אור ברסלב

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קמא

סימן קלט

סעיף א

ס"ק א

הרי זו ספק מגורשת עד שיגיע גט לידה פרק התקבל דף ס"ג ר' אמר אשה עושה שליח לקבל לה גיטה מיד שליח בעלה כו' א"ר נחמן אם איתא לדר' חנינא עבדת בה עובדא א"ל רבא אם איתא לדר' חנינא עבדת בה עובדא הא לא חזרה שליחות אצל הבעל ומסקינן דמספקא לן לדידן הוי דבר שבערוה וחולצת ע"ש וכתב רש"י ז"ל לא חזרה שליחות אצל הבעל שליח שחזר ונעשה שליח למי שנשתלח לו ניתק משליחות הראשון עד שלא היה לו שהות לחזור אצל שולחו ולומר לו עשיתי שליחותך ושליחות שאינו ראוי לחזור ולהגיד אינו שליחות עכ"ל ובספ"ב דגיטין דאמר לה הוי שליח להולכה עד דמטית להתם וכי מטית התם הוי שליח לקבלה וקבלי את גיטך והא לא חזרה שליחות אצל הבעל וכתב רש"י ז"ל לא חזרה שליחות שליח לא מקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור אצל שולחו ולומר לו עשיתי שליחות לחברך וזו אינה ראוי' לחזור שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעל המעשה ובעל השליחות קודם שתחזור עכ"ל:

ובתוס' שם ד"ה והא לא חזרה ז"ל שליח לא מקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור לשולחו ולומר עשיתי שליחותך קודם שנעשה שליח לאחרי' ובקונטרס לא פירש כן עכ"ל. ולכאורה תקשי כיון דרש"י גופי' בפ' התקבל מפרש הך דלא חזרה שליחות אצל הבעל על הדרך שפירשו תוס' אמאי נדי ספ"ב דגיטין מהאי פירושא ולא פי' כן ונראה דהוי קשי' לי' לרש"י ז"ל מה שהקשה הרשב"א בחידו' ספ"ב דגיטין בהא דפריך התם בפשיטות והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ואלו בפ' התקבל מספקא לן בזה ע"ש ולזה כתב רש"י ז"ל בפ"ב טעמא משום שלא נשתלחה אלא לעצמה ונעשית היא בעל המעשה ובטל השליחות קודם שתחזור ומש"ה פשיטא ליה לש"ס ספ"ב דכה"ג לא חזרה שליחות כיון שנעשית היא בעל המעשה ולא נשתלחה אלא לעצמה משא"כ בהך דפ' התקבל דלא נשתלחה לעצמה אלא דעשתה שליח לקבל' לקבל מיד שליח של הבעל בזה הוא דמספקא לן אי בעינן חזרת שליחות אצל הבעל והתם בפ' התקבל דלא נעשה היא בעל המעשה לכך התם פירש"י כפי' התוס' ובהא מספקא לן אי הוי גט או לא אבל היכא שהיא נעשה בעל המעשה פשיטא לן דאינו גט ואמנם בשיטת התוס' שפירשו גם בספ"ב דגיטין משום דבעינן שראוי לחזור וזה ניתוק משליחות הראשון כו' א"כ הא דפריך בפשיטות והא לא חזרה שליחות ואלו בפ' התקבל אסתפקא לן בזה. צ"ל דס"ל לתוס' כמ"ש הרשב"א בחי' שם לחלק דהתם ספ"ב בתחילת השליחות לא היה ראוי לחזור אבל בפ' התקבל בתחילת השליחות היה ראוי לחזור אלא דאח"כ נעשה שליח קבלה ע"ש:

ובחידושי פני יושוע ראיתי שכתב בהא דכתבו תוס' ספ"ב ד"ה חצירה הבא' לאחר מיכן ז"ל וא"ת למה ליה למינקט משום חצירה הבאה לאחר מיכן ה"ל למימר משום שליחות עצמה שבעל עושה שליח להולכ' והאש' תעש' אותו שליח עצמו שליח לקבלה וכה"ג לא מהני משום דלא חזרה שליחות אצל הבעל ואור"י משום דאותו הטעם שלא חזר' שליחו' אצל הבעל אינו ברור כל כך דמספקא לן פ' התקבל עכ"ל וכתב עלה בפ"י ז"ל ברור דקושית התוס' הוא לשיטתם שפי' לא חזרה שליחות אצל הבעל קודם שנעשה שליח לאחרים אבל לפי' רש"י בעינן שיהי' היא בעל המעשה וא"כ גבי שליח להולכה שיעשה אח"כ שליח לקבלה מהני לפי פירש"י עכ"ל וע"ש:

ודבריו תמוהין דהא מבואר להדיא בפ' התקבל כה"ג בשליח להולכה שנעשה שליח לקבלה דמספקא לן וכמו שפירש"י שם כפירושן של תוס' וע"כ גם לפירש"י צריך לומר כמ"ש תוספו' שאותו הטעם אינו ברור דמספקא לן וזה פשוט והנה לפירש"י ותוס' בפ' התקבל בהא דמספקא לן אי לא חזרה שליחות אצל הבעל הריעותא היא מצד שליחות להולכה כיון שניתק משליחותו ואינו יכול לחזור ולומר עשיתי שליחותך וא"כ אפי' כשיגיע הגט לידה לא תתגרש שכבר ניתק משליחותו להולכה ונתקלקל אותו שליחות דעיקר הריעותא היא בשליחות להולכה אמנם הרה"מ פ"ו מהל' גירושין כתב לפרש לא חזרה שליחות אצל בעל היינו דהספק הוא אם יכול אותו האיש להיות נעתק משליחות להולכה שמינהו הבעל לשליחות קבלת האשה כיון דעדיין לא נגמר שליחות הבעל וס"ל הא דאמרי לא חזרה שליחות אצל הבעל היינו לא נגמר עדיין ואינו יכול להיות נעתק לשליחות קבלה ועיין ב"ש סק"א אם כן לפירושו עיקר הריעותא היא בשליחות לקבלה אם אפשר לו להיות שליח קבלה ולפ"ז אם הגיע הגט לידה מגורשת בודאי דהא שליחותו להולכה לא נתקלקל וממ"נ מגורשת ונראה דלכך כתב הרה"מ פירושו כן דהריעותא היא בשליחות לקבלה משום דהרמב"ם פסק דאם הגיע הגט לידה מגורשת דאילו לפירש"י ותוס' דהריעותא היא בשליחות להולכה אפי' הגיע הגט אח"כ לידה אינה מגורשת ודאי וכמ"ש ועדיין צ"ע

ס"ק ב

ויש אומרים שאין האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בפ' התקבל דף ס"ג אמר רב אין האשה יכולה לעשות שליח לקבל לה גט מיד שליח בעלה מ"ט דרב אבע"א משום בזיון דבעל ואבע"א משום חצירה הבאה לה לאחר מיכן מאי ביניהו איכא בינייהו דקדמה איהי ושוי' שליח מעיקרא וע"ש והיש אומרים כן היא דעת בה"ג והרמב"ן והר"ן שפסקו כרב וכתב ב"ש סק"ב ואם היא עשתה שליח בתחלה דאז משום חצירה הבאה לאחר מיכן ליתא משום בזיון איכא אע"ג דהיא עשאתו שליח קודם לכן עכ"ל וע"ש:

ולפ"ז היכא דעשאתו שליח מתחילה ושמע הבעל ולא הקפיד מהני לכ"ע דהא ליכא משום בזיון דבעל ולא משום חצירה הבאה לאחר מיכן וכן נראה מבואר ברש"י ותוס' ספ"ב דגיטין דהיכא דקדמה איהי ועשאתו שליח ליכא משום חצירה הבאה כו' וכ"כ הרשב"א בחידושיו וכ"כ הר"ן שם אמנם מדברי סה"ת נראה דאפי' קדמה איהי ושוי' שליח איכא משום חצר הבאה לאחר מיכן ע"ש הל' גיטין סימן ק"כ דמפרש להיפך דהיכא דקדמה איהי ושוי' שליח משום בזיון ליכא ומשום חצירה הבאה לאחר מיכן איכא וכן הוא בסמ"ג עשין דף ק"ל ע"ש וכתבו שם דלטעמא משום חצירה הבאה לאחר מיכן בשום ענין אין אשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה וכן משמע בהג' מיימוני פ"ו מגירושין וע"ש:

סעיף יט

ס"ק ג

כל השומע קולי יכתוב גט לאשתי כתבו תוס' פרק האומר דף ס"ו ד"ה כל השומע קולי ז"ל אע"פ דאמרי' פ' אין בין המודר דף ל"ו גבי מודר הנאה מחבירו דתורם לו תרומתו לדעתו ודייק בגמ' לדעתו דמאן אי לימא לדעתא דידיה מאן שויא שליח אלא לדעת בעל הכרי הא קא מהני ליה דעביד שליחותי' ומוקי לה באומר כל הרוצה לתרום יבא ויתרום לא משום דכי אמר הכי לאו שליחותיה קא עביד דבתרומה בעינן שליחות אלא לענין מודר הנאה דוקא לא חשיב שליחות שיחשב בכך כמהנה לו כיון שלא ציוה לו לעצמו או שמא יש לחלק דהכא לא קאמר כל הרוצה לכתוב אלא כל השומע דיחודי מיחדי ליה למי ששומע קולו עכ"ל וב"ש ס"ק כ"ז כתב ז"ל ועל חילוקן של תוס' קשה דהא ר"פ המדיר, הקשה בהא דהשומע קולי יכתוב דנעשה שליחו ולמה במדיר יכול לומר כל הזן אינו מפסיד ולפי חילוק הנ"ל לא קשה מידי דאע"פ דנעשה שלוחו מ"מ לא הוי הנאה כיון דלא אמר לו שיהיה שלוחו ונ"מ מהני שני תירוצי' מ"ש בסימן ע' בשם בעה"ת עכ"ל ואינו קושי' כלל דודאי התם בתורם את תרומתו דמיירי בתורם משל חבירו דליכא הנאה בגוף הממון אלא כיון דעביד שליחותיה הוא גופיה מקרי הנאה לכך שפיר משני באומר כל הרוצה לתרום כו' דזה אע"ג דהוי שלוחו מ"מ הנאה לא מקרי מאי דעביד שליחותיה כיון דלא ציוה לו בפירוש והנאה אחרת ליכא הכא אבל התם בהמדיר דמפרנס אותה משלו בחנם ואי שליחותיה קא עביד הרי יש לה הנאה מן המדיר ע"י שלוחו שנותן לה מזונות וזה ודאי אסור כיון דשלוחו דמדיר הוא:

ומ"ש ב"ש ונ"מ מהני שני תירוצי' מ"ש בסימן ע' בשם בעה"ת כונתו דשם בסימן ע' הביא בשם בעה"ת שער כ"ה האומר כל הזן אינו מפסיד ועמד אחד ופרנס אותה אבד מעותיו משום דאינו שליח כדאי' פ' המדיר כשמדיר אותה יעמיד פרנס והיינו שיאמר כל הזן אינו מפסיד וע"כ לאו שלוחו הוא וכן אם אמר לחנוני הרגיל אצלו פ' נדר ממני הנאה ואיני יודע מה אעשה לו ונתן לו החנוני אין צריך לשלם עכ"ל ורצונו לומר דלתירוץ ראשון באומר כל הרוצה עדיין שלוחו הוא וצריך לשלם משא"כ לתירוץ שני לא הוי שליח כלל ופטור מלשלם אמנם לפמ"ש אינו ענין לכאן דהיכא דנותן משלו א"כ כל מקום שנעשה שליח ה"ל כאלו נהנה מן המדיר ע"י שלוחו ופשיטא דאסור דשלוחו כמותו ואע"ג דלא מקרי הנאה מעשה השליחות מ"מ הנאת ממון יש כאן ומש"ה אינו מותר אלא בענין שלא יהיה שלוחו כלל אבל היכא דתורם משל חבירו כהאי דהתם דתורם שלא מדעתו שהוא תורם משל בעל הכרי דליכא הנאת ממון אלא במאי דעביד שליחותיה א"כ היכא דלא ציוה לו בפירוש אע"ג דנעשה שלוחו לא מקרי הנאה במאי דעביד שליחותיה כיון דלא ציוה לו בפירוש ודוק:

(הג"ה. מיהו מ"מ שפיר איכא נפקותא בשאר בני אדם שלא במדיר כמאמר כל הרוצה לזון דלתירוץ א' הוי שליח וצריך לשלם ולתירוץ ב' לא הוי שלוחו כלל ואבד מעותיו):

סעיף כט

ס"ק ד

שלא יטיל בו שום תנאי והוא בטור בשם הרי"ף וכתב עליו בב"י ותמהני אמאי לא יטיל בו תנאי מ"ש ממגרש לאשה עצמה וע"ש מ"ש בזה ובב"ח כתב הטעם משום דהאשה יכולה לומר לא מניתי שליח אא"כ שיקבל בלא תנאי ע"ש וכ"כ בתשו' מבי"ט סימן קע"ז מחלק ב' ולפ"ז אם אמרה בעינ' בתנאי יכול הוא להטיל בו תנאי וכ"כ בט"ז ע"ש:

ולפי שדברי הרי"ף נאמרי' בסתם ומשמע דלעולם לא יטיל בו תנאי נלענ"ד לפמ"ש לעיל סק"ב בשם סה"ת והגה"מ פ"ו מגרושין דאין האשה יכולה לעשות שליח לקבלה מיד שליח בעלה ואפי' קדמה ושויתיה שליח וכ"כ בסמ"ג עשין דף ק"ל לפיכך משום טעמא דחצירה הבאה לאחר מיכן בשום אופן אין האשה יכולה לעשות שליח קבלה לקבל גט מיד שליח בעלה ומאחר שלא נתברר מתוך התלמוד איזה טעם עיקר יש להחמיר בדבר ע"ש. וא"כ לפ"ז לעולם אין שליח לקבלה יכול לקבל הגט מיד שליח הבעל מש"ה אינו יכול להטיל בו תנאי לפ"מ שמבואר פרק המדיר גבי חליצה כיון שאי אפשר לקיומי ע"י שליח המעשה קיים והתנאי בטל ומש"ה כתבו הפוסקים במשפטי התנאי' שצריך שיהי' המעשה יכול להתקיים ע"י שליח ועיין לעיל סימן ל"ח בב"י:

ולפ"ז דוקא היכא דמגרש לאשה עצמה יכול להתנות כמו שירצה שהרי יכול להתקיים ע"י שליח להולכה אבל אם עשתה היא שליח קבלה והוא בא להתנות עם שליח לקבלה כיון דעכשיו אי אפשר לקיומו' למעשה דידיה ע"י שליח שהרי שליח לקבלה אינו רשאי לקבל מיד שליח בעלה וכיון דאי אפשר לקיומי ע"י שליח ליתי' בתנאי ואע"ג דהא דאין אשה עושה שליח לקבל מיד שליח בעלה אינו אלא משום חצרה הבא לאחר מיכן מ"מ כיון דסוף סוף ליתי' לשליח לקבלה ע"י שליח בעלה ה"ל אינו מתקיים ע"י שלוחו והמעשה קיים והתנאי בטל לכך הרחיקו ממנו כל דיני תנאי זה נראה לענ"ד ליישב דברי הרי"ף וק"ל:

סעיף ס

ס"ק ה

והיא שיבטלנו בפני שנים ר"פ השולח דבראשונה היה עושה ב"ד ממקום אחר ומבטלו התקין ר"ג הזקן שלא יהיו עושין כן מפני תיקון העולם ואמרי' עלה בגמ' בפני כמה היא מבטלו רב נחמן אמר בפני שנים רב ששת אמר בפני ג' ובדף ל"ג שם מאי מפני תיקון העולם ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרי' ריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות ר"י אמר מפני תקנת ממזרים סבר לה כרב נחמן דאמר בפני שנים ובי תרי לית לי' קלא והיא לא שמעה ולא ידעה ואזלא ומינסבא ואיכא ממזרים וריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות כו' ע"ש ופירש"י ותוס' דאצריכינהו לילך אחריו או לשלוח שליח והוא לא יטרח בכל אלה בשביל לעגנה וכתבו התוס' אע"ג דבדין לא מינסבא חשיב עיגון והרשב"א בחידושיו כתב בשם הירושלמי מאן דאמר שלא תהא יושבת עגונה סבורה שביטל והוא לא ביטל ואי אפשר לומר סבורה שביטל ולא ביטל כלל דהא מאן דאית ליה מפני תקנת עגונות אית ליה דרב ששת דאמ' בפני שלשה דקלא אית ליה ועוד דאין סברא לומר כן דאע"פ שלא יצא עליו קול שביטלו שתהא חוששת שמא ביטלו אלא ודאי הכי פירושו כגון שיצא קול שביטלו ותהא סבורה שביטלו קודם שהגיע גט לידה ותהא יושבת עגונה עכ"ל והא דנדו רש"י ותוס' מדרך זה נראה כיון דאנן קי"ל כרבי דס"ל בטלו מבוטל ותקנת ר"ג לא היתה אלא לכתחלה א"כ תו ליכא לפרושי תקנת עגונות בדרך זה שיצא קול שביטל קודם והוא לא ביטל אלא אחר שהגיע גט לידה דאי להכי חיישת לא אהני ר"ג בתקנתי' דעדיין כיון דבדיעבד בטלו מבוטל אם תשמע שביטל קודם שהגיע גט לידה תהא יושבת עגונה וע"כ צ"ל דבירושלמי לא פירשו כן אלא למ"ד בטלו אינו מבוטל לכך שפיר אהני תקנתא דאפילו שמעו שביטלו קודם לא תחוש ולא תעגן כיון דדינא הוא דאינו מבוטל אבל אנן דקי"ל כרבי דאם בטלו מבוטל תו לית לן לפרושי כטעמא דירושלמי לכך פירש"י ותוס' שהוא לא יטריח בכל אלה וא"כ אהני דלכתחילה לא יעשה כן לעגנה:

ובזה יש ליישב דברי תוס' פ' השולח דף ל"ג ד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה וז"ל ומתוך פי' הקונט' משמע דלרשב"ג דבטלה כולה אף זה מתקנת ר"ג וע"כ למ"ד מפני תקנת עגונות לא דמי אהדדי עכ"ל וביאורם משום דתקנת עגונות אינו אלא שיצטרך לילך אחריו או לשלוח שליח והוא לא טריח בכל אלה בשביל לעגנה וא"כ תו אין צריך לתקן שיבטל בפני כולם:

ובמשנה למלך פ"ו מגרושין כתב עלה ז"ל וקשה לי לסברא זו דתקנת עגונות ליכא היכא שביטלו בפני שליח א' וא"כ הא דאמרו שם ואי ס"ד אידך נמי כרשב"ג למה להו אטמורי ליבדרי אבדורי ומאי מהני אבדורי הא יכול לבטל בפני ג' ובפני שליח אחד דתו ליכא תקנת ממזרים דהא איכא ג' ותקנת עגונות ליכא דהא ביטל בפני שליח אחד ולפמ"ש תוס' שם דהיכא דהוא עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה לא מהני ב"ד משום דלא ידעי דבטלה כולה ואיכא למימר תקנת ממזרי' ניחא אבל לפמ"ש תוס' שם בתירוץ ראשון קשה עכ"ל:

ולפמ"ש בשם הירושלמי פי' תקנת עגונות שיצא קול וסבורה היא שביטל קודם לכן וכיון דרב מיאשו דמן אושא ס"ל כרשב"ג דבטלו אינו מבוטל שפיר מצי סבר טעמא דתקנת עגונות כפירוש הירושלמי וכמ"ש ולכך פריך שפי' אי ס"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה למה להו אטמורי ליבדרי אבדורי ולא מהני ליה ביטול בפני ב"ד ובפני שליח אחד דהא אכתי איכא תקנת עגונו' שיצא הקול שביטל אחד וממילא בטלה כולה ותהא סוברת שביטל קודם הגט ומתעגנא והוא לא ביטל אלא אח"כ וכמ"ש הרשב"א בשם הירושלמי ובודאי חיישינן לתקנ' עגונא כי הך וכדאמרינן כה"ג ריש כתובו' גבי אין טענת אונס בגיטין ע"ש:

אמנם קושית התוס' לפירש"י דמפרש דהוא נמי מתקנת ר"ג ורבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כול' ושפיר מיגרשא והיינו דלכך מותר לבטל לכתחלה דהא בדיעבד בלא"ה ס"ל לרבי דבטלו מבוטל אלא לכתחלה לכך מבטלו משום עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה הא לאו הכי היה אסור לכתחלה וא"כ למ"ד משום תקנת עגונות לא דמי דהא היכא שמבטלו בפני אחד תו לא מטרחינן ליה טפי דמשום טירח' סגי בחד וכמ"ש וא"כ לא דמי להדדי דהתם היה מבטל שלא בפני השליח כלל והכא מבטל עכ"פ באפי חד מינייהו ולכך אפי' לכתחלה הי' ראוי לבטלו בפני ב"ד ובפני אחד מהם לרבי דאינו אלא להטריחו אבל לרשב"ג דסבר בטלו אינו מבוטל אפילו בדיעבד א"כ שייך תקנת עגונות על דרך הירושלמי וכיון דס"ל בטלה כולה לא מהני ביטו' בפני ב"ד ובפני א' מהם ודוק:

ס"ק ו

אבל אם מבטל הגט עצמו אפילו אחר שנכתב מהני בריב"ש כתב הטעם דהיכ' שרוצה לבטל מה שנעשה כבר צריכין להיות ביחד אבל לבטל הגט ה"ל כמוסר מודעא על להבא לכן אין צריכין להיות ביחד והובאו דבריו בב"י ע"ש:

ואיכא למידק לפמ"ש תוס' ר"פ השולח דף ל"ב ד"ה ורב נחמן אמר בפני שנים ע"ש דוקא בפני ג' לרב ששת ובפני שנים לרב נחמן אמרי' בטלו מבוטל דליכא למיחש לממזרות ואע"ג דבפני שנים איכא למיחש לממזרות ואפי' הכי מבוטל מ"מ בפחות משנים דאיכא למיחש טפי אינו מבוטל ובהא אפי' רבי מודה דאמרינן מה כח ב"ד יפה ע"ש וכיון דהא דבעינן שנים יחד אינו אלא מתקנת ממזרים משום דלא ידעה ואזלא ומנסבא א"כ מה לי מבטל שליחות או מסירת מודעא סוף סוף לא ידעא ומינסבא. ונראה דהריב"ש אזיל בשיטת רבו הר"ן ז"ל וז"ל הר"ן בחידושיו ריש פ' השולח בהא דתנן בראשונה היה עושה ב"ד ופליגי רב נחמן ורב ששת בשנים או בשלשה תמהני בה אפי' ביטלו בינו לבין עצמו אמאי לא יבטל דאי ידעינן ביה ליהוי בטל וי"ל שהדין נותן בשליחות השליח כיון שבפניו היה אין מבטלין אותו שלא בפניו דלא אתי דיבור שלא בפניו דגריע ומבטל דיבור שהיה בפניו כענין שאמרו מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא בי' עשרה למשלפא וע"ש וכן הוא בירושלמי בראשונה היה עושה ב"ד ולית הדא פליג על ריש לקיש דאית ליה לא אתי דיבור ומבטל דיבור ומשני שכח ב"ד יפה ועיין במרדכי פ' השולח וכן משמע בתוס' ד"ה מהו דתימא וז"ל מ"מ עשאוהו כדברים שבלב ואין להקשות ומי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גט ומדרבנן הוי גט דכיון דקצת דומה דברים שבלב לא חשיב עקירת דבר מן התורה ועדיפ' מיניה אמרינן בביטול שלא בב"ד שלא בידיעת השליח והאשה דמשמע פשט הלכה דלא הוי ביטול וע"ש. ומבואר מדבריהם דהא דלא מהני ביטול שלא בפניו הוא משום דעשאום כאלו לא ביטל וכאילו הוי דברים שבלב נגד הדיבור הראשון שהיה בפני השליח ואע"ג דקי"ל כר' יוחנן דאתי דיבור ומבטל דיבור אפילו שלא בב"ד הכא עשאום מתקנת חכמים לדיבור גרוע נגד דיבור ראשון ולא אתי דיבור גרוע ומבטל לדיבור יפה והר"ן שכתב דהדין נותן כו' לאו דינא דאורייתא קאמר אלא דהוי דינא דדבריהם ולא הוי עקירת דבר מן התורה כיון דדומה קצת לדברים שבלב והיינו נמי טעמא דריב"ש דהכא דמבטל שליחות בהא בעינן בפניו או בפני ב"ד דעשאום כדיבור גרוע נגד הדיבור הראשון אבל מוסר מודעא על הגט שלא יתן אותו דהוא להבא דבזה לא שייך דיבור מבטל דיבור דלא עקר לדיבור קמא כלל אלא על להבא מסר מודעא שלא יתנהו וכיון דלא שייך הכא לומר לא אתי' דיבור גרוע ומבטל דיבור יפה דהא בינו מבטל דיבור קמא מש"ה אין צריך בית דין כלל דלרבי לא חיישינן לתקנת ממזרים כלל ודו"ק. ובזה ניחא הא דפריך בגמ' דף ל"ג לרשב"ג דאמר בטלו אינו מבוטל ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן אשת איש לעלמא ומשני כל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ע"ש ולכאורה לרבי נמי תקשי היכא דבטלו שלא בפני ב"ד דמודה דאינו מבוטל אכתי היכי שרינן אשת איש לעלמא אלא דטעמא דרבי דעשאום כדברים שבלב דקצת דומה לדברים שבלב ולא הוי עקירת דבר מה"ת וכמ"ש התוס' או משום דהוי דיבור גרוע וכמ"ש הר"ן דהדין נותן דלא מבטל דיבור ראשון אבל לרשב"ג דאפי' בפני ב"ד לא מהני ביטול לא הוי דומה לדברים שבלב וגם דיבור גרוע לא הוי דהא אומרו בפני ב"ד ויפה כחו והיה ראוי להיות מועיל מן הדין והא דאינו מבוטל אלא מפני התקנה לכך פריך שפיר ומשום מה כח ב"ד יפה שרינן א"א לעלמא ואיצטריך לשנוי כל דמקדש כו' משא"כ לרבי ה"ל דברים שבלב או דיבור גרוע ולית ליה לרבי תקנת ממזרים כלל וא"כ במסירת מודעא דלא מרע לדיבורא קמא אלא על להבא הוא מבטל ומוסר דברים לכך לא בעינן ב"ד כלל. והרמב"ם פ"ו מגיטין כתב ז"ל שלח הגט ביד שנים הרי זה יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפילו היו עשרה משבטלו בפני אחד מהם בטל הגט עכ"ל וטעמיה משום דס"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה וכמ"ש בכסף משנה שם ועיין בר"ן. וקשה לי אכת' היכא מהני ביטול בפני אחד מהם כיון דנתבטל שליחות כולם אמאי לא ניחוש דאזלי הנך ויהבי לה ואזלא ומינסבא ואיכא תקנת ממזרי' כיון דהיה הביטול פחות מבשנים אמנם לפמ"ש ניחא כיון דהא דבעינן ב"ד אינו אלא משום דעשאום כדברים שבלב ולא אתי דיבור גרוע ומבטל דיבור המועיל שהיה בפני השליח ודומה לדברים שבלב וכמ"ש וכ"כ היכא דמבטל בפני שליח אחד אם כן דיבור זה לא גרע מדיבור ראשון וממילא בטלה כולה וכיון דדיבור בתרא הוי בפני השליח תו לא מקרי דיבור גרוע ומבטל שפיר לדיבור קמא מן הדין ולא משגיחינן לתקנת ממזרי' ודוק. איברא מדברי התוס' ד"ה ורב נחמן אמר בפני שנים שכתבו בטעמא דרבי דבעי ב"ד הוי נמי משום תקנה ומשום דכל שהוא בפחות משנים בחד לא מפרסמא מלתא א"כ מה"ט אפי' מסר מודעא בפחות משנים ביחד נמי שייך בי' תקנת ממזרי וא"כ האי דינא דהריב"ש לא נפקא מידי ספיקא דלשיטת הר"ן ותוס' ר"פ השולח ד"ה מהו דתימא לא בעי שנים במסירת מודעא ולפי שיטת התוס' ד"ה ורב נחמן בעי שנים גם במוסר מודעא וכמ"ש ודו"ק.

סעיף סא

ס"ק ז

יכול לכתחילה לבטל זה שלא בפני זה כתב הטור ז"ל ודוקא שלא יבטל שליחות כולן זה שלא בפני זה דכיון דאפילו ביטל לכולן שלא בפניהם הוי ביטול נפיק מיניה חורבא דזימנין דבטיל לכולהו שלא בפניהם ולא ידעי ואזלי ויהבי לה גיטא ואזלא ומינסבא ביה ומיהו אם עבר וביטל כולן הוי ביטול עכ"ל וכתב ב"י לשון זה קשה בעיני דמאי אר י' לבטל כולן שלא בפניהם אפי' לבטל אחד שלא בפניו נמי אסור לכתחלה משום דנפיק מיני' חורבא ואין לפרש הבמ"ע כשאמר להו כולכם כתובו ומאי שלא יבטל שליחות כולם דקאמר שלא יבטל שליחות דכולכם דא"כ מאי דכיון דאפי' אם ביטל לכולן וזמנין דבטיל לכולהו ומיהו אם עבר וביטל כולן דקאמר למה לי ביטול כולן הא בביטול אחד מהן נתבטלו כולן עכ"ל. והנה בפ' השולח דף ל"ג אי' איבעי' להו כולכם מהו טעמא דרשב"ג קסבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כו' והני כיון דאמר להו כולכם לא מצי כתבי ויהבו או דלמ' טעמא דרשב"ג משום דקסבר כל מלתא דמתעבדא באפי עשר' צריכא בי עשרה למשלפא והלכך אפילו כולכם נמי. ולכאורה קשה לפי מה דקי"ל באומר כולכם דשנים משום עדים ואינך משום תנאי כמ"ש בטור וש"ע סימן ק"כ היכי אמרי' בהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הא אינהו לא הוו אלא משום תנאי. איברא הא לא קשי' כיון דכולהו חזיין לעדים ואי בעי הני תרי חתמו להו בסהדי ואינך הוו לתנאי וכן כל תרי ותרי מגו הני עשרה כולהו חזיין לעדים מש"ה אמרי' בהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא אפילו אמר לעשרה כתבו ולא אמר כולכם אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' והא התם אין צריכין לחתום אלא תרי ואינך אפילו לתנאי לא בעי' להו אלא דלחתמו תרי מגו הנך עשרה ואפ"ה אמרי' עדות שבטלה מקצתה כו' אע"כ משום דכולהו חזיין למהוי סהדי ולא אתברר הי מינייהו אמרי' בו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אלא אי קשי' הא קשי' להך לישנא דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' אלא משום דכל מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא בי עשרה למישלפא ואפי' כולכם נמי ומשמע דלמ"ד התם דלא צריכי בי עשרה למשלפי' בטלו הני שנים שביטל ומאי מהני ביטול זה דאכתי לחתמי אינך בסהדי והני יהיו לקיום התנאי ויתקיים התנאי בע"כ דכך היא המדה דאע"ג דאינו רוצה בקיום התנאי מתקיים הוא בע"כ ועיין שיטת הפוסקים בזה בב"י סימן קמ"ג ובב"ש שם ס"ק י"ט וס"ק כ"ט ואע"ג דאמרינן בפ"ק דקידושין ובפ' הספינה גבי שני שטרות דאם אמר זכו בשדה זו לפלו' ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בשטר ובשדה התם שאני שאין העדים רשאין לחתום ולכתוב את השטר אלא מדעת המוכר דעדים נינהו וכיון דמיחה בשטר ממילא זכה בשדה כיון דאמר ע"מ שתכתבו השטר והרי לא נתקיים אבל הכא דאינן אלא לתנאי יכולין לחתום בע"כ כיון דאינך הוא דחתמי לשום עדים והנך דלתנאי אין עדים וסגי להו בקרוב או פסול וא"כ יתקיים התנאי בע"כ ואע"ג דאם רצה לבטל העדים שלא יחתומו יכול הוא לבטל מ"מ הכא אמרי' דלא ביטל את העדים והנהו דביטל לשם תנאי לחתמי ויתקיים הגט בחותמיו לשום עדים ע"י אחרים וכה"ג אמרי' לקמן דף ל"ד אטו התם לבטולי גיטא בעי התם לקיומי תנאי' קא בעי והא לא אקיים ע"ש וה"נ כיון דאינו מבטל גוף העדים אלא תרי מינייהו אמרי' אינך לחתמי לשם עדים והני לתנאי לחתמו דמתקיים התנאי בע"כ וכמ"ש. ולכן נראה דלמ"ד לא צריכי בי עשרה למשלפי' הגט מתקיים ע"י אחרים שיחתמו לשם עדים והני תרי אפי' לקיום התנאי אין צריכין לחתום שהרי ביטל תנאו נגדם והתנאי בטל והמעשה קיים משום דאתי דיבור ומבטל דיבור כמבואר לעיל סימן ל"ח דאם מוחל או מבטל התנאי מתקיים המעשה בלא התנאי ע"ש וא"כ ה"נ למ"ד לא צריכי בי עשרה למשלפי' אם ביטל תרי מינייהו ה"ל כאילו ביטל התנאי שעליהם והמעשה קיים ע"י שנים אחרים שיחתמו לשום עדים וששה הנשארים לשם תנאי דיכול הוא לפחות תנאו כמבואר בסימן ל"ח אבל למ"ד צריכי בי עשרה למשלפי' אינו יכול לבטל כלום אלא בפני כולם וא"כ צריכין כולן לחתום ב' לשם עדים ושמנה לשם תנאי ויכולין אותן השוים להיות בעצמם עדים ג"כ שלא הועיל בביטולו כלום. ורש"י ז"ל כתב בד"ה צריכי בי עשרה למשלפי' וז"ל והלכך לאו ביטול הוא לגמרי וחתמי בי' אפי' הנך דבטיל מינייהו עם חבריהם ויהבי לה עכ"ל ולכאורה גם בריש הסוגיא דפליגי אי יכול לבטל זה שלא בפני זה למ"ד אין יכול לבטל זה שלא בפני זה נמי חתמי ביה הנך דביטל קמייהו וא"כ אמאי כתבו רש"י אהאי לישנא דצריכי בי עשרה למשלפי' אך לפמ"ש ניחא דלמ"ד צריכא בי עשרה למשלפי' צריכין לחתום אותם שביטל בפניהם ג"כ עם חבריהם על כל פנים ואי לא לא נתקיי' התנאי משא"כ למ"ד לא צריכי בי עשרה דבטלו להו הני תרי ויחתמו אחרים לשם עדים והני דביטל לא יחתמו כלל דיכול הוא לבטל התנאי כולו או מקצתו והמעשה קיים לפ"ז לדידן דקי"ל דלא צריכי בי עשרה למשלפי' היכא דביטל בפני קצתן ולא ביטל אלא אותן שביטל בפניהם לא נפיק מיני' חורבא דאמר כולכם דאם הוא מבטל אותם ומוחל התנאי כנגדם פשיטא דיתקיים הגט בשאר ואין צריכים אותן שביטלן לחתום אפי' מצד התנאי שהרי בידו למחול תנאו והמעשה קיים ע"י אינך וכמ"ש ואם אינו מוחל תנאו אלא שמבטל אותם ומוחה להם שלא יחתמו ולא יקיימו התנאי כדי שיתבטל הגט זה אינו יכול דמקיימין התנאי בעל כרחו וחתמו להו הני תרי בשביל התנאי שלא מדעתו ושנים אחרים יחתמו לשם עדים (הגה"ה. כללא דמלתא אם אמר כולכם וביטל לשנים לא יחתמו הם לשם עדים דבידו לבטלו לענין זה אבל עדיין לא נתבטל שליחות ראשונה כשיחתמו שנים אחרים לשם עדים וה"ל כאילו אמר אח"כ לשנים מהם שמסר אותם לשם עדים ואין זה סתירה לשליחות הראשון שהרי גם בתחלה היה דעתו כן שיהיו שנים עדים והשאר לתנאי ועתה בירר לו מי מהם יהיו לתנאי אבל אם אינו רוצה שיחתמו גם לקיום התנאי בזה יש חילוק אם רוצה בקיום הגט אלא שמוחל חתימתם הרי זה מוחל מקצת התנאי ודבריו קיימין ואין צריכין הני תרי לחתום כלל אכן אם רוצה הוא שיתבטל הגט ע"י זה שלא יחתמו הני תרי נמצא שהוא עומד בתנאו אלא שמוחה ואינו רוצה בקיומו בזה אין שומעין לו ומקיימין בע"כ וצריכין הני תרי ג"כ לשם תנאי) אלא היכא דביטל לכולהו שלא בפני כולן ודאי נפיק חורבה וא"כ כיון דמפרש הב"י דברי הטור באומר כולכם נתיישב' קושייתו שהקשה הא בביטל א' מהן נתבטלו כולן דלפי מ"ש בביטול אחד מהן לא נפיק חורבה כלל וכמ"ש ודוק היטב (הגה"ה. כבר אמרו ולא הביישן למד ואני אראה ולא אבין דברי רבינו הב"י דאיך אפשר לפרש דברי הטור באומר כולכם א"כ אמאי לא יבטל זה שלא בפני זה כיון דלא יהבי לה עד דחתמי כלהו והנהו דבטיל להו לא חתמי ליכא קורבא כלל כדאמרינן בגמ' ואין לומר דכוונתו לומר שלא יבטל שלא בפני כולן היינו שלא שום אחד מהם דזה פשיטא דשלא בפניהם כלל אסור וגם הטור כתב בהדיא לבטל זה שלא בפני זה וכיון שמבטל בפני אחד מהם לא נפיק חורבא שהרי הם לא יתנוהו לה בלא זה כיון דאמר כולכם צריך הוא לחתום עכ"פ לשם תנאי והוא יודע שכבר ביטל את כולם וגם דברי מורי ז"ל שכתב דאם ביטל את כולן ודאי נפיק חורבא לא ידעתי להולמן דאחד מהם ידוע בביטולן ליכא חורבא שהרי אמר כולכם ולא יתנו בלעדו וכדאמרי' בש"ס וצ"ע). ועיין ב"י סימן ק"כ שכתב וז"ל היכא שחזר הבעל והוציאו מכלל עשרה למ"ד משום עדים צריך לבטל עדות כולם ולמסור עדות לכשרים לבדם ולמ"ד אינך משום תנאי כיון שביטל את הפסול כשר הגט ואין צריך לחזור ולמסור העדות כנ"ל עכ"ל. והיינו משום דיכול למחול ולבטל התנאי ויהיה המעשה קיים:

ס"ק ח

ובעשרה שעשאם שלוחי' בפ' השולח ת"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי ר' שמעון ב"ג אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה במאי קמפלגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ורשב"ג סבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והנך לא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי לה ושרי' אשת איש לעלמא וכתבו תוס' שם וז"ל ותימא כיון דמדאורייתא יכול לבטל אפילו שלא בפניהם אמאי תקנו חכמים שלא יועיל ביטול לגבי איתן שנים עצמם וי"ל כיון שהוצרכו חכמים לתקן שלא יועיל הביטול לגבי אחרים תקנו נמי שלא יהיה לו כח לבטל בזה הגט כלל עכ"ל וקושית התוס' אינו אלא להך לישנא דפליגי בעדות שבטלה מקצתה כו' אבל להך לישנא דפליגי אי כל מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכי בי עשרה למשלפי' ודאי דאין הביטול מועיל אפי' לאותן שנים שביטל דאין לו כח לבטל שום דבר אלא בפני עשרה וכמ"ש בחי' מהרש"א ע"ש. ונלענ"ד ליישב קושית התוס' לפמ"ש הרשב"א בחידושי' רפ"ק דכתובות בהא דאמרו שם אין אונם בגיטין משום תקנת עגונות ופריך מי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא כו' ומסיק כל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש וכן אמרינן הכא לרשב"ג בטלו אינו מבוטל דכל דמקדש כו' ובתוס' ד"ה ואפקעינהו רבנן הקשו א"כ כל אדם יחפה על בת אחותו שישלח לה גט ויבטלנו וכן הקשה הרשב"א בחי' בסוגיין ושם בכתובות והעלה בזה כיון דכל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואם היה הגט בטל היו החכמים עוקרים הקידושין למפרע וא"כ היו כל בעילותיו זנות ואנן סהדי מש"ה דגמר ויהיב גיטא כדי שלא יהיו בעילותיו ב"ז למפרע וע"ש שהקשה בשם ר"ח תינח נשואה ארוסה מאי איכא למימר. ובחידושי' רפ"ק דכתובות העלה דכיון דאם מבטלו לגט אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ותו לא מצי למיקיימה וכיון דעכ"פ לא הדרא לי' גמר ויהיב גיטא ע"ש שהאריך בזה והוכיח שיטתו דכל היכא דאמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' בכה"ג היינו שאם ירצה לעמוד בשלו הפקיעו חכמים לקידושי' וכיון שכן אף הוא גמר ומגרש דאלת"ה נימא דמותרת לכהן וכן יהיו מותרים זה בזה בקרוביהם כיון דאמרת דבאמת הפקיעו רבנן לקידושין מינייהו אע"כ הכי קאמרי' כיון שאם יעמוד בביטולו יפקיעו חכמים לקידושי' הלכך אף הוא גמר ומגרש ומה שביטלו אינו בלב שלם וכן באונס בתנאי גמר ויהיב לבטל התנאי ושיהיה המעשה קיים ע"ש לפ"ז ניחא דאפי' אותן שביטל בפניהן רשאין לחתום דכיון דס"ל לרשב"ג עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה והנך דלא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי לה שריא אשת איש לעלמא וע"כ אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה וכיון שכן אף הוא גמר ומגרש כדי שלא יהיו בעילותיו זנות למפרע אי נמי כמ"ש הרשב"א כיון שעכ"פ לא תחזור אליו גמר ויהיב גיטא ואנן סהדי דלא ביטל בלב שלם ה"ל כאילו לא ביטל כלל ורשאין אפילו הני דביטלן לחתום. אלא דאכתי איכא למידק תינח היכא שביטלו בפני ב"ד דמדינא הוי ביטול וצריכין אנו לומר דאפקעינהו רבנן כו' וא"כ גמר ויהיב ואינו מבטל בלב שלם אבל היכא דביטל שלא בפני ב"ד דכב' כתבנו בשם הר"ן דבזה מדינא לא הוי ביטול משום דכל שלא בפני השליח ושלא בב"ד הוי ביטול גרוע נגד דיבור קמא שהיה בפניו עיין לעיל סעיף ס' וכן הוא שיטת התוס' ר"פ השולח דכל שביטל שלא בב"ד ושלא בפני השליח לא הוי עקירת דבר מן התורה דהוי דומה להדברים שבלב ויכול לעקור דבר מן התורה וא"כ בזה לא הפקיעו רבנן לקידושין למפרע מיניה אלא מכאן ולהבא וא"כ בזה הדרא קושית התוס' לדוכתה היכא שביטל שלא בב"ד דהנך שביטל בפניהם לא יחתימו דכיון דלא אפקעינהו לקידושין למפרע וליכא בעילת זנות ולא תקנו דלא ליהני הביטול אלא מכאן ולהבא וניחא הנך דנא ביטל קמייהו אבל הנך דביטל קמייהו אמאי יחתימו דכיון דליכא בעילת זנות א"כ היה הביטול בלב שלם. (הגה"ה. דברים אלו מרפסן אגרי ולמיעוט דעתי לא יכולתי לעמוד עליהם דהא הכא לא ביטל אלא אותו שבפניו ואותן שאינן כאן לא ביטל כלל אלא דס"ל לרשב"ג דאע"ג דלא ביטל הנשארים ממילא הם מתבטלים מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ הכא מדאורייתא כולם בטלים דהנך דבפניהם ודאי בטיל מדאורייתא דבפניו הוי דיבור מעליא. והנך דשלא בפניהם בטילי מחמת אותו שבפניו משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהכי ס"ל לרשב"ג מדין תורה וא"כ אי כתבי הני דלא ידעי ויהבי שריא א"א לעלמא דמדאורייתא הוי ביטול גמור אף לגבייהו מדין עדות שבטלה מקצתה כו' וע"כ אפקעי' רבנן לקידושין ואיכא בע"ז ותו לא מבטל בלב שלם וכנ"ל וצע"ג). והנה לפ"מ דקי"ל כרב נחמן דאמר בפני ב"ד היינו שנים וכיון דביטול לא סגי בפחות משנים וכמ"ש תוס' ד"ה רבי סבר עדות שבטלה כו' ע"ש דאפי' בפני השליח צריך שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים והשליח אינו מצטרף דהוי במקום הבעל ע"ש וא"כ לא משכחת לה בלא ב"ד כיון דלא משכחת פחות משנים וכיון דהוי בפני ב"ד א"כ מדינא נתבטלו וע"כ הפקיעו הקידושין למפרע וא"כ הוי בעילתו בעילת זנות למפרע וע"כ לא ביטל בלב שלם וכמ"ש לעיל וכיון דלא ביטל בלב לכך אפי' הני דביטל קמייהו רשאין לחתום. אלא דאכתי משכחת לה שלא בב"ד לפמ"ש התוס' שם ד"ה רבי סבר כו' דיכול לבטל בפני שנים זה שלא בפני זה ע"ש וכה"ג לא הוי ב"ד כיון שלא היו ביחד וא"כ בכה"ג הדרא קושי' לדוכתא אמאי תקנו חכמים שלא יועיל הביטול גבי הנך שביטל בפניהם וכנ"ל מיהו אי נימא דס"ל דאין עדותן מצטרפות עד שיראו שניהם כאחד ודלא כר"י בן קרחה א"כ תו לא משכחת לה שיהי' הביטול בפני שנים ושלא יהיו ב"ד כיון דצריכין להיות ביחד. ובחידושי הרשב"א הקשה בהא דאמרו שם בסוגיא אא"ב בעדי הולכה שפיר אא"א בעדי כתיבה מי מצטרפי כו' ודחי דלמא דר"י ב"ק ס"ל ע"ש. וכתב עלה ז"ל תמי' לי דמשמע דרב אשי הכי ס"ל וכבר אפסיקא הלכתא בפרק זה בורר כר' יושוע ב"ק והיכי קאמר רב אשי ה"נ מסתברא יע"ש שהניח בצ"ע. ולפמ"ש יש לומר דשפיר הוכיח רב אשי לרשב"ג דמיירי בעדי הולכה דאי בעדי כתובה מי מצטרפי והא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד וע"כ הכי ס"ל דאין מצטרפין דכיון דטעמא הוא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ותקנת חכמים היא כי היכי דלא לשריא א"א לעלמא כדאמרינן בש"ס וקשה אמאי תקנו גבי הנך דביטל קמייהו וכמו שהקשו בתוס' וצ"ל כמ"ש דמשום שלא יהיה בעילתו בע"ז לא ביטל בלב שלם וע"ז קשה תינח בפני ב"ד שלא בב"ד מאי א"ל וכמ"ש דהא ליכא בע"ז וע"כ צ"ל דלא סגי שלא בב"ד כיון דצריך לבטל בפני שנים וקי"ל כרב נחמן דשנים הוי ב"ד לענין זה ואי נימא דמהני צירוף לענין עדות א"כ אכתי משכחת לה שלא בב"ד וכנ"ל וע"כ צ"ל דס"ל דאין מצטרפין ותו לא משכחת לה שלא בב"ד ומש"ה פריך שפיר ואי בעדי כתיבה מי מצטרפי ודחי לה דלמא כר"י בן קרחה ס"ל ור"ל דאין הטעם משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא כאידך לישנא משום כל מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכי בי עשרה למשלפי' וא"כ לא קשה כלל אמאי עקרוהו לביטולי' גבי הנך דביטל קמייהו דכיון דצריכי בי עשרה למשלפי' ליכא ביטול כלל ושפיר מצי ס"ל כר"י בן קרחה. והנה הב"י כתב בשם הרשב"א בתשובה באחד ששלח גט לאשתו וביטל השליחות שלא בפניו ואח"כ חזר בו מן הביטול ושיהיה שליח לגרש כמו שהיה שאפשר לומר שאם הגיע הגט לידה מיד שליח זה הרי זו מגורשת שבכל מקום שצריך שליח לדעת המשלח אין צריך ליחד השליח אלא כל שאמר סתם כל השומע קולי יכתוב ויתן כל הכותב ונותן ה"ז מגורשת וכיון שכן זה שעשאו שליח לחבירו אע"פ שביטל שליחותו זה אלו אמר כל הרוצה יטול ויתן לה ועמד אחד ונתן לה ה"ז גט אף זה בשעת נתינתו כבר חזר בו המשלח ונתרצה שיתנו לה ואם נפשך לומר שאינו גט שצריך שישמעו מפיו הא לא אמרי' אלא בכתיבתו וחתימתו עכ"ל והיינו משום דבכל מקום מהני שלא בפניו לבד בכתיבת הגט וחתימתו בעינן שישמעו מפי הבעל משום דבעינן לשמה וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן פרק התקבל ולפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתה דהנך שביטל קמייהו לא יחתומו ואי משום דע"כ גמר בדעתו שלא לבטל בלב שלם דאל"כ תהיה בעילתו ב"ז שיהיו הקידושין מופקעין למפרע משום חששא דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי ושריא א"א לעלמא אכתי אינו מוכרח שלא יבטל בלב שלם דלעולם ביטל בלב שלם אלא דאח"כ גמר בדעתו דהנך שלא ביטלם יהיו שלוחי' ואע"ג דכבר בטלו כולם מכח הביטול במקצ' מ"מ כל שנתרצה אח"כ נעשו שלוחין וכמ"ש הרשב"א אבל הנך שביטלם רוצה שיהיו בביטולן מיהו באומר לעשרה כתבו לא מצינו למימר הכי דבכתיבה בעינן שישמע מפיו וא"כ כיון שבטלה כולה אע"ג דנתרצה אח"כ תו לא מהני כיון דלא שמעו מפיו וא"כ יהיו צריכי' להפקיע קידושיו למפרע ותהי' בעילתו בע"ז ע"כ לא הי' כונתו לבטל בלב שלם ולכך הני דביטלן נמי רשאין לחתום אבל באומר תנו דהוי עדי הולכה בזה הדרא קושית תוס' לדוכתא דנימא דהביטול הי' בלב שלם אלא שנתרצה אחר הביטול שיהיו אותן שלא היו כאן שלוחין וכנ"ל. וצריך לומר בעדי הולכה כתירוץ התוס' דכיון שהוצרכו לתקן שאין ביטולו מועיל לגבי אחרי שלא היו בשעת הביטול תקנו שלא יועיל הביטול כלל וכמ"ש התוס'. (הגה"ה. גם כאן צ"ע קצת די"ל דוקא היכא דגילה דעתו בפירוש שרוצה בנתינת הגט כמעשה דהרשב"א שחזר בו בפירוש מביטולו וע"כ אמר כן בפני עדים לכך מהני אע"פ שלא ייחד השליח וכאילו אמר כל השומע קולי כו'. אבל אם לא אמר כלום אלא שנתרצה בלבו פשיטא דלא מהני כלל דצריך שישמעו עדים עכ"פ וא"כ בביטל זה שלא בפני זה לרשב"ג דבטלו כולם אף שנתרצה אח"כ בלבו שיהיו אותן שלא ביטל שלוחי' מאי מהני כיון שלא אמר כן בהדיא דגם כל השומע קולי כו' נמי צריך שיאמר כן בפיו ולא שיחשוב בלבו וצ"ל דכונת רבינו ז"ל דלמה להו לחז"ל לתקוני לעקור הביטול לגמרי יתקנו שיאמר אחר הביטול שרוצה באותן שלא ביטלן וצ"ע). אלא דאכתי איכא לאקשויי אמאי הוצרכו לתקן שלא יועיל בזה הגט ביטול כלל אי משום דאזלא ומינסבא ושרי' א"א לעלמא נימא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אם לא יתרצה אח"כ באותן שלא ביטלן וא"כ ע"כ נתרצה אח"כ באותן שלא ביטל כדי שלא תהי' למפרע בעילתו בע"ז וא"כ יהי' ביטולו קיי' גבי אותן שביטל ולא יהיו רשאין לחתום. ונראה לפמ"ש הרשב"א בחידושיו גבי הא דפריך וליבדר איבדורי ז"ל היינו ללישנא דצריכי בי עשרה למשלפי' דלהאי לישנא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מאי קאמר וליבדר איבדורי לעולם כרשב"ג והיינו טעמא דאימיבדרי דלמא כי משכח להו כי מבדרי ויתבי מבטל להו לכולהו אא"כ תדחה דכיון דחשו חכמים משום תקנת ממזרי' דעדות שבטלה מקצתה בטנה כולה אף כשהלך אצל כולן כיון שלא ביטל במעמד כולן אלא שביטל לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו אינו מבוטל לפי שבשעה שביטל לזה לא הי' מועיל ביטולו כיון דאיכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי וכן אתה אומר בשני ובשלשי אע"פ שבסוף ביטל לכולן אין בכך כלום כיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל אף לבסוף אינו חוזר ונראה זה דחוק עכ"ל. אמנם דעת התוס' נראה דהכי ס"ל שכתבו בד"ה וליבדור איבדורי וז"ל אבל לרשב"ג דס"ל דאין יכול לבטל זה שלא בפני זה אין בביטולו כלום אפי' מבטל כולם כל אחד בפני עצמו אע"ג דהשתא ליכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי לה אינו ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה עכ"ל והיינו כיון דבשעתו אינו מועיל שוב אינו חוזר ונראה לפ"ז אף אם נאמר שנתרצה אח"כ באותן שלא ביטל ותו ליכא למיחש דלמא אזלי הנך וכתבי ויהבי לה מ"מ כיון דבשעתו לא הי' מועיל הביטול שעדיין לא נתרצה גם לבסוף שנתרצה אין הביטול חוזר ונראה איברא במ"ש הרשב"א על סברתו דאינו חוזר ונרא' דזה דחוק איכא למידק דאפי' אי נימא דחוזר ונראה כיון דלמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כו' יכולין הנך שביטל בפניהם נמי לחזור ולחתום כשביטל זה שלא בפני זה א"כ אפי' אם מבטל אח"כ בפני השני ובפני השלישי כיון דלא ידעי הני בהני סבר כל חד דלדידי' לחוד ביטל ויכול הוא עצמו לחתום. אמנם נראה דאי אמרי' דמהני כשמבטלן כולן זה שלא בפני זה תו ליכא למיחש שמא יחתומו אותן שביטל דכיון דהבעל נאמן לומר שביטל את הגט במגו דאי בעי מבטל עכשיו וכמ"ש הרשב"א בחי' ר"פ השולח ועיין ב"ש ס"ק צ"א א"כ יכול הבעל לבטל את כולן זה שלא בפ"ז ויודיע לכל אחד ואחד שביטל כולן זה שלא בפ"ז ויהי נאמן במיגו וא"כ יהי' ביטולו קיים לכך צריך לסברתו דאינו חוזר ונראה. ובזה יתיישבו דברי הרמב"ם פ"ו מגירושין שכתב דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה והוא תמי' דהא לפי מאי דאוקמי' בעדי הולכה א"כ ע"כ ס"ל לרבי דלא בטלה כולה אפי' בשליחות וקי"ל כרבי. אכן לפמ"ש בישוב קושי' התוס' דאי אפשר לומר שיהי' ביטולו קיים בהנך שביטל בפניהם משום דא"כ יהי' בעילתו ב"ז למפרע כשיכתבו הנך דלא ידעי ויתנו לה ויפקעו קידושיו למפרע וע"כ אינו מבטל בלב שלם וכמ"ש לעיל ועיין תוס' ד"ה ורב נחמן אמר בפני שנים דלרבי דבעי ב"ד נמי משום תקנת ממזרי' ע"ש וא"כ ע"כ אינו מבטל בלב שלם וליכא למימר דלעולם בלב שלם מבטל אלא דאח"כ נתרצה באותן שלא ביטל שיהיו שלוחיו ועדיו דהא בעדי כתיבה בעינין שישמעו מפי הבעל ולא מהני שליחות שלא בפניו ומש"ה ע"כ צ"ל דס"ל לרבי דלא בטלה כולה. אבל כי מוקמינן לפלוגתייהו בעדי הולכה דבזה מהני שליחות שלא בפניו א"כ מצינו למימר דרבי נמי ס"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא דלמאי דהוצרכו לתקן שלא יועיל ביטולו תקונו היינו לאותן שלא ביטל בפניהם ולמאי דלא הוצרכו לתקן והיינו לאותן שביטל בפניהם לא תקנו ואי משום שלא יהי' בעילתו ב"ז יכול לתקן ע"י שנתרצה אח"כ באותן שלא ביטלו וכמ"ש ויהיו הם שלוחיו ורשב"ג סבר דכיון דהוצרכו לתקן שלא יהי' מועיל הביטול גבי אותן שלא ביטל בפניהם תקנו שלא יהי' הביטול מועיל כלל וכמ"ש תוס' ואפי' נתרצה אח"כ תו אינו מועיל דכיון דקודם שנתרצה לא הי' מועיל בשעתו תו אינו חוזר ונראה וכמש"ל ומש"ה פריך שפיר ואי ס"ד כרשב"ג וליבדורי איבדורי דליכא למימר שיבטל כולן בזה אח"ז דהא ע"כ מוכח דלרשב"ג ס"ל דכל שלא הועיל הביטול בשעתו תו אינו חוזר ונראה מדלא מהני נתרצה אח"כ לגבי אינך וע"כ משום דאינו חוזר ונראה וכמ"ש א"כ ליבדור איבדורי ודוק:

ס"ק ט

ויש מי שאומר דבשליחות אם ביטל אחד מהן נתבטלו כולן שם בסוגיא מאי מפני תקון העול' ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרי' סבר לה כרב נחמן דאמר בפני שנים ובי תרי לית לי' קלא והקשו בתוס' ליתקנו שיבטל בפני שלשה ע"ש. עוד שם ריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות סבר לה כרב ששת דאמר בפני שלשה ובי תלתא אית לי' קלא והקשו בתו' הא מלוה ע"פ לא גבי ממשעבדי אפי' הלוהו בפני כמה עדים ע"ש. עוד שם בתוס' ד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ע"ש שהקשו דלמא רבי נמי סבר בטלה כולה ואפ"ה יכול לבטל בדיעבד דהא ס"ל לרבי בטלו מבוטל ע"ש. עוד הקשו שם באותו דיבור דלפי' הקונט' משמע דלרשב"ג דבטלה כולה אף זה מתקנת ר"ג וע"כ למ"ד מפני תקנת עגונות לא דמי אהדדי ע"ש ועיין במשנה למלך פ"ו מה' גירושין ביאורו משום דתקנת עגונות לא שייכא כל שביטל עכ"פ בפני אחד ע"ש ועיין לעיל סק"ה, עוד שם בתוס' ד"ה וחזר בו רבי ועשה כרשב"ג הקשו ז"ל וא"ת מנ"ל כו' דלמא ההיא דשום הדיינים דמי טפי לביטלו שלא בב"ד דהתם מודה רבי דאינו מבוטל דאמרי' מה כח ב"ד יפה ועיין ביאורו בחי' מהרש"א משום דכל שביטל בפני ב"ד אמרי' דכח ב"ד שני עדיף שיהי' הביטול מועיל ע"ש. והרמב"ם פ"ו מה' גירושין כתב ז"ל אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים וכתב הרה"מ ז"ל מכיון דקי"ל כרבי דאמר בטלו מבוטל אפי' בפני אחרים לא גרע כשבטלו בפני שנים מן העשרה משאם בטלו בפני אחרים שאינן מהם וזהו שכתב רבינו ואפי' בפני שנים אחרים ע"ש משמע מדבריהם דהסוגיא מיירי שביטל לכולן בפני שנים מהן. ולפ"ז כל הסוגיא מוקשה בהא דאמרי' דרבי ס"ל עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה דהא בטיל לי' לכולהו ועיין בלחם משנה. וליישב כל אלה נראה לענ"ד והוא דבטור וש"ע ח"מ סימן ל"ט סעיף ט' פסקו דמעשה ב"ד יש לו קול וגובה ממשעבדי ודעת הסמ"ע שם ס"ק כ"ד דכל הודאה בב"ד יש לה קול אפי' לא שלחו אחריו וגובה ממשעבדי אם נתברר שלא פרע והא דבעינין קבעו ושלחו היינו לענין טענת פרעתי אבל ממשעבדי לעולם גובה ע"ש ובש"ך שם ס"ק כ"ז חולק עליו והעלה דהודאה בב"ד אינו גובה ממשעבדי אלא דוקא בקבעו ושלחו או בנתחייב ע"פ ב"ד דבזה דוקא אמרי' מעשה ב"ד יש לו קול אבל לא שלחו אחריו וגם הנתבע הודה מעצמו אין זה מעשה ב"ד ולית לי' קלא וע"ש בש"ך ס"ק י"ח שכתב בשם הנימוקי יוסף דשאני מילי דבי דינא מהודאה כלומר שאין הב"ד מחייבין אותו בכלום רק שמודה בפניהם כמודה בפני שאר עדים לכך אין שם דיינים עליהם אבל במודה ע"פ תביעה בפני שלשה כלומר שתובעו בפני שלשה לדין ואינו רוצה ליתן להתובע מעצמו אלא שמודה ע"י תביעה דהיינו שנתחייב בהודאתו מכח תביעתו כגון שהכירו הב"ד שמכח טענותיהם הוא חייב לו ה"ז ב"ד גמור ולא בעי' קבעו ושלחו עכ"ל. וכבר כתבנו בס' קצוה"ח סימן ע"ט ס"ק דכדברי הש"ך מבואר בדברי התוס' כאן שהקשו בהא דאמרי' בי תלתא אית לי' קלא מהא דמצוה ע"פ אינו גובה ממשעבדו ואפי' בפני עשרה ע"ש וכן הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו ואי כדברי הסמ"ע מאי קושי' דהא בראשונה הי' עושה ב"ד ומבטל וכל מעשה ב"ד יש לו קול. אלא ע"כ כדעת הש"ך דכיון דאין הב"ד עושה שום מעשה ב"ד אלא שהוא מבטל בפניהם הגט אין זה אלא כמודה בפניהם דלית לי' קלא אלא בקבעו ושלחו אחריו וגבי ביטול הגט לא שייך שלחו. וע"ש. אמנם לפמ"ש הר"ן בהא דבראשונה היה עושה ב"ד ולא סגי בלא ב"ד היינו תרתי חדא כרבי וחדא כרשב"ג ולא ידענא הי מינייהו כרבי כו' ע"ש ולפי דבריהם אי ס"ד דס"ל כרשב"ג דבטלו אינו מבוטל היאך אפשר דס"ל דיכול לבטל זה שלא בפני זה היינו שיבטל כולן בפני אחד ועיין בלח"מ:

אלא לפמ"ש ניחא דתרתי גווני משכחת לה דאפשר דס"ל כרבי אם בטלו מבוטל ואפ"ה ס"ל באידך כרשב"ג דאינו יכול לבטל כולן בפני אחד מהם משום דס"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ותו לא הוי מעשה ב"ד ואיכא חשש ממזרות דאפילו לרבי איכא למימר דסבירא ליה תקנת ממזרי' היכא דליכ' קלא והא דבטלו מבוטל היינו דוקא היכא דאיכא קלא וכן להיפך יש לומר ס"ל כרשב"ג דבטלו אינו מבוטל אפי' בפני ג' ומשום תקנת עגונות ואפ"ה ס"ל באידך כרבי דיכול לבטל כולן בפני אחד מהן משום דסבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה וא"כ אינך לא בטלי ממילא אלא משום כח ב"ד יפה ואית ליה קלא ותו ליכא לא חשש ממזרות ולא עגונות תקנת ממזרות ליכא דהא לית ליה קלא ותקנת עגונות נמי ליכא דהא הוצרך לבטלו עכ"פ בפני אחד מהם וכמ"ש במשנה למלך דכיון דהטריחוהו לחזור אחר אחד מהם אין צריך להטריחו יותר ולכך קאמר שפיר ולא ידענא הי כרבי והי כרשב"ג:

ובהא ניחא ליישב קושית תוס' ד"ה חזר רבי ועשה כרשב"ג דהקשו דילמא ההוא דשום הדיינין דמי טפי לביטלו שלא בב"ד דמודה רבי דאינו מבוטל דאמרי' מה כח ב"ד יפה ע"ש ור"ל דכל שביטלו בפני ב"ד כח ב"ד שני יפה ועדיף שיועיל הביטול וכמ"ש בחי' מוהרש"א ע"ש ולפמ"ש שפיר קאמר רב יוסף נחזי אנן כו' וחזר רבי ועשה כרשב"ג דאי ס"ד דס"ל בטלו מבוטל משום דכח ב"ד שני יפה ובהא פסק כרבי א"כ היאך פסק באידך כרשב"ג דאינו יכול לבטל זה שלא בפני זה הא קי"ל בטלו מבוטל וכ"ת הכא דאין צריך ב"ד כיון שביטל בפני אחד מהן ואינך ממיל' הוא דבטלי משום דבטלה כולה וכמ"ש תו לא הוי מעשה ב"ד ואיכא חשש ממזרות ומודה רבי דאינו מבוטל הא ליתי' דהא טעמי' דרבי דמודה היכא דאי' חשש ממזרות דאינו מבוטל אינו אלא משום מה כח ב"ד יפה וכמ"ש תוס' דף ל"ב ד"ה ורב נחמן אמר בפני שנים דמדאורייתא לעולם יכול לבטלו ע"ש וכיון דאמרי' דהיכא דאיכא כח ב"ד שני לא אמרי' על ב"ד ראשון מה כח ב"ד יפה א"כ אפי' היכא דאי' חשש ממזרות ולית לי' קלא לית לן למימר בטלו מבוטל משום כח ב"ד שני כיון דעכ"פ ב"ד יש כאן וא"כ ממילא ליכא נמי חשש ממזרות דכיון דע"י כח ב"ד שני הוא דמהני הוי שפיר מעשה ב"ד ואית ליה קלא אלא ודאי דאין ב"ד שני מועיל לבטל כח ב"ד יפה וה"ה נגד תקנת ר"ג לא מהני כח ב"ד שני לבטל וע"כ טעמי' דרבי דבטלו מבוטל לאו משום כח ב"ד שני אלא משום דלא ס"ל כלל הך סברא דמה כח ב"ד יפה גבי תקנת ר"ג וכיון דשמעינן דחזר בו רבי מהאי ועשה כרשב"ג משום מה כח ב"ד יפה בכל ב"ד ה"ה בתקנת ר"ג לית ליה מה כח ב"ד יפה ובטלו אינו מבוטל אפילו ע"י ב"ד שני ומדהך כרשב"ג באינך ס"ל כרבי דיכול לבטל זה שלבפ"ז ר"ל יכול לבטל כולן בפני אחד מהן משום דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ומשום כח מעשה ב"ד הוא דמהני דלא יהיה חשש ממזרות דהא איכא קלא תקנת עגונות ליכא כיון דעכ"פ צריך לטרוח אחר אחד מהן תו לא מטרחינין ליה טפי וכמ"ש במשנה למלך אבל שלא בפני השליח כלל ס"ל בטלו אינו מבוטל ומשום תקנת עגונות וכמ"ש ודו"ק:

והב"י סימן קל"ד הביא תשו' הר"ן ז"ל ואע"פ שכתב מורינו שאפי' יביא ראי' שביטלו בב"ד אין בדבריו כלום ואין ביטולו ביטול שהרי ביטל כל מודעי שמסר ושעתיד למסור וא"כ ביטל כל הביטולים שנעשה כנגד השליחות וכיון דבשעת נתינת הגט לשליח ביטלום בטולים כדרך שאר כל המודעות שנעשו שבטילים בביטול מודעא אע"פ שמסר מודעות נגד הביטולים בביטול המודעות כולם בטלים והיינו ביטול מודעי דמודעי דכתבינן וכמו כן כשמבטלין לעתיד כל מודעי לאו ביטול שימסור כנגד הגט וכשמבטל כל ביטול שיבטל ביטול המודעי וביטול הגט הרי כולם בטלים והגט קיים ע"כ:

ואני ידעתי שפה קדוש לא אמר דבר זה אלא כנושא ונותן ולחתום פיהם של פועלי און דכיון דקי"ל אתי דיבור ומבטל דיבור הדיבור האחרון הוא העיקר ומבטל כל הדברים הקודמין עכ"ל וע"ש שהאריך הר"ן בזה ואחר שיצא הדבר מפה קדוש הרב רבינו פרץ הכהן ז"ל ראוי לקיים דבריו ולכן נראה לפי מ"ש דהא דמהני ביטול בפני ב"ד שלא בפני השליח ולא חיישינן לתקנת ממזרים היינו משום דאית לי' קלא משום מילי דבי דינא אית ליה קלא ואפי' למ"ד בפני שנים נמי כתבו התוס' דמפרסמא מלתא והא דהוי מילי דבי דינא אינו אלא משום דצריך ב"ד לביטולו ומשום דבלא ב"ד לא אתי דיבור גרוע דשלא בפני השליח ומבטל דיבור המועיל שבפני השליח וכמו שנתבאר לעיל ואינו אלא משום כוח ב"ד יפה וה"ל מעשה ב"ד ואית ליה קלא וא"כ היכא דמבטל כל הביטולים שנעש' אח"כ כי אתי דיבור האחרון לבטל הדיבורי' הקודמים בזה אין צריך ב"ד דלא שייך בזה לא אתי דיבור גרוע שלא בפני השליח ומבטל לדיבור מעליא שהיה בפני שליח דזה אינו אלא בדבר הנוגע לגוף השליחות דהיינו שכבר עשאו לזה שליח בפניו ועכשיו רוצה לבטל שליחותי שלא בפניו בהא הוא דאמרינן דלא אתי דיבור גרוע ומבטל ליה לדיבור מועיל שהיה בפניו לבא אותו דיבור שאמר לבטל כל הביטולים שיבטל אח"כ זה אינו ענין לגוף השליחות ואפי' אם אמרו בפני השליח לא אכפת לן בדברים אלו אם אמרן בפני השליח או שלא בפניו כיון דאין זה מענין שליחותו וא"כ מדינא הוא יכול לבטל דברים אלו אפילו שלא בב"ד ואפי' אם מבטלם בפני ב"ד תו לא הוי מילי דבי דינא ואינו אלא כמודה מעצמו בפני ב"ד דלית לי' קלא וכמו שנתבאר לעיל דכיון דלא הוי מעשה ב"ד לית ליה קלא וא"כ איכא חשש ממזרי' דהשליח לא ידע שביטל אח"כ את הדברים הראשונים דנהי שנתוודע לו שביטל גוף שליחוחו דזה הוי מעשה ב"ד ואית ליה קלא מ"מ כיון שלא יתוודע לו שביטל הדברים הראשונים שביטל הביטולים לא יחוש לביטול שליחותו מאחר שכבר ביטל כל מה שיבטל אח"כ ומה שביטל אח"כ כל מה שביט' קודם זה לא יתוודע לו שאין זה מעשה ב"ד ויתן השליח הגט ולא יחוש לביטולו דדבר זה שביטל את דבריו הראשונים אינו צריך ב"ד מדינא דדיבור האחרון לא חשיב דיבור גרוע נגד הדיבור הקודם שהי' בפני השליח כיון דאין זה נוגע לגוף השליחו' ולא שייך לומר דיבור גרוע ודיבור מעליא אלא במה שנוגע לגוף השליחות שעשאו בפניו משא"כ בשאר דברים וכמ"ש וכיון שכן אין צריך ב"ד ואע"ג דנעשה בפני ב"ד לית ליה קלא וא"כ איכא חשש ממזרים ומש"ה לא מהני ביטול את הביטולי' אפילו בפני ב"ד ודוק היטב ועיין בכל האמור:

סעיף ג

ס"ק י

אמר בטל הוא ריש פרק השולח ת"ר בטל הוא דבריו קיימין למימרא דבטל לישנא דליבטל משמע כו' אמר אביי בטל תרי לישנא משמע משמע דבטל ומשמע דליבטל גבי גט לישנא דמהני בי' קאמר רבינא אשכחי' לרב נחמן בר יצחק דתלי וקאי אעיברא דדשא וקא מיבעי' לי בטל מהו תיקו כו' איבעיא להו הרי הוא חרס מהו א"ל רבינא כו' מ"ש מהרי הוא הקדש הרי הוא הפקר וכתבו תוס' ז"ל ותימא דבריש אין בין המודר דף ל"ה משמע דככר זה הקדש מועיל וגט זה חרם ודאי לא אמר כלום דגרע מגט זה חרם הוא דלא אמר כלום דהא אי אמר בטל הוא דבריו קיימין וכי אמר בטל ולא אמר הוא מיבעי' לן ועמד בתיקו עכ"ל וע"ש בחי' מהרש"א:

ונראה ליישב לפמ"ש הרשב"א בחידושיו דגם האומר בטלתי כבר נאמן במיגו דאי בעי מבטל ליה מעכשיו והא דקאמר למימרא דבטל הוא לישנא דליבטל משמע היינו משום דתני דומיא דאי אפשי שם בברייתא ע"ש וכתב ב"ש ס"ק צ"ט והא דבעי בטל מהו כיון דבין לעבר בין להבא מועיל היינו משום דאי לא אמר הוא משמע שהגט מעצמו בטל והיינו לשון עבר כלומר לשעבר העד הוא מעצמו ולא על ידי שביטלו הוא ע"ש והתם פ' אין בין המודר אמר רבא היתה לפניו ככר של הפקר ככר זה הקדש מועיל בו:

ופי' הר"ן שהיה הככר מונח תוך ד' אמות וזכו ד' אמות שלו להקדש כדין המגביה מציאה לחבירו ולא שהקדישו הוא דהא אינו שלו ולא מצי אקדוש ואין לומר שזכה בו לעצמו ואח"כ הקדישו דא"כ ה"ל גזבר ואין מועלין בו עד שיוציאו לחולין ע"ש אלא ע"כ שזכה חצרו להקדש והוא ד' אמותיו וא"כ ככר זה הקדש ממילא ולא ע"י קדושת פיו ולפ"ז דוקא כשאומר ככר זה הקדש דמשמע ממילא הוא דקדוש אבל אם אמר ככר זה הוא הקדש דמשמע ע"י אמירתו שהקדישו יהיה קדוש א"כ היתה כונתו שיזכה בו הוא תחלה דאל"ה לא מצי מקדיש לי' דאינו שלו וכיון שזכה בו הוא תחלה נעשה גזבר עליו ולא היה מועיל בו בטילה לחוד וכמ"ש הר"ן שם ע"ש לכך הוצרך לומר ככר זה הקדש דמשמע ממילא והיינו ע"י ד' אמותיו שיזכו להקדש בלי אמצעיתו ועמ"ש בספרי קצוה"ח סימן ר' סק"א:

וכן גבי גט אם אמר גט זה חרס ולא אמר הוא משמע ממיל' בלא ביטול פיו ולכך לא מהני ואין להקשות אם כן תפשוט מיניה אם אמר גט זה חרם ולא אמר הוא משמע ממילא דומיא דככר זה הקדש משום דאיכא למימר דשתי לשונות משמע דמשמע ממילא ומשמע ע"י אמירתו והתם לישנא דמהני בי' קאמר כיון שלא רצה לזכות לעצמו גלי אדעתיה דניחא ליה שיזכו ד' אמותיו להקדש והכא גבי גט דלא מהני כלל לישנא דממילא כוונתו שע"י אמירתו יהיה בטל כמו דאמרינן גבי בטל הוא ומש"ה עלתה בתיקו ודוק:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה