אור ברסלב

אבני מילואים· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן ט

סימן ח

שאלה אם מותר להריח בחמץ של נכרי תוך הפסח:

תשובה. כבר נסתפק בזה בהגהת או"ה כלל ל"ט דין ל"ג בחמצו של נכרי אם אסור בהנאה ע"ש:

אמנם בתשו' הריב"ש סימן ת' הוכיח בראיות דחמץ של נכרי אסור בהנאה. וז"ל שם ועוד מתבאר זה בסוגיא דשקלינן וטרינן התם על הא דתניא האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל ואמרי' התם דכ"ע אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבי' ובדבר הגורם לממון קמפלגי מר סבר דבר הגורם לממון כממון דמי ומ"ס לאו כממון דמי פי' דכ"ע אין פודין את הקדשים להאכילן לכלבים ולא לגוים וחמץ של הקדש אי אפשר להקרא ממון אא"כ יש בו צד היתר לישראל והני תנאי כלהו ס"ל כר"ש דחמץ של נכרי או של הקדש שעבר עליו הפסח מות' לישראל אפילו באכילה ומ"ד מעל קסבר אע"ג דהשתא לא חזי הואיל ולקמי' חזי גורם לממון הוא וכממון דמי ומ"ד לא מעל סבר לאו כממון דמי אלמא תוך הפסח לא חזי כלל חמץ של הקדש לישראל ואפי' בהנאה דאי בהנאה הוי שרי לכ"ע ה"ל למימר מעל ואע"פ שאסור באכילה דהא ממון גמור הוא ולאו גורם הוא כדאמר התם באוקימתא דרב אשי דמ"ד מעל סבר כר"י הגלילי דאמר חמץ אינו אסור בהנאה אפי' תוך הפסח אלא ודאי חמץ של הקדש וכן של נכרי אסור תוך הפסח אסי' בהנאה עכ"ל הריב"ש:

אמנם קשה לי בראי' זו דהא כבר כתבו תוס' שם דלר"י הגלילי הא דחזי למפרקי' ולהסיקו תחת תבשילו אע"ג דאם יפדנו יהיה שלו ויעבור עליו בבל יראה ע"ש שכתבו ז"ל ומכאן מוכיח ר"י שהמשהה חמץ בפסח ודעתו לבערו אינו עובר באותו שהיה דאי אמרת עובר אכתי אמאי מעל לר"י הגלילי הא מיד כשיפדה הוא שלו ומודה ר"י דשלך אי אתה רואה אלא ודאי לא עבר עכ"ל. וא"כ לרבנן דס"ל חמץ של ישראל אסור בהנאה ודאי תו לא חזי לפדותו דאם יפדנו הרי הוא שלו ואסור בהנא' דחמץ של ישראל הוא:

והא דאמרו שם בש"ס דר' אחא בר יעקב סבר דהוקש שאור דאכילה לשאור דראי' מה שאור דראי' אתה רוא' של אחרים אף שאור דאכילה אתה אוכל של אחרי' והדר ביה רב אחא בר"י מהא דתניא האוכל חמץ של הקדש במועד מעל וי"א לא מעל כו' רב אחא ב"י אמר דכ"ע דבר הגורם לממון כממון דמי והכא בפלוגת' דר' יהודא ור' שמעון קמפלגי מ"ד לא מעל כר"י ומ"ד מעל כר"ש והא רב אחא הוא דאמר יליף שאור דאכילה משאור דראי' אלא הדר בי' רב אחא מההיא ע"ש התם שפיר מוכח לי' דהדר בי' ראב"י כיון דאמר דכ"ע ס"ל דבר הגורם לממון כמ"ד ומ"ד מעל כר"ש דאמר חמץ לאחר הפסח מותר ומש"ה מעל כיון דחזי לפדותו אחר הפסח. ומ"ד לא מעל כר"י דאמר חמץ לאחה"פ נמי אסור והשתא פריך שפיר כיון דר"י יליף שאור דאכילה משאור דראיה ואתה אוכל של אחרים א"כ לאחה"פ ודאי שרי לפדותו ולאכלו ואע"ג שיהא שלו לאחה"פ כיון דתוך הפסח של אחרים היה והיה מותר באכילה תו לא נאסר אחר הפסח בזה שהוא שלו וזה פשוט וע"ש בתוס' ד"ה בדין הוא דאפילו תוך זמנו מותר כו' שהקשו היכי משכחת לה שיאכל של אחרים ולא יהיה שלו בשעת אכילה וכתבו שם דלאו דוקא אתה אוכל. א"כ אחר זמנו קאמר עכ"ל:

א')

וכיון דלאחר זמנו אתה אוכל של אחרים ראוי נמי לפדותו לאח"ז כיון דתוך זמנו של גבוה היה מותר לאכלו לאחר זמנו וכמ"ש אבל להך לישנא דדבר הגורם לממון לאו כממון דמי אלא מ"ד מעל ס"ל כר"י הגלילי דחמץ בפסח מותר בהנאה אבל לרבנן דס"ל חמץ בפסח אסור בהנאה אי אפשר לפדותו דא"כ יהי' שלו ושל ישראל ודאי אסור בהנאה. ומה שיהי' מותר לאחר הפסח לא מהני דהא ס"ל עכשיו דבר הגורם לממון לאו כמ"ד. נמצא דלא מוכח כלל דחמץ של עכו"ם אסור בהנאה תוך המועד. ואמנם כן הדין אמת ויציב דודאי אסור בהנאה ואין חילוק בין של ישראל לעכו"ם וכמו שהביא הריב"ש עוד ראיות וכמ"ש בשם הגאון ז"ל ע"ש. אבל ראיה זו שהביא איני מכיר וצ"ע:

תוכן העניינים

אבני מילואים

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה