אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]
סימן קעח
סעיף יד
ס"ק א
בא ע"א והעיד שנטמאה מאותו שקינ' לה דעת הרמב"ם פ"ג מה"ל סוטה דוקא שבא העד קודם שתי' אבל אחר ששתתה אינו נאמן. אמנם דעת התוס' בסוטה דף ו' משמע דאף אחר שתיה נאמן ע"א בסוטה וז"ל ושבאו עדים שהי' טמאה מספקא ליה לרבי אי דוקא נקט עדים שנים אבל ע"א לא מהימן כו' דדוקא קודם שתי' האמינה תורה לע"א:
ורב ששת דאמר סוטה שיש לה עדים במדה"י אין המים בודקין אותה דוק' עדי' נקט אבל ע"א לא או דלמא כיון דהאמינה תורה ע"א לאחר קינוי וסתיר' ליכ' לחלק בין אחד לשנים. ומיהו מסתבר' דה"ה לע"א כדעול' דאמר כ"מ שהאמינ' תור' ע"א הרי כאן שנים עכ"ל ומבואר מדבריה' דכשם שאין המי' בודקין כשיש שני עדי' במדה"י כך אין בודקין כשיש ע"א במדה"י דע"א בטומא' הרי הו' כשני':
ובמשנ' למלך הוכיח דדעת התוס' דדוק' בשני עדי' אין המי' בודקין אבל בע"א המי' בודקין אותה. וראייתו מדבריה' במס' שבועו' דף ל"ב הכל מודי' בעד סוט' שהו' חייב שכתבו התוס' ז"ל ואין העד יכול לומר בלא עדותו ע"י עדות קנוי וסתיר' תשתה ותמות ויפטר בעל' מן הכתוב' דהרב' פעמי' זכות תולה כו' ואם אית' דאפי' בע"א במדה"י אין המי' בודקין אותה א"כ פשיט' דלא מצי העד למיטען ע"י קנוי וסתירה תשתה ותמות דהא אין המי' בודקין אות' כיון שיש ע"א בעולם. א"ו דלא אמר רב ששת אלא בשני עדי' דוק' ומש"ה הי' טענת העד טענה אלא שהבעל אומר דהרבה פעמי' הזכות תולה עכ"ל ולפ"ז היו דברי התוס' סותרין זא"ז דכבר מבוא' מדבריה' שהכריעו שאין חילוק בזה בין שני עדי' לע"א:
ונלענ"ד דלא מוכח מההו' דשבועו' מידי. משו' דכיון דשבוע' העדו' אינו נוהג אלא בב"ד ואם השביעו חוץ לב"ד וכפר אין העד חייב קרבן אלא דוק' כשכופר בב"ד וכשהשביעו וכפ' העד בב"ד תו לא מצי מעיד דכיון שהגיד שאח"ו כמו שמבואר במשנה פרק שבועות העדות דף ל"א השביע עליהן חמשה פעמים חוץ לבית דין כו' חייבין על כל אחת ואחת השביע עליהן חמשה פעמים בפני בית דין וכפרו אין חייבין אלא אחת אמר רבי שמעון מה טעם הואיל ויכולין לחזור ולהודות ומבואר מזה דכל שכפרו בבית דין אין יכולין לחזור ולהודות ועיין שם בר"ן משום דלא מצי משוו נפשייהו רשיעי שהרי כפרו בבית דין אחר שהשביען עיין שם. ועיין מה שכתבתי בספר קצות החושן סימן כ"ח סק"ח. ואם כן אחר שכפר העד ואמר איני יודע תו לא מצי מעיד אחר כך. וכיון דלא מצי מעיד אחר כך ודאי המים בודקין אותה דאף על גב דעדים במדינת הים או עד אחד במדינת הים אין המים בודקין היינו עד הראוי להעיד אבל עד שאינו ראוי להעיד הרי הוא כמאן דליתי' וזה העד אחר שכפר שוב אינו ראוי להעיד ושפיר בודקין המים ואם כן שפיר הוי מצי העד למיטען מאי אפסדתיך כיון דאינו ראוי להעיד עוד יבדקו המים ותשתה ותמות ותפטר מן הכתובה אי לאו דטעין בעל הרבה פעמים הזכות תולה וכמו שכתב התוס'. ואף על גב דעד אחד בסוטה אפי' עבד ושפחה נאמנת אם כן לא בעי נמי בית דין מכל מקום שבועות העדות אינו נוהג אלא בב"ד ומשום דבעינן אם לא יגיד במקום ב"ד דשוב אינו חוזר ומגיד. ובשאר איסורין דעד אחד נאמן אפילו הכי חוזר ומגיד אבל אחר שהעיד בבית דין שוב אינו חוזר ומגיד וכמו שכתב בס' שב שמעתתא ש"ו פרק י"ד עיין שם. ותדע דהא הכל מודים בעד סוטה שהוא חייב והיכי תנן שבועת העדות אינו נוהג אלא בבית דין הא איכא שבועת העדות דעד סוטה אלא ודאי אפי' עד סוטה שנאמן בעדותו חוץ לבית דין לא מיחייב קרבן בשבועת העדות עד שיכפור בבית דין במקום שאינו חוזר ומגיד וזה אפי' בשאר איסורי' וכמ"ש שם עיין שם ודו"ק.
סוף הספר