מ היכי דלא הניח עירוב תבשילין אבל אם הניח עירוב תבשילין מותר ע"ש. וא"כ שפיר משכחת לה די"ט מכין לשבת כשהניח עירוב תבשילין אבל הר"ן כתב פ"ב דביצה דלא מהני עירוב תבשילין אלא לאוכל נפש ולא למכשירי אוכל נפש ע"ש. אלא דנראה דגם האידנא מדיחין כלים בי"ט לצורך שבת ע"י עירוב תבשילין. וצ"ע:

אמנם דעת הרמב"ם דגם בטומאה דרבנן צריך הערב שמש וכן דעת הר' אלחנן בתוס' חגיגה. וצריך ליישב לשיטתם דברי הירושלמי דהוכיחו ממנו בתוספות שם בחגיגה דטומאה דרבנן אין צריך הערב שמש. וז"ל תוס' שם פ' חומר בקודש. תירץ הר' שמואל מראום הא דתניא פ"ב דביצה דכלים שנטמאו בולד הטומאה מטבילין אותן ביו"ט ואמאי הא בעי הערב שמש ותי' כיון דולד הטומאה דרבנן לא בעי הערב שמש. והכי משמע בירושלמי דתרומות פ"ב גמרא המטביל כלי בשבת וכי מתקן מנא לכתחלה נפל כליו לתוך הבור מערים עליו ומטבילן כלומר ביו"ט ובשבת תרי אמוראי חד אמר בכלי שנטמאו באב הטומאה וחד אמר בכלי שנטמא בולד הטומאה. מתיב מאן דאמר בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה ואפילו בחול הוא טעון הערב שמש כלומר התינח לדידי דאוקמינא ליה בולד הטומאה שפיר דלא בעי הערב שמש אלא לדידך דמוקמת ליה באב הטומאה צריך ליה הערב שמש ולא חזי לי' לאשתמושי ביה אלא בחול הוי ליה מטביל בשבת לחול ומוקי לה ברוצה להשתמש לחולין דטבול יום שרי בחולין בלא הערב שמש כו' ואותו גירסא שפיר מייתי לה בירושלמי גם בפרק ב' דביצה כתוב בשבוש ספרי' אמנם הצעת הגירסא כמו שפירשתי עכ"ל וא"כ מבואר מדברי הירושלמי בולד הטומאה אין צריך הערב שמש:

ונלענ"ד ליישב דעת הרמב"ם והר' אלחנן דולד הטומאה צריך הערב שמש. והוא:

דדברי הירושלמי אלו נשנים בשלשה מקומות בפ"ב דתרומות בפ"ב דשבת ובפ"ב דביצה. ובפ"ב דשבת כתוב הגירסא בהיפך מתיב מ"ד באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה אפי' בחול הא טעון הערב שמש. וכן הי' הגירסא פ"ב דביצה אלא שהתוספות כתבו ששיבוש הוא גירסא זו והגיהו להיפך דמתיב מ"ד בולד הטומאה למ"ד באב הטומאה ע"ש. אבל הנראה דהרמב"ם והר' אלחנן ס"ל דגירסא זו עיקר דמותיב מ"ד באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה. והכי פריך בשלמא לדידי דמיירי באב איכא למימר דבעי לחולין דלא בעי הערב שמש אלא לדידך דאמרת בולד הטומאה דאינו אלא לצורך תרומה דאין שני עושה שלישי בחולין וא"כ הוא בעי הערב שמש וכדעת הרמב"ם והר' אלחנן. ומשני לי' ברוצה להשתמש חולין בטהרה וכן היא הגירסא שם בירושלמי ברוצה להשתמש חולין בטהרה. וכונתו על טהרת תרומה דחולין שנעשו על טהרת תרומה שני עושה בהם שלישי בתרומה והערב שמש לא בעי כמבואר בתוס' נדה דף ז' בהא דתניא אשה שהיא טבולת יום לשה את העיסה וקוצה הימנה חלתה ומניחה בכפישא או באנחותא ומקפת וקוראה לה שם מפני שהוא שלישי ושלישי טהור בחולין. ואי אמרת חולין הטבולין לחלה כחלה דמי והא טמיתינהו. אמר אביי כל שודאי טמא חולין גזרו על ספיקו משום חולין הטבולין לחלה והאי טבול יום כיון דלא מטמא ודאי חולין לא גזרו עליו משום חולין הטבולין לחלה. וכתבו תוס' ד"ה והאי טבול יום כיון דודאי לא מיטמא חולין ז"ל ותימא דהכא משמע דאין שני פוסל בחולין הטבולין לחלה כו' ומשמע דכ"ש דאין שני פוסל בחולין שנעשו ע"ט תרומ' כו' דקילי מחולין הטבולין לחלה. ובפ"ב דחולין דל"ג אמרי' דשלישי נוהג בחולין שנעשו ע"ט תרומ' כו' וי"ל דטבול יום קיל טפי דאין צריך רק הערב שמש עכ"ל. ומבואר דאף על גב דשני עושה שלישי בחולין שנעשו על טהרת תרומה וכתרומה מ"מ אין צריך הערב שמש וכיון דנעשה טבול יום אינו פוסל אותו ומשום דקילי טפי מחולין הטבולין לחלה וכמ"ש תוס' וכיון דאינו פוסל החולין הטבולין לחלה וע"כ משום דאין צריך הערב שמש לחולין הטבולין לחל' כ"ש לחולין שנעשו על טהר' תרומה דלא בעי הערב שמש. וא"כ שפיר משני בירושלמי ברוצה להשתמש בו חולין בטהרה היינו על טהרת תרומה דשני עושה בו שלישי ולאחר שנטבל וה"ל טבול יום תו אינו פוסל חולין שנעשו על טהרת תרומה. וכ"פ הרמב"ם פ"ח מהל' טומאת אוכלין ז"ל וכן האשה שהיא ט"י לשה את העיסה וקוצה חלתה כו' וכך היא עושה אם היא לשה בעריב' שהוא טבולת יום עכ"ל. וכיון דלא פסול טבולת יום לחולין הטבולין לחלה כ"ש לחולין שנעשו על טהרת תרומה וכמ"ש תוס' ודו"ק וכיון שזכינו לסדר הגירסא הישנה ולהבינה דמותיב מאן דאמר באב הטומאה למ"ד בולד הטומאה. א"כ גם בפ"ב דתרומות כך יהיה הגירסא ויהיו דברי הירושלמי עולין יפה לשיטת הרמב"ם והר' אלחנן. והא דאמרי' בסוגיין ולד הטומאה היכי משכחת לה בכהנים כהנים זריזין הן אע"ג דמיירי בחולין שנעשו על טהרת תרומה הא נמי בכהנים הוא דשייכא דצריכין לטהרת תרומה ומרגילין עצמן בטהרתה וכהנים זריזין הן. וה"ה כל המשתמר לאכול חולין בטהרת תרומה בכלל זריזין הן:

ובתוס' ר"פ חומר בקודש כתבו עוד שם ז"ל אלא לדידך דמוקמת לה באב הטומאה צריך ליה הערב שמש ולא חזי לאשתמושי ביה רק בחול א"כ ה"ל מטביל בשבת לחול ומוקי לה ברוצה להשתמש לצורך חולין דטבול יום שרי בחולין בלא הערב שמש והשת' לדבריו מוקי ההי' מתניתין דביצ' דאין מטבילין כלים שנטמאו באב הטומאה בכהן מיירי לאכול בתרומה א"נ באוכל חולין על טהרת תרומה עכ"ל ע"ש. ולפמ"ש באוכל חולין על טהרת תרומה לא בעי הערב שמש וכדמוכח מדברי תוס' נדה דטבול יום אינו פוסל חולין הטבולין לחלה וכ"ש חולין שנעשו על טהרת תרומה דקיל טפי מטבולין לחלה וא"כ שפיר מהני טבילת כלי לבו ביום. וז"ב:

תוכן העניינים

אבני מילואים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה