אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קמג

סימן קמא

סעיף טז

ס"ק א

אמר לה ע"מ שתנשאי לפלו' פ' המגרש פ"ד ת"ר ה"ז גיטך ע"מ שתנשאי לפלו' ה"ז לא תנשא ואם נשאת לא תצא כו' א"ל רבא לו הוא דלא תנשא הא לאחר תנשא הא בעי' לקיומי' לתנאי' וכ"ת אפשר דמנסבא היום ומיגרשה למחר ומיקיימא לתנאי' כו' הכי השתא כו' הכא בדידה קיימא לאגרושי אלא אמר רבא ה"ז לא תנשא לא לו ולא לאחר לו לא תנשא שלא יאמרו נשותיהן נותנין זה לזה במתנה לאחר לא תנשא דבעי לקיומי לתנאי' ואם נשאת לו לא תצא דמשום גזירה לא מפקינין לה מיני' ואם נשאת לאחר תצא דבעי' לקיומי לתנאי'. והנה דעת הרמב"ם דאם נשאת לאחר קודם שתנשא לפלוני בני' ממזרי' אע"ג דלבסוף נשאת לאותו פ' והתו' והרא"ש חולקי' בזה וסברי כיון דלבסוף קיימה לתנאי' ונתקדשה לפ' הרי היא מגורשת למפרע. וכן דעת הרשב"א בחידושיו והביא ראי' מדברי הש"ס שאמרו וכ"ת אפשר דמינסבא היום ומיגרשה למחר אלמא דמצי' לקיומי לתנאי'. ולפענ"ד נראה טעמא דהרמב"ם שהצריך לקיים התנאי ושתנשא לפ' קודם שתנשא לאחר היינו משום דמסקינין בש"ס דלאו בידה קיימא לאגרושי ובודאי לא התנה עלי' בדבר שאינו בידה ומש"ה אמרינין ודאי קפיד בתנאי' שלא תנשא לאחר קידם שתנשא לאותו פ' ואי הוי אמרינין דבדידה קיימא לאגרושי אין ה"נ דלא הוי קפידא אימת תנשא לפ' ומש"ה לפום מאי דסלקא דעת' דאפשר דמנסבא היום ומיגרשא למחר ומיקיימא לתנאי' והוי ס"ל דבדידה קיימא לאגרושה שפיר היי ס"ל דהוי קיום התנאי כשנשאת לפ' אף אחר שנשאת לאחר. אבל למאי דמסיק דהכא לאו בדידה קיימא לאגרושי א"כ ודאי זה לא התנה אלא על מה שבידה וקפיד בתנאי' שלא תנשא לאחר עד שתנשא קידם לאותו פ' ומש"ה כל שנשאת לאחר אע"ג דאיגרשה ונשאת אח"כ לפ' בני' מן הראשון ממזרי' ולא מהני לה קיום התנאי וז"ב. וכן מצאתי במשנה למלך פי"א מה"ל מכירה שכתב הרמב"ם ואם לא קיום התנאי ומכרו לאחר כו' וכתב הוא ז"ל נ"ל דמה שהוצרך רבינו לבאר זה כו' ויש מי שרצה לומר דבא להשמיענו דאם התנה ע"מ שתתנהו או שתמכרנו לפ' ומכרו לאחר אע"פ שלקחו אח"כ ממנו וחזר וקיים תנאי' קפידא הוי שלא התנה אלא על מה שבידו לא שיקנה תחלה לאחר ואפשר שלא ירצה זה למכרו לו ואע"פ שמכרו וקיים תנאי' קפידא הוי עכ"ל. ובחי' פ"י שם ראיתי שכתב ז"ל ולענ"ד נראה ליישב משום דלכאורה מוכח להדיא מברייתא דאי אפשר לומר דאם נשאת לאחר תנשא דא"כ לא התירה בגט זה לשום אדם כי אם לפ' וה"ל שיור בגט ומאי שנא מאם אמר הרי את מותרת לכל אדם חוץ מפ' דלא הוי גט וכ"ש הכא דלא התירה לשום אדם אלא לאדם אחד וליכא למימר דשאני הכא שמותרת לכל אדם אחר שתנשא לפ' ותתאלמן או תתגרש הא ליתא דהא בחוץ מפ' נמי מותר' לאותו פ' לאחר שנשאת לאח' מן השוק ונתארמל' או נתגרשה כו' וע"ש שהאריך בזה וכתב דאע"ג דלא התירה לשום אדם שפיר מהני כיון דהוא בלשון תנאי וע"ש. אמנם לי נראה דאין צריך לכל זה דאפי' לדעת הפוסקים דס"ל דע"מ שלא תנשאי לפ' הוי שיור בגט הכא בע"מ שתנשאי לפ' מהני ולא תהא רשאה להנשא לאחר קודם שתנשא לפ' כמ"ש הרמב"ם והא דלא הוי שיור בגט היינו משום שמותרת לכל אדם אחר שתנשא לפ' ותתאלמן אי תתגרש ומ"ש דהא בקוץ נמי מותרת לאחר שניסת לאחד מן השוק אין זו קושי' כלל דודאי באומר חוץ מפ' לא התירה המגרש לאותו פ' לעולם והא דמותרת לו אחר שניסת לאחד מן השוק ונתגרשה לאו מכח גירושי הראשון הוא אלא משום שניסת לשני ניתק האישות מן הראשון לגמרי להשני וכמו שפירש"י להדיא שם דף פ"ג בהא דתניא מודה ר' אליעזר כו' ע"ש וכ"כ שם התוס' ז"ל וטעמא כיון שנשאה זה שהותרה לו נתרוקן לו כל האישות ופקע אישות של ראשון לגמרי ע"ש. (וכן מוכח מלשון הברייתא שהשיב רשב"א וכי מצינו זה אוסר וזה מתיר ע"ש) א"כ לאו מכח בעלה הותרה ולא ע"י גירושין שלו אלא ממילא הותרה לכך הוי שיור בגט ופסול אבל באומר על מנת שתנשאי לפלו' מה שמותרת לכל אדם אחר שתנשאי לפלו' מכח הגט הראשון הוא שמותרת ושפיר הוי כריתות ומש"ה לא הוי שיור ודו"ק (עיין בחידושי הרשב"א דף פ"ג ד"ה אלא בעל מנת שכתב ז"ל ואפי' אמר לה ה"א מותרת לכ"א ע"מ שלא תנשאי לפ' מכאן ועד שלשים יום אין זה כריתות כו' וכן נראה מדלא פליג ר' טרפון בין על מנת לע"מ דא"כ ה"ל לפרושי בהדיא הרי שאמר לה כו' ע"מ שלא תנשאי לפלו' מכאן ועד י"ב חודש כו' אלמא אפי' בע"מ שלא תנשאי עד ל' יום איכא למיפרך וכ"ש כשאמר לה עד י"ב חדש דאינו דומה לזה גיטך לאחר יב"ח דהתם לא חל הגט ולא כורת כלל עד יב"ח ולאחר יב"ח כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכרת מקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת ה"ז שיור בגט ואין זה כריתות וא"נ למ"ד בע"מ לא פליגי בחוץ נמי דכותה היא כגון דאמר לה ה"א מותרת לכ"א חוץ מפ' שלא תנשאי לו עד ל' יום אין זה כריתות לפי שבשעה שחל הגט להיות כורת אינו כורת לגמרי אצל הכל ואין זה כריתות עכ"ל מבואר מזה דכל דהוי שיור בגט אפילו לזמן מועט תו לא הוי כריתות דבעינן דבשעה שהוא כורת יהיה כורת לגמרי אצל כל אדם ולא מהני מה שמותרת אח"כ לכל אדם ואע"ג דבלא"ה אסורה לינשא תוך ג' חדשים כיון דמדאורייתא מותרת לינשא מיד ולזה אסורה משום שיורא אין זה כריתות כן מבואר שם בדברי הרשב"א ע"ש לפ"ז אף שנסתרה ראייתו של הגאון פ"י מהא דחוץ וניסת לא' מן השוק וכמו שהשיב עליו מרן ז"ל בטוב טעם מ"מ הדין דין אמת דכל דהוי שיורא אפילו לשעה חדא אין זה כריתות דבשעה שהוא כורת צריך שיהיה כורת לגמרי ונראה שכן גם דעת הרמב"ם ז"ל שהרי הוא פסק דעל מנת לא הוי שיור ואפ"ה צריך שיקבע זמן כמבואר בדבריו פ"ח מגירושין דאם אמר על מנת שלא תנשאי לפלי' סתם אכתי אגידא גבי ע"ש ומוכח מזה דבאומר חוץ דהוי שיורא אפילו קבע זמן לא מהני ואין סברא לחלק בין זמן מרובה לזמן מועט ודו"ק. אמנם הנכון דהכא גבי ע"מ שתנשאי לפ' ודאי דאין כאן שיור שהרי מותרת היא לכל אדם ובלבד שתקיים תנאה ולא גרע משאר תנאי' שבקום ועשה דס"ל לרוב הפוסקים שאסורה להנשא עד שתקיים תנאה בדבר התלוי באחרים וכמש"פ המחבר לעיל סעיף ב' ול"ד לע"מ שלא תנשא לפ' דס"ל להרמב"ן ודעמי' דהוי שיור משום דמתנה עליה בפירוש שלא תנשא א"נ משום דהוי הנך טעמי דפרשי תנאי בברייתא אי כר"ט שלא יעקור מצות יבום אי כר"ע שלא יהיו בניה ממזרים יכל הני טעמי לא שייכי הכא שהרי יכולה לקיים התנאי מיד ולא יהיה שום חשש אח"כ ודוק כי נכון הוא:

ס"ק ב

ואין תקנה להתירה אא"כ יקדשנה המגרש כן הוא בתשובת הרא"ש כלל מ"ה סימן כ"ט ח"ל ראובן גירש את אשתו ע"מ שלא תנשא לשמעון אם יכול לבטל תנאו אח"כ או לא ומהו שיחזור ראובן ויטלנו הימנה ויתננו לה בלא תנאי ויבטל הא' תשובה לבטל התנאי אינו יכול כיון שנתן לה הגט בתנאי אינו יכול לבטלו ובנטילת הגט ממנה ויחזור ויתננה לה פעם אחרת אין תקנה כי כבר אינה אשתו כי נתן לה גט גמור בלי שייר אלא שהטיל בו תנאי ואין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור בלי תנאי עכ"ל ובתשו' מהרי"ט ח"א סימן מ"ט כתב עלה וז"ל ותמה אני למה לא יועיל ביטול התנאי כו' והרא"ש עצמו בכלל מ"ז סימן ד' וה' האריך וביאר שביטל התנאי מועיל דאתי דיבור ומבטל דיבור כו' והיאך סתם עלינו את הפתח כאן בתשובה זו ואמר דאין תקנה אלא שיקדשנה ויתן לה גט גמור וראיתי בדברי תוס' ריש המגרש אף בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפ' בהדיא שיכול לבטל התנאי ע"ש ד"ה אפי' לא נתגרשה אלא מאישה בסוף הדיבור הביאו מה שהקשו בירושלמי מ"ט לא תני בהדי ט"ז נשים שפוטרות צרותיהן ומשני תמן מן התורה אסר' עליו כו' ופי' התוס' אבל בא"א האיסור תלוי במגרש שאם יתירנה ליבם קודם שימות אחיו המת שנשאה כו' ואם לחשך אדם לומר שאין דברי הירושלמי אמורים אלא בתנאי חוץ אליבא דר"א דהואיל ולאותו פ' לא נתגרשה מעולם יכול הוא לחזור ולגרשה גביה אבל בתנאי דע"מ כיון דנתגרשה לגמרי אצל כל אדם אלא שהטיל בו תנאי שוב לא שייך עוד גירושין אחרים וגם ביטול לא מהני אף אתה אמור לו דבתנאי חוץ לא שייך לאקשויי כלל אמאי לא תני לה בהדי ט"ו נשים כו' דמשמת ראובן כבר הותרה לאחיו דתניא התם מודה היה ר"א במגרש את אשתו כו' חוץ מפ' והלכה ונשאת לאחד מן השוק ונתארמלה או נתגרשה שמותרת לזה שנאסרה עליו כו' ועוד אני תמי' אפי' תימא דביטול לא יועיל למה הצריך לקדשה כדי לגרשה ויכתוב לה גט אחר ויתן לה בלי שום תנאי דאין לומר דמאחר שנתגרשה ממנו לגמרי אין גט אחר גט ולא מהני מידי הגט האחרון כיון דלא אגידא בי' כלל דמ"מ בשעה שתנשא לאותו פלו' נתבטל הגט הראשון והרי היא א"א למפרע ויכול לחול שפיר הגט האחרון שהוא בלי שום תנאי ויש ראיה לזה מהא דאמרינין פ' נערה קדשה על תנאי וכנסה סתם מקודשת ואמרי' משום דאין אדם אותו בעילתו בעילת זנות הרי כאן אע"פ שהיתה מתחילה מקודשת גמורה אלא שהטיל תנאי בקדושין חיילי שפיר קידושין האחרונים שהיו בלי שום תנאי דכיון שנתבטלו הקידושין הראשונים חלו האחרונים ואף לגבי גט כיוצא בו ודמי' לשבועה דתנן פ' שבועות שתים שבועה שלא אוכלנה שבועה שלא אוכלנה כו' ואמרי' בגמ' דכי משכח רווחא חייל כדרבא שאם שאל על הראשונה עלתה לו שניה וכן מוכח להדיא מדברי רמ"ה שהביא הטור דבריו סימן קמ"ג גבי ע"מ שתנשאי לפלוני כו' אבל אם נתקדשה לו לבד תצא ולא יחזיר אלא לאחר מיתת הבעל או שיתן לה הבעל גט שני בלא תנאי הרי מוכח מדבריו שיש גט אחר גט אף שהראשון היה גט גמור ותשובה זו אי מר חתים עלה צ"ע עכ"ל וע"ש שהאריך בזה עם הרבנים הגדולים ה"ה מ' יעקב אבולאפי' עם ה"ה מ' משה קאשטילץ וע"ש באורך סימן נו"ן וכל מ"ש מהרי"ט שם לדחות דברי הרבנים במה שכתבו לחלק נראין דברי מהרי"ט בכל עניניו. וכבר עמד בזה אביו בתשו' מבי"ט ח"ב ס' א' וכתב שם שמצא להר"ש בן הרשב"ץ לישבו ע"ש דברי מהר"ש גם מ"ש המבי"ט בישובן מדידי' ובכל אלה לא מצאנו מרגוע לדלות שכלנו. והנה בב"ש כתב לחלק משום דתנאי דע"מ שלא תנשאי לפלו' הוא בשב ואל תעשה ומותרת להנשא מיד ומש"ה אינו יכול לבטל התנאי ע"ש וכבר היה החילוק הזה לפני מהרי"ט ודחהו משום דהא דבתנאי דקום ועשה דאינה מותרת לינשא עד שתקיים תנאה אינו אלא מדרבנן אבל מדאורייתא אין חילוק בין תנאי דקום ועשה או בשב וא"ת ע"ש ואמנם הקושיא שהקשה מהרי"ט אמאי לא מהני הכא גט אחר גט כיון שאם תנשא לאותו פ' יתבטל הגט הראשון ויחול גט השני למפרע מזה לא הזכיר בב"ש כלום. (עיין בספר מכתב מאליהו שער ח' משפטי התנאי' סימן י"א שהביא כל דברי המבי"ט והר"ש ודברי מהרי"ט והאריך בפלפולו לקיים דברי הרא"ש ז"ל ולהצילו מהשגת מהרי"ט ותורף דבריו דכיון דהשתא מותרת לינשא לאו אשתו היא ולא אמרינן כיון שעברה על תנאה הוברר הדבר למפרע דבכה"ג לא אמרינן ברירה בדבר שאין בידו לעשות מיד והביא ראיה מדברי מהרלנ"ח סימן קי"ט דף קע"ה ע"ג ע"ש שהעלה לקיים דברי מהר"מ קאשטליץ גם העלה דדברי הירושלמי שהביאו התוס' הם דוקא באומר חוץ ושדעת הירושלמי דלא אמרינן נתרוקן והותרה לזה שנאסרה עליו אלא היכא שנתארמלה שלא במקום יבם אבל במקם יבם לא אמרי' נתרוקן ועדיין אסורה לו ובהא פליג הירושלמי אש"ס דילן ע"ש באורך שהביא ראיה לדבריו ולענ"ד דבריו צע"ג חדא במ"ש דהירושלמי פליג אש"ס דילן וס"ל דלא נתרוקן אישות של הראשון אלא בשעת ההיתר כגון שנתגרשה או נתארמלה שלא במקום יבום אבל כ"ז שהיא תחת בעלה עדיין איסור א"א של הראשון עליה לגבי פלוני וכן במקום יבם עדיין לא הותרה דיבם במקום בעל קאי וש"ס דידן פליג בהא וס"ל דע"י נשואין של זה מן השוק נתרוקן אישות הראשון לגמרי וכמו שביארו בפירוש רש"י ותוס' והרשב"א ושכל ראייתם והוכחתם מדפריך בש"ס דילן אהא דר"ט ע"ש והוא תמוה דאם איתא דאפשר לחלק בכך קשה מאי פריך בש"ס אר"ט אימא אין ה"נ דבמקום יבם עדיין לא נתרוקן וכדעת הירושלמי לפי סברתו ומדחזינן דמקשה בפשיטות אי בחוץ משרי שרי ר"א ונראה דמקשה בכח ע"כ לומר דאי אפשר לחלק בהכי וע"כ עם נשואי זה מן השוק נתרוקן אישות הראשון לגמרי וכמ"ש רש"י ותוס' והרשב"א ושכן הדבר מוכרח מעצמו כמו שיבואר לפנינו ולכך שפיר מקשה אי בחוץ משרי שרי ר"א ועוד שנית שכבר ביארנו לעיל סימן קל"ז דאם לא היה נתרוקן אישות הראשון לגבי אותו פ' היתה אסורה להשתמש לכל העולם שהרי משתמש בצד א"א של חבירו הבט שמה וראה שהוכחתי כן מדברי הירושלמי ומלשון התוספתא דפרקין ומדברי הרשב"א בחי' ושכן מבואר בתשוב' הרא"ש כלל מ"ה סימן י"ז ע"ש וא"כ א"א לומר שלא נתרוקן האישות עד אחר שהותרה מהשני אלא בשעת נשואי השני נתרוקן לו כל האישות וכסברת ש"ס דילן כן הדבר מוכרח מעצמו ועוד בה שלישית במ"ש הירושלמי שהביאו התוס' דפריך ולתני ט"ז נשים פוטרות צרותיהן לדברי ר"א ומשני תמן התורה אסרתה ברם הכא הוא אוסרה ופירשו התוס' שביד המגרש להתירה ליבם אחר שנשאת לאחיו וכתב הוא ז"ל דהירושלמי מיירי בחוץ וכמ"ש מהרי"ט ולית ליה לירוש' שנתרוקן אישות לגבי יבם וכנ"ל ע"ש אפי' נימא הרי עדיין תקשי לן מאי משני הכא ביד המגרש להתירה הא אי אפשר להתירה דכל שאינה כולה לפני היבם ה"ל ערוה וצרת ערוה כמ"ש הרשב"א בחי' לעיל ד"ה והא דאמרינן הכא אלא אשת ב' מתים ע"ש שמבואר בדבריו דאותו צד שאינו זקוק ליבם ה"ל ערוה שאינה יכולה להתייבם והרי היא כערוה וצרת ערוה שפטורה מן היבום וכן מבואר בירושלמי הביאו שם הרשב"א דאם קדשה ראובן מהיום ולאחר ל' יום ושמעון אחיו קדשה לאחר כ' יום ומת אחד מהן השני מהו שיהא מותר בה מה נפשך מה שקנה בה קנה והשאר נפלה מחמת אחיו ר' יודן בן פזי אסור בה א"ר יוסי טעמא דר"י ב"פ דכל יבמה שאינה כולה לפני צד הקנוי שבה נידון משום ערוה וערוה פוטרת צרתה ומבואר שם ברשב"א דה"ה אם לא קדשה שמעון כלל אלא שקידושי ראובן היו בשיורא ג"כ אני קורא בה כל יבמה שאינה כולה לפני צד הקנוי שבה ע"ש שכתב ז"ל בר מן דין ובר מן דין אסורה ליה ללוי דכי מיית ליה ראובן לא נפלה קמי לוי אלא פלגא וכל יבמה שאינה כולה כו' ע"ש וא"כ ה"נ אם איתא דבשעת נישואין של זה עדיין לא נתרוקן אישות הראשון לגבי אחיו א"כ קדושין לא היו חלין לגבי אחיו שעדיין א"א היא לגביה מן הראשון וה"ל קידושין חוץ משמעון אחיו וא"כ תי אין ביד המגרש להתירה לאחיו דאף אם יגרשנה עכשיו שנית אף לגבי שמעון מ"מ קידושי אחיו לא חלו לגבי שמעון דבאותה שעה עדיין היתה א"א גביה והרי היא עתה פנוי' לגבי שמעון ואני קורא בה כל יבמה שאינה כולה לפני צד הקנוי שבה שהרי היא קנויה לראובן חוץ משמעון וא"כ עדיין הוא ערוה לגבי שמעון ואסורה להתייבם. איברא הא איכא לתרוצי דאפשר לומר דכיון דבאמת ראובן קדשה סתם ודעתו לקנות כל אישות שבה בלי שום שיור אלא שלא היה אפשר לחול לגבי שמעון מפני אישות הראשון בהא אמרי' אחר שנתגרשה מהראשון פעם שנית אף לגבי שמעון גמרו קדושי ראובן אף לאותו צד דלגבי שמעון אחיו ודמיא להא דאמרינן לעיל פ' השולח גבי חצי' שפחה וחציה בת חורין שנתקדשה לראובן ונשתחררה וחזרה ונתקדשה לשמעון דאמר ר' זירא גמרו קידושי ראשון ואע"ג דפליג התם ר' יוסף ב"ח ולדידן הוי ספיקא דדינא כמבואר לעיל סימן מ"ד ע"ש הכא שאני דכבר פירש"י התם ז"ל פקעי קדושי ראשון ואפי' למ"ד מקודשת בא השחרור והפקיע ומקודשת לשני שהרי נשתנה גופה והוי כקטן שנולד עכ"ל ולפ"ז התם דאיכא למימר פקעו קדושי ראשון דאשתנו גופה משא"כ הכא דלא אשתני גופה כלל אי אפשר לומר דפקעי קדושיו וע"כ לומר דגמרו ולכך מותרת להתייבם לשמעון אחיו ודו"ק אמנם הקושיות הראשונות במקומן עומדות ועדיין הדבר צ"ע ועיין מ"ש מארן ז"ל סוף ס"ק זה:

וראיתי לאחד מגאוני האחרונים שרוצה ליישב קושית מהרי"ט וכתב לחלק דבשאר תנאי' שפיר יכול לבטל התנאי שהרי אם לא קיימה התנאי אגלאי מלתא למפרע דגיטא בתורת פקדון היה בידה ממילא יכול לגרשה באמירה שנית הא גיטך סתם משא"כ להתירה לינשא לפ' אי אפשר דכ"ז שלא נתבטל התנאי בפועל לא מהני אמירתו דהא מגורשת ועומדת הוא ואף אחר שנתבטל התנאי בפועל דהיינו שניסת לפלו' מ"מ לא מהני אמירתו עכשיו ל"מ לדעת התוס' דניסת בחיי המגרש לא בטיל גיטא שאין הנשואין חלין א"כ א"א לתנאי' להתבטל ואין תקנה להתירה לפלו' ואפי' לדעת הר"ן דס"ל דהגט חל בשעת נשואין ולא קודם ולא אח"כ א"כ כבר קנאתו לגיטא לענין נשואין ולא מצי תו להגרש בו אלו הם תורף דבריו בקצרה והנה במ"ש דלדעת תוס' א"א לתנאי להתבטל שאין הנשואין חלין כלל ולעולם לא בטל גיטא קמא כבר קדמו בזה הגאון בעל מכתב מאליהו ז"ל ע"ש. ולענ"ד לא כיונו יפה בזה דהכא מודו תוס' דהנשואין חלין דעיקר טעמא דתוס' הוא משום דאף אם נאמר שהנשואין חלין ובטיל גיטא א"כ חזרה להיות א"א ושוב אין הנשואין חלין ונמצא שלא עברה על תנאה וכן מבואר להדיא לכל מעיין בדברי תוס' והרמב"ן והר"ן ע"ש וא"כ הכא לא שייך לומר כן דשפיר מצינו למימר דעברה על תנאה בנשואי פ' ובטיל גיטא קמא והנשואין חלין מחמת הגט השני ודו"ק:

ועוד בלא"ה הא ס"ל להרא"ש בתשו' כלל מ"ה סימן י"ז דניסת בחיי המגרש בטיל גיטא ובני' ממזרי' וזה שלא כדעת תוס' והביאו ב"י סימן זה ע"ש ומ"ש עוד דלדעת הר"ן כבר קנתה לגיטא לענין שיחולו נשואי פלו' אינו מובן כלל שהרי בשעה שאומר לה שנית הא גיטך בלא תנאי עדיין לא נשאת לפלו' א"כ לאחר שתנשא לאותו פלו' שפיר נאמר אגלאי מלתא למפרע שלא היה אותו הגט חל עדיין בשעה שאמר לה פעם שנית הא גיטך אלא היה תלוי באם וכאילו אמר לה אם תנשאי לפלוני יהיה הגט חל באותה שעה וכבר כתב הוא בעצמו דבתנאי באם יכול לבטל הנתינה הראשונה שהרי יכול לבטל הגט וא"כ יכול לבטל התנאי ולומר שתתגרש מיד דזה הוי ממש כאילו אמר בתחילה זה גיטך אם תנשאי לפ' שאין הגט חל אלא בשעת שניסת לפ' ואם חזר ואמר זה גיטך מיד דודאי מהני וזה פשוט:

עוד כתב שם וז"ל ועוד נ"ל לחלק דודאי כל שנתגרשה ומותרת להנשא מדאורייתא כו' אז בודאי מגורשת גמורה היא מעכשיו כו' ושוב הוי אין הגט שלו וכאילו אינו אשתו כו' ואף לגרשה אחר שיתבטל התנאי ותהיה אשתו למפרע מ"מ לא מהני מה שמגרשה עכשיו דה"ל דשלבל"ע כו' לפ"ז נראה החילוק פשוט דכל שביד הבעל לבטל הגט דהיינו שלא יתקיים התנאי א"כ בידו לעשו' שתהיה אשתו וכל שבידו לא הוי דשלב"ל כמבואר בכתובות דף פ"ב מש"ה במאתים זוז שהברירה ביד הבעל שלא לקבלם למ"ד נתינה בע"כ לא שמה נתינה ואפי' למ"ד ש"נ מ"מ יכול להטמין עצמו ושלא בפניו ודאי לא ה"נ וכיון דבידו הוא יכול לגרשה כו' משא"כ בע"מ שתשמשי את אבא ושלא תנשאי לפלו' שאין ביד הבעל לבטל הגט כו' אין יכול לגרשה עכשיו וכשיבטל התנאי ותהיה אשתו דה"ל דשלב"ל גמור כיון דאינו בידו זה נ"ל ברור עכ"ל:

והדברים מתמיהי' במ"ש דבמאתים זוז בידו להטמין עצמו דמה בכך שיטמין עצמו איזה זמן אעפ"כ לא יהיה הגט בטל שמא יקבלם אח"כ שהרי התנה בלא זמן וא"ת שהתנה על זמן קבוע וכשיעבור הזמן יתבטל הגט אין זה עכשיו בידו אלא כשיעבור הזמן ועוד מוכח בש"ס איפכא דהיכא דהוי נתינה בע"כ מקרי בידו דנותן ולא חיישינן לשמא יטמין וכ"ש דלא אמרי' בידו להטמין ע"ש בש"ס פ' האומר דף ס"ב דפריך אהא דאמר ר' יוחנן כל שבידו לאו כמחוסר מעשה הוא מהא דא"ר אושעיא בעי הנותן פרוטה לאשתו ואמר לה הרי את מקודשת לי לאחר שאגרשך מהו תפשוט דמקודשת ומשני נהי דבידו לגרשה בידו לקדשה ע"ש. הרי לפנינו דמקרי בידו לגרשה כיון דמיגרשא בע"כ אע"ג שיכולה להטמין עצמה ה"נ אי נתינה בע"כ ה"נ הוי כאילו קיימה התנאי ומגורשת גמורה היא ועוד הדברים בעצמם אין להם שחר ולא דמי כלל להא דכל שבידו לאו כמחוסר מעשה דהתם רוצה שיחול הקנין והמעשה ההוא לאחר זמן אף שעכשיו עדיין אינו חל ואפילו היכא דלא מצי חייל השתא כגון פירות מחוברין יהיו תרומה על תלושין אפ"ה כיון שבידו לתלשם ויחול הדבר מיד שפיר חייל לאחר זמן וא"כ הכא קשה ממ"נ אם בידו לבטל הגט מיד ולגרשה מחדש יבטל הגט ויגרשה כי בזה הוא רוצה שתתגרש מיד בכל אופן ולמה ליה לדחוקי נפשי' לומר משום דבידו לא הוי דשלב"ל לימא כיון שאינו רוצה לקבל המאתים זוז בטלה נתינה קמייתא ומתגרשת עתה מחדש אלא ע"כ דאע"ג שאינו רוצה לקבל עתה בזה לא נתבטלה נתינת הגט:

א"כ אתה אינו בידו ובאמת אין זה ענין כלל לדשלב"ל שהרי אחר שנתבטל התנאי אגלאי מלתא למפרע שהיה כבר בעולם וקושטא דהאי מלתא תלי' בברירה וכמ"ש בס' מכתב מאליהו הבאתיו לעיל ע"ש. וזה ברור לכל מבין):

עוד כתב הב"ש בשם הב"ח לחלק דתלי' הכל אם הוא תנאי דלצעורי אינו יכול לבטל אבל אם הוא תנאי דלאו לצעורי יכול לבטל ותנאי דשלא תנשאי לפ' הוא תנאי דלצעורי ע"ש ותמה אני מה ענין ביטול תנאי' להא דלצעורי בשלמא מחילת התנאי שפיר תליא בלצעורי דהיכא דלצעורה קא מיכוין לא מצי מחיל שהרי לא ציערה והרי הוא עדיין עומד בתנאו והיא לא קיימתו אבל ביטול התנאי הוא דבר אחר שעיקרו התנאי לגמרי למפרע כאילו לא התנה כלל מעולם והמעיין בתשו' הרא"ש כלל מ"ו ס"ח ד' יראה מבואר כן בהדיא שכתב שם וז"ל:

והרמב"ם כתב בה' גיטין פ"ח הרי זה גיטך ע"מ שתתן לי כלי פ' ואבד אותו כלי אע"פ שנתנה לו אלף זוז בדמיו איני גט עד שתתן לו אותו הכלי או עד שיבטל התנאי הרי שכתב דאף במקום שאין נתינת דמים מועלת ולא מחילה כיון דלצעירה קא מיכוין אפ"ה ביטול התנאי מהני דמלתא דפשיטא דדיבור מבטל דיבור לקיים המעשה עכ"ל הרא"ש ע"ש ומבואר להדיא דאפי' במקום דלצעורה קא מיכוין נמי מהני ביטול התנאי וכמ"ש:

ובתשו' שם סימן ה' כתב הרא"ש עוד וז"ל ועיקר הטעם מה שיכול לבטל התנאי ושאר המעשה קיים משום דילפינין מתנאי ב"ג וב"ר שיש כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי ואי לאו דילפינין מהתם לא הי' כח בתנאי לבטל המעשה אם לא יתקיים התנאי וכיון שכן הוא שהמעשה הוא דבר בפני עצמו וראוי להתקיים בלתי קיום התנאי אלא דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר א"כ יכול לבטל התנאי ואין קיום המעשה תלוי בו דדיבור בעלמא הוא ואתי דיבור דביטול התנאי ומבטל דיבור של התנאי והמעשה קיים כדחזינין בקדושין פ' האומר דפליגי ר' יוחנן וריש לקיש במקדש אחר שלשים יום וחזרה בה תוך שלשים דאמר ר"י דאתי דיבור ומבטל דיבור אע"ג דאיכא מעשה נתינת המעות ליד האשה כ"ש דיבור של ביטול התנאי מבטל דיבור של תנאי דליכא מעשה אלא דברי' בעלמא עכ"ל וכיון דטעמא דהרא"ש דאתי דיבור ומבטל דיבור א"כ ודאי נעקר התנאי לגמרי וא"כ אפי' תנאי דלצעורה נמי נעקר והמעשה קיים וכמ"ש הרא"ש שם סימן ד' דאפי' דלצעורה נמי מהני ביטול ואמנם הנראה לענ"ד ביישוב דברי הרא"ש הנ"ל הוא לפמ"ש הר"ן בפ' המגרש במה שהקשו תוס' בתנא' דע"מ שלא תנשאי לפ' דאם נשאת לאותו פ' דבטל הגט ובני' ממזרי' ואמאי הא אין הנשואין חלין כלל שהרי אסורה משום א"א והן הן דברי התוס' שם דף פ"ג ד"ה ועמדה ונשאת ע"ש:

והרמב"ן כתב כיון דדרך נשואין נשאת לו אע"פ שאין הקידושין תופסין נתבטל הגט והר"ן כתב עלה ז"ל ולי נראה דכיון דאי אפשר לבטל הגט אא"כ חלין הנשואין אלא דתנאה הוי שאם תנשא לפ' יתבטל הגט למפרע וגם מכאן ולהבא ולא יחלו הגט אלא בשעת נשואין לאותו פ' ולא דמי להא דהיום אי את אשתי ומחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה דהתם היום פסקה לגמרי אבל בזה דלא פסקה לגמרי אלא בכדי שיחול נשואין של אותו פ' כו' ע"ש:

ולפ"ז גם כשנשאת לאותו פ' לא נתבטל הגט לגמרי אלא דמהני עכ"פ שיחולו נשואי פ' בשעה שנשאת לו ועמ"ש בסק"ג ובכגון זה נראה דלא מהני ביטול התנאי והוא דכיון דעיקר טעמא דהרא"ש משום דאי לאו דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר לא הי' כח ביד התנאי לבטל המעשה אפי' אם לא נתקיים התנאי וכיון דהמעשה הוא דבר בפ"ע וראוי להתקיים בלתי קיום התנאי לכך יכול לבטל התנאי והמעשה קיום בפ"ע וכל זה אינו אלא בשאר תנאים דעלמא שהתנאי בא לבטל המעשה לגמרי כשלא יתקיים בזה לא הי' כח בתנאי לבטל אי לאו דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר אבל האומר אם תתני לי ר' זוז זה גיטך מהיום ואם לא תתני זה גיטך לאחר ל' יום כיון שאינו בא לבטל המעשה לגמרי אלא שמחלק בזמן תלית הגט שאם לא יתקיים התנאי הי' הגט חל אחר איזה זמן תנאי כזה אין אנו צריכין ללמוד מתנאי ב"ג וב"ר ומן הסברא אין המעשה קיים אלא על הסדר שהתנה ובנ"ד נמי הכין הוא דה"ל כאילו אמר אם לא תנשאי לפ' ה"ז גיטך מהיום ולעולם ואם תנשאי לפ' ה"ז גיטך לאותה שעה בלבד ורונה הוא בקיום המעשה עכ"פ ואין כאן עקירת מעשה ע"י תנאי כלל ולא הוי המעשה דבר העומד בפ"ע זולת התנאי רק המעשה והתנאי הם דבר אחד כי תנאי כזה הוא פירוש וסדר חלות המעשה וראוי שיחול הגט על סדר התנאי הזה אפי' אי לא ילפי' מתנאי ב"ג וב"ר ואם נשאת לפ' חל הגט בשעת הנשואין ולא מעכשיו א"כ תו לא מצי לבטולי לתנאי' ולומר שיהי' חל מעכשיו שאין בידו לבטל מעשה בדיבורי' כיון דתנאי כזה לאו מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לה לא אמרי' בי' אתי דיבור ומבטל דיבור דתנאי זה מגוף המעשה נחשב וממילא אין הגט הזה חל אלא בזמן שהתנה ולא מצי תו לבטולי לתנאי':

וכעין זה מצאתי במשנה למלך פ"ג מהל' זכי' ומתנה וז"ל הנותן מתנה לאחד ואמר שאם ימות בלא זרע שתחזור המתנה ליורשיו ולא כפל לתנאי' יש להסתפק ולומר כיון דלא כפל לתנאי' התנאי בטל והמעשה קיים ונראה דהכא אין צורך למשפטי התנאים כו' ואף לדעת התוס' דמעכשיו נמי צריך כפילת התנאי הוא בתנאי שאם לא יתקיים התנאי תתבטל המתנה למפרע מש"ה צריך חיזוק בתנאי' משא"כ בזה שאף אם ימות בלא זרע אינה מתבטלת המתנה למפרע כו' ואין התנאי בא אלא לומר שאם לא יתקיים התנאי שלא תמשך המתנה לעולם ולפ"ז נ"ל דהנותן מתנה ואמר דאם לא יתן מנה שלא תמשך המתנה אלא עד עשר שנים דאין צורך בזה לכפילת התנאי והטעם מבואר במ"ש דכל שהוא מתנה תנאי לעקו' מתנתו משעה ראשונה אז צריך חיזוק דהיינו משפטי התנאי' לפי שבא לעקור דבריו הראשונים אם לא יתקיים התנאי אך כל שהתנאי אינו אלא לענין המשך המתנה א"צ חיזוק לפי שאינו עוקר דבריו הראשונים וה"ל כאילו סיים דבריו שמתנה זו היא עד זמן פלו' עכ"ל וע"ש וה"ה באומר שלא תתחיל המתנה אלא אחר עשר שנים כיון שאינו עוקר המעשה לגמרי א"צ משפטי התנאי' כיון דהתנאי הוא בהמשך זמן המתנה לאו מתנאי ב"ג וב"ר בעי' למילף וא"כ ה"ה בהך דהכא בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפ' לשיטת הר"ן א"צ משפטי התנאי' כיון דבתנאי זה אינו מבטל ועוקר המעשה לגמרי אף אם תנשא שהרי גם אם תנשא יהיה מעשה הגט קיים עכ"פ לשעה שתנשא ואין הפרש בין קיום התנאי לביטולו אלא בהמשך המעשה שאם תקיים התנאי יהיה חל למפרע ולעולם ואם לא תקיים יהיה חל שעה אחת וכל כה"ג לא ילפינן מתנאי ב"ג וב"ר דתנאי זה הוא גדר וסדר חלות המעשה ואין אחד עומד בפ"ע זולת חבירו לכך תו ליתי' בביטול התנאי דלא שייך הכא אתי דיבור ומבטל דיבור משו' דגם התנאי שייך אל המעשה ונמשך ממנו ודוק:

(על פי הדברים האלה אמרנו ליישב קושית הרשב"א בחי' שם פ' המגרש דף פ"ג ד"ה מתנה מי קאמר לה דלא סגיא כו' ח"ל וקשי' לי מדקא מתמה מתנה מי קאמר לה כו' מתנה דאי אמר לה הוי מתנה על מ"ש בתורה וכגון דאמר לה ע"מ שתנשאי לראובן ולא תנשאי לשמעון אחיו ואי אמר לה הכי הוי פשיטא לן טפי דקשי' עליה דר"א דאמר ה"ז מגורשת ותמה על עצמך אי מתנה עמ"ש הוא בין לרבנן בין לר"א להוי גיטא ותשתרי אפי' להאי דמתנה עמ"ש תנאו בטל והמעשה קיים עכ"ל ולפי דברי מארן ז"ל י"ל דהנה התוס' כתבו פ' אע"פ דף נ"ו ד"ה ה"ז מקודשת ותנאו בטל וז"ל ואור"י דאי לאו דילפי' מתנאי ב"ג וב"ר הוי אמרי' דשום תנאי אינו מבטל את המעשה ואפי' לא יתקיים בסוף המעש' קיים והשתא דילפי' מהתם דתנאי מבטל המעשה אמרי' דוקא כשאין מתנה עמ"ש בתורה דומיא דתנאי ב"ג וב"ר שלא התנו עמ"ש עכ"ל לפ"ז יש לומר דשפיר קאמר הש"ס דאי אמר לה ע"מ שתנשאי לראובן ולא תנשאי לשמעון אחיו הוי קשי' טפי עליה דר"א ולא אמרינן דהוי מתנה עמ"ש בתורה ותנאי' בטל והמעשה קיים שהרי התנאי שתנשאי לראובן לא היה על מ"ש בתורה אלא התנאי שלא תנשאי לשמעון אחיו ובזה התנאי לא היתה כוונתו לבטל המעשה לגמרי אם תנשא לשמעון רק שאם תנשא לו יהיה הגט חל לאותה שעה בלבד וכדברי הר"ן ותנאי זה לאו מתנאי ב"ג וב"ר ילפינן לי' וא"כ אע"ג שהוא מתנה על מ"ש בתורה אי אפשר שיתבטל התנאי והמעשה יהיה קיים אלא או שיקיים התנאי ויתקיים המעשה ר"ל שתנשא לראובן ולא תתייבם לשמעון אחיו וא"כ הוא עוקר דבר מ"ה או שיתבטל התנאי ר"ל שתתייבם לשמעון ואז גם המעשה בטל ואינה מגורשת כלל ואתי שפיר לרבנן ולר"א הוא דהוי קשי' כנ"ל) אמנם מה שהקשה מהרי"ט במ"ש הרא"ש דגם לחזור וליטלו ממנה וליתו' לה אין תקנה כי כבר אינה אשתו כו' דהא הכא שפיר מהני גט אחר גט כיון שאם תנשא לפלוני אגלאי מלתא למפרע שנתבטל אותו הגט והרי היא אשתו ושפיר מהני הנתינה השנית הנה הקושיא הזאת עדיין במקומה עומדת אף לפמ"ש לשיטת הר"ן דהגט חל בשעת נשואי פ' מ"מ עכ"פ למפרע לא חל וא"כ שפיר חייל גיטא אחרינא או אותו הגט (הגה"ה וגדולה מזו נ"ל דהכא כיון שנשאת חלו למפרע גירושין שניים וגירושין הראשונים אפי' בשעת נשואין לא חיילי דאין גט אחר גט וכבר אגלאי למפרע דגירושין שניים חלו):

אולם הנראה בזה לפמ"ש בה"ג הביאוהו הרשב"א והר"ן בחי' והרה"מ פ"ה מהל' גירושין וז"ל אמר לה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' ואנסיבא לאלתר והוי לה בנים בחיי בעל ראשון ומית בעל ראשון והדר הוי לה בנין לאחר מיתתו ועדיין האי דתלי' לתנאה בגופיה קיים בחיי ושתת יין לאחר מיתתו דבעל בטל ליה גיטא למפרע ובני' קמאי ממזרי בתראי לא הוי ממזרי ואסירא לשני כיון דבטיל ליה גיטא למפרע כי דר גבה א"א הוי ותנן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והא פליגי רבנן דהוו קאמרי כיון דבחיי בעל לא עברה עליה דתנאה ולאחר מיתה הוא דעברה וכיון דבעל מית בטיל ליה תנאי' ולא בטיל גיטא למפרע עכ"ל ועמ"ש בסק"ד דהנך רבנן דפליגי וסברי דבמית בעל לא בטיל גיטא למפרע לאו במיתה תליא מלתא דודאי הנותן מתנה לחבירי על תנאי אע"ג דמת הנותן לא נתבטל התנאי ואם ביטל המקבל מתנה התנאי לאחר מיתת הנותן נתבטלה המתנה למפרע וקיימא לה ברשות יורשי הנותן אלא טעמא דהא דמית בעל בטיל לתנאי' משום דאחר מיתת הבעל תו לא אגידא גבי' דמיתת הבעל מתיר ולכך לאחר מיחת הבעל לא יבטל גיטא למפרע כיון דבחיי הבעל לא עברה על תנאה והשתא לא בעי' גיטא שהרי הותרה במיתת הבעל ע"ש ולפ"ז בגירש ע"מ שלא תנשאי לפ' ואח"כ נותן לה גט אחר א"נ שחוזר ונוטל הגט הראשון ממנה ונותן לה שנית בלא תנאי ומגרשה לגמרי כמ"ש מוהרי"ט אם תנשא אח"כ לאותו פלו' לא יתבטל הגט הראשון למפרע שהרי בתחלה אזדהר' בתנאה ולא עברה עליו ועכשיו שכבר גירשה שנית לגמרי ולא אגידא גביה ה"ל כמו מית בעל דלא בטיל גיטא למפרע אע"פ שנשאת לאותו פ' אח"כ וכיון דגט ראשון לא בטל למפרע אף שנשאת לאותו פ' כיון שנשאת לאחר הגט השני בתר דלא אגידא בי' כנ"ל א"כ תו לא חייל הגט השני דאין גט אחר גט שהרי הגט הראשון עדיין היה חל וכיון דהגט השני לא חייל דאין גט אחר גט גם הגט הראשון בטיל ליה למפרע במה שנשאת לפלו' ובטלה לתנאי' ולכך אין תקנה בגט שני דעל כרחך או שיהיו שניהם חלין או יתבטלו שניהם דלשניהם לחול אי אפשר דאין גט אחר גט וכיון שאין השני חל הראשון נתבטל בביטול התנאי ואם היה השני חל לא היה הראשון מתבטל למפרע ואי אפשר לשני לחול וכמ"ש:

וכל זה הוא כשהתנאי הוא בשב ואל תעשה דבכה"ג הוא דס"ל לרבנן קמאי דכיון דאזדהרה בי' בתנאי' בחיי הבעל ולא עברה עליו ולאחר מיתה הוא דעברה עלי' כיון דמית בעל ולא אגידא בי' פקע תנאי' אבל בתנאי שהוא בקום ועשה ועדיין לא קיימה לתנאה מודו רבנן קמאי דצריכא לקיומי' אחר מיתת הבעל ואם לא קיימה בטיל גיטא למפרע וכמבואר אצלנו לקמן סק"ד בשם ס' מכתב מאליהו ע"ש. נמצא לפ"ז בע"מ שלא תנשאי לפ' דהוי בשב וא"ת כיון דלא עברה על תנאה אלא אחר מיתת בעל או אחר גירושין שניים פקע תנאי' ולא בטיל גט ראשון למפרע וכיון דלא בטיל גט ראשון למפרע אי אפשר לשני לחול דאין גט אחר גט וכיון דלא חייל גט שני אשתייר גט ראשון גרידא וכשנשאת לפ' ועברה על תנאה בטיל לי' למפרע כללו של דבר זה דע"י חלות הגט השני חל גם הראשון אע"פ שעברה על התנאי ובקיו' חלות הגט הראשון אי אפשר שיחול השני דאין גט אחר גט ובביטול השני בטל גם הראשון כמבואר וע"כ אין לה תקנה אחרת אלא שיחזור ויקדשנה כמ"ש הרא"ש ומהני אפי' להנך רבנן קמאי דס"ל דכיון דמית בעל פקע תנאי' ולא בטיל גיטא למפרע דמ"מ אין זה גט אחר גט שהרי חזר וקדשה, ועיין בתשו' הרשב"ץ ח"א סימן י"א שכתב בהך דבכה"ג. ז"ל ואם אחר שמת המגרש נתבטל תנאו כו' לכאורה משמע דבמיתת הבעל נתבטל תנאו אלא שצורת ההלכה מורה כדעת בעלי תוס' ואין בידי להכריע וגם לא מצאתי בדברי האחרוני' ז"ל הכרעה בענין זה עכ"ל וא"כ כיון שאין בידינו להכריע נגד דעת הני רבנן קמאי וכיון דלדעתם דסברי דבמיתת הבעל בטיל תנאי' ה"ה אחר גירושין שניים שמתירה לגמרי ותו לא אגידא בי' בבעל נמי בטיל תנאי וה"ל גט ראשון גיטא מעליא אי אפשר לשני לחול דאין גט אחר גט וא"כ שניהם אינן חלין ואין תקנה אלא שיחזור ויקדישנה וכמ"ש. ובתשו' מבי"ט ח"א סימן של"ב נשאל במי שגירש את אשתו ע"מ שלא תנשאי לפ' ונתקדשה לאחר וגירשה ושוב נתקדשה לבעלה וגירשה לחלוטין בלי שום תנאי אם גט זה שגירשה לחלוטין התירה] גם לאותו פ' שאסרה עליו בגט הראשון והשיב וז"ל הרא"ש ז"ל כתב במי שגירש את אשתו ע"מ שלא תנשאי לפ' שאין תקנה להתירה לפ' אלא שיחזו' ויקדשנה כו' והשתא בנ"ד שקדשה אחר וגירשה אע"ג שנאסרה להנשא לראשון משום לא יוכל בעלה הראשון כו' כיון שהקידושין תופסין בה ואסורה היא לעלמא כשיגרש אותה ג"כ יתיר אותה לכ"ע דאטו אם הראשון שנאסרה עליו מי לא אמרי' דיש לה תקנה ג"כ כשיחזור ויקדשנה ויגרשנה לחלוטין כו' ל"ש ישראל ל"ש כהן עכ"ל. ובתשו' ב"י כשנשאל לפניו שאלה זו בדיני גיטין סימן י"ב כתב עלה וז"ל איני מכניס עצמי לדקדק כו' ולענין הדין נ"ל שמאחר שחזר המגרש הראשון וקדשה פנים חדשות באו לכאן ועכשיו נאסרה לעלמא מחמת קדושין שניים הללו וכיון שעכשיו גירשה סתם הותרה לכל העולם וגם לשמעון שנאסרה עליו מתחלה ונראה שאין צריך ראי' לזה לרוב פשיטותו ואין לומר מאחר שאסורה מחמת קדושין הראשונו' לא הותרה כי אם ע"מ שלא תנשאי לפ' אע"פ שחזר הוא וקדשה וחזר וגירשה סתם אם אח"כ נשאת לשמעון נתבטל הגט הראשון ונמצאו הקדושין הראשונים במקומו כמו שהיו וקידושין שנים אינן קידושין דנמצא למפרע שעדיין היתה מקודשת מחמת קידושין הראשוני' וא"כ גט שני שגירשה סתם מחמת קידושין שניים לאו גט הוא דקידושין אין כאן גט אין כאן די"ל דאפי' את"ל דאינה מקודשת מחמת קידושין שניים אלא מחמת קידושיו הראשוני' כיון שחזר וגירשה סתם בלי שום תנאי הרי בטל התנאי שהתנה בגט ראשון והותרה בגט שני זה גם לשמעון ומעתה למדנו דאתתא שריא ממ"נ אם קידושין שניים הוו קידושין הרי גירשה סתם מהם ומותרת אף לשמעון ואם נאמר כשתנשא לשמעון יתבטל הגט הראשון וקידושין שניים לא חלו נמצא שעדיין חלין קידושין ראשוני' וכשיגרשה בגט שני סתם הותרה אף לשמעון ואע"פ שבין גט ראשון לקידושין שניים קידשה אחר וגירשה אם נאמר כשנשאת לשמעון נתבטל הגט הראשון ונמצאו קידושין הראשוני' במקומו אין זה מחזיר גרושתו שנמצא למפרע לא הי' שם גירושין וקידושי לוי לאו קידושין נינהו ואפי' אם הי' מחזיר גרושתו ממש ובעל שלוק' עלי' מאחר שנאסרה לכל העולם בקידושין שניים והבא עלי' במיתת ב"ד קידושין גמורין הן כשאר קידושין שאין בהם שום איסור וכשגרשה סתם הותרה אף לשמעון עכ"ל וקשה לי טובא בתשו' ב"י זו שכתב בפשיטות דאע"ג שאם נשאת אח"כ לשמעון נתבטל הגט הראשון ונמצאו קידושין הראשוני' במקומו וקידושין שניים אינם כלום כו' אפ"ה כיון שחזר וגירשה סתם הרי בטל התנאי שהתנה והותרה בגט שני זה גם לשמעון. א"כ הך דהרא"ש שכתב דאין לה תקנה אלא שיחזור ויקדשנה ויגרשנה בלא תנאי היכי משכחת לה והך תקנתא מאי אהני לה דכיון שאם נשאת אח"כ לשמעון בטל הגט הראשון והרי הקידושין הראשוני' במקומן עומדין וקידושין שניים לא חלו כלל וא"ת מחמת הגט השני שנתן סתם בלא תנאי הותרה ונתבטל התנאי א"כ אמאי הצריך הרא"ש שיחזור ויקדשנה יתן לה גט שני סתם ויהי' התנאי בטל. ולפמ"ש ניחא דעיקר מה שצריך קידושין שניים אינו אלא משום ספיקא דדינא דחיישינין לדעת רבנן קמאי שמביא בה"ג דאחר מיתת הבעל אפי' עברה על תנאי' לא נתבטל הגט למפרע כיון דלא אגידא בי' וקנ"ל כיון שלא הכריעו בדבר ולדעת הני רבוותא אין תקנה בגט שני סתם בלא קידושין שנים דכיון דחל גט שני ותו לא אגידא גבי' פקע תנאי' ואפיל' נשאת לפ' לא בטיל גט ראשון למפרע וכמ"ש לעיל וכיון דגט ראשון לא בטיל לא חייל גט שני דאין גט אחר גט לכך אין תקנה אלא שיקדשנה דאף שנשאת אח"כ לפ' כיון דהשתא תו לא אגידא גבי' שכבר נתגרשה בגט שני גירושין גמורין אחר קידושין שנים תו לא בטיל גיטא קמא כמו במת הבעל ושפיר חלו הקידושי' האחרוני' וגם הגט השני שפיר חייל ולא הוי גט אחר גט שהרי הפסיקו קידושין גמורין ואי נימא דכיון שנשאת לפ' נתבטלו קידושין שניים ומשום דבטיל גיטא קמא למפרע וא"כ ע"כ כדעת בה"ג ס"ל דלא בטיל תנאי' אפי' אחר מיתת המגרש א"כ הגט השני שנתן סתם אהני לקידושין הראשוני' ולא הוי גט אחר גט כיון דאמרת שנתבטל הגט הראשון וא"כ עוקר מה דצריך קידושין שניים אינו אלא לחוש לדעת רבנן קמאי דס"ל במיתת בעל פקע תנאי' כיון דלא אגידא בי' וגיטא קמא חייל ואהני קידושין שניים שיחול הגט השני ולא יהי' זה גט אחר גט ובאמת לדעת בה"ג דבטיל גיטא קמא אף היכא דעברה על תנאי' בתר דלא אגידא גבי' מהני גט שני סתם בלא קידושין וכמ"ש ודו"ק היטב. ומה שהביא מוהרי"ט ראיה מדברי תוס' ר"פ המגרש דאף בתנאי דע"מ שלא תנשאי לפ' יכול לבטל תנאו ממ"ש שם בד"ה אפילו לא נתגרשה אלא מאישה דפריך בירושל' ולתני ט"ז נשים לר"א ומשני התם התורה אסרה עליו כו' אבל באשת איש הדבר תלוי ביד המגרש שאם ירצה יתירנה כו' וכבר הובא בתשו' מבי"ט בשם השואל שכתב ג"כ שהתוס' חולקין בזה על הרא"ש וגם המבי"ט הודה לו בזה ע"ש ומה שהכריח אותם לפרש דהירושלמי מיירי בתנאי דע"מ דאי מיירי באומר חוץ משרי שרי' ליבם כדתני' מודה ר"א כו' וכן הוא מבואר להדיא בדברי מהרי"ט ע"ש. אמנם המעיין בחי' הרמב"ן רפ"ק דיבמות יראה מבואר דהירושלמי מיירי באומר חוץ ולא בע"מ וז"ל שם שוב מצאתי קושי' שלהם ז"ל מוזכרת בירושלמי בגיטין התיב ר' חנינא בשם ר' פינחס נתני ט"ז נשים כר' אליעזר א"ל כבר איתמר תמן התורה אסרתה ברם הכא הוא אוסרתה עליו פי' בחוץ איירי וקאמר כיון דבעל אסרה לו משום אשת איש אין זה צרת ערוה של יבם כדפרישית בע"מ מיהו בג"מ דילן בחוץ מתירה להתייבם וכן במסקנא דירושלמי עכ"ל וא"כ אין כאן ראי' מדברי התוס' דחולקין על דעת הרא"ש כיון דהירושלמי מיירי באומר חוץ לכך שפיר מהני גט שני ומשום דלס"ד דירושלמי אף באומר חוץ אסורה להתייבם ולמסקנא דירושלמי באמת מותרת להתייבם באומר חוץ כמו לש"ס דילן דתניא מודה ר"א כו' אבל באומר ע"מ יש לומר כדעת הרא"ש וכנ"ל עיין לעיל אות ב' שכן כתבנו בשם ס' מכתב מאליהו וכן הוא בחידושי הרשב"א פ' המגרש ע"ש ומה שיש לעיין בזה ביארנו לעיל שים עיניך וראה שמה.

ס"ק ג

ואם נשאת לו נתבטל הגט בתוס' פ' המגרש דף פ"ג ד"ה ועמדה ונשאת הקשו ז"ל וא"ת והלא אין הנשואין חלין שהרי אסורה עליו משום אשת איש כו' ויש לומר דהכא ועמדה ונשאת לאחר מיתת המגרש קאמר ע"כל והרמב"ן כתב דהתנאי היה שלא תהיה נשאת לו דרך נישואין ומש"ה אפי' בחיי הבעל כל שנשאת לו דרך נשואין בטל גיטא והר"ן הביא דברי התו' והרמב"ן וכתב עלה ז"ל ולי נראה דודאי אי אפשר להתבטל הגט עד שיהא חלין הנשואין כו' והתנאי היה כל שתהיה נשאת לפלו' לא יהיה הגט חל כלל לא להבא ולא למפרע רק בעת נשואי פ' יהיה הגט קיים וחל ולא דמי לאומר היום אי את אשתי ומחר את אשתי דכיון דפסקה פסקה משום דהתם פסקה לגמרי אבל הכא דלא פסקה לגמרי אלא שיהיה הגט חל בעת נשואי פלוני לא אמרי' הכא כיון דפסקה פסקה ע"ש. ולכאורה קשה כיון דאין הגט חל אלא לנשואי פ' לא קודם ולא אח"כ א"כ אין לך שיור בגט גדול מזה דהא באומר ה"א מותרת לכל אדם חוץ מפ' הוי שיור בגט כ"ש כשלא התירה לשום אדם אלא לפ' בשעת הנישואין ואפשר לומר דשאני הכא כיון דאין הגט חל אלא בשעת נישואי פלו' ובשעת הנשואין לאותו פ' היא אסורה לכל העולם מחמת איסור א"א מקדושין אלו של אותו פלו' וא"כ דמי' לחוץ מאבא ואביך דלא הוי שיור כיון דבלא"ה אין להן בה אישות וה"נ כיון דעיקר חלות הגט אינו אלא בשעת נשואי פ' לא חשיב שיור. (ולבי מהסס בדבר זה דלפענ"ד אי אפשר לקידושי' לחול אלא אחר חלות הגט וא"כ בשעת חלות הגט עדיין אינה אסורה משום קידושי פ' על כל העולם ואין לנו שיור גדול מזה הגע עצמך אם אמר ה"א מותרת לכל אדם חוץ מפ' והתנה שלא יהיה הגט חל אלא בשעה שתנשא לאיש יהיה לפ"ז הגט כשר דהא עיקר חלות הגט הוא בשעת נישואין ואז היא אסורה על כל העולם משום קדושין האחרונים וה"ל כחוץ מאבא ואי אפשר דלא לשתמיט אחד מן הראשונים והאחרונים לומר כן ומפשיטות לשון הש"ס משמע דלא מפלגינן כה"ג או כמ"ש דאי אפשר שיחולו קידושי' אחרי' עד שיחול הגט בתחלה שיפקע איסור א"א של נשואין הראשונים וא"כ הדרה קושי' לדוכתה דאין לנו שיור גדול מזה. אמנם לענ"ד הקלושה נראה פשוט דכוונת הר"ן דבשעת נשואי פ' הגט חל לגמרי ומתירה לכל אדם לשעה זו וכן מוכח מלשון הר"ן שכתב ז"ל והרי הוא כאלו אמר לה ה"א מותרת לכ"א ולהנשא לכל מי שתרצי אלא שאם תנשאי לפלו' ה"א אשתי עד שעת נשואין ומשעת נשואין ואילך אלא שבשעת נשואין אי את אשתי עכ"ל והרי מדכתב בשעת נשואין אי את אשתי מבואר כוונתו שהיא גרושה גמורה לכל אדם ומה שמשייר בזמן לאו שיורא הוא דזמן של קודם הנשואין ודאי לאו כלום הוא מידי דהוי אלאחר יב"ח וזמן דלאחר הנשואין נמי לא אכפת ליה לר"ן לפום סברא דידיה ועיין מ"ש לעיל אות א' בשם הרשב"א דעיקר קפידא דשיורא הוא דבשעה שהגט כורת יהיה כורת לגמרי וזה נוטה לדעת הר"ן ודו"ק) ולפי דברי הר"ן נראה דצריכה גט כשנשאת לפלו' כיון דנישואין דידי' חלין. וגם בזה לבו מהסס דלענ"ד נראה לדעת הר"ן כיון דאחר הנשואין פקע הגט ונעשית אשתו של הראשון א"צ גט משני דכל היכא דפסקי קידושי' לא בעי' גיטא וכן מוכח מהא דאמרינן בנדרים דף כ"ט מידי דהוי אהאומר לאשה היום את אשתי ומחר אי את אשתי מי נפקא בלא גט ומשום דקדושת הגוף לא פקע בכדי והרי היא מקודשת לעולם עד שיתן גט ומוכח דאי הוי פקעי קידושי' לא בעי' גיטא וכן מבואר בכה"ג אה"ע סימן ל"ח בהג"ה על הטור סק"א ואמת שדבריו שם תמהוים מאוד שפסק דעד ל' יום קידושין חלין ואחר ל' יום פקעי בכדי וזה דלא כהלכתא דאנן קי"ל דלא פקע בכדי אלא או דמקודש' לגמרי לעולם או דאינה מקודשת כלל וכבר עמד עליו בזה בס' שער המלך פ"ח מגירושין ע"ש מ"מ מוכח דאם נאמר דהקדושין חלין לזמן קצוב ממילא פקעי אחר הזמן וא"צ גט כלל וע"כ נלענ"ד דברי הר"ן הללו צ"ע כיון שהתנה שאחר הנשואין תהיה אשתו איך אפשר לקידושי פלוני לחול על זמן קצוב הא כתב הר"ן שם בנדרים בשם הירושלמי והרשב"א דקדושי אשה אי אפשר בכה"ג ע"ש דכיון דאשה ליתא בקדושת דמי' ליתא לזמן קבוע וכיון דחייל תו לא פקע ואפי' למאן דס"ל קדושת הגוף פקע בכדי ע"ש ועיין בקידושין ר"פ האומר בר"ן שהביא בשם הירושלמי לחלק בין קידושי כסף לקידושי שטר הואיל ולא למדו כתב קידושין אלא מגט דינו כגט ע"ש דמחולק לפ"ז עם הרמב"ם דלהר"ן דפסק הכא בבעי' דרבא כיון דפסקה פסקה ה"ה בקידושי שטר מקודשת לעולם ולהרמב"ם דפסק הכא דאינו גט וכדעת הירושלמי ה"ה בקידושי שטר אינה מקודשת כלל לפ"ז י"ל בנדרי' כיון דס"ל להר"ן דהגט חל לאותה שעה שנשאת לפלו' ה"ה לקידושי שטר של אותו פ' חיילי כה"ג עוד יש לחלק ולומר דדוקא במקדש לשלשים יום דשייר בקנינו אמרינן דתו לא פקע משא"כ הכא כיון שלא נתגרשה אלא לאותה שעה ולא שייר בקנינו שפיר חיילי קידושי' לאותו זמן ודמיא להא דאמרי' גבי חצייך מקודשת לי דלא מהני וגבי חציה שפחה וחצי' ב"ח שפיר חיילי ומשום דלא שייר בקנינו מיהו בגוף חלות הגט דברי הר"ן צ"ע דהא רבא קאמר דאפילו ר"א דמכשיר בשיורא דחוץ הכא פסול ומשום דלמאן דקא שרי לא שרי לעולם כ"ש לרבנן דפסלי בשיור חוץ ולא נסתפק רבא להכשיר כאן אפילו לרבנן אלא משום דכיון דפסקה פסק' וליכא שיורא א"כ הכא דס"ל להר"ן דלא אמרי' כיון דפסקה פסקה פשיטא דהוי שיורא ופסול אפי' לר"א וצ"ע, אמנם קשה בהא דאמרו ר"פ המגרש א"ר יוסי בר"י לא נחלקו כו' על מה נחלקו על המגרש את אשתו ואמר לה הרי את מותרת לכל אדם ע"מ שלא תנשאי לפלו' שר"א מתיר וחכמים אוסרים מ"ט דר"א מידי דהוי אכל תנאי דעלמא ורבנן כל תנאי דעלמא לא שייר לה בגיטא הכא שייר לה בגיטא ופירש"י שלא התירה בגט זה לכל אדם עכ"ל ואמאי הרי התירה לכל אדם שהרי בידה להנשא לכ"א ויהיו גירושין גמורין ואף לאותו פלו' אם תנשא לו יהיו נשואיו חלין אלא שאח"כ יתבטל הגט למפרע מחמת ביטול התנאי והרי בכל גיטין דעלמא אינה מתיר' שתנשא בפעם אחת לכמה אנשים אלא לכל אדם שתרצה וה"נ הרי אפשר לה לינשא לכל מי שתרצה ואף לאותו פלוני לזמן מועט. ואפשר דהיינו נמי שיור בגט כיון שלא התירה לפ' אלא לזמן נשואין דידיה ולא התירה לו לגמרי ואע"ג דבאומר חוץ מקדושי שטר איבעי' לי' בגמר' דף פ"ה ומשום דאפשר דמקדש לה בכסף ובביאה היינו משום דהתם כשמקדשה בכסף ובביאה מותרת לו לעולם אבל בע"מ שלא תנשאי לפ' לא התירה לפ' עולמית דמיד אחר הנשואין הרי היא אשתו של הראשון. ואכתי צ"ע דאי נימא דכיון דלא התירה עולמית הוי ליה שיור בגט א"כ היאך מהני הגט בשעת נשואי פ' כיון שאח"כ אינו גט הרי לא התירה עולמית וע"כ צ"ל דמהני גיטא לשעה ולנשואי פלוני וא"כ ע"כ שלא תנשאי לפ' אמאי הוי שיורא להך ברייתא דר' יוסי בר"י כיון דהתירה לפ' נמי עכ"פ לשעה. וצ"ע. ואפשר דמה"ט נדו התוס' והרמב"ן מסברת הר"ן ומשום דאי אפשר להיות הגט חל בשעת נשואי פ' ויופקע אח"כ או משום דכיון דפסקה פסקה או משום דאי אפשר לגט לחול על שעה אחת. ולפ"ז במקח וממכר כה"ג כגון האומר ה"ז קנוי לך ע"מ שלא תמכרנו לפלו' והלך ומכרו לפלו' דנתבטל הקנין למפרע לכ"ע ואפי' לדעת התו' דסבירא ליה דכל שאין הנשואין חלין לא נתבטל הגט ולא משכחת לה שיתבטל הגט אלא כשנשא' לאחר מיתת המגרש היינו דוקא גבי גט דאי אפשר שתהיה נשואה ותיכף יפקעו הנשואין משא"כ במקח וממכר שפיר מצי חייל תנאי' על מנת שלא תמכרנו לפ' וכונתו בשעה שימכרנו יהיה מכור לשעה בכדי שעי"כ יעבור תנאו ויוצא אח"כ משום דבממון מהני מכירה לשעה וכיון דחל המכירה לשעה עבר על התנאי ונתבטל המקח הראשון. ובהכי ניחא ליישב הא דכתב הטור ח"מ סימן רמ"א בשם הרא"ש בתשוב' כשהתנה ע"מ שלא תמכרנו לפלו' ועבר ומכר לפלו' נתבטלה המתנה או המקח ע"ש. והקשו ע"ז הא תינח לדעת הרמב"ן דס"ל בע"מ שלא תנשאי לפ' אף על גב דלא חיילי נשואין כיון שעשה דרך נישואין עבר על תנאו אבל לדעת תוס' פרק המגרש דבע"מ שלא תנשאי לפלו' לא משכחת לה שתעבור על תנאה אלא בנשאת לאחר מיתת הבעל וא"כ במקח וממכר כיון שהמכירה לא חיילא לא נתבטלה המתנה ועיין בתשו' מהר"ם אלשי"ך ובכנה"ג סימן קי"א בהג"ה לטור אות ט' מ"ש בזה, ולפי מ"ש יש לומר דבמקח ובמתנה כ"ע מודו דשפיר חיילא המכירה לאותו פלו' ומשום דהכי הוי תנאי' כשימכרנו לפלו' תהיה מכירה לשעה ויוצאת לבעליו הראשונים משא"כ בגט דלא מהני לשעה דה"ל שיור בגט ואנן בעינן כריתו' וליכא וכמ"ש:

סעיף כא

ס"ק ד

ע"מ שלא תלכי לבית אביך עד זמן פ' כתב הר"ן פ' המגרש ז"ל כתב בה"ג אמר לה ע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' ואינסיבא לאלתר והוו לה בנין בחיי בעל ראשון ומיית לה בעל ראשון והדר הוי לה בנין אחר מיתתו ועדיין ההוא פ' דתלי' לתנאי בגופי' קיים בחיים ושתת יין אחר מיתתו דבעל בטיל ליה גיטא למפרע ובני קמאי ממזרי בתראי לא הוו ממזרי ואסירא לשני דכיון דבטיל' גיטא למפרע כי דר גבה א"א הואי ותנן כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל והוו פליגי ביה רבנן והוו קאמרי כיון דבחיי בעל לא עברה עליה תנאי' ולאחר מיתתו הוא דעברה כיון דבעל מית בטל ליה לתנאי' ולא בטיל גיטא למפרע ע"כ. ובתוס' אמרו שהגט בטל למפרע וכן זר דאי לא תימ' הכי אפי' אמר לה כל ימי חייכי הרי זה כריתות שאין התנאי נמשך אלא כל ימי חיי הבעל עכ"ל הר"ן וכן כתב הרשב"א ראיה זו נגד רבנן דפליגי דא"כ נמצא אע"פ שהתנה עליה לעולם אינה אסורה אלא כל ימי חייו וא"כ אמאי אין זה כריתות ע"ש גם הרה"מ פ"ח מגירושין כתב ראיה זו לדחות דברי רבנן הנ"ל ע"ש. (ולפענ"ד נראה להוכיח כדעת הני רבנן דכל היכא דמית בעל בטיל תנאי' דגרסימן התם פ' המגרש נענה ר' עקיבא כו' דבר אחר הרי שהיה כהן זה שנאסרה עליו ומת המגרש לא נמצאת אלמנה אצלו וגרושה אצל כל אדם כו' ובמאי אי לימא בע"מ הרי גרושה אצלו בזנות והוא תמוה דה"ל למיפרך אי בע"מ הרי אלמנה אצל כל אדם דכיון שקדשה זה שנאסרה עליו בטל גיטא למפרע ואין לומר שמ"מ אסור לו לכתחלה לקדשה שהרי עדיין גרושה היא זה אינו דל"מ לרבא דקי"ל כוותי' דקידש ולא בעיל אינו לוקה פשיטא דלאו מידי עביד במה שמקדשה וכבר כתבנו לעיל סימן קצ"ז בשם התוס' דע"י קידושין לבד עברה על תנאה ע"ש וא"כ בטיל גיטא למפרע וכי הדר בעיל לה בהתירא היא גביה שכבר היא אלמנה למפרע אלא אפילו לאביי דס"ל קידש לוקה מ"מ הכא דע"י קדושין אלו נעשית אלמנה למפרע היתר גמור הוא וכמ"ש הרשב"א בחי' דף פ"ד ד"ה ע"מ שתבעלי ע"ש גבי ע"מ שתנשאי לפלו' דאע"ג דכ"ז שלא נשאה פלו' עדיין א"א מ"מ כיון שנכנסה לחופה נתקיים התנאי וכי הדר בעיל לה פנויה היא ואפי' בע"מ שתבעלי לפ' כיון דקי"ל דע"מ כאומר מעכשיו דמי אע"ג דבתחלת ביאה עדיין א"א היא מ"מ כיון דאחר גמר ביאה אגלאי מלתא למפרע דפנוי' היתה שפיר דמי וע"ש דמוקי לירושלמי דאסיר כה"ג כמ"ד ע"מ לאו כאומר מעכשיו דמי ע"ש וכ"ת דר"ע לטעמיה דס"ל אין קידושין תופסין בחייבי לאוין דאדרבה כיון שהרצה עליה בכך שלא תנשאי לפ' ע"כ כוונתו היה שיהיו נשואי' חלי' לאחר מיתתו לדעת התוס' ורצונו היה שכשתרצה להתקדש לפלו' יפקע הגט קודם הקידושין בכדי שיכולו וגם הר"ן מודה הכא דע"כ אי אפשר שתעבור על תנאי' אלא אחר מיתת המגרש דבחייו ממ"נ לא תפסי קידושין אי משום א"א אי משום גרושה לכהן אליבא דר"ע וא"כ ע"כ בטיל ליה גיטא כ"ש לדעת הרמב"ן דתלי' במעשה נשואין ועי"ז בטיל גיטא למפרע ואשתכח דנשואין גמורין הן אחר מיתת המגרש דה"ל אלמנה למפרע ומצאתי בתשו' מהרי"ט סימן נ' שהקשה ג"כ כדברינו ע"ש. אמנם לדעת הני רבנן קמאי דס"ל דהיכא דמית בעל בטל תנאי' יתיישב על נכון דהנה לכאורה איכא לאקשויי לפי שיטת' היכי קאמר הרי אלמנה אצלו הא כיון דמת המגרש בטיל ליה לתנאי' והרי היא גרושה גם אצלו שהרי הוא כאלו לא התנה ולכך נראה דאע"ג דבמיתת הבעל בטל תנאי' היינו משעת מיתתו ואילך אבל עד השתא שפיר הוי התנאי קיים ואנן ס"ל השת' לפום הס"ד דע"מ הוי שיורא כאומר חוץ א"כ עד השתא לא הוי' גרושה אצלו שהרי לא הותרה לו ע"י הגט דאיהו חשיב שיורא ועכשיו שהותרה לו הרי מיתת הבעל מתירתה לזה ואין זו גרושה אצלו כלל משא"כ גבי שאר כל אדם היה גרושה קודם מיתתו על תנאי והיה הדבר תלוי בביטול התנאי ועכשיו שמת בטיל תנאי' והרי היה גרושה למפרע בלי שום תנאי אבל גבי האי דאסרה עליה לא היתה גרושה כיון שהתנה עליו ע"מ שלא תנשאי לו ולפום סברא דהשתא ע"מ הוי כאומר חוץ הלכך אצטריך לאקשויי הרי גרושה אצלו בזנות שלא התנה עליה אלא שלא תנשא א"כ לא היה שיור אצלו אלא בנשואין ולא בזנות וא"כ גרושה היא גם אצלו א"נ כמ"ש תוס' והרשב"א והרא"ש והר"ן ז"ל דהוי גרושה גמורה דרך מחמת התנאי אסורה וזה לא הוי שיורא ע"ש ותו ל"ק הא בטיל גיטא למפרע דכיון דמת המגרש בטיל תנאי' וגיטא קיים וכמ"ש ודו"ק) אמנם לפענ"ד נראה בישוב קושי' זו דלא תקשי להנך רבנן דפליגי בה והוא בשום לב במאי דקאמרי רבנן כיון דבחייו לא עברה עליה תנאי' ולאחר מיתתו הוא דעברה וכיון דבעל מית בטל תנאי' דנראה שפת יתר דהיה די לומר דכיון דמית בטל תנאיה דזהו עיקר סברתם ולכן נרא' שדקדקו בדבריה' אלו ליישב דלא תקשי להו הא דמקשי הרשב"א והר"ן דא"כ לא משכחת דינא דע"מ שלא תשתי יין לעולם דאין זה כריתות דהא אחר מיתת בעל פקע תנאי' לכך דייקי רבנן בלישנייהו משום דבחייו דבעל לא עברה על תנאה וזה שייך דוקא בהתנה כל ימי חיי פ' דכל ימי חיי הבעל לא בטיל תנאי' כלל דאמרי' שיתקיים התנאי לגמרי שלא תשתה יין בחיי פ' כל ימי חיי הבעל ומצד תנאי זה לא אגידא גביה דאפשר שימות אותו פ' בחיי בעל ותהיה מותרת לשתות יין גם בחיי הבעל והתנאי יתקיים בשלמותו שכל ימי חיי פלו' לא תשתה יין ואח"כ תהיה מותרת אבל בע"מ שלא חשתה יין לעולם אין זה כריתות שהרי אגידא גבי' לעולם מאי אמרת הרי תהיה מותרת לשתות יין אחר מיתת הבעל ומשום דבטיל לתנאי' הנה באנו לכלל ביטול התנאי בחיי הבעל דמאי שלא תשתה יין כל ימי חיי הבעל עדיין אין זה קיום התנאי כיון שהתנה עליה לעולם ואכתי אגידא ביה ואין זה כריתות אלא שתצטרך לומר עתה בחיי הבעל שתשתה יין אחר מיתת הבעל ולא אגיד אצלו א"כ באתי לידי ביטול התנאי בחיי הבעל דהא לא מצית משוי ליה גיטא אלא במה שתאמר עתה שיתבטל תנאו אחר מותו משא"כ בע"מ שלא תשתי יין כל ימי חיי פ' אין אנו צריכין לדון על ביטול התנאי כלל שהרי אפשר שתקיים התנאי ולא תשתה יין כל ימי חיי פ' ואפי' אחר מיתת הבעל ואפ"ה היי כריתות ולא אגידא גביה כיון דאפשר לה שתשתה אחר מות אותו פ' וא"כ בחיי הבעל אין אנו דנין בביטול התנאי כלל אדרבה אמרי' שיתקיים התנאי בשלמותו דאפשר הוא להתקיים ולא יהיה ביטול כריתות ובתר הכי כי מיית בעל אמרי' דגיטא קיים ותנאיה בטיל ממילא אבל באומר לעולם אי אפשר שיחול הגט אלא בשנאמר שלא תצטרך ליזהר בתנאו אחר מותו דאל"כ אין זה כריתות דהא אגידא גביה אלא ע"כ לומר שלא תצטרך לקיים אחר מותו והרי הוא התנה עליה שלא תשת' לעולם א"כ בקיום הגט אתה מבטל תנאו שהרי קיום הגט תלוי בביטול התנאי משא"כ כל ימי חיי פ' אנו אומרים כל ימי חייו שתקיים תנאי לגמרי ואפ"ה הגט קיים דלא אגידא גביה ובתר דמית בטיל תנאי' ממילא וגיטא קיים דתו לא אכפת לן כיון דעכ"פ בחייו לא באנו לדון על ביטול תנאו ודוק היטב. ובספר מכתב מאליהו שער ח' סימן כ"א כתב וז"ל עד כאן לא קאמרי רבנן דבמיתת המגרש בטיל לתנאי' אלא בע"מ שלא תעשי שקיומו בשב ואל תעשה וכבר קיימה תנאו בחייו וכדי שלא נמשוך הקיום גם אחר מיתתו קאמרי דבמיתת המגרש איבטל תנאיה כדי שלא תצטרך עוד לקיימו ברם בע"מ שתעשי דבר פ' שקיומו בקום ועשה וביטולו בשב וא"ת מודו רז"ל דלא איבטל תנאיה נענין שלא תוכל לקיימו עוד וכי קאימנא על דברי בה"ג ולשונו משמייהו דרבנן חזינן בהדיא דכך הוי דעתייהו בלי ספק דהא קתני והוו פליגי בה רבנן דכיון דבחיי הבעל לא עברה עליה תנאיה ולאחר מיתה הוא דעברה כיון דבעל מית בטיל תנאיה ולא בטיל גיטא למפרע ע"כ. והשתא נחזי אנן למה להו כל האריכות הלז הלא לסתור דינו של בה"ג די בשתי דברו' האחרונו' כיון דבעל מית בטיל לתנאי' כו' ומה להם לכל האריכות כיון דבחייו דבעל לא עברה כו' דהכל הוא שפת יתר ללא צורך ואמנם נראה להדיא שכיוונו לומר דוקא בכה"ג דלא עברה בחייו עליה תנאי' אלא אדרבה היתה מתעסקת בקיומו בשב וא"ת מש"ה כי מיית בעל בטל תנאיה ולא תצטרך עוד לעמוד בקיומו אבל בגונא שביטולו של תנאי הוא בשב וא"ת וקיומו הוא בקום ועשה לא אמרי' דבמיתת הבעל בטל לתנאי' ולא תוכל לקיימו במותו וכו' באופן דזה שכתבו רבנן קמאי דבמית' המגרש איבטל לתנאי' לא קשי' עלייהו מסוגית הגמ' וממאי דתני' פ' מי שאחזו דף ע"ב ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם כו' אין להוכיח משם דגם שמת לא איבטל תנאי' נגד מ"ש רבנן קדמאי דהתם שאני שהי' התנאי בקום ועשה כו' ולענין הלכה מרן ז"ל בש"ע לא הביא מזה כלום ונראה שיש להחמיר בדברי שניהם עכ"ל הממ"א. והנה דאף לפמ"ש כוונה אחרת בדברי רבנן קדמאי מ"מ נראין דברי מכתב מאליהו דע"כ לא קאמרי רבנן אלא בתנאי דשב וא"ת דכבר קיימה התנאי בעוד הבעל קיים אבל כל שלא התחילה עדיין לקיימו וכגון בקום ועשה מודו רבנן דצריכה לקיים התנאי אחר מותו ומהני קיום זה וכמו שהוכיח בצדק מהא דע"מ שתתני לי מאתים זוז נתנה אינה זקוקה ליבם איברא אכתי איכא למידק מהא דתנן בקידושין דף ס"ג ע"מ שירצה אבא רצה האב מקודשת כו' מת הבן מלמדין את האב לומר אינו רוצה והיינו כדי שלא תזקוק ליב' וכדפירש"י והתם בגמ' מוקי לה להך דמת הבן מלמדין את האב כו' דמיירי אימ' ע"מ שלא ימחו' אב ע"ש וא"כ קמאי מהני הא דאומ' האב עתה איני רוצה כיון דבחיי הבן נתקיים התנאי שלא מיחה האב ואחר מיתת הבן הרי נתבטל התנאי ונימא דהקידושין קיימין והתם התנאי הי' שלא ימחה אבא והיינו בשב וא"ת. ואפשר דהתם בשעת שמיעה תלי' מלתא וכיון דבחיי הבן עדיין לא שמע האב דאילו שמע בחיי הבן ולא מיחה כבר היו הקידושין קיימין ולא הי' מהני מה שימחה אח"כ וע"כ לומר שעדיין לא שמע א"כ לא הי' שום התחלה לקיום התנאי עד אחר מיתת הבן ולכך שפיר מהני מה שימחה אח"כ דהוי כמו תנאי של קום ועשה כיון דבחייו לא התחיל הקיום צריך לקיימו אחר מותו. והנה נראה דאפי' בגט דס"ל לרבנן דאחר מיתה נתבטל התנאי לאו משום דמיתה גורם ביטול התנאי אלא משום דאחר מיתת הבעל תו לא אגידא בי' ותו לא מצי תנאה דבתר הכי לבטולי לגיטא למפרע והגט נשאר בקיומו וא"כ היינו דוקא במקום שאינה זקוקה ליבם דעכשיו ליתי' לבעל אלא דהגט מהני למפרע דלא ליהוי בני קמאי ממזרי בזה קאמרי רבנן דאחר מות הבעל בטיל תנאי' שהרי עכשיו מיתת הבעל מתירה ואינה צריכה גט כלל אלא לענין בני קמאי דבחיי בעל והרי בחיי הבעל קיימתה לתנאה אבל במקום שזקוקה ליבם ויבם במקום בעל קאי ויבמה יבא עלי' מחמת קדושין של אחיו א"כ גם לאחר מיתת הבעל נתבטל הגט בביטול התנאי וזקוקה היא ליבם משום שהרי עדיין צריכה היא לגט שלא תזקוק ליבם ואגידא בי' בבעל דזיקת יבם מחמת הקידושין של בעל אתי' לפ"ז התם שפיר אמרי' מלמדין את האב שיאמר אינו רוצה דהתם מיירי במקום יבם דהא לכך מלמדין את האב כדי שלא תזקוק ליבם וא"כ יבם במקום בעל קאי ולא בטיל תנאי' ובזה יש לדחות הראי' שהביא בס' מכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן מהך דע"מ שתתני לו מאתים זוז ומת נתנה אינה זקוקה ליבם משום דהתם נמי במקום יבם איירי ואפי' בתנאי בשב וא"ת מודו רבנן דכיון דמיתת הבעל לא התירתה ועדיין צריכה לגט דיבם במקום בעל קאי לא בטיל תנאי' וכל שעברה על תנאה אפי' אח"מ הבעל בטיל גיטא למפרע כיון דלפמ"ש עיקר טעמייהו דרבנן משום דאחר מותו לא צריכה לגט כלל השתא דמיתת הבעל התירתה אלא לענין בני קמאי דבחיי הבעל כי היכי דלא להוי ממזרי והרי בחיי הבעל לא עברה על תנאה משא"כ ביבם דהשתא נמי צריכה לגיטא כדי שלא תזקק לו לכך צריכה לקיים התנאי. אלא דאכתי יש לקיים הראי' של בעל ממ"א לפמ"ש הריטב"א בקידושין פ' האומר בהך דנתנה אינה זקוקה ליבם רשב"ג אומר נותנת לאביו או לאחיו או לאחד מן הקרובי' ותמיהא לי אם אין לו אחי' הרי היא אינה זקוקה ליבם ולמה היא נותנת מעותי' בכדי ולמה לה גט ואיכא למימר כגון שזינתה או נשאת בחייו והיא רוצה לקיים גיטה וגירושי' להציל עצמה ממיתה ושלא יהיו בנים ממזרי' ורישא איירי ביבם וסיפא איירי בלא יבם עכ"ל. ומ"ש הריטב"א והיא רוצה לקיים גיטה וגירושי' להציל עצמה ממיתה לפענ"ד אינו מדוקדק דבלא"ה אינה חייבת מיתה דהוי התראת ספק שמא תקיים תנאה ואין לומר כיון דהתנאי הוא בקום ועשה מוקמינן אחזקתה שלא תקיים ודומה למ"ש תוס' פ' השולח סוף ל"ג ד"ה ואפקעינהו רבנן לענין בטלו מבוטל דלא הוי בזה התראת ס' ע"ש דלא דמי דהכא אדרבה היא גרושה לפנינו ולדעת הרמב"ם ודעמי' מותרת לינשא מיד אפי' לכתחלה ואפי' להאוסרי' להנשא לכתחלה היינו מדרבנן כמ"ש הפוסקי' אבל מדאורייתא מותרת להנשא מיד על סמך שתקיים תנאה כ"ש דלא שייך התראה דתנאי מלתא אחריתא היא והגירושין נגמרו לפנינו לכן נראה לענ"ד דמ"ש להציל עצמה ממיתה היינו מעון מיתה ולא מחיוב מיתה ממש וכמ"ש. וק"ל). וכיון דנותנת לקרובי' מיירי בלא יבם משום דאל"כ הוא קודם לקרובי' אלא לענין זנות ונשואין הוא דבעיא לקיומי גיטה א"כ ע"כ מוכרח כדברי מכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן דאל"כ אפי' לא נתנה כלל מתקיים גיטה למפרע להציל עצמה ממיתה או דלא ליהוו בני' קמאי ממזרי' אלא ע"כ בקום ועשה מודו רבנן ויותר נראה דאפי' הנך רבנן דסברי דאחר מיתת הבעל נתבטל התנאי לא אמרו אלא בגירושין ומטעמ' דאמרן דכיון דמיתת הבעל מתיר א"כ לא צריכא כלל לגיטא ובחיי הבעל הרי נתקיים התנאי אבל בקידושין כה"ג שהתנה המקדש ע"מ שלא תשתה יין כל ימי חייך או חיי פ' ומת והיא זינתה בחייו ולא שתתה יין כל ימי חיי הבעל ושתתה לאחר מותו נתבטלו הקידושין למפרע ולא היתה א"א בשעה שזינתה דדוקא בגירושין דלרחוקי קאתי אמרי' כיון דמיתת הבעל נמי לרחוקי אתי ותו לא צריכא לגט נתבטל התנאי אבל בקידושין הוא להיפך דאם נאמר דאחר מיתת הבעל נתבטל התנאי ונתקיימו הקידושין הרי זה היפך מה שהמיתה עושה גבי קידושין כיון דמיתת הבעל לאו לקרובי קאתי אלא לרחוקי הלכך בקידושין אמרי' דאפי' אחר מיתת הבעל לא בטיל תנאי' וכל שנתבטל התנאי אפי' אחר מיתת הבעל בטלו הקידושין למפרע ובשעה שזינתה פנוי' היתה ובמשנה למלך פי"א מה"ל מכירה כתב ז"ל המקנה או הנותן לחבירו ע"מ שלא יעשה דבר פ' יש להסתפק אם התנאי נמשך אף אחר מיתת הנותן או דלמא אין התנאי קיים אלא בחיי הנותן ולכאורה נראה דדין זה תלוי במחלוקת הגאוני' במגרש ע"מ שלא תשתה יין ושתתה לאחר מיתת המגרש דיש מי שסובר שנתבטל הגט ויש אומרי' שלא נתבטל כמו שהביא פלוגתא זו הרה"מ פ"ח מה"ל גירושין ונראה דיש ללמוד משם לענין ממונות כגון הנותן מתנה לבנו ואין לו יורש אחר ע"מ שלא יעשה איזה דבר אפשר דדמי לגט ונ"מ לבע"ח של נותן שהי' אחר המתנה דאי אמרת נתבטלה המתנה אתי ב"ח וטרוף ומ"מ נראה דהכא לכ"ע כל שעבר על תנאו נתבטלה המתנה עכ"ל ומדכתב הגאון ז"ל בתנאי שלא יעשה איזה דבר שהוא בשב וא"ת משמע דס"ל כדעת המכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן קמאי שצריך לקיים אחר מותו וכנ"ל. ועוד מוכח מדבריו שכתב ואין לו יורש אחר משמע הא אם יש לו יורש אחר ודאי נתבטלה המתנה וזה כדברינו הנז' ומטעמא דאמרן דהא דמתבטל התנאי אחר מיתת המגרש לאו מיתה דקא גרמה לה אלא משום דמיתת הבעל מתירה ותו לא אגידא גבי' ואינה צריכה עוד לגיטו ולכך אינה צריכה לקיים תנאו ולמפרע לא בטיל גיטא דלהוי בני קמאי ממזרי כיון דבחיי הבעל נתקיים התנאי וכמ"ש ומש"ה בנותן מתנה לבנו ע"מ שלא יעשה איזה דבר והיו לו עוד בני' לכ"ע נתבטלה המתנה בביטול התנאי אפי' אחר מיתת הנותן דכיון דגם עתה צריך לקיום המתנה דאי משום ירושה הרי יש לו עוד יורשי' אחרים במותו וכיון שצריך גם עכשיו לקיום המתנה צריך ג"כ לקיים כל התנאי שהי' באותה מתנה ואפי' אחר מיתת הנותן לא בטל תנאי' להכי נקט שלא הי' לו יורש אחר א"כ הרי הוא דומה לגירושין שעכשיו אינה צריכה לגיטו דה"נ השתא אינו צריך למתנתו כיון דבמיתת הנותן ממילא הוא יורשו דהא לית לי' יורש אחר אלא דלפ"ז זכינו לדין שאם יש כאן בע"ח של נותן שנתחייב לו לאחר המתנה והרי הוא צריך גם עכשיו למתנתו דחי משום ירושה הי' הבע"ח גובה ממנו וכיון דצריך עכשיו לקיום המתנה צריך ג"כ לקיומי לתנאי' אפי' אחר מיתת הנותן ולא דמי לגט דאיירי בי' רבנן קמאי דלא בעי' התם לגיטא אלא כי היכי דלא להוי בני קמאי ממזרי ובחייו הא לא עברה על תנאה וזהו כונת המרש"ל דמסיים דהכא כ"ע מודו דכל שעבר על תנאו נתבטלה המתנה וכנ"ל. (הנה לפי המבואר כאן בדברי מרן ז"ל אין מקום למחלוקת זו שיש לגאוני' ז"ל בדין ממון ולא נ"מ מידי איברא לדידי משכחת לה גוונא בדין ממון דתליא ממש בפלוגתא של הגאוני' ז"ל כגון במכר כה"ג שמכר האב לבנו ע"מ שלא יעשה דבר פ' ואם יעשה תבטל המכירה למפרע ואין שום יורש אחר אלא הוא וקי"ל ביו"ד סימן קע"ד ובח"מ סימן ע"ז דכל היכא דבטלה המכירה פירות שאכל לוקח רבית קצוצה הוא לדעת הרמב"ם והמחבר ע"ש וא"כ נפקא מיני' אי מיית אב ואח"כ עבר הבן על התנאי דלדעת בה"ג בטלה המכירה למפרע ומעות דידי' במלוה הוי גבי דאב ופירות שאכל רבית היא ואיסורא קא עביד ולדעת הנך רבנן לא בטלה המכירה למפרע כיון דהשתא ליכא איסורא אפי' אם בטלה המכירה שהרי זכה בה במיתת האב מכח ירושה ודמי ממש לגירושין וא"כ לדעת רבנן קמאי מותר לו עתה לעבור התנאי ולא יעשה איסור למפרע ולפענ"ד הי' אפשר לומר דה"נ כ"ע מודו דצריך לקיים התנאי כיון דגם עכשיו צריך לקיום המכירה דאל"כ הוי רבית קצוצה למפרע והי' צריך להוציא עתה המעות מידו כמו בגזל אביו כדאי' בטוש"ע ח"מ סימן שס"ז סעיף ה' והוא מהש"ס דסוף ב"ק וכיון דצריך עכשיו לקיום המכירה ע"כ צריך לקיים תנאי' ואי בטלי' לתנאי' בטלה המכירה למפרע כמו בגירושין במקום יבם וכמו שביאר מרן ז"ל אבל אחר העיון זה אינו דלא מיבעי' לפמ"ש הרב בד"מ שם סימן שס"ז דדוקא גזל ונשבע דינא הכי אבל לא נשבע א"צ להוציא המעו' מידו ע"ש פשיטא דהכא לא בעי לאפוקי מת"י אלא אפי' למאי דמספקא לי' לב"י שם דאפי' בלא שבועה צריך להוציא המעות מת"י מ"מ נראה דהכא אפי' ברבית קצוצה א"צ להוציא המעות מת"י וכן משמע מסתימת הפוסקי' שלא הזכירו דין זה גבי רבית וטעמא דמלתא דשאני גזל דנחתינן לנכסי' ועוד דאית בי' מצוה והשיב את הגזילה לכך צריך להוציא הגזילה מת"י כי היכי דליקיים מצות השבה וחיובא רבא איכא דהא נחתינן לנכסי' אבל ברבית דלא נחתינן לנכסי' כיון דמדעתי' יהיב לי' אלא שמכין אותו עד שתצא נפשו לקיים מ"ע וחי אחיך עמך כמבואר ברמב"ם ה"ל רבית וביו"ד סימן קס"א וזה דוקא כשתבעו הלוה כמבואר שם בט"ז דאפי' בע"ח לא מצי גבי מיני' בשעבודא דר"נ כיון דלא נחתינן לנכסי' ולא מיחייב אלא משום וחי אחיך עמך דלא שייך התם א"כ ה"נ אין צריך להוציא המעות מת"י אפי' ברבית קצוצה דהא לא שייך וחי אחיך עמך ולא נפקא מיני' השתא מידי אלא אי הוי איסור' למפרע ודמי ממש להך דבה"ג דלא נ"מ אלא דלא להוי בני קמאי ממזרי ולרבנן קמאי לא בעי תו לקיומי לתנאי' וזה ברור:

ומכל זה נראה דאם היא זקוקה ליבם אפי' בתנאי דשב וא"ת נמי מודו רבנן קמאי דכל שלא נתקיים התנאי אפי' אחר מיתת הבעל בטל הגט למפרע כיון דמיתת הבעל אינו מתיר במקום יבום וצריכה היא לגט ולקיום התנאי הנמשך לקיום הגט ודו"ק. ונראה לי להביא עוד ראי' לדברי הגאון בעל מכתב מאליהו דבקום ועשה מודו רבנן דלא בטיל לתנאי' אפי' אח"מ מעיקר תנאי שממנו למדו חז"ל דיני התנאי והוא תנאי ב"ג וב"ר שהתנה משה אם יעברו ב"ר וב"ג ונתתם כו' ומשה הוא דאתני בהדייהו ועיין פ' המדיר דף ע"ד גבי תנאה דאפשר לקיומי ע"י שליח פירש"י ז"ל כי התם שהרי משה צוה ליהושע לתת להם הארץ שהי' שלוחו של משה ע"כ וחזינין דחייבינהו יהושע לקיומי לתנאייהו שהתנה עמהם משרע"ה והרי כיון דמית משה בטל תנאי' ע"כ לומר כיון דהוי בקום ועשה לא בטיל תנאי' וכו' ועיין בר"ן פ' האומר בשם הירושלמי דתנאי נתתם הי' שיותן להם הארץ תיכף ואם לא יעברו יוציאו אותן מידן ודו"ק:

סעיף כב

ס"ק ה

או כל ימי חייכי. והיינו משום דאגידא בי' לעולם ואין זה כריתות כתב במשנה למלך פ"ח מגירושין ז"ל ונסתפקתי בנותן גט על תנאי אלא שהתנה שני תנאי' שבהתקיים אחד מהם יהי' גט כגון האומר ה"ז גיטך ע"מ שתתני לי מאתים זוז או שלא תשתי יין לעולם וכונתו שאם תתן לו ר' זוז יהי' גט ויכולה לשתות יין וכן אם לא תשתה יין יהי' גט אף שלא תתן מאתים זוז עכ"ל והניחו בספק. ונראה דכה"ג הוי כריתות וראי' מדברי תוס' פ' המגרש דף פ"ג ד"ה כל ימי חייכי אין זה כריתות כל ימי חיי וחיי פ' ה"ז כריתות תימה לרבינו יצחק דפ"ק דיומא דף י"ג גבי אף אשה אחרת מתקינין לו מייתי מלתא דרבא דהכא בענין אחר כו' ומיהו קשה לר"י התם אמאי לא הוי כריתות בע"מ שתמות אחת מכם דמ"ש מחיי פ' דהוי כריתות דבשביל שתלה אף במיתתה לא גרע עכ"ל ומבואר בשהתנה שני תנאי' כגוונא דמשנה למלך הוי גט דאל"כ לא הוו מקשי תוס' מידי דהא כיון דחלה התנאי גם במיתתה גרע טפי אלא ע"כ דסברי בפשיטות דכל כה"ג לא גרע כיון שבהתקיים האחד דלא אגידא בי' יהי' גט ודו"ק. (מתוך דברי מרן ז"ל נראה שנשמטו ממנו דברי התוס' למסקנתם שם רפ"ק דיומא דף י"ג ד"ה כל ימי חיי וחייכי שהקשו בשם ר"י כמו שהקשו כאן וע"ש שכתבו וז"ל ונ"ל דנקט הכא כו' דאע"ג דאלו לא אמר אלא ע"מ שתמות חברתך הוי גיטא השתא דתלה התנאי נמי במיתתה איכא למימר דמיגרע גרע דכל היכא דאיכא תנאי דאפשר לקיים במיתתה ויחולו קיום התנאי והגט בשעת מיתתה אין זה כריתות והכא נמי אי מייתי איהי ברישא הרי חל קיום הגט והתנאי יחד במיתתה ולא דמי לאומר ע"מ שתמות חברתך דכי מייתא חברתה ברישא חיילא גיטא בחיי' של זאת ואי היא מייתא ברישא לא חל גיטא עכ"ל מבואר מדבריהם במסקנתם דבהכי גרע טפי כיון שתלאו לגט גם במלתא דאגידא בי' ונמצא לפ"ז ישתנה הדין בספק של הרב משל"מ ונהפוך הוא ממה שרצה מרן ז"ל לפשוט אדרבה לא הוי גט כלל כיון שתלאו גם בדבר שאין בו כריתות היינו שלא תשתה יין כל ימי חיי' ולכאורה דברי התוס' נראין תמוהין דנהי דאותו תנאי שאם תמות היא יהא גט הוא בטל ואם מתה אינו גט דליכא כריתות לא יהא אלא כאלו התנה בפירוש שאם תמות לא יהא גט ואכתי יתקיים הגט במיתת חברתה דהוי כריתות שפיר ונלענ"ד ביאור דבריהם דכיון דבעינן כריתות גמור צריך שלא יהי' הגט חל אלא באופן שכורת לגמרי חלקי התנאי צריכי' שיהיו או שתהי' אשתו גמורה או שתהי' מגורשת לגמרי ולא תהא אגידא גבי' כלל וכל שיש בגט צד כריתות ולא כריתות גמור בטל כל הגט אפי' אותו הצד שכורת לגמרי וסברא זאת מצאנו להרשב"א ז"ל לענין שיור עיין בחי' לגיטין דף פ"ג ד"ה אלא בעל מנת שכתב ז"ל ואפי' אמר לה הרי את מותרת לכ"א ע"מ שלא תנשאי לפ' עד שלשים יום אין זה כריתות כו' דאינו דומה לזה גיטך לאחר י"ב חדש דהתם לא חל הגט ולא כורת כלל עד י"ב חדשים ולאחר י"ב חדשים כורת לגמרי אצל כל אדם ואין שיור בגט זה כלל אבל כאן שחל הגט וכרת מקצת לגמרי אצל השאר ולזה לא כרת ה"ז שיור בגט ואין זה כריתות וא"נ למ"ד בע"מ לפ' בחוץ נמי דכוותה היא כגון דא"ל ה"א מותרת לכ"א חוץ מפ' שלא תנשאי לו עד ל' יום אין זה כריתות לפי שבשעה שחל הגט להיות כורת אינו כורת לגמרי אצל הכל ואין זה כריתות עכ"ל וה"נ הי' לנו לומר נהי דעד ל' יום הוי שיור ולא הוי גט מ"מ יחול אחר ל' יום דאז כורת לגמרי ולא יהא אלא כאומר זה גיטך לאחר ל' יום דמהני וכיון דלא אמרי' הכי מוכח דגרע טפי היכא דרצונו שיהי' כורת ולא יהי' כורת לגמרי מאם לא הי' כורת אז כלל וה"נ דכותי' אם הי' אומר אם תמות חברתך יהי' גט ואם לאו לא יהי' גט כלל שפיר הוי כריתות כיון דאין כאן כריתות אלא על אותו צד שתמות חברתה ויהי' אז כריתות גמור משא"כ עכשיו שאמר שאם לא תמות חברתה ותמות היא ג"כ יהי' גט וזה לאו כריתות גמור ואנן בעינין שכל שכורת הגט יהי' כורת לגמרי ואם לאו בטל כל הגט ולכך בטל לגמרי וזה נראה ברור בכונת התוס' וה"נ בנדון של המ"ל אם הי' אומר אם לא תתן ר' זוז לא יהי' גט כלל שפיר הי' הגט קיים כשתתן דאותו צד שהגט כורת הי' כורת לגמרי אבל השתא שאמר גם אם לא תתן ר' זוז יהי' גט בתנאי שלא תשתה יין כל ימי חיי' וזה לאו כריתות הוא לכך בטל לגמרי כן נלענ"ד כעת:)

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה