אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן קמג › סעיף כא

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קמג · סעיף כא

סעיף טז

ס"ק ד

ע"מ שלא תלכי לבית אביך עד זמן פ' כתב הר"ן פ' המגרש ז"ל כתב בה"ג אמר לה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' ואינסיבא לאלתר והוו לה בנין בחיי בעל ראשון ומיית לה בעל ראשון והדר הוי לה בנין אחר מיתתו ועדיין ההוא פ' דתלי' לתנאי בגופי' קיים בחיים ושתת יין אחר מיתתו דבעל בטיל ליה גיטא למפרע ובני קמאי ממזרי בתראי לא הוו ממזרי ואסירא לשני דכיון דבטיל' גיטא למפרע כי דר גבה א"א הואי ותנן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והוו פליגי ביה רבנן והוו קאמרי כיון דבחיי בעל לא עברה עליה תנאי' ולאחר מיתתו הוא דעברה כיון דבעל מית בטל ליה לתנאי' ולא בטיל גיטא למפרע ע"כ. ובתוס' אמרו שהגט בטל למפרע וכן זר דאי לא תימ' הכי אפי' אמר לה כל ימי חייכי הרי זה כריתות שאין התנאי נמשך אלא כל ימי חיי הבעל עכ"ל הר"ן וכן כתב הרשב"א ראיה זו נגד רבנן דפליגי דא"כ נמצא אע"פ שהתנה עליה לעולם אינה אסורה אלא כל ימי חייו וא"כ אמאי אין זה כריתות ע"ש גם הרה"מ פ"ח מגירושין כתב ראיה זו לדחות דברי רבנן הנ"ל ע"ש. (ולפענ"ד נראה להוכיח כדעת הני רבנן דכל היכא דמית בעל בטיל תנאי' דגרסימן התם פ' המגרש נענה ר' עקיבא כו' דבר אחר הרי שהיה כהן זה שנאסרה עליו ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם כו' ובמאי אי לימא בע"מ הרי גרושה אצלו בזנות והוא תמוה דה"ל למיפרך אי בע"מ הרי אלמנה אצל כל אדם דכיון שקדשה זה שנאסרה עליו בטל גיטא למפרע ואין לומר שמ"מ אסור לו לכתחלה לקדשה שהרי עדיין גרושה היא זה אינו דל"מ לרבא דקי"ל כוותי' דקידש ולא בעיל אינו לוקה פשיטא דלאו מידי עביד במה שמקדשה וכבר כתבנו לעיל סימן קצ"ז בשם התוס' דע"י קידושין לבד עברה על תנאה ע"ש וא"כ בטיל גיטא למפרע וכי הדר בעיל לה בהתירא היא גביה שכבר היא אלמנה למפרע אלא אפילו לאביי דס"ל קידש לוקה מ"מ הכא דע"י קדושין אלו נעשית אלמנה למפרע היתר גמור הוא וכמ"ש הרשב"א בחי' דף פ"ד ד"ה ע"מ שתבעלי ע"ש גבי ע"מ שתנשאי לפלו' דאע"ג דכ"ז שלא נשאה פלו' עדיין א"א מ"מ כיון שנכנסה לחופה נתקיים התנאי וכי הדר בעיל לה פנויה היא ואפי' בע"מ שתבעלי לפ' כיון דקי"ל דע"מ כאומר מעכשיו דמי אע"ג דבתחלת ביאה עדיין א"א היא מ"מ כיון דאחר גמר ביאה אגלאי מלתא למפרע דפנוי' היתה שפיר דמי וע"ש דמוקי לירושלמי דאסיר כה"ג כמ"ד ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ע"ש וכ"ת דר"ע לטעמיה דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דאדרבה כיון שהרצה עליה בכך שלא תנשאי לפ' ע"כ כוונתו היה שיהיו נשואי' חלי' לאחר מיתתו לדעת התוס' ורצונו היה שכשתרצה להתקדש לפלו' יפקע הגט קודם הקידושין בכדי שיכולו וגם הר"ן מודה הכא דע"כ אי אפשר שתעבור על תנאי' אלא אחר מיתת המגרש דבחייו ממ"נ לא תפסי קידושין אי משום א"א אי משום גרושה לכהן אליבא דר"ע וא"כ ע"כ בטיל ליה גיטא כ"ש לדעת הרמב"ן דתלי' במעשה נשואין ועי"ז בטיל גיטא למפרע ואשתכח דנשואין גמורין הן אחר מיתת המגרש דה"ל אלמנה למפרע ומצאתי בתשו' מהרי"ט סימן נ' שהקשה ג"כ כדברינו ע"ש. אמנם לדעת הני רבנן קמאי דס"ל דהיכא דמית בעל בטל תנאי' יתיישב על נכון דהנה לכאורה איכא לאקשויי לפי שיטת' היכי קאמר הרי אלמנה אצלו הא כיון דמת המגרש בטיל ליה לתנאי' והרי היא גרושה גם אצלו שהרי הוא כאלו לא התנה ולכך נראה דאע"ג דבמיתת הבעל בטל תנאי' היינו משעת מיתתו ואילך אבל עד השתא שפיר הוי התנאי קיים ואנן ס"ל השת' לפום הס"ד דע"מ הוי שיורא כאומר חוץ א"כ עד השתא לא הוי' גרושה אצלו שהרי לא הותרה לו ע"י הגט דאיהו חשיב שיורא ועכשיו שהותרה לו הרי מיתת הבעל מתירתה לזה ואין זו גרושה אצלו כלל משא"כ גבי שאר כל אדם היה גרושה קודם מיתתו על תנאי והיה הדבר תלוי בביטול התנאי ועכשיו שמת בטיל תנאי' והרי היה גרושה למפרע בלי שום תנאי אבל גבי האי דאסרה עליה לא היתה גרושה כיון שהתנה עליו ע"מ שלא תנשאי לו ולפום סברא דהשתא ע"מ הוי כאומר חוץ הלכך אצטריך לאקשויי הרי גרושה אצלו בזנות שלא התנה עליה אלא שלא תנשא א"כ לא היה שיור אצלו אלא בנשואין ולא בזנות וא"כ גרושה היא גם אצלו א"נ כמ"ש תוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל דהוי גרושה גמורה דרך מחמת התנאי אסורה וזה לא הוי שיורא ע"ש ותו ל"ק הא בטיל גיטא למפרע דכיון דמת המגרש בטיל תנאי' וגיטא קיים וכמ"ש ודו"ק) אמנם לפענ"ד נראה בישוב קושי' זו דלא תקשי להנך רבנן דפליגי בה והוא בשום לב במאי דקאמרי רבנן כיון דבחייו לא עברה עליה תנאי' ולאחר מיתתו הוא דעברה וכיון דבעל מית בטל תנאי' דנראה שפת יתר דהיה די לומר דכיון דמית בטל תנאיה דזהו עיקר סברתם ולכן נרא' שדקדקו בדבריה' אלו ליישב דלא תקשי להו הא דמקשי הרשב"א והר"ן דא"כ לא משכחת דינא דע"מ שלא תשתי יין לעולם דאין זה כריתות דהא אחר מיתת בעל פקע תנאי' לכך דייקי רבנן בלישנייהו משום דבחייו דבעל לא עברה על תנאה וזה שייך דוקא בהתנה כל ימי חיי פ' דכל ימי חיי הבעל לא בטיל תנאי' כלל דאמרי' שיתקיים התנאי לגמרי שלא תשתה יין בחיי פ' כל ימי חיי הבעל ומצד תנאי זה לא אגידא גביה דאפשר שימות אותו פ' בחיי בעל ותהיה מותרת לשתות יין גם בחיי הבעל והתנאי יתקיים בשלמותו שכל ימי חיי פלו' לא תשתה יין ואח"כ תהיה מותרת אבל בע"מ שלא חשתה יין לעולם אין זה כריתות שהרי אגידא גבי' לעולם מאי אמרת הרי תהיה מותרת לשתות יין אחר מיתת הבעל ומשום דבטיל לתנאי' הנה באנו לכלל ביטול התנאי בחיי הבעל דמאי שלא תשתה יין כל ימי חיי הבעל עדיין אין זה קיום התנאי כיון שהתנה עליה לעולם ואכתי אגידא ביה ואין זה כריתות אלא שתצטרך לומר עתה בחיי הבעל שתשתה יין אחר מיתת הבעל ולא אגיד אצלו א"כ באתי לידי ביטול התנאי בחיי הבעל דהא לא מצית משוי ליה גיטא אלא במה שתאמר עתה שיתבטל תנאו אחר מותו משא"כ בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' אין אנו צריכין לדון על ביטול התנאי כלל שהרי אפשר שתקיים התנאי ולא תשתה יין כל ימי חיי פ' ואפי' אחר מיתת הבעל ואפ"ה היי כריתות ולא אגידא גביה כיון דאפשר לה שתשתה אחר מות אותו פ' וא"כ בחיי הבעל אין אנו דנין בביטול התנאי כלל אדרבה אמרי' שיתקיים התנאי בשלמותו דאפשר הוא להתקיים ולא יהיה ביטול כריתות ובתר הכי כי מיית בעל אמרי' דגיטא קיים ותנאיה בטיל ממילא אבל באומר לעולם אי אפשר שיחול הגט אלא בשנאמר שלא תצטרך ליזהר בתנאו אחר מותו דאל"כ אין זה כריתות דהא אגידא גביה אלא ע"כ לומר שלא תצטרך לקיים אחר מותו והרי הוא התנה עליה שלא תשת' לעולם א"כ בקיום הגט אתה מבטל תנאו שהרי קיום הגט תלוי בביטול התנאי משא"כ כל ימי חיי פ' אנו אומרים כל ימי חייו שתקיים תנאי לגמרי ואפ"ה הגט קיים דלא אגידא גביה ובתר דמית בטיל תנאי' ממילא וגיטא קיים דתו לא אכפת לן כיון דעכ"פ בחייו לא באנו לדון על ביטול תנאו ודוק היטב. ובספר מכתב מאליהו שער ח' סימן כ"א כתב וז"ל עד כאן לא קאמרי רבנן דבמיתת המגרש בטיל לתנאי' אלא בע"מ שלא תעשי שקיומו בשב ואל תעשה וכבר קיימה תנאו בחייו וכדי שלא נמשוך הקיום גם אחר מיתתו קאמרי דבמיתת המגרש איבטל תנאיה כדי שלא תצטרך עוד לקיימו ברם בע"מ שתעשי דבר פ' שקיומו בקום ועשה וביטולו בשב וא"ת מודו רז"ל דלא איבטל תנאיה נענין שלא תוכל לקיימו עוד וכי קאימנא על דברי בה"ג ולשונו משמייהו דרבנן חזינן בהדיא דכך הוי דעתייהו בלי ספק דהא קתני והוו פליגי בה רבנן דכיון דבחיי הבעל לא עברה עליה תנאיה ולאחר מיתה הוא דעברה כיון דבעל מית בטיל תנאיה ולא בטיל גיטא למפרע ע"כ. והשתא נחזי אנן למה להו כל האריכות הלז הלא לסתור דינו של בה"ג די בשתי דברו' האחרונו' כיון דבעל מית בטיל לתנאי' כו' ומה להם לכל האריכות כיון דבחייו דבעל לא עברה כו' דהכל הוא שפת יתר ללא צורך ואמנם נראה להדיא שכיוונו לומר דוקא בכה"ג דלא עברה בחייו עליה תנאי' אלא אדרבה היתה מתעסקת בקיומו בשב וא"ת מש"ה כי מיית בעל בטל תנאיה ולא תצטרך עוד לעמוד בקיומו אבל בגונא שביטולו של תנאי הוא בשב וא"ת וקיומו הוא בקום ועשה לא אמרי' דבמיתת הבעל בטל לתנאי' ולא תוכל לקיימו במותו וכו' באופן דזה שכתבו רבנן קמאי דבמית' המגרש איבטל לתנאי' לא קשי' עלייהו מסוגית הגמ' וממאי דתני' פ' מי שאחזו דף ע"ב ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם כו' אין להוכיח משם דגם שמת לא איבטל תנאי' נגד מ"ש רבנן קדמאי דהתם שאני שהי' התנאי בקום ועשה כו' ולענין הלכה מרן ז"ל בש"ע לא הביא מזה כלום ונראה שיש להחמיר בדברי שניהם עכ"ל הממ"א. והנה דאף לפמ"ש כוונה אחרת בדברי רבנן קדמאי מ"מ נראין דברי מכתב מאליהו דע"כ לא קאמרי רבנן אלא בתנאי דשב וא"ת דכבר קיימה התנאי בעוד הבעל קיים אבל כל שלא התחילה עדיין לקיימו וכגון בקום ועשה מודו רבנן דצריכה לקיים התנאי אחר מותו ומהני קיום זה וכמו שהוכיח בצדק מהא דע"מ שתתני לי מאתים זוז נתנה אינה זקוקה ליבם איברא אכתי איכא למידק מהא דתנן בקידושין דף ס"ג ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת כו' מת הבן מלמדין את האב לומר אינו רוצה והיינו כדי שלא תזקוק ליב' וכדפירש"י והתם בגמ' מוקי לה להך דמת הבן מלמדין את האב כו' דמיירי אימ' ע"מ שלא ימחו' אב ע"ש וא"כ קמאי מהני הא דאומ' האב עתה איני רוצה כיון דבחיי הבן נתקיים התנאי שלא מיחה האב ואחר מיתת הבן הרי נתבטל התנאי ונימא דהקידושין קיימין והתם התנאי הי' שלא ימחה אבא והיינו בשב וא"ת. ואפשר דהתם בשעת שמיעה תלי' מלתא וכיון דבחיי הבן עדיין לא שמע האב דאילו שמע בחיי הבן ולא מיחה כבר היו הקידושין קיימין ולא הי' מהני מה שימחה אח"כ וע"כ לומר שעדיין לא שמע א"כ לא הי' שום התחלה לקיום התנאי עד אחר מיתת הבן ולכך שפיר מהני מה שימחה אח"כ דהוי כמו תנאי של קום ועשה כיון דבחייו לא התחיל הקיום צריך לקיימו אחר מותו. והנה נראה דאפי' בגט דס"ל לרבנן דאחר מיתה נתבטל התנאי לאו משום דמיתה גורם ביטול התנאי אלא משום דאחר מיתת הבעל תו לא אגידא בי' ותו לא מצי תנאה דבתר הכי לבטולי לגיטא למפרע והגט נשאר בקיומו וא"כ היינו דוקא במקום שאינה זקוקה ליבם דעכשיו ליתי' לבעל אלא דהגט מהני למפרע דלא ליהוי בני קמאי ממזרי בזה קאמרי רבנן דאחר מות הבעל בטיל תנאי' שהרי עכשיו מיתת הבעל מתירה ואינה צריכה גט כלל אלא לענין בני קמאי דבחיי בעל והרי בחיי הבעל קיימתה לתנאה אבל במקום שזקוקה ליבם ויבם במקום בעל קאי ויבמה יבא עלי' מחמת קדושין של אחיו א"כ גם לאחר מיתת הבעל נתבטל הגט בביטול התנאי וזקוקה היא ליבם משום שהרי עדיין צריכה היא לגט שלא תזקוק ליבם ואגידא בי' בבעל דזיקת יבם מחמת הקידושין של בעל אתי' לפ"ז התם שפיר אמרי' מלמדין את האב שיאמר אינו רוצה דהתם מיירי במקום יבם דהא לכך מלמדין את האב כדי שלא תזקוק ליבם וא"כ יבם במקום בעל קאי ולא בטיל תנאי' ובזה יש לדחות הראי' שהביא בס' מכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן מהך דע"מ שתתני לו מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם משום דהתם נמי במקום יבם איירי ואפי' בתנאי בשב וא"ת מודו רבנן דכיון דמיתת הבעל לא התירתה ועדיין צריכה לגט דיבם במקום בעל קאי לא בטיל תנאי' וכל שעברה על תנאה אפי' אח"מ הבעל בטיל גיטא למפרע כיון דלפמ"ש עיקר טעמייהו דרבנן משום דאחר מותו לא צריכה לגט כלל השתא דמיתת הבעל התירתה אלא לענין בני קמאי דבחיי הבעל כי היכי דלא להוי ממזרי והרי בחיי הבעל לא עברה על תנאה משא"כ ביבם דהשתא נמי צריכה לגיטא כדי שלא תזקק לו לכך צריכה לקיים התנאי. אלא דאכתי יש לקיים הראי' של בעל ממ"א לפמ"ש הריטב"א בקידושין פ' האומר בהך דנתנה אינה זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובי' ותמיהא לי אם אין לו אחי' הרי היא אינה זקוקה ליבם ולמה היא נותנת מעותי' בכדי ולמה לה גט ואיכא למימר כגון שזינתה או נשאת בחייו והיא רוצה לקיים גיטה וגירושי' להציל עצמה ממיתה ושלא יהיו בנים ממזרי' ורישא איירי ביבם וסיפא איירי בלא יבם עכ"ל. ומ"ש הריטב"א והיא רוצה לקיים גיטה וגירושי' להציל עצמה ממיתה לפענ"ד אינו מדוקדק דבלא"ה אינה חייבת מיתה דהוי התראת ספק שמא תקיים תנאה ואין לומר כיון דהתנאי הוא בקום ועשה מוקמינן אחזקתה שלא תקיים ודומה למ"ש תוס' פ' השולח סוף ל"ג ד"ה ואפקעינהו רבנן לענין בטלו מבוטל דלא הוי בזה התראת ס' ע"ש דלא דמי דהכא אדרבה היא גרושה לפנינו ולדעת הרמב"ם ודעמי' מותרת לינשא מיד אפי' לכתחלה ואפי' להאוסרי' להנשא לכתחלה היינו מדרבנן כמ"ש הפוסקי' אבל מדאורייתא מותרת להנשא מיד על סמך שתקיים תנאה כ"ש דלא שייך התראה דתנאי מלתא אחריתא היא והגירושין נגמרו לפנינו לכן נראה לענ"ד דמ"ש להציל עצמה ממיתה היינו מעון מיתה ולא מחיוב מיתה ממש וכמ"ש. וק"ל). וכיון דנותנת לקרובי' מיירי בלא יבם משום דאל"כ הוא קודם לקרובי' אלא לענין זנות ונשואין הוא דבעיא לקיומי גיטה א"כ ע"כ מוכרח כדברי מכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן דאל"כ אפי' לא נתנה כלל מתקיים גיטה למפרע להציל עצמה ממיתה או דלא ליהוו בני' קמאי ממזרי' אלא ע"כ בקום ועשה מודו רבנן ויותר נראה דאפי' הנך רבנן דסברי דאחר מיתת הבעל נתבטל התנאי לא אמרו אלא בגירושין ומטעמ' דאמרן דכיון דמיתת הבעל מתיר א"כ לא צריכא כלל לגיטא ובחיי הבעל הרי נתקיים התנאי אבל בקידושין כה"ג שהתנה המקדש ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חייך או חיי פ' ומת והיא זינתה בחייו ולא שתתה יין כל ימי חיי הבעל ושתתה לאחר מותו נתבטלו הקידושין למפרע ולא היתה א"א בשעה שזינתה דדוקא בגירושין דלרחוקי קאתי אמרי' כיון דמיתת הבעל נמי לרחוקי אתי ותו לא צריכא לגט נתבטל התנאי אבל בקידושין הוא להיפך דאם נאמר דאחר מיתת הבעל נתבטל התנאי ונתקיימו הקידושין הרי זה היפך מה שהמיתה עושה גבי קידושין כיון דמיתת הבעל לאו לקרובי קאתי אלא לרחוקי הלכך בקידושין אמרי' דאפי' אחר מיתת הבעל לא בטיל תנאי' וכל שנתבטל התנאי אפי' אחר מיתת הבעל בטלו הקידושין למפרע ובשעה שזינתה פנוי' היתה ובמשנה למלך פי"א מה"ל מכירה כתב ז"ל המקנה או הנותן לחבירו ע"מ שלא יעשה דבר פ' יש להסתפק אם התנאי נמשך אף אחר מיתת הנותן או דלמא אין התנאי קיים אלא בחיי הנותן ולכאורה נראה דדין זה תלוי במחלוקת הגאוני' במגרש ע"מ שלא תשתה יין ושתתה לאחר מיתת המגרש דיש מי שסובר שנתבטל הגט ויש אומרי' שלא נתבטל כמו שהביא פלוגתא זו הרה"מ פ"ח מה"ל גירושין ונראה דיש ללמוד משם לענין ממונות כגון הנותן מתנה לבנו ואין לו יורש אחר ע"מ שלא יעשה איזה דבר אפשר דדמי לגט ונ"מ לבע"ח של נותן שהי' אחר המתנה דאי אמרת נתבטלה המתנה אתי ב"ח וטרוף ומ"מ נראה דהכא לכ"ע כל שעבר על תנאו נתבטלה המתנה עכ"ל ומדכתב הגאון ז"ל בתנאי שלא יעשה איזה דבר שהוא בשב וא"ת משמע דס"ל כדעת המכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן קמאי שצריך לקיים אחר מותו וכנ"ל. ועוד מוכח מדבריו שכתב ואין לו יורש אחר משמע הא אם יש לו יורש אחר ודאי נתבטלה המתנה וזה כדברינו הנז' ומטעמא דאמרן דהא דמתבטל התנאי אחר מיתת המגרש לאו מיתה דקא גרמה לה אלא משום דמיתת הבעל מתירה ותו לא אגידא גבי' ואינה צריכה עוד לגיטו ולכך אינה צריכה לקיים תנאו ולמפרע לא בטיל גיטא דלהוי בני קמאי ממזרי כיון דבחיי הבעל נתקיים התנאי וכמ"ש ומש"ה בנותן מתנה לבנו ע"מ שלא יעשה איזה דבר והיו לו עוד בני' לכ"ע נתבטלה המתנה בביטול התנאי אפי' אחר מיתת הנותן דכיון דגם עתה צריך לקיום המתנה דאי משום ירושה הרי יש לו עוד יורשי' אחרים במותו וכיון שצריך גם עכשיו לקיום המתנה צריך ג"כ לקיים כל התנאי שהי' באותה מתנה ואפי' אחר מיתת הנותן לא בטל תנאי' להכי נקט שלא הי' לו יורש אחר א"כ הרי הוא דומה לגירושין שעכשיו אינה צריכה לגיטו דה"נ השתא אינו צריך למתנתו כיון דבמיתת הנותן ממילא הוא יורשו דהא לית לי' יורש אחר אלא דלפ"ז זכינו לדין שאם יש כאן בע"ח של נותן שנתחייב לו לאחר המתנה והרי הוא צריך גם עכשיו למתנתו דחי משום ירושה הי' הבע"ח גובה ממנו וכיון דצריך עכשיו לקיום המתנה צריך ג"כ לקיומי לתנאי' אפי' אחר מיתת הנותן ולא דמי לגט דאיירי בי' רבנן קמאי דלא בעי' התם לגיטא אלא כי היכי דלא להוי בני קמאי ממזרי ובחייו הא לא עברה על תנאה וזהו כונת המרש"ל דמסיים דהכא כ"ע מודו דכל שעבר על תנאו נתבטלה המתנה וכנ"ל. (הנה לפי המבואר כאן בדברי מרן ז"ל אין מקום למחלוקת זו שיש לגאוני' ז"ל בדין ממון ולא נ"מ מידי איברא לדידי משכחת לה גוונא בדין ממון דתליא ממש בפלוגתא של הגאוני' ז"ל כגון במכר כה"ג שמכר האב לבנו ע"מ שלא יעשה דבר פ' ואם יעשה תבטל המכירה למפרע ואין שום יורש אחר אלא הוא וקי"ל ביו"ד סימן קע"ד ובח"מ סימן ע"ז דכל היכא דבטלה המכירה פירות שאכל לוקח רבית קצוצה הוא לדעת הרמב"ם והמחבר ע"ש וא"כ נפקא מיני' אי מיית אב ואח"כ עבר הבן על התנאי דלדעת בה"ג בטלה המכירה למפרע ומעות דידי' במלוה הוי גבי דאב ופירות שאכל רבית היא ואיסורא קא עביד ולדעת הנך רבנן לא בטלה המכירה למפרע כיון דהשתא ליכא איסורא אפי' אם בטלה המכירה שהרי זכה בה במיתת האב מכח ירושה ודמי ממש לגירושין וא"כ לדעת רבנן קמאי מותר לו עתה לעבור התנאי ולא יעשה איסור למפרע ולפענ"ד הי' אפשר לומר דה"נ כ"ע מודו דצריך לקיים התנאי כיון דגם עכשיו צריך לקיום המכירה דאל"כ הוי רבית קצוצה למפרע והי' צריך להוציא עתה המעות מידו כמו בגזל אביו כדאי' בטוש"ע ח"מ סימן שס"ז סעיף ה' והוא מהש"ס דסוף ב"ק וכיון דצריך עכשיו לקיום המכירה ע"כ צריך לקיים תנאי' ואי בטלי' לתנאי' בטלה המכירה למפרע כמו בגירושין במקום יבם וכמו שביאר מרן ז"ל אבל אחר העיון זה אינו דלא מיבעי' לפמ"ש הרב בד"מ שם סימן שס"ז דדוקא גזל ונשבע דינא הכי אבל לא נשבע א"צ להוציא המעו' מידו ע"ש פשיטא דהכא לא בעי לאפוקי מת"י אלא אפי' למאי דמספקא לי' לב"י שם דאפי' בלא שבועה צריך להוציא המעות מת"י מ"מ נראה דהכא אפי' ברבית קצוצה א"צ להוציא המעות מת"י וכן משמע מסתימת הפוסקי' שלא הזכירו דין זה גבי רבית וטעמא דמלתא דשאני גזל דנחתינן לנכסי' ועוד דאית בי' מצוה והשיב את הגזילה לכך צריך להוציא הגזילה מת"י כי היכי דליקיים מצות השבה וחיובא רבא איכא דהא נחתינן לנכסי' אבל ברבית דלא נחתינן לנכסי' כיון דמדעתי' יהיב לי' אלא שמכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מ"ע וחי אחיך עמך כמבואר ברמב"ם ה"ל רבית וביו"ד סימן קס"א וזה דוקא כשתבעו הלוה כמבואר שם בט"ז דאפי' בע"ח לא מצי גבי מיני' בשעבודא דר"נ כיון דלא נחתינן לנכסי' ולא מיחייב אלא משום וחי אחיך עמך דלא שייך התם א"כ ה"נ אין צריך להוציא המעות מת"י אפי' ברבית קצוצה דהא לא שייך וחי אחיך עמך ולא נפקא מיני' השתא מידי אלא אי הוי איסור' למפרע ודמי ממש להך דבה"ג דלא נ"מ אלא דלא להוי בני קמאי ממזרי ולרבנן קמאי לא בעי תו לקיומי לתנאי' וזה ברור:

ומכל זה נראה דאם היא זקוקה ליבם אפי' בתנאי דשב וא"ת נמי מודו רבנן קמאי דכל שלא נתקיים התנאי אפי' אחר מיתת הבעל בטל הגט למפרע כיון דמיתת הבעל אינו מתיר במקום יבום וצריכה היא לגט ולקיום התנאי הנמשך לקיום הגט ודו"ק. ונראה לי להביא עוד ראי' לדברי הגאון בעל מכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן דלא בטיל לתנאי' אפי' אח"מ מעיקר תנאי שממנו למדו חז"ל דיני התנאי והוא תנאי ב"ג וב"ר שהתנה משה אם יעברו ב"ר וב"ג ונתתם כו' ומשה הוא דאתני בהדייהו ועיין פ' המדיר דף ע"ד גבי תנאה דאפשר לקיומי ע"י שליח פירש"י ז"ל כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם הארץ שהי' שלוחו של משה ע"כ וחזינין דחייבינהו יהושע לקיומי לתנאייהו שהתנה עמהם משרע"ה והרי כיון דמית משה בטל תנאי' ע"כ לומר כיון דהוי בקום ועשה לא בטיל תנאי' וכו' ועיין בר"ן פ' האומר בשם הירושלמי דתנאי נתתם הי' שיותן להם הארץ תיכף ואם לא יעברו יוציאו אותן מידן ודו"ק:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה