אור ברסלב
אבני מילואים א - ב סימן קלט › סעיף יח

אבני מילואים א - ב· רבי אריה לייב הכהן הלר [בעל הקצות]

סימן קלט · סעיף יח

סעיף יד

ס"ק יב

וכן אם נתן הגט בחצירו ומכר לה החצר ר"פ הזורק ליקני' ניהלה לההוא דוכתא דיתיב בי' גיטא ותיזל איהי ותיחוד ותפתח ותחזיק בי' וכתבו שם בתו' ז"ל ולא הוי כמו טלי גיטך מע"ג קרקע דכיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותה ה"ל כאלו נתנו לה עכ"ל. ואינו מובן דמה בכך שבא מרשותו לרשותה הא אפי' הגט מונח על יד הבעל ואמר לה טלי גיטך מידי נמי לא מהני וכמבואר לעיל סימן קל"ח סעיף א' וכן הקשה בחי' פני יושוע והניח דברי תוס' אלו בצ"ע ע"ש. ונראה ביאור דבריהם דודאי טלי גיטך מע"ג קרקע או אפי' מע"ג ידי לא מהני משום דבעי' ונתן בידה שיהי' הוא או שלוחו הנותן וכל שאינו מסייע בנתינה אלא היא מעצמה לוקחת מיד הבעל לא מהני אמנם כאן גבי חצר אין האשה לוקחת כלים אלא חצירה הוא שזוכה לה וחצר זה הי' עד עכשיו שלוחו של הבעל ועכשיו בקנין זה נעשה חצר שלה וזוכה לה וה"ל כאילו שלוחו של הבעל נתנו בחצרה דבא הגט המונח בחצרו מרשות הבעל שהוא שלוחו לחצר האשה שהיא כידה וכשנעשה מחצר הבעל חצר דאשה ה"ל כאילו נותן חצר לחצר ומקבל חצרה שהיא כידה מחצירו שהוא שלוחו וכן נראה מלשון הרמב"ן בחידושיו שם גבי תיזל ותיחיד ותפתח ע"ש דמפרש לה שהוא מונח בבית שליח ולפיכך אמרי' שיקנ' בעה"ב שהוא שליח להולכה חצירו לאשה זו ותתגרש כמיד הבעל כדאמרי' קנאתו ומתגרשת בו דודאי חצרו של שליח כידו היא עכ"ל וא"כ מה שמקבל רשות מרשות הוי לי' כאלו שלוחו נותן לידה או ליד שלוחה ומש"ה דוקא בחצר דבעל מהני זכי' אבל בחצרי הבאה לאחר מיכן כגון שהי' הגט מונח בחצר דאחרים ולא הי' שליח הבעל לא מהני הקנאת החצר דאכתי טלי גיטך מע"ג הקרקע הוא. אך קשה לפ"מ דמסקי' פ"ק דמציעא דף י"ב דחצר דגברא משום שליחות אתרבאי וחצר דאשה משום ידה וא"כ חצר דבעל לא הוי אלא שליח דבעל והרי לא חזרה שליחות אצל הבעל כדפריך פ"ב דגיטין גבי האשה עצמה מביאה את גיטה ומוקמינין לה באומר לה הוי את שליח להולכה עד דמטית להתם וכי מטית להתם הוי שליח לקבלה ופריך עלה והא לא חזרה שליחות אצל הבעל ופירש"י שליח לא מקרי אלא המשתלח מזה לזה שראוי לחזור אצל שולחו ולומר עשיתי שליחות לחבירך וזה אינה ראוי לחזור אצל שולח' שהרי לא נשתלחה אלא לעצמה ואח"כ נעשית היא בעל מעשה ובטל השליחות קודם שתחזור ע"ש וה"נ החצר דבעל שהי' שליח הבעל נעשה יד דאשה והיא בעל המעשה. ואפשר לחלק ולומר דדוקא היכא דנעשה משליח להולכה שליח לקבלה כההיא דר"פ התקבל וכן היכא דשליח נעשה בעל המעשה כההיא דפ"ב דגיטין דכיון דשליח זה נשתלח אל עצמו לא חזרה שליחות לבעלים כיון דהשליח הוא עתה בעל המעשה או שהוא באמת בע"ד כהאי דפ"ב דגיטין שהיא בעצמה האשה המתגרשת או שהוא שליח של האשה ושלוחו של אדם כמותו והרי הוא עתה בעל המעשה אבל גבי חצר אין החצר נעשה עתה בעל המעשה כיון דחצר דאשה משום ידה אתרבאי ונעשה החצר כיד אריכתא של האשה והאשה היא בעלת המעשה שמקבלת ע"י יד ארוכה לכך שפיר יכול ליעשות החצר שהיא שלוחו של בעל יד האשה והרי בא הגט משולחו ליד האשה משא"כ בשליח הולכה שנעשה שליח קבלה כיון דשליח קבלה אינו כיד האשה אלא שלוחה אלא ששליחה כמותה ועומד במקומה והרי הוא עתה הבעל המעשה וכאלו נשתלח לעצמו לכך לא מקרי שליחות אבל חצר שנעשה יד דאשה ה"ל האשה בעלת המעשה אלא שמקבלת ע"י יד אריכתא ושפיר הוי שליחות מן הבעל ליד האשה ודו"ק ועיין פ"ב דגיטין דף כ"א בהא דאמר רבא כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה קנאתו ומתגרשת בע"כ כו' אמר לי' אביו מכדי חצר מהיכא אתרבאי מידה מה ידה דאיתא בין מדעתה בין בע"כ והא מתנה מדעתה איתא כו' מתקיף לה רב שימי בר אשי והא שליחות דמדעתה איתא בע"כ ליתא ואביי אטו שליחות מידה אתרבאי מושלחה אתרבאי. והקשו בתוס' ד"ה אטו שליחות וז"ל וא"ת דבפ"ק דמציעא אמרי' חצר משום יד אתרבי ולא גרע משליחות כו' א"כ הכא דכתב לה שטר מתנה עליו אע"ג דלא הוי דומי' דידה כיון דמתנה ליתא בע"כ תתגרש מכח שליחות ע"ש. ולפמ"ש ניחא דמתורת שליחות לא תוכל להתגרש דא"כ ה"ל כמו שליח להולכה שנעשה שליח לקבלה דאיבעי' לן ר"פ התקבל ומשום דלא חזרה שליחות לבעלי' דהא דמהני כשמקנה לה חצרו ולא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע היינו משום דחצר דאשה משום יד אתרבי וה"ל כאלו בא משליח הבעל ליד האשה דחצרה ה"ל יד אריכתא וה"ל גוף אחר בעל המעשה וכדכתיבנא אבל אם נעשה עתה שליח של האשה ה"ל כאלו נשתלח לעצמו והיא עתה בעצמו בעל המעשה ולא חזרה שליחות לבעלי' ולא מהני לכך שפיר קאמר דמטעם יד לא מהני כיון דמתנה ליתא בע"כ ומתורת שליחות כה"ג בלא"ה לא מהני דה"ל כמו שליח להולכה שנעשה שליח לקבלה ודו"ק ואכתי צ"ע בדברי התוס' שכתבו כיון שהגט בא מרשות הבעל לרשותו. ועיין במרדכי ר"פ הזורק גבי הא דאמר תיזל איהי ותיחוד ותפתח שהקשה ג"כ דהא ה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע וכתב וז"ל ומיהו הא לא קשי' כיון דגיטה וחצירה באין כאחד ה"ל כאלו זרקו לתוך חצירה עכ"ל וגם אלה דברים סתומי' ונראה כוונתו דמה דלא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע היינו משום דקבלתה לא בא מכח נתינת הבעל אלא מעצמ' היא נוטלת אבל הכא קבלתה בא לה מכח הבעל דהא קבלתה ע"י חצירה ולא נעשה חצירה אלא ע"י בעלה במה שנתן לה החצר שנעשה ידה לקבל הגט א"כ ה"ל מסייע בקבלתה וכל שמסייע בקבלתה ה"ל ונתן אבל חצרה הבאה לאחר מיכן כגון שקנאתו מאחר ולא באה לה מכח הבעל ה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע. ונראה דזו היא שיטת רש"י ז"ל פ"ב דגיטין דף כ"א גבי כתב לה גט ונתנו ביד עבדו וכתב לה שטר מתנה עליו קנאתו ומיגרשא בי' ופירש"י דה"ל האי עבד כחצירה וגיטה באין לה כאחד עכ"ל ואחר זה גבי חצר הבאה לה לאחר מיכן פירש"י ז"ל וכי אתי לה האי חצר לידה לאו מכח הבעל אתי לה דנהוי נותן לה החצר והגט ביחד עכ"ל ונשמע מזה דחצר דבעל כשקנאתו ומתגרשת בו ה"ל מקבלת מכח הבעל כיון שנותן לה החצר והגט ביחד ומה שבא לה החצר מכח הבעל ה"ל כמו נתינת הגט וכאילו הוא זרק לחצירה דמסייע לה בקבלתה. ואיכא למידק לפ"ז חצרה הבאה לה לאחר מיכן אמאי לא מהני דהא ר"פ הזורק פריך חצרה מה שקנתה אשה קנה בעלה ומסיק דגיטה וחצירה באין כאחד א"כ כל החצרות הבאות לה לאחר מיכן הרי הן משועבדות לבעל לפירות וע"כ צריכין אנו לומר דגיטה וחצירה באין כאחד וכל היכא דבאי כאחד תו לא הוי טלי גיטך מע"ג קרקע. ואפשר כיון דמשכחת חצרה בלאו טעמא דגיטה וידה באין כאחד כגון שכתב לה בעלה דו"ד אין לי בנכסייך וכדמשני עלה ר"פ הזורק ובכה"ג חצר הבאה לאחר מיכן ודאי דהוי טלי גיטך מע"ג קרקע מש"ה גזרו על כל חצר הבאה לאחר מיכן אפי' היכא דאית לי' לבעל פירות. ולכאורה יש לדקדק בהא דאמר רבא פ' הזורק דף ע"ח טלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני והא רבא דאמר ר"פ הזורק בהא דפריך חצירה מה שקנתה אשה קנה בעלה אמר רבא אטו יד דאשה לא קני' לי' לבעל אלא גיטה וידה באין כאחד ה"נ גיטה וחצירה באין כאחד וא"כ היכי משכחת לי' לדידי' גיטך מע"ג קרקע דהא יד דאשה קא קניא לי' לבעל ואינו אלא משום גיטה וידה באין כאחד והיכא דבאין כא' תו הוי טלי גיטך מע"ג קרקע לפי מ"ש המרדכי מיהו לפי המסקנא שם ניחא דאמר לי' רבינא לרב אשי רבא יד דאשה קא קשי'. נהי דקני לה למעשי' ידי' ידה גופה מי קא קני לה א"ל רבא יד דעבד קא קשי' לי' כו' וא"כ ביד דאשה לא צריכנא לגיטה וידה באין כאחד ומש"ה שפיר קאמר רבא דטלי גיטך מע"ג קרקע לא מהני. ולפ"ז ביד דעבד דודאי קשי' לי' דהא קני' לי' לרבי' וע"כ צריכנא למימר דגטו וידו באין כאחד א"כ תו לא אכפת לן אם אומר לעבדו טול גט שחרורך מע"ג קרקע והוי שחרו' ואע"ג דילפינן לה לה מאשה לכל מילי מ"מ כיון דגבי עבד גיטו וידו באין כאחד תו לית בי' משום טלי מע"ג קרקע. ובספר מכתב מאלי' שער ו' סימן א' ראיתי שכתב וז"ל אשר ע"כ נראה דהך דינא דטלי גיטך מע"ג קרקע דקאמ' רבא דלאו מידי הוא לא הוי אלא גבי גט אשה דוקא והכי מוכחא סוגיא דפ"ק דגיטין דף ט' גבי מתני' דאחד גיטי נשים ואחד שחרורי עבדים שוים למוליך ומביא כו' דפריך ותו ליכא והא איכא לשמה כו' ולא פריך והא איכא טלי גיטך מע"ג קרקע ע"כ נראה דבדבר זה לא שוו גיטי נשים לשחרורי עבדים וכן מתבאר ג"כ מדברי הרמב"ם פ"ו מהל' עבדים שכתב בששה דברים שוים שחרורי עבדי' לגיטי נשים ובשאר דברים הרי הן כשאר כל השטרות כו' ע"ש אשר מבואר דלענין נטילה מע"ג קרקע שלא מכר מכלל ששה דברים אין שחרור ענין לגט כלל אבל גבי גט אשה שע"י שליח דינה כאשה עצמה ולא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע עכ"ל. ולפי מ"ש נראה טעם נכון דטלי גיטך מע"ג קרקע מהני גבי שחרור וכדאמרן כיון דגיטו וידה באין כאחד הוי מהני נטילה מע"ג קרקע כי היכי דבאמת מהני גבי חצר וכדלעיל. אמנם בחידוש' הריטב"א פ"ק דקידושין כ"ג כתב בפשיטות דגבי עבד פסול טלי גיטך מע"ג קרקע וע"ש וזה דלא כמ"ש בס' מכתב מאלי' ומה שהוכיח מהא דתנן א' גיטי נשים ואחד שחרורי עבדי' כו' והא איכא טלי גיטך מע"ג קרקע נראה דלפי מה דמשני התם אהא דפריך והא איכא מחובר ושלא לשמה וקאמר מלתא דאית' בקדושין לא קתני ע"ש תו ליכא לאקשויי והא איכא טלי גיטך כו' דבקידושין נמי אית' לפי מ"ש בסימן ל"ו דהא דמהני בקידושין טלי קידושין מע"ג קרקע היינו דוקא בקידושי כסף דכשר אפי' במחובר דקנין כסף משום הנאה דאית בי' הוא אבל קידושי שטר דיליף מויצאה והיתה בעי' נמי נתינ' ולא מהני טלי שטר קידושין מע"ג קרקע ע"ש ולפמ"ש לעיל סימן קל"ו סעיף ז' טעמא דמחובר פסול משום מחוסר קציצה אע"ג דיכולה לקנות הגט בעודו מחובר מתורת חזקה בלא קציצה דקרקע נקנית בחזקה אלא משום דבמחובר ה"ל טלי גיטך מע"ג קרקע דליכא נתינה ע"ש וא"כ במאי דפריך והא איכא מחובר מיכלל בי' טלי גיטך מע"ג קרקע ובמאי דמשני לי' איפרקא נמי הא וחדא מלתא הוא ודו"ק אמנם לפי מ"ש בשם המרדכי דהיכא דגיטה וחצירה באין כאחד לית בי' משום טלי גיטך מע"ג קרקע וא"כ גבי שחרור כיון דע"כ בעינין גיטו וידו באין כאחד גבי עבד דידו קני' לי' וכדאמר רבא לית בי' משום טלי גיטך מע"ג קרקע וכמ"ש כל זה דוקא היכא שהעבד בעצמו מקבל את גיטו דאז אינו צריכין לומר גיטו וידו באין כא' אבל היכא דאחרי' זוכין בשחרור ומשום דזכין לאדם שלא בפניו אז לא מהני כשאומר להזוכה בשביל העבד טלי שחרור זה מע"ג קרקע דהכא ליכא גיטו וידו באין כאחד ועמ"ש בס' קצוה"ח סימן קכ"ה סק"ד ודו"ק:

ס"ק יג

כיון שקנתה החצר בשטר. ר"פ הזורק פריך מה שקנתה אשה קנה בעלה ומסקינן יד דעבד מי לא קני' לרבי' אלא גיטו וידו באין כאחד ה"נ גיטה וחצירה באין כאחד והיכא דכותב שטר מתנה לאשתו על חצר והניח השטר מתנה והגט בתוכו לכאורה יש לומר דכי היכי דקנתה הגט ע"י גיטה וחצירה באין כאחד ה"נ נקנה השטר מתנה לאשה ומשום דבאין כאחד דהא יד דעבד כולו לרבו ואפ"ה קונה השחרור משהגיע לידו ומשום דבאין כאחד ה"נ שטר המתנה והגט באין כאחד וכאלו הי' מגיע לחצירה. אך לא יתכן לומר כן דא"כ מי שכותב שטר מתנה על ביתו לחבירו והשטר מונח תוך ביתו הכי יעלה על הדעת שיקנ' המקבל מתנה ע"י זה שנאמר שבאין כא' הא ודאי לית' וטעמו של דבר אע"ג דגבי יד עבד נמי הוי כאלו מונח הגט בביתו ואפ"ה קנה. כבר ביארנו בס' קצוה"ח סימן ר' ס"ק דהתם גבי גט ושחרור אינו בתורת זכי' וקני' דהא איתי' בע"כ וקנין בע"כ ליתי' אלא ודאי דגבי גט אשה ועבד לא בעינין אלא נתינה לידה וכל שנתן לידה אע"פ שאינה רוצה לזכות בגט אינו משום זכי' אלא משום נתינה וכן בעבד ומש"ה אמרי' בהו גיטן וידן באין כאחד וכמו שפירש"י ר"פ הזורק עם נתינתו באה לידה והיינו עם נתינתו נעשה ידה וכן בעבד עם נתינת השחרור באה לו יד דכיון דאין צריך זכי' רק נתינה גמורה אמרי' עם הנתינה זכה בידו אבל בשטר מתנה דבעי' שיקנה המקבל מתנה בשטר בתורת זכי' ושיבא השטר לרשותו ממש שיזכה בו בדרך קנין גמור לא שייך למימר ששטרו וחצרו באין כאחד דכל זמן שלא זכה בשטר מתנה וליכא חצר דלא מהני נתינת השטר כמו בגט דסגי בנתינה לחודה אבל הכא זכיית השטר בעי' וכל שלא זכה בשטר ליכא חצר וא"כ אין כאן לא שטר ולא חצר וע"ש. ומה"ט נ"ל דדוקא בגט אשה ושחרור פסקי' כתבו על אסורי הנאה כשר אבל בשאר שטרי הקנאה נראה דלא מהני אם כתבו על אסורי הנאה וראי' דבפ"ק דקדושין לא תני אלא כתבו על החרם אע"פ שאין בו ש"פ דכתבו שם התוס' דף ט' דקמ"ל אע"ג דכתיב ואקח את ספר המקנה ס"ד דבעי ש"פ כו' ע"ש וא"כ לא קאמר אלא דאע"ג דאין בו ש"פ אבל איסורי הנאה לא ומשום דגבי גט דוקא דלא בעי אלא נתינה ולית בי' משום זכי' וכמ"ש מש"ה כתבו על איסורי הנאה נמי אית בי' נתינה אבל שטרי הקנאה דבעי קנין וזכי' בגוף השטר ומשום דכתיב ואקח את ספר המקנה לא מהני באיסורי הנאה דלא שייך בי' זכי' ולא קרינין בי' ואקח את ספר המקנה ואע"ג דכתב הריב"ש בסימן ת' דבאיסורי הנאה נמי אית בי' משום זכי' ע"ש היינו היכא דמכוין לזכות בו באיסורא אבל מ"מ אסור הוא לזכות בו וא"כ בסתם איסורא לא ניחא לי' למיעבד וכל שאינו רוצה לזכות בו לא קרינין בי' ואקח משא"כ בגט אשה ועבד דלא בעי' ואקח דאיתי' בע"כ ולא בעי' אלא נתינה וניחא לי בזה מ"ש התוס' פ' הזהב דף מ"ז ד"ה קונין בכלי אע"פ שאין בו ש"פ כו' דלא בעינין בחליפין ש"פ כו' משום דונתן לרעהו נתינת מנעל ולא נתינת ממון כמו גבי גט ע"ש וקשי' לן מ"ש גבי גט דכתבו על אסורי הנאה דכשר ואלו גבי חליפין לא מהני באסורי הנאה כדאי' פ' הזהב אלא כדאמרן דגבי גט לא בעי' זכי' בגוף הגט אלא נתינה לחודה סגי כיון דאיתי' בע"כ א"כ איסור הנאה נמי הוי נתינה אבל חליפין דבעי' שיקנה המקנה את הסודר מן הקונה כדי להקנות לו החפץ ואיסור הנאה אין בו קנין והיינו נמי טעמא דטלי גיטך מע"ג קרקע דלא מהני גבי גט ומשום דכתיב ונתן וגבי חליפין דנמי כתיב ונתן לרעהו וכן בהקדש כתיב ונתן לכהן ואפ"ה לא בעינין שיתן מיד ליד ואם אמר טול מע"ג קרקע מהני. אלא דכולי' חד טעמא אית בי' דכל היכא שהנתינה היא שיזכה המקבל כדבר הניתן לו לא בעי מיד ליד ואפי' טול מעג"ק מהני דעיקר הנתינה היא הזכיי' וכל שזוכה בו אח"כ מהני אבל גבי גט דהוא בע"כ ואינו משום זכי' אלא משום נתינת הבעל מש"ה צריך בו נתינה ולא מהני טלי גיטך מע"ג קרקע. ומה"ט נראה דשטר קידושין פסול אם כתבו על איסורי הנאה אע"ג דבגיטין כשר אפי' איסור הנאה דאורייתא ואתקש הוי' ליציאה מ"מ שאני גט דהוי בע"כ לא בעי זכי' רק נתינה לחודה סגי וכמ"ש אבל קידושין דליתי' בע"כ ובעינין מדעתה איתא נמי בתורת זכי' כמו שאר שטרי הקנאה ופסול אם כתבו על אסורי הנאה ועיין רמ"א סימן כ"ח סעיף כ"א וב"ש שם סקנ"ו ורמ"א סימן ל"ב ויתיישב בזה מה שהקשתי לעיל סימן ל"ה סעיף י"א לשמואל דס"ל בפ' השולח המפקיר עבדו יצא לחירות דכתי' עבד איש עבד שיש לרבו עליו רשות ע"ש וא"כ שלא לשמה דפסול גבי שחרור אמאי הא גופו של שטר שחרור הוא הרי את בן חורין הרי את קנוי לך ואמאי לא מהני הרי את קנוי לך בתורת קנין כמו שיכול להקנותו לאחרים באותו קנין ומהני אפי' שלא לשמה. ולפמ"ש ניחא דכל שלא לשמה אינו בתורת שטר שיחרור שהוא מצד נתינה לחודה דשייך בע"כ אלא בתור' קנין וצריך שיזכה בשטר ובקנין כה"ג כיון דיד עבד כיד רבו ה"ל כמניח שטר מתנה על ביתו בביתו דלא מהני ודוק.

תוכן העניינים

אבני מילואים א - ב

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה