אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן קמא › סעיף סא

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קמא · סעיף סא

סעיף ס

ס"ק ז

יכול לכתחילה לבטל זה שלא בפני זה כתב הטור ז"ל ודוקא שלא יבטל שליחות כולן זה שלא בפני זה דכיון דאפילו ביטל לכולן שלא בפניהם הוי ביטול נפיק מיניה חורבא דזימנין דבטיל לכולהו שלא בפניהם ולא ידעי ואזלי ויהבי לה גיטא ואזלא ומינסבא ביה ומיהו אם עבר וביטל כולן הוי ביטול עכ"ל וכתב ב"י לשון זה קשה בעיני דמאי אר י' לבטל כולן שלא בפניהם אפי' לבטל אחד שלא בפניו נמי אסור לכתחלה משום דנפיק מיני' חורבא ואין לפרש הבמ"ע כשאמר להו כולכם כתובו ומאי שלא יבטל שליחות כולם דקאמר שלא יבטל שליחות דכולכם דא"כ מאי דכיון דאפי' אם ביטל לכולן וזמנין דבטיל לכולהו ומיהו אם עבר וביטל כולן דקאמר למה לי ביטול כולן הא בביטול אחד מהן נתבטלו כולן עכ"ל. והנה בפ' השולח דף ל"ג אי' איבעי' להו כולכם מהו טעמא דרשב"ג קסבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה כו' והני כיון דאמר להו כולכם לא מצי כתבי ויהבו או דלמ' טעמא דרשב"ג משום דקסבר כל מלתא דמתעבדא באפי עשר' צריכא בי עשרה למשלפא והלכך אפילו כולכם נמי. ולכאורה קשה לפי מה דקי"ל באומר כולכם דשנים משום עדים ואינך משום תנאי כמ"ש בטור וש"ע סימן ק"כ היכי אמרי' בהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה הא אינהו לא הוו אלא משום תנאי. איברא הא לא קשי' כיון דכולהו חזיין לעדים ואי בעי הני תרי חתמו להו בסהדי ואינך הוו לתנאי וכן כל תרי ותרי מגו הני עשרה כולהו חזיין לעדים מש"ה אמרי' בהו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהא אפילו אמר לעשרה כתבו ולא אמר כולכם אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' והא התם אין צריכין לחתום אלא תרי ואינך אפילו לתנאי לא בעי' להו אלא דלחתמו תרי מגו הנך עשרה ואפ"ה אמרי' עדות שבטלה מקצתה כו' אע"כ משום דכולהו חזיין למהוי סהדי ולא אתברר הי מינייהו אמרי' בו עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה. אלא אי קשי' הא קשי' להך לישנא דלא אמרינן עדות שבטלה מקצתה כו' אלא משום דכל מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכא בי עשרה למישלפא ואפי' כולכם נמי ומשמע דלמ"ד התם דלא צריכי בי עשרה למשלפי' בטלו הני שנים שביטל ומאי מהני ביטול זה דאכתי לחתמי אינך בסהדי והני יהיו לקיום התנאי ויתקיים התנאי בע"כ דכך היא המדה דאע"ג דאינו רוצה בקיום התנאי מתקיים הוא בע"כ ועיין שיטת הפוסקים בזה בב"י סימן קמ"ג ובב"ש שם ס"ק י"ט וס"ק כ"ט ואע"ג דאמרינן בפ"ק דקידושין ובפ' הספינה גבי שני שטרות דאם אמר זכו בשדה זו לפלו' ע"מ שתכתבו לו את השטר חוזר בשטר ובשדה התם שאני שאין העדים רשאין לחתום ולכתוב את השטר אלא מדעת המוכר דעדים נינהו וכיון דמיחה בשטר ממילא זכה בשדה כיון דאמר ע"מ שתכתבו השטר והרי לא נתקיים אבל הכא דאינן אלא לתנאי יכולין לחתום בע"כ כיון דאינך הוא דחתמי לשום עדים והנך דלתנאי אין עדים וסגי להו בקרוב או פסול וא"כ יתקיים התנאי בע"כ ואע"ג דאם רצה לבטל העדים שלא יחתומו יכול הוא לבטל מ"מ הכא אמרי' דלא ביטל את העדים והנהו דביטל לשם תנאי לחתמי ויתקיים הגט בחותמיו לשום עדים ע"י אחרים וכה"ג אמרי' לקמן דף ל"ד אטו התם לבטולי גיטא בעי התם לקיומי תנאי' קא בעי והא לא אקיים ע"ש וה"נ כיון דאינו מבטל גוף העדים אלא תרי מינייהו אמרי' אינך לחתמי לשם עדים והני לתנאי לחתמו דמתקיים התנאי בע"כ וכמ"ש. ולכן נראה דלמ"ד לא צריכי בי עשרה למשלפי' הגט מתקיים ע"י אחרים שיחתמו לשם עדים והני תרי אפי' לקיום התנאי אין צריכין לחתום שהרי ביטל תנאו נגדם והתנאי בטל והמעשה קיים משום דאתי דיבור ומבטל דיבור כמבואר לעיל סימן ל"ח דאם מוחל או מבטל התנאי מתקיים המעשה בלא התנאי ע"ש וא"כ ה"נ למ"ד לא צריכי בי עשרה למשלפי' אם ביטל תרי מינייהו ה"ל כאילו ביטל התנאי שעליהם והמעשה קיים ע"י שנים אחרים שיחתמו לשום עדים וששה הנשארים לשם תנאי דיכול הוא לפחות תנאו כמבואר בסימן ל"ח אבל למ"ד צריכי בי עשרה למשלפי' אינו יכול לבטל כלום אלא בפני כולם וא"כ צריכין כולן לחתום ב' לשם עדים ושמנה לשם תנאי ויכולין אותן השוים להיות בעצמם עדים ג"כ שלא הועיל בביטולו כלום. ורש"י ז"ל כתב בד"ה צריכי בי עשרה למשלפי' וז"ל והלכך לאו ביטול הוא לגמרי וחתמי בי' אפי' הנך דבטיל מינייהו עם חבריהם ויהבי לה עכ"ל ולכאורה גם בריש הסוגיא דפליגי אי יכול לבטל זה שלא בפני זה למ"ד אין יכול לבטל זה שלא בפני זה נמי חתמי ביה הנך דביטל קמייהו וא"כ אמאי כתבו רש"י אהאי לישנא דצריכי בי עשרה למשלפי' אך לפמ"ש ניחא דלמ"ד צריכא בי עשרה למשלפי' צריכין לחתום אותם שביטל בפניהם ג"כ עם חבריהם על כל פנים ואי לא לא נתקיי' התנאי משא"כ למ"ד לא צריכי בי עשרה דבטלו להו הני תרי ויחתמו אחרים לשם עדים והני דביטל לא יחתמו כלל דיכול הוא לבטל התנאי כולו או מקצתו והמעשה קיים לפ"ז לדידן דקי"ל דלא צריכי בי עשרה למשלפי' היכא דביטל בפני קצתן ולא ביטל אלא אותן שביטל בפניהם לא נפיק מיני' חורבא דאמר כולכם דאם הוא מבטל אותם ומוחל התנאי כנגדם פשיטא דיתקיים הגט בשאר ואין צריכים אותן שביטלן לחתום אפי' מצד התנאי שהרי בידו למחול תנאו והמעשה קיים ע"י אינך וכמ"ש ואם אינו מוחל תנאו אלא שמבטל אותם ומוחה להם שלא יחתמו ולא יקיימו התנאי כדי שיתבטל הגט זה אינו יכול דמקיימין התנאי בעל כרחו וחתמו להו הני תרי בשביל התנאי שלא מדעתו ושנים אחרים יחתמו לשם עדים (הגה"ה. כללא דמלתא אם אמר כולכם וביטל לשנים לא יחתמו הם לשם עדים דבידו לבטלו לענין זה אבל עדיין לא נתבטל שליחות ראשונה כשיחתמו שנים אחרים לשם עדים וה"ל כאילו אמר אח"כ לשנים מהם שמסר אותם לשם עדים ואין זה סתירה לשליחות הראשון שהרי גם בתחלה היה דעתו כן שיהיו שנים עדים והשאר לתנאי ועתה בירר לו מי מהם יהיו לתנאי אבל אם אינו רוצה שיחתמו גם לקיום התנאי בזה יש חילוק אם רוצה בקיום הגט אלא שמוחל חתימתם הרי זה מוחל מקצת התנאי ודבריו קיימין ואין צריכין הני תרי לחתום כלל אכן אם רוצה הוא שיתבטל הגט ע"י זה שלא יחתמו הני תרי נמצא שהוא עומד בתנאו אלא שמוחה ואינו רוצה בקיומו בזה אין שומעין לו ומקיימין בע"כ וצריכין הני תרי ג"כ לשם תנאי) אלא היכא דביטל לכולהו שלא בפני כולן ודאי נפיק חורבה וא"כ כיון דמפרש הב"י דברי הטור באומר כולכם נתיישב' קושייתו שהקשה הא בביטל א' מהן נתבטלו כולן דלפי מ"ש בביטול אחד מהן לא נפיק חורבה כלל וכמ"ש ודוק היטב (הגה"ה. כבר אמרו ולא הביישן למד ואני אראה ולא אבין דברי רבינו הב"י דאיך אפשר לפרש דברי הטור באומר כולכם א"כ אמאי לא יבטל זה שלא בפני זה כיון דלא יהבי לה עד דחתמי כלהו והנהו דבטיל להו לא חתמי ליכא קורבא כלל כדאמרינן בגמ' ואין לומר דכוונתו לומר שלא יבטל שלא בפני כולן היינו שלא שום אחד מהם דזה פשיטא דשלא בפניהם כלל אסור וגם הטור כתב בהדיא לבטל זה שלא בפני זה וכיון שמבטל בפני אחד מהם לא נפיק חורבא שהרי הם לא יתנוהו לה בלא זה כיון דאמר כולכם צריך הוא לחתום עכ"פ לשם תנאי והוא יודע שכבר ביטל את כולם וגם דברי מורי ז"ל שכתב דאם ביטל את כולן ודאי נפיק חורבא לא ידעתי להולמן דאחד מהם ידוע בביטולן ליכא חורבא שהרי אמר כולכם ולא יתנו בלעדו וכדאמרי' בש"ס וצ"ע). ועיין ב"י סימן ק"כ שכתב וז"ל היכא שחזר הבעל והוציאו מכלל עשרה למ"ד משום עדים צריך לבטל עדות כולם ולמסור עדות לכשרים לבדם ולמ"ד אינך משום תנאי כיון שביטל את הפסול כשר הגט ואין צריך לחזור ולמסור העדות כנ"ל עכ"ל. והיינו משום דיכול למחול ולבטל התנאי ויהיה המעשה קיים:

ס"ק ח

ובעשרה שעשאם שלוחי' בפ' השולח ת"ר אמר לעשרה כתבו גט לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה דברי רבי ר' שמעון ב"ג אומר אינו יכול לבטל אלא זה בפני זה במאי קמפלגי בעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ורשב"ג סבר עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה והנך לא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי לה ושרי' אשת איש לעלמא וכתבו תוס' שם וז"ל ותימא כיון דמדאורייתא יכול לבטל אפילו שלא בפניהם אמאי תקנו חכמים שלא יועיל ביטול לגבי איתן שנים עצמם וי"ל כיון שהוצרכו חכמים לתקן שלא יועיל הביטול לגבי אחרים תקנו נמי שלא יהיה לו כח לבטל בזה הגט כלל עכ"ל וקושית התוס' אינו אלא להך לישנא דפליגי בעדות שבטלה מקצתה כו' אבל להך לישנא דפליגי אי כל מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכי בי עשרה למשלפי' ודאי דאין הביטול מועיל אפי' לאותן שנים שביטל דאין לו כח לבטל שום דבר אלא בפני עשרה וכמ"ש בחי' מהרש"א ע"ש. ונלענ"ד ליישב קושית התוס' לפמ"ש הרשב"א בחידושי' רפ"ק דכתובות בהא דאמרו שם אין אונם בגיטין משום תקנת עגונות ופריך מי איכא מידי דמדאורייתא לא הוי גיטא כו' ומסיק כל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש וכן אמרינן הכא לרשב"ג בטלו אינו מבוטל דכל דמקדש כו' ובתוס' ד"ה ואפקעינהו רבנן הקשו א"כ כל אדם יחפה על בת אחותו שישלח לה גט ויבטלנו וכן הקשה הרשב"א בחי' בסוגיין ושם בכתובות והעלה בזה כיון דכל דמקדש אדעתא דרבנן קא מקדש ואם היה הגט בטל היו החכמים עוקרים הקידושין למפרע וא"כ היו כל בעילותיו זנות ואנן סהדי מש"ה דגמר ויהיב גיטא כדי שלא יהיו בעילותיו ב"ז למפרע וע"ש שהקשה בשם ר"ח תינח נשואה ארוסה מאי איכא למימר. ובחידושי' רפ"ק דכתובות העלה דכיון דאם מבטלו לגט אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' ותו לא מצי למיקיימה וכיון דעכ"פ לא הדרא לי' גמר ויהיב גיטא ע"ש שהאריך בזה והוכיח שיטתו דכל היכא דאמרינן אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' בכה"ג היינו שאם ירצה לעמוד בשלו הפקיעו חכמים לקידושי' וכיון שכן אף הוא גמר ומגרש דאלת"ה נימא דמותרת לכהן וכן יהיו מותרים זה בזה בקרוביהם כיון דאמרת דבאמת הפקיעו רבנן לקידושין מינייהו אע"כ הכי קאמרי' כיון שאם יעמוד בביטולו יפקיעו חכמים לקידושי' הלכך אף הוא גמר ומגרש ומה שביטלו אינו בלב שלם וכן באונס בתנאי גמר ויהיב לבטל התנאי ושיהיה המעשה קיים ע"ש לפ"ז ניחא דאפי' אותן שביטל בפניהן רשאין לחתום דכיון דס"ל לרשב"ג עדות שבטלה מקצת' בטלה כולה והנך דלא ידעי ואזלי וכתבי ויהבי לה שריא אשת איש לעלמא וע"כ אפקעינהו רבנן לקידושין מיניה וכיון שכן אף הוא גמר ומגרש כדי שלא יהיו בעילותיו זנות למפרע אי נמי כמ"ש הרשב"א כיון שעכ"פ לא תחזור אליו גמר ויהיב גיטא ואנן סהדי דלא ביטל בלב שלם ה"ל כאילו לא ביטל כלל ורשאין אפילו הני דביטלן לחתום. אלא דאכתי איכא למידק תינח היכא שביטלו בפני ב"ד דמדינא הוי ביטול וצריכין אנו לומר דאפקעינהו רבנן כו' וא"כ גמר ויהיב ואינו מבטל בלב שלם אבל היכא דביטל שלא בפני ב"ד דכב' כתבנו בשם הר"ן דבזה מדינא לא הוי ביטול משום דכל שלא בפני השליח ושלא בב"ד הוי ביטול גרוע נגד דיבור קמא שהיה בפניו עיין לעיל סעיף ס' וכן הוא שיטת התוס' ר"פ השולח דכל שביטל שלא בב"ד ושלא בפני השליח לא הוי עקירת דבר מן התורה דהוי דומה להדברים שבלב ויכול לעקור דבר מן התורה וא"כ בזה לא הפקיעו רבנן לקידושין למפרע מיניה אלא מכאן ולהבא וא"כ בזה הדרא קושית התוס' לדוכתה היכא שביטל שלא בב"ד דהנך שביטל בפניהם לא יחתימו דכיון דלא אפקעינהו לקידושין למפרע וליכא בעילת זנות ולא תקנו דלא ליהני הביטול אלא מכאן ולהבא וניחא הנך דנא ביטל קמייהו אבל הנך דביטל קמייהו אמאי יחתימו דכיון דליכא בעילת זנות א"כ היה הביטול בלב שלם. (הגה"ה. דברים אלו מרפסן אגרי ולמיעוט דעתי לא יכולתי לעמוד עליהם דהא הכא לא ביטל אלא אותו שבפניו ואותן שאינן כאן לא ביטל כלל אלא דס"ל לרשב"ג דאע"ג דלא ביטל הנשארים ממילא הם מתבטלים מדין עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה וא"כ הכא מדאורייתא כולם בטלים דהנך דבפניהם ודאי בטיל מדאורייתא דבפניו הוי דיבור מעליא. והנך דשלא בפניהם בטילי מחמת אותו שבפניו משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה דהכי ס"ל לרשב"ג מדין תורה וא"כ אי כתבי הני דלא ידעי ויהבי שריא א"א לעלמא דמדאורייתא הוי ביטול גמור אף לגבייהו מדין עדות שבטלה מקצתה כו' וע"כ אפקעי' רבנן לקידושין ואיכא בע"ז ותו לא מבטל בלב שלם וכנ"ל וצע"ג). והנה לפ"מ דקי"ל כרב נחמן דאמר בפני ב"ד היינו שנים וכיון דביטול לא סגי בפחות משנים וכמ"ש תוס' ד"ה רבי סבר עדות שבטלה כו' ע"ש דאפי' בפני השליח צריך שנים דאין דבר שבערוה פחות משנים והשליח אינו מצטרף דהוי במקום הבעל ע"ש וא"כ לא משכחת לה בלא ב"ד כיון דלא משכחת פחות משנים וכיון דהוי בפני ב"ד א"כ מדינא נתבטלו וע"כ הפקיעו הקידושין למפרע וא"כ הוי בעילתו בעילת זנות למפרע וע"כ לא ביטל בלב שלם וכמ"ש לעיל וכיון דלא ביטל בלב לכך אפי' הני דביטל קמייהו רשאין לחתום. אלא דאכתי משכחת לה שלא בב"ד לפמ"ש התוס' שם ד"ה רבי סבר כו' דיכול לבטל בפני שנים זה שלא בפני זה ע"ש וכה"ג לא הוי ב"ד כיון שלא היו ביחד וא"כ בכה"ג הדרא קושי' לדוכתא אמאי תקנו חכמים שלא יועיל הביטול גבי הנך שביטל בפניהם וכנ"ל מיהו אי נימא דס"ל דאין עדותן מצטרפות עד שיראו שניהם כאחד ודלא כר"י בן קרחה א"כ תו לא משכחת לה שיהי' הביטול בפני שנים ושלא יהיו ב"ד כיון דצריכין להיות ביחד. ובחידושי הרשב"א הקשה בהא דאמרו שם בסוגיא אא"ב בעדי הולכה שפיר אא"א בעדי כתיבה מי מצטרפי כו' ודחי דלמא דר"י ב"ק ס"ל ע"ש. וכתב עלה ז"ל תמי' לי דמשמע דרב אשי הכי ס"ל וכבר אפסיקא הלכתא בפרק זה בורר כר' יושוע ב"ק והיכי קאמר רב אשי ה"נ מסתברא יע"ש שהניח בצ"ע. ולפמ"ש יש לומר דשפיר הוכיח רב אשי לרשב"ג דמיירי בעדי הולכה דאי בעדי כתובה מי מצטרפי והא אמר מר אין עדותן מצטרפת עד שיראו שניהם כאחד וע"כ הכי ס"ל דאין מצטרפין דכיון דטעמא הוא משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ותקנת חכמים היא כי היכי דלא לשריא א"א לעלמא כדאמרינן בש"ס וקשה אמאי תקנו גבי הנך דביטל קמייהו וכמו שהקשו בתוס' וצ"ל כמ"ש דמשום שלא יהיה בעילתו בע"ז לא ביטל בלב שלם וע"ז קשה תינח בפני ב"ד שלא בב"ד מאי א"ל וכמ"ש דהא ליכא בע"ז וע"כ צ"ל דלא סגי שלא בב"ד כיון דצריך לבטל בפני שנים וקי"ל כרב נחמן דשנים הוי ב"ד לענין זה ואי נימא דמהני צירוף לענין עדות א"כ אכתי משכחת לה שלא בב"ד וכנ"ל וע"כ צ"ל דס"ל דאין מצטרפין ותו לא משכחת לה שלא בב"ד ומש"ה פריך שפיר ואי בעדי כתיבה מי מצטרפי ודחי לה דלמא כר"י בן קרחה ס"ל ור"ל דאין הטעם משום עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא כאידך לישנא משום כל מלתא דמתעבדא באפי עשרה צריכי בי עשרה למשלפי' וא"כ לא קשה כלל אמאי עקרוהו לביטולי' גבי הנך דביטל קמייהו דכיון דצריכי בי עשרה למשלפי' ליכא ביטול כלל ושפיר מצי ס"ל כר"י בן קרחה. והנה הב"י כתב בשם הרשב"א בתשובה באחד ששלח גט לאשתו וביטל השליחות שלא בפניו ואח"כ חזר בו מן הביטול ושיהיה שליח לגרש כמו שהיה שאפשר לומר שאם הגיע הגט לידה מיד שליח זה הרי זו מגורשת שבכל מקום שצריך שליח לדעת המשלח אין צריך ליחד השליח אלא כל שאמר סתם כל השומע קולי יכתוב ויתן כל הכותב ונותן ה"ז מגורשת וכיון שכן זה שעשאו שליח לחבירו אע"פ שביטל שליחותו זה אלו אמר כל הרוצה יטול ויתן לה ועמד אחד ונתן לה ה"ז גט אף זה בשעת נתינתו כבר חזר בו המשלח ונתרצה שיתנו לה ואם נפשך לומר שאינו גט שצריך שישמעו מפיו הא לא אמרי' אלא בכתיבתו וחתימתו עכ"ל והיינו משום דבכל מקום מהני שלא בפניו לבד בכתיבת הגט וחתימתו בעינן שישמעו מפי הבעל משום דבעינן לשמה וכמ"ש הר"ן בשם הרמב"ן פרק התקבל ולפ"ז הדרא קושית התוס' לדוכתה דהנך שביטל קמייהו לא יחתומו ואי משום דע"כ גמר בדעתו שלא לבטל בלב שלם דאל"כ תהיה בעילתו ב"ז שיהיו הקידושין מופקעין למפרע משום חששא דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי ושריא א"א לעלמא אכתי אינו מוכרח שלא יבטל בלב שלם דלעולם ביטל בלב שלם אלא דאח"כ גמר בדעתו דהנך שלא ביטלם יהיו שלוחי' ואע"ג דכבר בטלו כולם מכח הביטול במקצ' מ"מ כל שנתרצה אח"כ נעשו שלוחין וכמ"ש הרשב"א אבל הנך שביטלם רוצה שיהיו בביטולן מיהו באומר לעשרה כתבו לא מצינו למימר הכי דבכתיבה בעינן שישמע מפיו וא"כ כיון שבטלה כולה אע"ג דנתרצה אח"כ תו לא מהני כיון דלא שמעו מפיו וא"כ יהיו צריכי' להפקיע קידושיו למפרע ותהי' בעילתו בע"ז ע"כ לא הי' כונתו לבטל בלב שלם ולכך הני דביטלן נמי רשאין לחתום אבל באומר תנו דהוי עדי הולכה בזה הדרא קושית תוס' לדוכתא דנימא דהביטול הי' בלב שלם אלא שנתרצה אחר הביטול שיהיו אותן שלא היו כאן שלוחין וכנ"ל. וצריך לומר בעדי הולכה כתירוץ התוס' דכיון שהוצרכו לתקן שאין ביטולו מועיל לגבי אחרי שלא היו בשעת הביטול תקנו שלא יועיל הביטול כלל וכמ"ש התוס'. (הגה"ה. גם כאן צ"ע קצת די"ל דוקא היכא דגילה דעתו בפירוש שרוצה בנתינת הגט כמעשה דהרשב"א שחזר בו בפירוש מביטולו וע"כ אמר כן בפני עדים לכך מהני אע"פ שלא ייחד השליח וכאילו אמר כל השומע קולי כו'. אבל אם לא אמר כלום אלא שנתרצה בלבו פשיטא דלא מהני כלל דצריך שישמעו עדים עכ"פ וא"כ בביטל זה שלא בפני זה לרשב"ג דבטלו כולם אף שנתרצה אח"כ בלבו שיהיו אותן שלא ביטל שלוחי' מאי מהני כיון שלא אמר כן בהדיא דגם כל השומע קולי כו' נמי צריך שיאמר כן בפיו ולא שיחשוב בלבו וצ"ל דכונת רבינו ז"ל דלמה להו לחז"ל לתקוני לעקור הביטול לגמרי יתקנו שיאמר אחר הביטול שרוצה באותן שלא ביטלן וצ"ע). אלא דאכתי איכא לאקשויי אמאי הוצרכו לתקן שלא יועיל בזה הגט ביטול כלל אי משום דאזלא ומינסבא ושרי' א"א לעלמא נימא אפקעינהו רבנן לקידושין מיני' אם לא יתרצה אח"כ באותן שלא ביטלן וא"כ ע"כ נתרצה אח"כ באותן שלא ביטל כדי שלא תהי' למפרע בעילתו בע"ז וא"כ יהי' ביטולו קיי' גבי אותן שביטל ולא יהיו רשאין לחתום. ונראה לפמ"ש הרשב"א בחידושיו גבי הא דפריך וליבדר איבדורי ז"ל היינו ללישנא דצריכי בי עשרה למשלפי' דלהאי לישנא דעדות שבטלה מקצתה בטלה כולה מאי קאמר וליבדר איבדורי לעולם כרשב"ג והיינו טעמא דאימיבדרי דלמא כי משכח להו כי מבדרי ויתבי מבטל להו לכולהו אא"כ תדחה דכיון דחשו חכמים משום תקנת ממזרי' דעדות שבטלה מקצתה בטנה כולה אף כשהלך אצל כולן כיון שלא ביטל במעמד כולן אלא שביטל לזה בפני עצמו ולזה בפני עצמו אינו מבוטל לפי שבשעה שביטל לזה לא הי' מועיל ביטולו כיון דאיכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי וכן אתה אומר בשני ובשלשי אע"פ שבסוף ביטל לכולן אין בכך כלום כיון דביטולו בשעתו לא הי' מועיל אף לבסוף אינו חוזר ונראה זה דחוק עכ"ל. אמנם דעת התוס' נראה דהכי ס"ל שכתבו בד"ה וליבדור איבדורי וז"ל אבל לרשב"ג דס"ל דאין יכול לבטל זה שלא בפני זה אין בביטולו כלום אפי' מבטל כולם כל אחד בפני עצמו אע"ג דהשתא ליכא למיחש דלמא אזלי הנך דלא ידעי וכתבי ויהבי לה אינו ביטול עד שיבטל כולם יחד זה בפני זה עכ"ל והיינו כיון דבשעתו אינו מועיל שוב אינו חוזר ונראה לפ"ז אף אם נאמר שנתרצה אח"כ באותן שלא ביטל ותו ליכא למיחש דלמא אזלי הנך וכתבי ויהבי לה מ"מ כיון דבשעתו לא הי' מועיל הביטול שעדיין לא נתרצה גם לבסוף שנתרצה אין הביטול חוזר ונראה איברא במ"ש הרשב"א על סברתו דאינו חוזר ונרא' דזה דחוק איכא למידק דאפי' אי נימא דחוזר ונראה כיון דלמ"ד עדות שבטלה מקצתה בטלה כו' יכולין הנך שביטל בפניהם נמי לחזור ולחתום כשביטל זה שלא בפני זה א"כ אפי' אם מבטל אח"כ בפני השני ובפני השלישי כיון דלא ידעי הני בהני סבר כל חד דלדידי' לחוד ביטל ויכול הוא עצמו לחתום. אמנם נראה דאי אמרי' דמהני כשמבטלן כולן זה שלא בפני זה תו ליכא למיחש שמא יחתומו אותן שביטל דכיון דהבעל נאמן לומר שביטל את הגט במגו דאי בעי מבטל עכשיו וכמ"ש הרשב"א בחי' ר"פ השולח ועיין ב"ש ס"ק צ"א א"כ יכול הבעל לבטל את כולן זה שלא בפ"ז ויודיע לכל אחד ואחד שביטל כולן זה שלא בפ"ז ויהי נאמן במיגו וא"כ יהי' ביטולו קיים לכך צריך לסברתו דאינו חוזר ונראה. ובזה יתיישבו דברי הרמב"ם פ"ו מגירושין שכתב דשליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה והוא תמי' דהא לפי מאי דאוקמי' בעדי הולכה א"כ ע"כ ס"ל לרבי דלא בטלה כולה אפי' בשליחות וקי"ל כרבי. אכן לפמ"ש בישוב קושי' התוס' דאי אפשר לומר שיהי' ביטולו קיים בהנך שביטל בפניהם משום דא"כ יהי' בעילתו ב"ז למפרע כשיכתבו הנך דלא ידעי ויתנו לה ויפקעו קידושיו למפרע וע"כ אינו מבטל בלב שלם וכמ"ש לעיל ועיין תוס' ד"ה ורב נחמן אמר בפני שנים דלרבי דבעי ב"ד נמי משום תקנת ממזרי' ע"ש וא"כ ע"כ אינו מבטל בלב שלם וליכא למימר דלעולם בלב שלם מבטל אלא דאח"כ נתרצה באותן שלא ביטל שיהיו שלוחיו ועדיו דהא בעדי כתיבה בעינין שישמעו מפי הבעל ולא מהני שליחות שלא בפניו ומש"ה ע"כ צ"ל דס"ל לרבי דלא בטלה כולה. אבל כי מוקמינן לפלוגתייהו בעדי הולכה דבזה מהני שליחות שלא בפניו א"כ מצינו למימר דרבי נמי ס"ל שליחות שבטלה מקצתה בטלה כולה אלא דלמאי דהוצרכו לתקן שלא יועיל ביטולו תקונו היינו לאותן שלא ביטל בפניהם ולמאי דלא הוצרכו לתקן והיינו לאותן שביטל בפניהם לא תקנו ואי משום שלא יהי' בעילתו ב"ז יכול לתקן ע"י שנתרצה אח"כ באותן שלא ביטלו וכמ"ש ויהיו הם שלוחיו ורשב"ג סבר דכיון דהוצרכו לתקן שלא יהי' מועיל הביטול גבי אותן שלא ביטל בפניהם תקנו שלא יהי' הביטול מועיל כלל וכמ"ש תוס' ואפי' נתרצה אח"כ תו אינו מועיל דכיון דקודם שנתרצה לא הי' מועיל בשעתו תו אינו חוזר ונראה וכמש"ל ומש"ה פריך שפיר ואי ס"ד כרשב"ג וליבדורי איבדורי דליכא למימר שיבטל כולן בזה אח"ז דהא ע"כ מוכח דלרשב"ג ס"ל דכל שלא הועיל הביטול בשעתו תו אינו חוזר ונראה מדלא מהני נתרצה אח"כ לגבי אינך וע"כ משום דאינו חוזר ונראה וכמ"ש א"כ ליבדור איבדורי ודוק:

ס"ק ט

ויש מי שאומר דבשליחות אם ביטל אחד מהן נתבטלו כולן שם בסוגיא מאי מפני תקון העול' ר' יוחנן אמר מפני תקנת ממזרי' סבר לה כרב נחמן דאמר בפני שנים ובי תרי לית לי' קלא והקשו בתוס' ליתקנו שיבטל בפני שלשה ע"ש. עוד שם ריש לקיש אמר מפני תקנת עגונות סבר לה כרב ששת דאמר בפני שלשה ובי תלתא אית לי' קלא והקשו בתו' הא מלוה ע"פ לא גבי ממשעבדי אפי' הלוהו בפני כמה עדים ע"ש. עוד שם בתוס' ד"ה רבי סבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ע"ש שהקשו דלמא רבי נמי סבר בטלה כולה ואפ"ה יכול לבטל בדיעבד דהא ס"ל לרבי בטלו מבוטל ע"ש. עוד הקשו שם באותו דיבור דלפי' הקונט' משמע דלרשב"ג דבטלה כולה אף זה מתקנת ר"ג וע"כ למ"ד מפני תקנת עגונות לא דמי אהדדי ע"ש ועיין במשנה למלך פ"ו מה' גירושין ביאורו משום דתקנת עגונות לא שייכא כל שביטל עכ"פ בפני אחד ע"ש ועיין לעיל סק"ה, עוד שם בתוס' ד"ה וחזר בו רבי ועשה כרשב"ג הקשו ז"ל וא"ת מנ"ל כו' דלמא ההיא דשום הדיינים דמי טפי לביטלו שלא בב"ד דהתם מודה רבי דאינו מבוטל דאמרי' מה כח ב"ד יפה ועיין ביאורו בחי' מהרש"א משום דכל שביטל בפני ב"ד אמרי' דכח ב"ד שני עדיף שיהי' הביטול מועיל ע"ש. והרמב"ם פ"ו מה' גירושין כתב ז"ל אמר לעשרה כתבו גט ותנו לאשתי יכול לבטל זה שלא בפני זה ואפי' בפני שנים אחרים וכתב הרה"מ ז"ל מכיון דקי"ל כרבי דאמר בטלו מבוטל אפי' בפני אחרים לא גרע כשבטלו בפני שנים מן העשרה משאם בטלו בפני אחרים שאינן מהם וזהו שכתב רבינו ואפי' בפני שנים אחרים ע"ש משמע מדבריהם דהסוגיא מיירי שביטל לכולן בפני שנים מהן. ולפ"ז כל הסוגיא מוקשה בהא דאמרי' דרבי ס"ל עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה דהא בטיל לי' לכולהו ועיין בלחם משנה. וליישב כל אלה נראה לענ"ד והוא דבטור וש"ע ח"מ סימן ל"ט סעיף ט' פסקו דמעשה ב"ד יש לו קול וגובה ממשעבדי ודעת הסמ"ע שם ס"ק כ"ד דכל הודאה בב"ד יש לה קול אפי' לא שלחו אחריו וגובה ממשעבדי אם נתברר שלא פרע והא דבעינין קבעו ושלחו היינו לענין טענת פרעתי אבל ממשעבדי לעולם גובה ע"ש ובש"ך שם ס"ק כ"ז חולק עליו והעלה דהודאה בב"ד אינו גובה ממשעבדי אלא דוקא בקבעו ושלחו או בנתחייב ע"פ ב"ד דבזה דוקא אמרי' מעשה ב"ד יש לו קול אבל לא שלחו אחריו וגם הנתבע הודה מעצמו אין זה מעשה ב"ד ולית לי' קלא וע"ש בש"ך ס"ק י"ח שכתב בשם הנימוקי יוסף דשאני מילי דבי דינא מהודאה כלומר שאין הב"ד מחייבין אותו בכלום רק שמודה בפניהם כמודה בפני שאר עדים לכך אין שם דיינים עליהם אבל במודה ע"פ תביעה בפני שלשה כלומר שתובעו בפני שלשה לדין ואינו רוצה ליתן להתובע מעצמו אלא שמודה ע"י תביעה דהיינו שנתחייב בהודאתו מכח תביעתו כגון שהכירו הב"ד שמכח טענותיהם הוא חייב לו ה"ז ב"ד גמור ולא בעי' קבעו ושלחו עכ"ל. וכבר כתבנו בס' קצוה"ח סימן ע"ט ס"ק דכדברי הש"ך מבואר בדברי התוס' כאן שהקשו בהא דאמרי' בי תלתא אית לי' קלא מהא דמצוה ע"פ אינו גובה ממשעבדו ואפי' בפני עשרה ע"ש וכן הקשה הרשב"א ז"ל בחידושיו ואי כדברי הסמ"ע מאי קושי' דהא בראשונה הי' עושה ב"ד ומבטל וכל מעשה ב"ד יש לו קול. אלא ע"כ כדעת הש"ך דכיון דאין הב"ד עושה שום מעשה ב"ד אלא שהוא מבטל בפניהם הגט אין זה אלא כמודה בפניהם דלית לי' קלא אלא בקבעו ושלחו אחריו וגבי ביטול הגט לא שייך שלחו. וע"ש. אמנם לפמ"ש הר"ן בהא דבראשונה היה עושה ב"ד ולא סגי בלא ב"ד היינו תרתי חדא כרבי וחדא כרשב"ג ולא ידענא הי מינייהו כרבי כו' ע"ש ולפי דבריהם אי ס"ד דס"ל כרשב"ג דבטלו אינו מבוטל היאך אפשר דס"ל דיכול לבטל זה שלא בפני זה היינו שיבטל כולן בפני אחד ועיין בלח"מ:

אלא לפמ"ש ניחא דתרתי גווני משכחת לה דאפשר דס"ל כרבי אם בטלו מבוטל ואפ"ה ס"ל באידך כרשב"ג דאינו יכול לבטל כולן בפני אחד מהם משום דס"ל עדות שבטלה מקצתה בטלה כולה ותו לא הוי מעשה ב"ד ואיכא חשש ממזרות דאפילו לרבי איכא למימר דסבירא ליה תקנת ממזרי' היכא דליכ' קלא והא דבטלו מבוטל היינו דוקא היכא דאיכא קלא וכן להיפך יש לומר ס"ל כרשב"ג דבטלו אינו מבוטל אפי' בפני ג' ומשום תקנת עגונות ואפ"ה ס"ל באידך כרבי דיכול לבטל כולן בפני אחד מהן משום דסבר עדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה וא"כ אינך לא בטלי ממילא אלא משום כח ב"ד יפה ואית ליה קלא ותו ליכא לא חשש ממזרות ולא עגונות תקנת ממזרות ליכא דהא לית ליה קלא ותקנת עגונות נמי ליכא דהא הוצרך לבטלו עכ"פ בפני אחד מהם וכמ"ש במשנה למלך דכיון דהטריחוהו לחזור אחר אחד מהם אין צריך להטריחו יותר ולכך קאמר שפיר ולא ידענא הי כרבי והי כרשב"ג:

ובהא ניחא ליישב קושית תוס' ד"ה חזר רבי ועשה כרשב"ג דהקשו דילמא ההוא דשום הדיינין דמי טפי לביטלו שלא בב"ד דמודה רבי דאינו מבוטל דאמרי' מה כח ב"ד יפה ע"ש ור"ל דכל שביטלו בפני ב"ד כח ב"ד שני יפה ועדיף שיועיל הביטול וכמ"ש בחי' מוהרש"א ע"ש ולפמ"ש שפיר קאמר רב יוסף נחזי אנן כו' וחזר רבי ועשה כרשב"ג דאי ס"ד דס"ל בטלו מבוטל משום דכח ב"ד שני יפה ובהא פסק כרבי א"כ היאך פסק באידך כרשב"ג דאינו יכול לבטל זה שלא בפני זה הא קי"ל בטלו מבוטל וכ"ת הכא דאין צריך ב"ד כיון שביטל בפני אחד מהן ואינך ממיל' הוא דבטלי משום דבטלה כולה וכמ"ש תו לא הוי מעשה ב"ד ואיכא חשש ממזרות ומודה רבי דאינו מבוטל הא ליתי' דהא טעמי' דרבי דמודה היכא דאי' חשש ממזרות דאינו מבוטל אינו אלא משום מה כח ב"ד יפה וכמ"ש תוס' דף ל"ב ד"ה ורב נחמן אמר בפני שנים דמדאורייתא לעולם יכול לבטלו ע"ש וכיון דאמרי' דהיכא דאיכא כח ב"ד שני לא אמרי' על ב"ד ראשון מה כח ב"ד יפה א"כ אפי' היכא דאי' חשש ממזרות ולית לי' קלא לית לן למימר בטלו מבוטל משום כח ב"ד שני כיון דעכ"פ ב"ד יש כאן וא"כ ממילא ליכא נמי חשש ממזרות דכיון דע"י כח ב"ד שני הוא דמהני הוי שפיר מעשה ב"ד ואית ליה קלא אלא ודאי דאין ב"ד שני מועיל לבטל כח ב"ד יפה וה"ה נגד תקנת ר"ג לא מהני כח ב"ד שני לבטל וע"כ טעמי' דרבי דבטלו מבוטל לאו משום כח ב"ד שני אלא משום דלא ס"ל כלל הך סברא דמה כח ב"ד יפה גבי תקנת ר"ג וכיון דשמעינן דחזר בו רבי מהאי ועשה כרשב"ג משום מה כח ב"ד יפה בכל ב"ד ה"ה בתקנת ר"ג לית ליה מה כח ב"ד יפה ובטלו אינו מבוטל אפילו ע"י ב"ד שני ומדהך כרשב"ג באינך ס"ל כרבי דיכול לבטל זה שלבפ"ז ר"ל יכול לבטל כולן בפני אחד מהן משום דעדות שבטלה מקצתה לא בטלה כולה ומשום כח מעשה ב"ד הוא דמהני דלא יהיה חשש ממזרות דהא איכא קלא תקנת עגונות ליכא כיון דעכ"פ צריך לטרוח אחר אחד מהן תו לא מטרחינין ליה טפי וכמ"ש במשנה למלך אבל שלא בפני השליח כלל ס"ל בטלו אינו מבוטל ומשום תקנת עגונות וכמ"ש ודו"ק:

והב"י סימן קל"ד הביא תשו' הר"ן ז"ל ואע"פ שכתב מורינו שאפי' יביא ראי' שביטלו בב"ד אין בדבריו כלום ואין ביטולו ביטול שהרי ביטל כל מודעי שמסר ושעתיד למסור וא"כ ביטל כל הביטולים שנעשה כנגד השליחות וכיון דבשעת נתינת הגט לשליח ביטלום בטולים כדרך שאר כל המודעות שנעשו שבטילים בביטול מודעא אע"פ שמסר מודעות נגד הביטולים בביטול המודעות כולם בטלים והיינו ביטול מודעי דמודעי דכתבינן וכמו כן כשמבטלין לעתיד כל מודעי לאו ביטול שימסור כנגד הגט וכשמבטל כל ביטול שיבטל ביטול המודעי וביטול הגט הרי כולם בטלים והגט קיים ע"כ:

ואני ידעתי שפה קדוש לא אמר דבר זה אלא כנושא ונותן ולחתום פיהם של פועלי און דכיון דקי"ל אתי דיבור ומבטל דיבור הדיבור האחרון הוא העיקר ומבטל כל הדברים הקודמין עכ"ל וע"ש שהאריך הר"ן בזה ואחר שיצא הדבר מפה קדוש הרב רבינו פרץ הכהן ז"ל ראוי לקיים דבריו ולכן נראה לפי מ"ש דהא דמהני ביטול בפני ב"ד שלא בפני השליח ולא חיישינן לתקנת ממזרים היינו משום דאית לי' קלא משום מילי דבי דינא אית ליה קלא ואפי' למ"ד בפני שנים נמי כתבו התוס' דמפרסמא מלתא והא דהוי מילי דבי דינא אינו אלא משום דצריך ב"ד לביטולו ומשום דבלא ב"ד לא אתי דיבור גרוע דשלא בפני השליח ומבטל דיבור המועיל שבפני השליח וכמו שנתבאר לעיל ואינו אלא משום כוח ב"ד יפה וה"ל מעשה ב"ד ואית ליה קלא וא"כ היכא דמבטל כל הביטולים שנעש' אח"כ כי אתי דיבור האחרון לבטל הדיבורי' הקודמים בזה אין צריך ב"ד דלא שייך בזה לא אתי דיבור גרוע שלא בפני השליח ומבטל לדיבור מעליא שהיה בפני שליח דזה אינו אלא בדבר הנוגע לגוף השליחות דהיינו שכבר עשאו לזה שליח בפניו ועכשיו רוצה לבטל שליחותי שלא בפניו בהא הוא דאמרינן דלא אתי דיבור גרוע ומבטל ליה לדיבור מועיל שהיה בפניו לבא אותו דיבור שאמר לבטל כל הביטולים שיבטל אח"כ זה אינו ענין לגוף השליחות ואפי' אם אמרו בפני השליח לא אכפת לן בדברים אלו אם אמרן בפני השליח או שלא בפניו כיון דאין זה מענין שליחותו וא"כ מדינא הוא יכול לבטל דברים אלו אפילו שלא בב"ד ואפי' אם מבטלם בפני ב"ד תו לא הוי מילי דבי דינא ואינו אלא כמודה מעצמו בפני ב"ד דלית לי' קלא וכמו שנתבאר לעיל דכיון דלא הוי מעשה ב"ד לית ליה קלא וא"כ איכא חשש ממזרי' דהשליח לא ידע שביטל אח"כ את הדברים הראשונים דנהי שנתוודע לו שביטל גוף שליחוחו דזה הוי מעשה ב"ד ואית ליה קלא מ"מ כיון שלא יתוודע לו שביטל הדברים הראשונים שביטל הביטולים לא יחוש לביטול שליחותו מאחר שכבר ביטל כל מה שיבטל אח"כ ומה שביטל אח"כ כל מה שביט' קודם זה לא יתוודע לו שאין זה מעשה ב"ד ויתן השליח הגט ולא יחוש לביטולו דדבר זה שביטל את דבריו הראשונים אינו צריך ב"ד מדינא דדיבור האחרון לא חשיב דיבור גרוע נגד הדיבור הקודם שהי' בפני השליח כיון דאין זה נוגע לגוף השליחו' ולא שייך לומר דיבור גרוע ודיבור מעליא אלא במה שנוגע לגוף השליחות שעשאו בפניו משא"כ בשאר דברים וכמ"ש וכיון שכן אין צריך ב"ד ואע"ג דנעשה בפני ב"ד לית ליה קלא וא"כ איכא חשש ממזרים ומש"ה לא מהני ביטול את הביטולי' אפילו בפני ב"ד ודוק היטב ועיין בכל האמור:

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה